רש"י/דברים/כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ דברים כה

א

כי יהיה ריב. סופם להיות נגשים אל המשפט. אמר מעתה אין שלום יוצא מתוך מריבה, מי גרם ללוט לפרש מן הצדיק הוי אומר זו מריבה:

והרשיעו את הרשע. יכול כל המתחיבין בדין לוקין, תלמוד לומר, והיה אם בן הכות הרשע. פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה. ומי הוא הלוקה למד מן הענין, לא תחסם שור בדישו, לאו שלא נתק לעשה (עי' ספרי. מכות י"ג):

ב

והפילו השפט. מלמד שאין מלקין אותו לא עומד ולא יושב אלא מטה (מכות כ"ב):

לפניו כדי רשעתו. ולאחריו כדי שתים, מכאן אמרו מלקין אותו שתי ידות מלאחריו ושליש מלפניו (ספרי. מכות כ"ב):

במספר. ואינו נקוד במספר, למד שהיא דבוקה, לומר במספר ארבעים ולא ארבעים שלמים, אלא מנין שהוא סוכם ומשלים לארבעים והם ארבעים חסר אחת (שם):

ג

לא יסיף. מכאן אזהרה למכה את חברו (עי' כתובות ל"ג):

ונקלה אחיך. כל היום קוראו רשע, ומשלקה קראו אחיך:

ד

לא תחסם שור. דבר הכתוב בהוה, והוא הדין לכל בהמה חיה ועוף העושים במלאכה שהיא בדבר מאכל. אם כן למה נאמר שור להוציא את האדם (ספרי. בבא מציעא פ"ח):

בדישו. יכול יחסמנו מבחוץ תלמוד לומר לא תחסם שור, מכל מקום. ולמה נאמר דיש לומר לך מה דיש מיחד דבר שלא נגמרה מלאכתו וגדולו מן הארץ, אף כל כיוצא בו, יצא החולב והמגבן והמחבץ שאין גדולו מן הארץ, יצא הלש והמקטף שנגמרה מלאכתו לחלה, יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות שנגמרה מלאכתן למעשר (ספרי. ב"מ פ"ט):

ה

כי ישבו אחים יחדו. שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו (ספרי. יבמות י"ז):

יחדו. המיחדים בנחלה, פרט לאחיו מן האם (שם):

ובן אין לו. עין עליו, בן או בת או בן הבן או בת הבן או בן הבת או בת הבת (עי' יבמות כ"ב):

ו

והיה הבכור. גדול האחים הוא מיבם אותה (ספרי. יבמות כ"ד):

אשר תלד. פרט לאילונית שאינה יולדת:

יקום על שם אחיו. זה שיבם את אשתו יטל נחלת המת בנכסי אביו:

ולא ימחה שמו. פרט לאשת סריס ששמו מחוי (יבמות כ"ד):

ז

השערה. כתרגומו, לתרע בית דינא:

ח

ועמד. בעמידה (ספרי):

ואמר. בלשון הקדש, ואף היא דבריה בלשון הקדש (יבמות ק"ו. ספרי):

ט

וירקה בפניו. על גבי קרקע (שם):

אשר לא יבנה. מכאן למי שחלץ שלא יחזר וייבם, דלא כתיב אשר לא בנה, אלא אשר לא יבנה, כיון שלא בנה, שוב לא יבנה (יבמות י'. עי' ספרי):

י

ונקרא שמו וגו'. מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל (ספרי. יבמות ק"ו):

יא

כי ינצו אנשים. סופו לבא לידי מכות, כמו שנאמר מיד מכהו , אין שלום יוצא מתוך ידי מצות (ספרי):

יב

וקצתה את כפה. ממון דמי בשתו, הכל לפי המביש והמתביש. או אינו אלא ידה ממש נאמר כאן לא תחוס, ונאמר להלן בעדים זוממים (דברים יט) לא תחוס, מה להלן ממון אף כאן ממון (ספרי. עי' בבא קמא כ"ח):

יג

אבן ואבן. משקלות:

גדולה וקטנה. גדולה שמכחשת את הקטנה, שלא יהי נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה (ספרי):

יד

לא יהיה לך. אם עשית כן, לא יהיה לך כלום (עי' שם):

טו

אבן שלמה וצדק יהיה לך. אם עשית כן, יהיה לך הרבה:

יז

זכור את אשר עשה לך. אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב, שנאמר (משלי י"א) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון (תנחומא):

יח

אשר קרך בדרך. לשון מקרה. דבר אחר, לשון קרי וטמאה שהיה מטמאן במשכב זכור. ד"א, לשון קר וחם, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האמות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אע"פ שנכוה הקרה אותה בפני אחרים (תנחומא):

ויזנב בך. מכת זנב, חותך מילות וזורק כלפי מעלה (תנחומא):

כל הנחשלים אחריך. חסרי כח מחמת חטאם, שהיה הענן פולטן (תנחומא):

ואתה עיף ויגע. עיף בצמא, דכתיב ויצמא שם העם למים (בראשית יז) וכתיב אחריו ויבא עמלק:

ויגע. בדרך:

ולא ירא. עמלק אלהים מלהרע לך:

יט

תמחה את זכר עמלק. מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה (שמואל א ט"ו ג'), שלא יהא שם עמלק נזכר אפלו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק היתה (פסיק' זוטר'):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.