אלשיך/דברים/כה

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[edit]

כי יהיה ריב בין אנשים כו'. הנה תפארת עם בני ישראל תלויה בצדקה ומשפט כמאמרו יתברך כי ידעתיו כו' לעשות צדקה ובמשפט וכן בדוד הוא אומר ויהי דוד עושה משפט וצדקה כו' וגם לעתיד הוא אומר ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה ואומר וארשתיך לי בצדקה ומשפט ע"כ אחרי אומר מעשה הצדקה לגר ליתום ולאלמנה בא לדבר על המשפט על היושב על המשפט ואל ענין הכתוב נשית לב (א) אל אומר בין אנשים שיראה אלו הב' תיבות מיותרות. (ב) אומר ונגשו אל המשפט כי האם היה עולה כל לב יגשו השופטים לבית האנשים שיצטרך לומר ונגשו האנשים אל המשפט. (ג) כי הראוי יאמר אל השופטים ולא אל המשפט. (ד) אומרו ושפטום שהוא מיותר כי מי לא ידע שלכך נגשו אל המשפט. (ה) שאחר אומרו ושפטום ידוע הוא שיצדיקו את הצדיק וירשיעו את הרשע כי אי אפשר למזכי שטרא לבי תרי וכן אומר ונקלה אחיך זולת מה שארז"ל:

והנה באומרו ונגשו ושפטום אפשר יאמר שלא יעכבום, כי אם מיד כשיגשו אל המשפט מיד ושפטום להשקיט ריבם. ורמז גם כן כי אין זה רק כאשר כלם אנשים, וגם הם משווי אחד, אבל אם יש ריב אשה שלה קודמת. וכן אם יש ריב יתום, או שאחת תלמיד חכם, כל אחד מאלה הן קודמין. וז"א כי יהיה ריב בין אנשים, שאין שם אשה או יתום קטן, וגם בעלי שווי אחד, אז ונגשו אל המשפט, ומיד ושפטום. אך אם אין כולם אנשים, יש קדימה לאחרים:

או יאמר מה שכתבנו על פסוק כי המשפט לאלהים הוא כי כל דין שיבא לב"ד של מטה כבר קדם עניינו בב"ד של מעלה וע"פ דין האמת תצדק גזרתו יתברך על כל איש אשר גזר בראש השנה בכל סוגי המשפט וכשהדין נעשה למטה כדין אז צודק עם העליון וזה אחשוב כיוונו רז"ל בלשונם באומרם דן דין אמת לאמתו שהוא לאמתו שנדון כבר למעלה מר"ה כי מר"ה אם ראוי ראובן שינתן לו ק' זהב בשנה ההיא אם שמעון יתחייב בדין לראובן בשנה ההיא י' זהב יגזור עליו הוא יתברך צ' ממקום אחר. ואם בבא אותו הריב שבין ראובן ושמעון לבית דין ויחייבוהו י' זהב יצדק עם העליון. אך אם יפטרו אותו נמצא מהפך דינו יתברך חס ושלום אשר ישפוט בדין האמת והצדק. והנה צריך זכות רב בל יטה הדיין מהאמת בשקול דעתו או כיוצא בזה.

ואחשבה כי התורה אומרת כי כאשר הבעלי דינים והדיין מכוונים לשם שמים אין תקלה יוצאת מתחת ידם כי אלהים נצב בעדת הדיינים ותקרב דעת הדיין אל האמת כאשר נשפט למעלה.

וזה יאמר כי יהיה ריב בין אנשים לומר כי יהיה ריב למטה. דע כי אין הריב רק בין אנשים. אך לא לפניו יתברך כי לפניו כבר נשפט הריב. ואיך יבא משפט יתב' נעשה למטה ולא יחטיא הלא הוא כי כאשר ונגשו אל המשפט שהבעלי דינין אינם מכוונים לנצח כי אם נגשים אל המשפט האמתי. שיחפצו במשפט העליון האמתי. בין לחיוב בין לפטור. וגם הדיינים יכוונו לשפוט את האנשים. ולא לה' כ"א להביא משפטו ית' אל הפועל. וז"א ושפטום שהוא את האנשים הנזכר. אז יהיו מובטחים שוהצדיקו את הצדיק הוא הצדיק בב"ד של מעלה. והרשיעו את הרשע הוא הרשע בב"ד של מעלה. וזהו ענין ה"א הידיעה שבצדיק ושברשע. והיה אם בן הכות הרשע בב"ד טוב לו שילקה בעוה"ז מבאותו העולם. וזהו והפילו השופט והכהו לפניו כי טוב הוא לפניו של השופט של מטה. משיפיליהו ויכוהו בב"ד של מעלה. פן יוסיך להכותו על אלה שהוא בעד ארבעים אלה מכה רבה. ע"י ב"ד של מעלה בגיהנם. כי טוב לו זה מן המכות הגדולות אשר שם לנפש כנודע. ולא עוד אלא שמרויח פה אותה הבושה שמתבייש למעלה בב"די העליון. ומה גם למאמר ספר הזוהר שכשגוזרין עונש על עון איש שמכריזין עליו לפניו יתברך. ובב"ד העליון כולו. וכל הנשמו' שאין להם מספר. וכל פמליא של מעלה. באופן שקשה עליו הבושה והכלימה ההיא מכל משפט גיהנם. וזה יאמר פה באומר ונקלה כו' לומר מ' יכנו פה ובזה לא יוסיף למעלה ליענש. כי ינוכה בזה פן יוסיף לו עונו להכותו על אלה מכה רבה וגם ירויח שמה שנקלה אחיך לעיניך הוא ולא לעיני הב"ד של מעלה. כי אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה. ומפני שלפעמים אדם מתחייב בדין על מה שמשתיקין אותו. או גוערין בו עד שמסתתמין טענותיו. ע"כ אמר לא תחסום שור בדישו והוא מז"ל:

עוד יתכן בקשר פסוק זה עם הקודם ועם מה שאחר בפרשת הייבום והוא כי הנה לא גלתה תורתינו אלינו ענין גלגול נשמות בכל התורה בפירוש כי אם פה בענין הייבום והוא באומר יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל ומזה נלמד אל כל הגלגולים שלא ע"י יבום כנודע ליודעים חן. ונבא אל הענין אמר והיה אם בן הכות הרשע כו' שראוי להכות בב"ד של מעלה יותר טוב הוא שילקה בעה"ז כמו שכתבנו. כי שם היא מכה רבה. שנית כי פה נקלה לעיניך בלבד אך שם הוא לעיני הב"ד של מעלה. וכל הנשמו' ופמליא של מעלה. אמר עוד שלישית והוא כי אז בעולם העליון מראים לו מה שקיצץ בהעוותו. ומה שפגם ובוש ונבהל וישתומם. באומר אוי לי על שברי כי לא ידעתי כי כל הרעה הגדולה הייתי עושה בהעוותי. וז"א לא תחסום שור בדישו שהאיש הזה היה פה כשור הדש וקיצץ התבוא' לחתיכי חתיכות. ובראותו באותו העול' מה שקצץ הוא כאלם. וזה לו קושי מכל עונשו שם. וע"כ טוב הוא לו שיקבל ענשו בעוה"ז ולא שיחסם בדישו למעלה שמראים לו מה שדש וקוצץ חלילה עוד ד' כי לפעמים כל זה איננו שוה לו עד ישוב פה בגלגול לתקן את אשר עותו. וא"כ למה לא תענישהו פה. ולא שילך באשמתו לאותו העולם. ותקראנה ד' אלה שתהיה מכתו רבה מאשר יענש פה. שנית שונקלה אחיך לעיניך ולא לעין כל העולם העליון. ג' שלא יראה דישו ופגם קיצוצו אשר קצץ וייחסם בדישו. ד' פן יצטרך להתגלגל. כי הנה כי ישבו אחים יחדו כו' יבמה יבא עליה להקים שם המת להביאו בגלגול. ומזה תדע כי אם אשר נתחייב עונש בעונו פה בעוה"ז טוב לו שיקבלו פה משישוב להתגלגל. וכמקרה היבם גם הוא יקרנו.

והנה על הענין הייבום המשכיל בו ידום לדבר בטעמו ועניינו כי אין בו אלא חדושו שחדש הסבא כמפורש בזוהר בפ' משפטים כי המת נשאר לו רוח מרוחו בבטן האשה וע"י אותו הרוח ע"י היבם והיבמה יביאו אותו פה. וזה אחשוב רמז באומר אשת המת. כלומר כי גם אחרי מותו אשתו תקרא כי עוד רוחו בה:

יא[edit]

כי ינצו אנשים יחדו כו'. הנה יראה בלתי מקושר אל הקודם. (ב) כי אומר איש ואחיו ואומר יחדו הוא מיותר:

אמנם הנה כתבנו למעלה כי אומר ענין לא תחסום כו' ואומר כי ישבו אחים כו' הם דברים נמשכים ונאחזים עם ענין כי יהיה ריב בין אנשים כו' ועל כן יתכן כי כהתימו מה שנמשך ממנו חזר אל הענין הא' על ענין כי יהיה ריב כו' והוא כי אמר ראו נא מה בין אנשים בעלי מוסר וד"א לעשקים כי הנה כי יהיה ריב בין אנשים לא ינצו זה עם זה על ריבם כי באהבה ואחוה שלום ורעות יגשו אל המשפט. והיה זה שלום כי והצדיקו כו' אך כי ינצו אנשים שיעדר מהם ד"א ולא יגשו אל המשפט בשלום ובמישור. כ"א שינצו זה עם זה על הדין שביניהם. ימשך שלא יבצר מי שיכנס בנתים ביניהם לעזור את האחד ויעשה קטטה מחודשת. ואם מתחלה היה ריב בין ראובן ושמעון עתה שנכנס לוי לעזר לראובן יהיה עוד ריב שני בין ראובן ושמעון ובין לוי ושמעון. ומי יתן והיה לוי מניח את ראובן ושמעון במחלקותם לבדם. כי אחר שעה היו עושים שלום ביניהם אך עתה עשה לוי המשכת המחלוקת וגם ריב חדשה בין זה ובין שמעון שבא לוי לחרחר ריב עמו וזה מאמר הכתוב כי ינצו אנשים כל עוד שהם יחדיו שלא יכנס זולתם בתוכם יהיו איש ואחיו כי מהיותם ב' אנשים משוללי קורבה יעשו איש ואחיו כי יבואו מעצמם לעשות שלום בינו ובין רעהו כי בהעדר רכילים ונושאים פנים לאחד מהם לא יבצר משניהם לשוב מריבתם ויקשרו אהבה תחת שנאה. וזה כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו אך בהיות שיקרבה אשת האחד להציל את אישה כו' ימשך ריב חדש נוסף על הקודם והוא כי ושלחה ידה והחזיקה במבושיו. וגם זה נעשה מעט מעט כי תחלה לא תכוין היא רק להציל את אישה לא להצר את חבירו וזהו וקרבה כו' להציל את אישה. אלא שאח"כ בראות האחר איש עוזר לחבירו אז יתאזר יותר להכותו. אז ושלחה ידה והחזיקה במבושיו. ונוספה רעה אחרת על הקודמת. לא תחוס עיניך בעצמה או לומר כי היא לטובה נתכוונה להציל את אישה כ"א וקצותה את כפה והוא כי לימוד דרך ארץ כי כאשר ינצו אנשים והמה ברתיחת הריב לא יכנס אחר להכות ולריב את האחד ולעזור את שכנגדו שהלא יגדל הריב אז יותר כ"א יבא איש או אנשים לתווך שלום בין שניהם בלתי מראים שהם בעזרת הא' מהם עד ישקוט הריב ואח"כ ישימו לב להצדיק צדיק ולהרשיע רשע אחר שישבות מדון:

יג[edit]

לא יהיה לך כו'. זולת קושי הסמיכות הנה אומר לך ואומר בכיסך הוא מיותר וכן אומר לך בביתך וכן מלת וצדק בין באבן שלימה בין באיפה שלימה הוא מיותר. ועוד כי אומר כי תועבת כו' יראה בלתי צודק שאם עושה אלה הוא תועבת ה' אך הבלתי עושה אלה יאריכון ימיו ודי לו שלא יקרא תועבה. ועוד כי או' כל עושה עול הוא מיותר:

אמנם אפשר כי למה שרוב המריבות שבין איש לרעהו הם על משא ומתן שביניהם בין קונה ומוכר כי זה יאמר מעותיך חסרים וקונה יאמר מדותיך חסרים וכיוצא על כן אחר אומרו כי ינצו אנשים כו' סמך ואמר לא יהיה לך אבן ואבן שהוא אבן ששוקל המטבעות ולא יהיה לך איפה ואיפה שבו מודד התבואות כי זה ראשית מדון:

או יהיה הסמיכות בדרך במה שלא עירבם לומר לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן ובביתך איפה ואיפה כ"א אמר לא יהיה לך כו' באיפה והיא כי אחר אומר כי כאשר ינצו אנשים לא טוב הכנס בנתים מי שיריב עם האחד לעזור לשני פן יגדל הריב יותר אך טוב ליכנס דרך תווך שלום או דרך תוכחת באופן שלא יראה כעוזר לזה מחבירו ע"כ סמך ואמר כיצד יהי' דרך התוכחת והוא שיקשט את עצמו ואח"כ את אחרים שלא יאמר טול קיסם מבין שניך למי שיוכל להשיב לו טול קורה מבין עיניך שאדרבה אז יתפקר חבירו וימשך ריב וקלון כמאמרנו על פסוק יוסר לץ כו' שהוא כי ב' הם הלוקחים להם קלין אחד המייסר את הלץ. (ב) המוכיח לרשע מומו של מוכיח מה שיש בו שאז יענה הרשע ויאמר ולדידך מי ניחא ויקל בכבודו וע"ד זה ירמוז בסמיכות הריב הנזכר למעלה ואמר אל תבא להוכיח ולומר לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן שיענה לך לא יהיה בביתך איפה ואיפה כו'. ולענין הכתובים יאמר אין צ"ל לשקול בפועל שלא יהיה לך משקלות חסרות או יתירות כי אפי' לך לעצמך ולא לשקול המטבעות בהם כ"א אפי' להיות מונחים בכיסך לא יהיה לך אחת גדולה מהשיעור ואחת קטנה כשיעור או אחת גדולה כשיעור ואחת קטנה מהשיעור פן תבא ליקח בגדולה וניתן בקטנה. וכן איפה לא יהיה לך לעצמך בביתך אפילו שלא בכונה למדוד בבית רק להיות לך בביתך לא יהיה. פן תבא לטעות. עוד אוסיף להזהירך והוא שתעשה לפנים מן השורה מפני החסד למען יאריכון ימיך והוא אבן שלימה וצדק שהוא כי לא בלבד תהיה לך אבן משקל צדק כ"א גם לא תהיה חתיכת אבן פן הרואה יחשדך שתהיה הולך ומחסר ממנה ולא יוכר. כ"א תבקש אבן שלימה שמתחלת ברייתה לא היתה יותר מזה השיעור. ושיהיה צדק שהוא השיעור מצומצם. כאשר ימצאו חלוקי נחל שלימות באופן לא יהיה חשד וכן איפה שלמה שלא תהיה גדולה ובה צד נפחת. ותאמר כי עד מקום הפחת היא השיעור. כי גם בזה יהי' חשד רק איפה שלימה בעצמה צדק שתהיה שעורה בשוה ובצמצום וע"י חסידות שתשמר מהחשד יאריכון ימיך על האדמה כו'. וש"ת הלא הזהרת בל יהיה בכיסנו אפילו ע"מ שלא לשקול בה אבן ואבן. וגם לא בביתך איפה ואיפה אפי' שלא למדוד בה. והוספת לקבוע שכר טוב לעושה אבן שלמה וצדק ואיפה שלמה וצדק ולשוקלים באבן חסירה או לוקחים ביתירה וכן באיפה לא אמרת עניינו מה יהי'. הנה דע לך כי מה שאני צריך להזהירך הוא במציאות הנאמרים שהוא על הבלתי עושים עול. כי אם שהוא אבן בכיסם או איפה בביתם. אך העושה עול ממש א"צ לדבר כי הלא תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה כל עושה עול. וכלל בין העושה בידיו המדות ומשקלות חסרים או יתרים בין השוקל או מודד בהן. ועל הא' אמר כל עושה אלה ועל הב' אמר כל עושה עול:

יז[edit]

זכור את אשר עשה כו'. ראוי לשים לב. (א) אל הסמיכות עם הקודם. (ב) למה צונו ית' לעשות זכירה זו מה שלא עשה כן לכל גוי אשר עשה לנו ומה גם לרז"ל האומרים שהיא מ"ע זכור בפה אל תשכח בלב והיה די מה שמצונו למחותו באומר והיה בהניח וגו' תמחה וגו'. (ג) או' אשר עשה לך והנה למז"ל שהיה מזנב וכורת מילותיהן של ישראל ומחרף אותם וזורקם כלפי מעלה ואומר טול לך מה שבחרת. ואם כן איפה כל מה שעשה לישראל בכך מאזנים ואשר נתפקר כלפי מעלה מכריע את כל אשר עשה לישראל ולמה יאמר זכור את אשר עשה לך יותר ראוי לזכור את אשר עשה נגד כבודו ית'. (ד) שאם הוא עשה רעה הרי החלישו יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב. (ה) אם כל כך רע בעיני ה' הוא למה יאריך לו ולא יאבדהו ברגע קטון עדי אובד כי מה זה הכלב המת. (ו) או' בדרך כי אחר עשותו הרעה מה לנו אם היה בדרך או במקום אחר. (ז) כי הלא פלשתים הרגו מאפרים מאתים אלך איש ולא צוה ית' לזוכרם כאשר צוה על זה שלא הרג כ"א הנחשלים אחר הענני כבוד. (ח) למה לא הזכיר ג"כ הפעם השנית שיצא עמלק על ישראל בסילוק אהרן כאשר שמע הכנעני יושב הנגב שהוא עמלק כמ"ש ז"ל שהיה ג"כ בדרך. (ט) אומר בצאתכם ממצרים מה היה שבכל הפרשה מזכיר את ישראל בלשון יחיד ובאומרו בצאתכם ממצרים לשון רבים. (י) כי לא היה בצאתכם ממצרים כ"א אחר כמה מסעות ואם הוא על היות זמן מועט בין יציאתם לביאת עמלק מה יתן ומה יוסיף היות קרוב או רחוק. (יא) אומרו אשר קרך כו' שיורה כי מקרה היה והלא בכוונה מכוונת בא. (יב) אומרו ויזנב בך כו' שמורה מיקל באשמת עמלק שלא פגע רק בקלי החשיבות. (יג) אומרו בך שהיא מלה יתירה. (יד) אומרו לא ירא אלהים שאם חוזר אל עמלק גם כל האומות כן ואם חוזר אל ישראל אתא לנחומינהו לנקום נקמת' והזכיר עונם. (טו) אומרו והיה בהניח ה' כו' למה מאריך הדבר וטוב טוב היה כי קודם כל דבר ימחו את זכר עמלק ואחרי כן יכבשו ארצות שבעה עממין. (טז) או' מסביב שהיא מלה יתירה. (יז) אומרו אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה לרשתה מי לא ידע שהנחלה נותן ה' לרשתה ואם כן אומרו נחלה לרשתה מיותר הוא (יח) אומרו תמחה את זכר עמלק כי הלא יראה הפך מאמרו ית' בפ' בשלח כי שם נאמר מלחמה לה' בעמלק ופה מייחס ומחייב אותה לישראל. (יט) אומרו מתחת השמים האם היה עולה על לב שימחה אותם מעל לשמים. (כ) או' לא תשכח כי הלא בכלל אומרו זכור הוא שלא ישכח:

אמנם הנה אחר אשר החמיר הוא ית' בענין משקולות ומדות ראה הוא יתב' כי הנה יאמר נא ישראל הנה העמיס העמסת עלינו על דבר המשקלות והמדות שתהיה אבן שלמה וצדק ואיפה שלמה וצדק להקפיד אפי' על שוה פרוטה והלא נגד עינינו פלס ומאזני משפט מעוקל ומעוות אשר עוות עמלק הרע ההוא כי בא לקראתינו וישם את עצמו נגדנו ואת שרו ערך ה' כי שם אותו בכף מאזנים ואת אלהי עולם ה' בכך שניה ויכריע את עצמו ואת שרו לעומתו ית' וישם פיו כחרב חדה נגד ה' לדבר ולומר על המילות בזרוק אותם כלפי מעלה ואמר אליו ית' טול לך מה שבחרת כאלומשקל ומדהלו נגד גדולתו ית'. ואיה איפה תועבת מאזני שקר כשל הרשע ההוא. ואיככה נוכל וראינו כי תראה ותסבול ולא תפקיד עליו. וע"כ בא ויאמר זכור את אשר עשה לך עמלק כו'. לומר הנה שתים רעות עשה עמלק אחד לי ואחד לך. אשר עשה לי בדברים הרעים אשר דבר ואחד לך על אשר שלח ידו ביהודים אך הנני שם פני על אשר לך. ואומר זכור את אשר עשה לך עמלק. ואניח את אשר לי עד פקדי הנוגע אליך. וכך היא דרך ענותנותו יתב' כאשר עשה בפרעה שעזב אומרו מי ה' כו' ופקד על אומרו וגם את ישראל לא אשלח. כן בימי ירבעם בהקטיר לעבודה זרה האריך לו. ובשולחו את ידו על הנביא מיד ותיבש ידו. כן אמר הוא יתברך זכור את אשר עשה לך כלומר כי זה אחזיק לזכור יותר מהנוגע אלי. ושמא תאמר הלא אם לכבוד ישראל אתה חש. אנה עזבת את אשר עשו להם פלשתים שהרגו מאפרים מאתים אלף כא'. לזה אמר בדרך כו' לומר הנה יש שני הפרשים אחד כי עמלק בא בדרך רודף לקראתך. אך פלשתים עברת דרך ארצם. ועוד טעם שני והוא כי אשר עשו פלשתים לא היה בזמן היציאה ממצרים לפי האמת ולא יצאו רק שבט אפרים לבד ועל שעברו נענשו. אך מה שעשה לך עמלק היה בצאתם ממצרים וזה אמר לשון רבים שהוא לרמוז על זמן היציאה ושיצאו כל השבטים ולא בזמן שיצא אחד לבדו. ושמא תאמר אם את רעת עמלק באת לומר שנזכור. למה תאמר אשר עשו לנו בדרך בצאתנו ממצרים ולמה לא נזכור אשר הוסיף שנית ידו בסלוק אהרן. כי גם שם להשמיד היה בלבבו בראותו סילוק ענני כבוד. לזה אמר שאני עושה עיקר מהפעם האחד גם זה משני טעמים. אחד כי אז בראשונה היה אשר קרך בדרך כי רחוק ממנו היית ולא היית עובר דרך ארצו ובא לקראתך. וזהו אשר קרך מה שאין כן בפעם השנית כי ראה שהיו עוברים דרך ארצו כמאמר הכתוב וישמע הכנעני כו' כי בא ישראל דרך האתרים שהוא בדרך שהלכו המרגלים שעלו בנגב דרך ארץ עמלקי יושב בארץ הנגב על כן נפל עליו אימת מות אך בצאתכם ממצרים היה אשר קרך בדרך שהוא כי יצא ממקומו וילך לקראתך בדרך. עוד טעם שני והוא כי בפעם הראשונה הוא כי ויזנב בך שהיא בך ממש שהוא מישראל אך בשניה לא נגע בישראל כי אם בשפחה ע"ג שהיתה אתם כמז"ל וישב ממני שבי ששבה מה שהיה לישראל שבי דהיינו שפחה ע"ג שהיה אצלם שבי ושמא תאמר הלא עזבת הנוגע אליך בעד הנוגע אלינו כי משלנו עשית עיקר לזכור תחלה באמור זכור את אשר עשה לך עמלק ומה בצע בזה. אם לא פקדת מיד לא זה ולא זה ולא עוד אלא שעדיין הדבר תלוי. לזה אמר ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים והוא כי היותך עיף ויגע לא הספיקה הכנעה זו לשתהיה ירא אלהים ועל כן לא היה אפשר למחותם עודך בלתי ירא אלהים. והוא כי א"א להפיל את עמלק כל עוד שימצאו דברי עונות בישראל. וזה ענין גאולתינו העתידה מגלות אדום שאי אפשר אלא על ידי תשובה. מה שאין כן בגאולות הקודמות שהיו במה שהושיבו נשים נכריות בגאולת מדי ובבל כי בעתידה הקפיד הוא יתברך שעל כן אם זכו מעצמם בתשובה יחישנה ואם לאו תבא בעתה על ידי חבלי משיח למען ישובו על כרחם בצר להם. והענין יען כי אין אומה נופלת למטה עד יפיל הוא יתברך את שרה למעלה כמה דאת אמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך ואת מלכי האדמה באדמה והנה ידוע כי אין שרו של עשו ועמלק כיתר שרים כי זה אי אפשר לו ליפול אם לא כשאין בישראל עונות. והוא כי שרו של עשו הוא סמאל הוא שטן הוא יצר הרע. ועל כן כל עון אשר חטא אשר ביד ישראל הוא מוסיף כח ואומץ בו. ואם כן איככה נוכל לו ואיך יפול משמים ואנו מחזיקים אותו בעונותינו וזה אמר ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים ואם כן איך יפיל הוא יתברך את השר ההוא במרום ואין בכם יראת אלהים לכן והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך מסביב בארץ שהוא מכל האויבים המסבבים את האדם שהם כל כחות הטומאה שבראתם בעונותיכם שהם המוסיפים כח בשרו של עמלק אז בנפול האויבים ההם באופן לא תתייחס הארץ למתנה שיש לה הפסק כי אם לירושה שאין לה הפסק כי לא תירא תהיה הארץ אחריך לאויב כמלך בבל וכיוצא כי אם ירושה שאין לה הפסק כי לא תהיה לך אשמת דבר וזהו אשר ה' אלהיך נותן לך שהוא נותן בדרך מתנה שיש לה הפסק ואתה תעשה בכשרונך שתהיה נחלה לרשתה אז יקל הדבר לפקוד על השר תחלה במרום שהוא על השמים שהוא על הנוגע אל ה' יתברך ואז לא ישאר לך לעשות רק שתמחה את זכר עמלק מתחת השמים שהוא אל מלך האדמה באדמה שהוא זכרו שתחת השמים כי מה שהוא במרום שמעל לשמים כבר יהיה עשוי על ידי ובזה אינו חולק על אשר אמר למעלה כי מחה אמחה כו' מתחת השמים שמורה שהוא יתברך העושה כי הוא שאומר הוא יתברך כי מחה את השר בשמים על ידי אמחה את הזכר על ידיכם מתחת השמים ואמר אחר כך לא תשכח הוא כי הנה הוא יתברך מגיד מראשית אחרית והוא כי אחרי אומרו בפרשת בשלח כי מחה אמחה כו' שהוא על יד צוותו יתברך את ישראל כשיכנס לארץ למחות את זכר עמלק ואחר כך אמר הוא יתברך הנה זה אמרתי לעשות על פי צווי אבל ידעתי כי לא יתקיים בדורות אלו כאשר היה וישאר הדבר עד עת קץ וזהו ויאמר כי יד על כס יה מלחמה כו' לומר הנה יש מלחמה לה' בעמלק ומלחמה לישראל בעמלק והנה על כבוד ישראל אניח מלפקוד הנוגע אלי עד פקוד הנוגע אל ישראל והנה זה היה מספיק שאניח הנוגע אלי דור אחד או ב' אך הנה בשמי ובכסאי נשבעתי שמלחמה לה' מלחמה שיש לה' בעמלק אשמרנה משתלשלת מדור דור שהוא עד סוף הדורות עד שיזכו ישראל לנקום הנוגע אליהם וזהו שרמז פה ואמר לא תשכח לומר הלא אמרתי והיה בהניח כו' תמחה כו' שהוא בימי שאול אך ידעתי כי לא יגמר אז וישאר לדורות עולם באופן שלא יספיק לומר זכור בעצם כי אם לא תשכח שהוא משך זמן שצודק בו שכחה כי רב הוא:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.