משך חכמה/דברים/כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה דברים כט

ג

ולא נתן ד' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה. הענין כי בארתי בכ"מ אשר טעיות בני ישראל בכמה מקומות היה כי חשבו למשה לפועל מעצמו ולכח האלדי השופע בו הבדילו מן היוצר, והוא לא היה רק לפה לאלדים לדבר אתו אודות הנוגע לכלל בנ"י, ואיפוא ראו כי משה מעצמו אינו מנהיג ואינו שופע מאומה, ביום שמת משה, אז הבינו כי מחומר קורץ כמוהם וגם הוא בן תמותה ורק רצון הבורא הקיים בשלמותו בלא שינוי הוא האומר וגוזר והמשדד, והנה ידוע כי רז"ל אמרו שמשה אמר זה ביום מותו, ולכן אמר ולא נתן ד' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה, יום שמת ונפשו הולך בצרור החיים אז תדעו ותבינו כי ד' הוא המנהיג ומשגיח בפרטיות בזמן ובאיש בכל מפעל ומצעד.

ובהתכת הכתובים אתם ראיתם את כל אשר עשה ד' לעיניכם כו' המסות הגדולות וכו' ולא נתן לכם ד' כו' ואולך אתכם ארבעים שנה נראה כי באמת לפי מצב הישראלי במדבר מן ירד מן השמים, ומים מצור החלמיש, שמלתם לא בלתה, עננים הולכים לפניהם, מי הוא אשר יבחר לסור מדרך הטוב, ורק כמו שהיו ישראל בארץ, שכל ענינם היה עפ"י טבע, אך בזמן שעשו רצונו של מקום הוסיפו כח בפמליה של מעלה, הוא הטבע המופקדה מהשגחה פרטית של השי"ת, עד כי בימי שמעון ב"ש עשו חטים כ"ב כליות כו', וכאשר יראה החכם בההנהגה שבימי דוד ושלמה, זהו תכלית ואושר הבריאה, רק הנהגתם הנסיית היה להשריש בלבבם יסודי הדת וללמדם כל פרטיה באותן מ' שנה, והמה היו סבה ויסוד להנהגת האומה עד היום אשר לא ימוש מפיהם דבר ד' עד עולם (וכמו שפירשתי להלן פסוק כי שם ד' אקרא), וזה שאמר אתם ראיתם את כל אשר עשה ד' לעיניכם המסות הגדולות כו' ולא נתן ד' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה, והיום הזה בכלל, כל זמן שאתם מושגחים בהנהגה הנסית לא הגעתם אל התכלית הנרצה, כי לזה לא צריך לב לדעת ועינים לראות כו' ואולך אתכם ארבעים שנה שמלתך כו' לחם לא אכלתם כו' למען תדעו [על ימים העתידים לבוא] כי אני ד' [המנהיג הנהגה נסית אשר על זה הונח שם ד'] אלודיכם [הוא כח כל כחות הטבעיים המושפעים מאתו בהשגחה פרטית], וכל מפעל ממנו יתברך בלא שום צד אמצעית חלילה, ויהיה זה קיום לימים הבאים לשמור דתו ולילך בדרכיו בעת אשר יהיה הנהגתכם טבעי. ודו"ק.

ובמדרש על פסוק זה כיון שבא לכנס לארץ ישראל התחיל אומר אעברה נא ואראה כו' א"ל הקב"ה משה בטלת שלי ושלך קיימת אני אמרתי ואשמידכם וא"א סלח נא ונתקיים שלך כו' א"ל הקב"ה משה אין אתה יודע מה לעשות אתה רוצה לאחוז החבל בשני ראשין אם אעברה נא אתה מבקש לקיים בטל סלח נא ואם סלח נא אתה מבקש לקיים בטל אעברה נא. ויתכן פירושו, דאמרו פרק יש נוחלין אין זרעו של עשו נופל אלא בידי זרעו של רחל ומביא קראי דעמלק, נמצא דעמלק אינו נופל אלא בזרעו של רחל, והטעם אולי דבמכילתא על פסוק ויבא עמלק אמר יבא כפוי טובה ויפרע מכפויי טובה, א"כ מי הוא שעשה ושלם טובה עבור רעה יותר מיוסף ששלם טובה עבור רעה, לכן בניו המה המנצחים את הכפוי טובה מי ששלם רעה בעד טובה, ומלחמתו הראשונה שאמר משה ליהושע צא הלחם בעמלק יוכיח לפי שהוא מזרעו של רחל, וכן שאול שלחו ד' להלחם בעמלק, ולזה המרגלים הפילו חתיתם בהזכירם הענקים אשר כחגבים בעיניהם ועמלק יושב בארץ הנגב, לפי שנכוו בעמלק כבר הזכירו רצועה שלקה בו. והנה עיקר כבוש ארץ ישראל הוא בזכות התחלת רצון ישראל ללכת ללחום עמים רבים ועצומים בעזר שמו יתברך, בזה המה מנצחים את כל מלכי כנען, וכן איתא בספרי כ"פ בשכר שתירש תשב, בשכר שתכבוש תירש, כי בהתחלת החפץ מישראל לכבוש במצותו ובהבטחם עליו לבדו הוא ההולך לפניהם לכבוש, והנה אם יפחדו ולא יבטחו בד' אז לא יצליחו נגד הגוים הרבים ועצומים מהם, לכן כדי לבטל מהם הפחד מהענקים, לחם משה את סיחון ועוג גדולי הענקים, והראן אשר ברצות ד' כקש נדף המה. והנה עוד היה עליהם חיתת עמלק כי ידעו אשר הוא רצועה ללקות לישראל, לכן אם משה יעבור עמהן הלא ידעו כי אין זרעו של עשו נופל בידי של זרעו של לאה, ועיקר המלחמה נקרא על הראש והמלך, ואם משה יעבור לפניהם הלא יראו מעמלק ולא ילכו בחפץ לבב ורוח בטוחה אל המלחמה, ולכן מוכרח היה לבלי עבור משה הירדן ומקומו ימלא יהושע אשר הוא מזרעו של יוסף הנלחם בעמלק, ואז לא יפחדו בנ"י מעמלק וילכו להלחם בשמו יתברך, וזכות זה יעמוד להם, דאם יעבור משה ויפחדו מעמלק הלא יהיו אוחזין מעשה אבותיהן בידיהן, ויפקוד עון אבות על בנים, ויתקיים ואשמידם כו' חלילה, ולכן נקרא זה אוחז החבל בשני ראשין, אם סלח נא כו' על עון מרגלים ע"כ אתה מבטל אעברה נא. וכן במלחמת היצר העיקר כי יהיה התעוררות לתשובה מהאדם, ואחרי זה הסיוע מהשי"ת כי יישר לפניו, וכל האנשים אשר פגע בהם אם אינו יודע מי המה השי"ת נותן בלבם שימחלו לו, וכן השי"ת עוזר לו לעשות תשובה בכל אופן, וזה שאמר, דרשו ד' בהמצאו בכל הדרישה והתעוררות התכליתי ואחרי זה יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, שהשם יתן שיעזבו דרכם ומחשבותם, ולכן בהמצאו בעשי"ת אף כי על דרכי התשובה בכל פרט ופרט לעקור כל שורש רע צריך הכנה גדולה ועמל רב והשקפה ארוכה, בכ"ז אם ההתעוררות יהא באמת יעזור השם וישיג להם לבוא אל עומק התשובה.

פרשת נצבים

ט

ראשיכם שבטיכם. לפי הענין נראה שיש מצות שרק על הכלל כמו בנין בהמ"ק וכדומה, ויש שעל הפרט, לכן אמר שבטיכם המה הכללים וכל איש ישראל הוא הפרט. ולפי פרש"י אמר ראשיכם לשבטיכם, משום שכאן היה השבועה שנשבעו וענין השבועה אמר לראשי המטות, לכן הקדים אותם. ועיין ירושלמי סוף הוריות. ואמר אחרי כן וגרך אשר בקרב מחניך מחוטב עציך וכו' הכל בלשון יחיד, כי ישראל מקושרים להש"י, והמה כמו קוים אל המרכז, ולכן נחשבין כולם כאחד, ולכן אמר במד"ר בני יעקב שעובדים לאל אחד נאמר בהם נפש, לזאת כיון שהרבים כל ישראל ראשיכם וטפכם כו' לפני ד' אלקיכם ונכללים כולם במקור המקורים, א"כ הם כל ישראל איש אחד, ולכן אמר וגרך כו' מחוטב עציך וכו' שהמה הנתינים שנתן משה לחוטבי עצים (יבמות דף ע"ט) בלשון יחיד. ודו"ק.

טו

כי אתם ידעתם כו' ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם. הוא ע"ד מוסר תוכחה, כי משל לאחד שהלך עם בנו בעיר אצל בית הזונות ובנו עמד והסתכל שם ואח"כ הניח אותו לבדו, א"ל ראה בני לא תחטא ולא תכשל אצל בה"ז אשר עברת, כי אביו לא עבר שם רק בשתוף השם, אבל לא עמד שם, כן רמז להן משה לישראל הלא אתם עברתן אצל הגוים בעלי השקוץ, כי נכשלו בשטים ונלכדו ברשתם ויזבחו לעצביהם ויצמדו לבעל פעור, מה שלא יתכן לייחס זה אצל משה זה ובני העליה, רק העברה בשיטוף השם.

טז

ותראו את שקוציהם כו' עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם. הביאור, דמשנה תורה כשמדבר אל כלל ישראל מדבר בלשון נוכח, אבל כשמדבר אל יחידים מדבר בלשון נסתר, ובמכילתא אמרו וינצלו את מצרים מגיד שכל ע"ז של כסף וזהב נתכת כמו שכתוב ובכל אלודי מצרים אעשה שפטים, הרי דהכסף והזהב היו נוטלים בני ישראל מן הע"ז, לכן אמר כסף וזהב אשר עמהם, היינו עם היחידים שנטלו להן מאנשי ישראל.

יז

פן יש בכם שורש כו' והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה. יתכן ע"ד דרוש, כי הספרי דורש וסרתם מן הדרך ללכת לעבוד אלדים כו', כיון שסרתם מן הדרך שוב אתם עובדים כו', והנה יש אנשים אשר אומרים מה זה דרך התקרבות לאלדים, האם זה פלא כי יעצים עיניו ויגדור התאוה וירבה בלימוד ויתמיד בתפלה ובתשבחות ויהיה דבוק עי"ז בד', אלא יתערב ברחובות ובשווקים ויתיחד עם נשים האסורות וילך בשרירות לבו, ובכ"ז יוסיף אומץ ביראת ד' האחוזה עמוק בלבבו כגחלת בשלהבת, אז יעלה מעלה עד אין מספר, לזה אמר הכתוב פן יש בכם כו' לאמר שלום יהיה לי, [פירוש אימתי אשיג רום המעלה ותכלית שלמות הישראלי] כי בשרירות לבי אלך, לחמם התאוה ולהגדיל המדורה, ואז יהיה התועליות למען ספות הרוה את הצמאה, פירוש כמו חזיר וכיו"ב שנפשו של אדם קצה בהן ואין לאדם שכר על הפרישה, אם אוסיף על תאותי ואגרה יצרי בהן הלא הוא הכל איפוא חדא ואטול שכר כולן, לא יאבה ד' סלוח לו כי אז יעשן אף ד' כו'.

כ

והבדילו ד' לרעה כו' ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה כו'. כיון אל האמור בבחקתי ואף בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, דזה רק בשבט, אבל ביחיד יהיה כל האלה הכתובה בספר הזה, זה משנה תורה, וכן אמרו פרק יש נוחלין גמירי דלא כלה שבטא, ולכן לא ימחה שמם, רק שיתקיים כל אלות הברית הכתוב בתורה בכללה, שכתוב הבטחה ואף גם וכו' לא מאסתים כו'. ודו"ק.

כג

ואמרו על מה עשה ד' לארץ ככה כו' אשר כרת עמם ברית בהוציאו אותם מא"מ כו'. הפי' דישראל היו אנוסים על הברית שהיו במצב שהלכו במדבר ומצרים היו רודפים אותם ואם לא היו מתנהגים עפ"י נס בעמוד ענן ואש ומן ובאר הלא לא היה להם תקומה אף יום אחד דרך הטבע, והיו מוכרחים לקבל הברית כמוש"א מודעי רבא כו', רק שהעיקר כפי' הרשב"א שאם נתן השי"ת הארץ ע"מ שישמרו בריתו אם כן כשיעברו בטלה המתנה, שכיון שבטל הברית תו הדרא המתנה של הארץ, וזה שאמרו, שבעת הוציאו אותם ממצרים כרת עמהם ברית ויכלו לטעון טענת אונס, לכן בטלה המתנה לכן שפך אפו וחמתו על הארץ לבד, לא כסדום שאבדו עם הארץ וישליכם אל ארץ אחרת שיהיו מתנודדים וגרים בארץ לא להם כיום הזה, שהוציאם ממצרים ואותם לא השמיד, לכן כשישובו ככל הגוים כו' כמו שקבלוה בימי אחשורוש אז ישוב ויקבץ אותך מכל העמים כי יהי' בכל לבבך כו' בלא שום אונס. ודו"ק.

כד

ואמרו על אשר עזבו את ברית ד' כו' אשר כרת עמם בהוציאי אותם ממצרים וילכו ויעבדו אלדים אחרים. הענין כי האומה הישראלית היא בעצמותה תחת כנפי ההשגחה הפרטית בלא שום אמצעי חלילה, וכבר אמרו ז"ל כי הקב"ה הטיל גורל עם שרי מעלה ונפלו ישראל בחלקו, להורות לנו, כי האומות הם מושפעים משרי מעלה לבד ישראל הנבדלים לחלקו יתברך, לא מצד התועליות להשלם האמתי היוצר הכל ית"ש, רק מצד הסגולה והמושכל האמיתי ליוצרנו יתברך, לכן אין רשאים לעבוד איש באחיו כי הוא כעובד עם בן מלך, הן הוציאו השם לחפשי מאת פמליא של מעלה המה השרים וכוכביהם אשר לכן אין לעבוד לשום מלאך ולאמר לגבריאל כו' היה סרסור ביני להשי"ת, כי כמוהו כמונו הם מתיחסים להשגחת האחד המחויב במציאותו ית"ש, ואיך ישתעבד בו בשר ודם קרוץ מחומר כמוהו. והנה ידוע כי הע"ז בימים הקדמונים היה להמשיך השפעות מכוכבי מעלה והשרים הממונים עליהם כידוע בעבודות מיוחדות להם כפי הוראת מערכותם, ולכן לא כגוים בית ישראל הם מאותות השמים לא יחתו ואין להם שום התיחסות כלל עמהם, לכן הוזהרו על השתוף. והנה מצאנו בירמיה ק' ל"ד שצוה להוציא לחפשי לבלי יעבוד יהודי איש באחיהו אמר זה הברית אשר כרת ד' עמהם ביום הוציאו ממצרים כו', ופירש בירושלמי פרק ראוהו ב"ד דזה שנאמר בפ' וארא ויצום אל בני ישראל צום על שלוח עבדים וקרי עלה כו' ד"ת עניים במקומם ועשירים במק"א, לכן יאמר על אשר עזבו כו' ברית כו' בהוציאי אותם מארץ מצרים, היינו זהו הברית של שלוח עבדים ואינו נמכר יתר משש, כי עבדי הם, וכיון שלא עשו כן הם מסולקים בעון זה מהשגחה האלדית, וככל הגוים ב"י להיותם שוב מושפעים משרי מעלה, ולכן יכשלו לילך בדרכי ע"ז כי יקבלו השפעה משרי מעלה ע"י העבודות ההם, ולכן אמרו הנשים הארורות מעת חסרנו לקטר וכו' למערכות השמים חדלנו כל טוב, ולכן כתיב וחיית ורבית וברכך כו', ובמסורה ב' לא יקשה וכו' וברכך ד' אלודיך, דעבדי הם ולא עבד לעבדים.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.