מזרחי/דברים/כט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

מזרחי TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

ולא נתן יי' לכם לב לדעת להכיר את חסדי הקב"ה ולידבק בו. לא לדעת המסות הגדולות והאותות והמופתים הגדולי' כפי המובן מפשט המקראו' כי לא יפול בם לומר ולא נתן לכם לב לדעת ועיני' לראו':

עד היום הזה שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כו' ועל זאת אמר היום הזה נהיית לעם וגומר. פי' זהו אותו היום שאמ' להם כאן עד היום הזה:

ו[עריכה]

ותבאו אל המקום הזה עתה אתם רואים עצמכ' בגדולה וכבוד אל תבעטו במקום ולא ירום לבבכם. פירש אחר שבאת אל המקום הזה פירש אל המדרגה הזאת שזכית והכרת את חסדי המקום ונדבקת בו כנרמז במאמר עד היום הזה אין ראוי מעתה שתבעטו במקום ושירום לבבכם אלא שתתלו כל המעלות והגדולות והכבוד שלכם במקום ותשמרו את דברי הברי' הזאת ועשיתם אותם והו' הכתוב בסוף הפרשה ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו שפירושו למען מאחר שכל ההצלחו' תצליחו' הם מן השם ולא מכם דאל"כ ותבאו אל המקו' הזה ל"ל לא היה לו לכתוב אלא למען תדעו כי אני יי' אלהיכם ואחריו מיד ויצא סיחון מלך חשבון וגו':

ד"א לב לדעת. שאין אדם עומד על דעת רבו וחכמת משנתו עד מ' שנה ולפיכך לא הקפי' עליכם המקום עד היום הזה אבל מכאן ואילך יקפיד לפיכך ושמרתם את דברי הברית הזאת. אין הפי' בין הלשון האחרון והראשון אלא בפי' לב לדעת שהלשון הראשון פירש אותו בהכרת חסדי השם לדבקה בו והלשון האחרון פירש אותו בהשגת חכמת רבו אבל בפי' ותבאו אל המקום שתי הלשונות מסכימות שפירושו אחר שהגעתם אל המדרגה הזאת דאל"כ ותבאו אל המקום הזה למה לי וגם בפי' ושמרתם את דברי הברית הזאת שתי הלשונות יחד מסכימות שהוא דבק עם ותבאו אל המקום הזה אלא שהלשון הראשון שפי' לב לדעת להזכיר חסדי המקום שכל המעלות והגדולת והכבוד שלהם הם מן המקום יהיה פירושו אחר שבאת אל המדרגה הזאת להכיר שכל ההצלחות שלך הן מן המקום ולא מידכם ראוי שתשמרו את דברי הברית הזאת למען תצליחו בכל אשר תעשון והלשון האחרון שפירש לב לדעת להשיג חכמת רבו יהיה פירושו אחר שבאת אל המדרגה הזאת להשיג חכמתו ית' מעתה הוא מדקדק עמכם בשמיר' המצות ולכן ראוי שתשמרו את דברי הברית הזאת שהן מצותיו יתברך למען לא תכשלו בהעדר שמירתם שמכלל אומרו ושמרתם למען תצליחו אנו שומעים שאם לא תשמרו תכשלו ולא תהיה הצלחה במעש' ידיכם אבל לא ידעתי איך יתוקן ההפסק של ויצא סיחון וגומר בין ותבאו אל המקום הזה ובין ושמרתם את דברי הברית הזאת שהם דבקים זה לזה:

אתם נצבים מלמד שכנסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית. פירוש מדכתיב ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל טפכם נשיכם וגו' למדנו שכנסם כלם במקום אחד דאם לא כן היאך נמצאו כלם יחד עד שאמר להם אתם נצבים היום כלכם וגו' ואם תאמר למה הוצרך להוציא הכנוס ממאמ' אתם נצבים היום כלכם הא בהדיא כתיב לעיל מיניה ויקרא משה אל כל ישראל יש לומר כנוס דהתם אינו דומה לכנוס דהכא דכנוס דהתם אינו אלא כנוס אנשים ואלו כנוס דהכא הוא כנוס אנשים ונשים וטף ואם תאמר מ"ל לרש"י שכנסם דילמא על מצבם שהיו חונים סביב הארון הוא דקאמר כי הלוים חונים סביב הארון והד' דגלים חונים סביבם ונמצאו שהאנשים והנשים והטף חונים סביב הארון ולא שכנסם במקום אחר יש לומר דמדקאמר לעברך בברית יי' אלהיך דמשמע שהמצב הזה לא היה אלא כדי להכניסם בברית משמע שכנסם בעבור זה אבל מה שאמר שזה הכנוס היה ביום מותו לא ידעתי מהיכן למד זה אם ממה שכתוב אחריו וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרז"ל היום מלאו ימי ושנותי ביום הזה נולדתי וביום הזה אמות דילמא פרשת וילך לא היתה ביום הכנוס אלא אחר כמה ימים מיום הכנוס שהרי ביום שהתחיל משה לבאר את התורה לישראל באחד בשבט היה כדכתיב ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש באחד לחדש דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה יי' אותו אליהם וכתיב בתרי בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר ושמא באותו יום עצמו כנסם כדי להכניסם בברית או אחר שהשלים לבאר להם כל התורה לא ביום שאמר בן מאה ועשרים שנה אנכי היום שהוא יום מיתתו ושמא י"ל דממלת היום הוא דקא מפיק ליה דה"ל למכתב אתם נצבים כלכם ראשיכם שבטיכם וגו' וכתב אתם נצבים היום למדנו שהיה יום מותו דומיא דבן מאה ועשרים שנה אנכי היום דדרז"ל מיתורא דהיו' היום מלאו ימי ושנותי אף כאן אתם נצבים היום שלא נשאר לכם לכרות הברית רק היו' מפני שהיה יום מותו אלא שלא מצאתי לרז"ל שיאמרו זה:

ראשיכם שבטיכם ראשיכם לשבטיכם. כאילו אמר ראשיכם ראשי שבטיכם ומה שהוצרך להוסיף למ"ד במלת שבטיכם ולא הספיק לו במלת ראשיכם שישרת לשנים כמו שפירשו שאר המפרשים הוא מפני שהוא ממאן שתהיה מלה אחת משרתת לשתי מלות וראיה לזה מדרך המדבר ים סוף שהוסיף למ"ד ואמר ים סוף כמו לים סוף ולא הספיק לו במלת מדבר שתשרת לשנים כמו שפירשו שאר המפרשים ומה שהכריחו להוסיף למ"ד במלת שבטיכם ולא שיהיה ראשיכם לחוד ושבטיכם לחוד הוא מפני ששבטיכם כולל כל איש ישראל ולא היה צריך לומר אחר זה כל איש ישראל ועוד למה חזר וכתב אחר שבטיכם שכולל כל ישראל זקניכם ושוטריכם הרי גם הם בכלל כל ישראל דבשלמא ראשיכם הכתוב קוד' שבטיכם איכא למימר שנכת' אחריו שבטיכם בעד כל הנותרים אלא זקניכם ושוטריכם שהם אחר שבטיכם למה לי:

י[עריכה]

מחוטב עציך. מלמד שבאו כנעניים להתגייר בימי משה כדרך שבאו גבעונים בימי יהושע וזהו האמור בגבעונים ויעשו גם המה בערמה ונתנם משה תוטבי עצים ושואבי מים. בתנחומא ואין הכונה לומר שרמו את משה כמו שרמו את יהושע אלא שבאו אליו להשלים עמו ולא קבלם כי לא יכלו לרמותו לכרות להם ברית אבל עשאם מיד חוטבי עצים ושואבי מים כדכתב הרמב"ן ז"ל ופירש ויעשו גם המה בערמה שבאו גם הם בערמה כמו שבאו בימי משה לא שיכלו לרמות את משה בערמתם כמו שיכלו לרמות את יהושע:

יא[עריכה]

לעבדך להיותך עובר. פירש המצב הזה הוא כדי להיותך עובר בברית כי דרך הברית לעבור בין בתריו לא להעביר אותך בברית כי מלת עבר מן הקל לעול' עומד והכוני של לעברך הוא במקום אתה כאילו אמר לעבור את' וכמוהו לעשותכם לעשות אתם:

יב[עריכה]

למען הקים אותך היום לו לו לעם. כל כך הוא נכנס לטורח למען קיים אותך לפניו לעם והוא יהיה לך לאלהים לפי שדבר לך ונשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת לכך הוא אוסר אתכם בשבועות הללו שלא תקניטוהו אחר שהוא אינו יכול להבדל מכם. פירש א"א לומר שצורך הברית והאלה הזאת הוא למען הקים אותך לו לעם שהרי צורך הברית והאלה הזאת אינו אלא כדי שיפחדו מהם ויקיימו את התורה כמו שכתוב אחר זה פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה היום וגו' והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' לא יאבה יי' סלוח לו וגו' אלא הכא קאמר ההכרח שהביא לטורח להכניסכם בברית והאלה הזאת אינו מניחכם לרצונכם שאם תרצו לקיים התורה תהיו לי לעם ואם לאו ירחיקכ' ממנו ה"א לפי שכבר נשבע לאבותיך שלא להחליף את זרעם באומה אחרת ולפיכך הוכרחו להכניסכם בברית ולאסור אתכם בשבועות הללו שלא תוכלו לעבור וירחיק אתכם מכיון שאינו יכול להבדל מכם:

יד[עריכה]

ואת אשר איננו פה אף עם דורות העתידים להיות. פירש אין לפרש שאותם שאינם פה הם שהלכו להם בשום הכרח ואינם נמצאים פה כעת שזה א"א במקום הזה שהרי כבר כתיב אתם נצבים היום כלכם כל איש ישראל אי נמי מפני שאת אשר איננו פה הוא נעדר ואין לכרות ברית עם ההעדר הוצרך לומר שהוא מכיון פה בעבור נפשות אותן העתידין להיות בדורות הבאות שאע"פ שגופיהן אינן נמצאים עתה נפשותיהן נמצאים:

טו[עריכה]

כי אתם ידעתם וגו' ותראו את שקוציהן וגו' לפי שראיתם האומות עובדי עבודת כוכבים ושמא השיא לב אח' מכם אותו ללכת אחריה'. פי' שני הפסוקים הללו כי אתם ידעתם וגו' ותראו את שקוציהם וגו' הם דברים עם פן יש בכם הבא אחריהם וא"כ יחסר וי"ו מן פן וצריך להיות ופן יש בכם וזהו שרמז באמרו ושמא יש בכם לפיכך אני צריך להשביעכם לא לפיכך אני צריך להשביע אף אשר איננו פה ויהיה דבק עם ולא אתכם לבדכם כי אין טעם לומר שמפני שראית האמות עובדי עבודת כוכבים אני צריך לכרות הברית הזאת אף עם הדורות העתידות לבא:

טז[עריכה]

עץ ואבן. אותם של עצים ושל אבנים ראיתם בגלוי כו' אבל של כסף וזהב עמהם בחדרי משכיתם הם לפי שיראים שמא יגנבו. ואשר עמהם דסיפיה דקרא לא קאי אלא אכסף וזהב הסמוכין להם ותראו את שקוציהם דרישיה דקרא לא קאי אלא אעץ ואבן הסמוכין להם דאל"כ אשר עמהם למה לי:

יז[עריכה]

פן יש בכם וגו' לפיכך אני צריך להשביעכם. זהו סיום דבריו דלעיל שלפי שראיתם האומות עובדי עבודת כוכבים ושמא יש בכם איש או אשה וגו' לפיכך אני צריך להשביעכם ולפיכך אחר שסיים דבריו חזר ופי' ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם עץ ואבן וכסף וזהב עמהם שהם קודם פן יש בכם:

פן יש בכם שמא יש בכם אשר לבבו פונה היום מלקבל עליו הברית. רוב המעיינים טעו בזה וחשבו שפן יש בכם הכתוב פה היא הראשון מפני שראו שכתוב אחריו אשר לבבו פונה היום שזה אינו רק בראשון והוא שבוש גמור שא"כ למה חזר ופירש עוד פן יש בכם שמא יש בכם הרי כבר פירש אותו למעלה ושמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם ועוד איך פיר' פה אשר לבבו פונה היום מלקבל עליו הברית ולמעלה פירש אותו ושמא השיא לב אחד מכם אותו ללכת אחריהם דמשמע שפירוש אשר לבבו פונה הוא ללכת אחרי העבודת כוכבים לא מלקבל עליו הברית ועוד איך אפשר לו לפרש קרא דאש' לבבו פונה מלקבל עליו הברית והרי הכתוב מכחישו שהרי אחריו כתוב מעם יי' אלהינו ללכת לעבוד את אלהי הגוים ההם אבל פן יש הכתוב פה הוא השני שכתוב בו שורש פורה ראש ולענה ואשר לבבו פונה הכתוב אחריו הוא לשונו של רש"י ז"ל כי רצה לפרש שמה שחזר וכתב פן יש בכם פעם אחרת הוא מפני שהראשון מדבר בעבודת כוכבים והשני בקבלת הברית כאילו אמר שמא יש בכם אשר לבבו פונה היו' מעם יי' ללכת אחרי העבודת כוכבים או שמא יש בכם אשר לבבו פונה היום מלקבל עליו הברית ומאמר והיה בשמעו אתרוייהו קאי ששניהם יחד אינם חפצים לקבל הברית ובשמעם הברית מתברכים בלבבם לאמר שלום יהיה לי:

יח[עריכה]

והתברך בלבבו ולשון ברכה יחשוב בלבו ברכת שלו' לעצמו לא יבואוני קללות הללו אך שלום יהיה לי. פי' אע"פ שמחשבתו זאת אינה לברכה אלא להצלת קללות בלבד שחושב בלבו שלא יבואוהו קללות הללו ולא היה ראוי לכתוב בזה והתברך בלבבו מ"מ מאח' שהו' חושב בלב' שלא יבואוהו קללות הללו אך שלום יהיה לו הרי כאן ברכת שלום וברכת השלום ברכה תחשב לו:

למען ספות הרוה למען שאוסיף לו פורענות מה שעשה עד הנה בשוגג והייתי מעביר עליה' וגורם עתה שאצרפם עם הזדונו' ואפרע ממנו הכל. תקן בזה כמה ענינים פירש ספות לשון הוספה כמו ספו חטאת על חטאת לא מענין כלייה כמו פן תספה גם שינה ספות ואמר למען שאוסיף מפני שמלת ספות מקור וסובל למען שיספה העובר ההוא גם הוסיף מלת לו ואמר למען שאוסיף לו כי לולא זה סובל שאוסיף השגגות על הזדונות לכל העולם בכלל גם אמר שאוסיף לו פורענות מה שעשה בשוגג ולא אמר שאוסיף לו השגגות עם הזדונות מפני שלמען ספות השגגות עם הזדונות סובל שיפורש שיהיו הזדונות בשגגות או השגגות כזדונות לפיכך פי' שאוסיף פורענות השגגות עם פרענות הזדונות ויפרע ממנו הכל אבל לא ידעתי איך תתפרש מלת למען לפי הפירוש הזה כי הוא לא יאמר בשרירות לבי אלך בעבור שאוסיף לו פורענות השגגות עם פורענות הזדונות ושמא י"ל דה"ק שפעלותיו אלו שהולך אחרי שרירות לבו הן סבה לי שאוסיף לו פרענות השגגות על פורענות הזדונות:

יט[עריכה]

וקנאתו לשון חימה אחיזת לבישת נקמה. שפי' קנאה בכל מקום הוא המתחר' לנקום נקמת דבר כמו שכתב בפרשת פנחס:

כה[עריכה]

ולא חלק להם לא נתנום לחלקם. כאילו אמר לא חלק אותם להם דאם לא כן חסר הפעול:

לא ידעום לא ידעו להם גבורת אלהו' כאילו אמר לא ידעום לאלהות. דאל"כ מה ידיעה צריך בהם ומה שפיר' ולא חלק להם קודם ולא ידעו שלא על הסדר הוא מפני שהיה לו לכתוב אשר לא חלק להם ולא ידעו' כדי לומר תחלה שאותן האלוהות שהשתחוו הם אינם מחמת שנתנם להם השם לחלקם ואח"כ לומר גם לא בחרו אותם הם מעצמם מחמת שהכירו בם גבורת אלהות אבל הרמב"ן ז"ל הביא הלשון הזה בשם רש"י כסדר הכתוב ונראה שהנוסחא שבידו כך היתה:

כח[עריכה]

הנסתרות ליי' אלהינו. ואם תאמרו מה בידינו לעשות כו' אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהם ליי' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו ואם לא נעשה דין בהם יענשו הרבים. רצה בזה להודיע מה ענין הפסוק הזה אצל המקראות הקודמות לו ואמר שמפני שמקראות הראשונות נרא' שמעניש הש"י את הרבים על חטא היחיד על שלא מיחו בידו ולא בערוהו שהרי בתחלה אמר פן יש בכם איש וגו' שהוא יחיד ואח"כ אמר וראו את מכות הארץ ההיא שהם רבים ויש להם לישראל להתאונן על זה מי יוכל לדעת טמונותיו של חבירו עד שיעניש אותנו על שלא מחינו בידו ולא בערנוהו מקרבנו השיב בזה ואמר איני מעניש אתכם על הנסתרות שהן ליי' אלהינו והוא יפרע מאותו היחיד אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבינו ואם לאו יענשו הרבים בעבורו:

נקוד על לנו ולבנינו. לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גריזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה בזה. בפ' נגמר הדין אליבא דרבי נחמיה דאמר כשם שלא ענש על הנסתרות לעולם כך לא ענש על עונשים שבגלוי ופי' רש"י כך לא ענש את אחרים על עונשים שבגלוי עד שעברו את הירדן והנקודות של לנו ולבנינו למדנו דהא דכתיב והנגלות לנו ולבנינו לא עד הנה נהגה מדה זו אלא מכאן ואילך דכל נקודה למעט היא באה ופי' אף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן אינו רצה לומר שלא על הנסתרות בלבד לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן אלא אף על הנגלות לא ענש עד שעברו את הירדן אלא הכי קאמר לא על הנסתרות בלבד לא ענש את הרבים אלא אף על הנגלות לא ענש עד שעברו את הירדן אבל על הנסתרות אפילו משעברו את הירדן לא ענש עליהם שהרי עד עולם כתיב ואם לאו אפטורא דנסתרות קאי לאשמועינן דעד עולם תנהגו מדה זו דהנסתרות ליי' דלא תימא משיעברו את הירדן ויקבלו עליהם הערבות יענשו זה על זה למה לי דכתבי' אי משום חיובא דנגלות פשיטא דעונש הנוהג עכשיו ינהוג לעולם דמה לו לפסוק אלא הנקודה למדתך דהאי דכתב לנו ולבנינו לאו עד הנה נהגה מדה זו אלא מכאן ואילך דכל נקודה למעט וכן נר' מדברי ר' נחמיה שאמר וכי ענש על הנסתרות לעולם והלא כבר נאמר עד עולם והנקודה שבעד מלמדת שאין כאן מקומו של עד עולם אלא עד הנסתרות לומר דמדה זו נוהגת מעולם ועד עולם ואע"ג דבלא נקודה שבעד ידענו דאנסתרות קאי ולא אנגלות כדלעיל מ"מ אלמלא הנקודה שבעד המלמדת שנכתב שלא במקומה והיה נראה כדמות טעות מפני שכותב אותו גבי הנגלות אבל עם הנקודה כאילו כתוב בפי' שאין כאן מקומו אלא למעלה על הנסתרות וא"ת אי הכי גבי עכן מ"ט איענוש כבר תרצו בגמרא משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.