תורה תמימה/דברים/כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ דברים כה

א

כי יהיה ריב וגו'. אין שלום יוצא מתוך מריבה, וכי מי גרם לזה ללקות, הוי אומר זו מריבה [ספרי].

בין אנשים. אין לי אלא אנשים, נשים מניין, אשה עם איש מניין, ת"ל ונגשו אל המשפט [ספרי].

ושפטום. דיני מכות בשלשה דיינים, דאמר קרא ושפטום, ושפטום שנים ואין ב"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה . (סנהדרין י' א').

ושפטום. בעל כרחם [ספרי].

והצדיקו וגו'. אמר עולא, רמז לעדים זוממין שלוקין מן התורה מניין , דכתיב והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע, וכי משום דוהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע, אלא עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדים אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושוינהו להני רשעים – והיה אם בן הכות הרשע . (מכות ב' ב').

והצדיקו וגו'. תניא, ר' שמעון אומר, והצדיקו את הצדיק – צדקתו כדי שלא ילקה [ספרי].

ב

והיה אם וגו'. יכול כל מרשיעים לוקים , ת"ל והיה אם בן הכות הרשע, פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה, ועדיין איני יודע איזו הם הלוקים, ת"ל (פ' ד') לא תחסום שור בדישו, מה חסימה מיוחדת שהיא מצות ל"ת ואין בה קום ועשה, כך כל מצות ל"ת שאין בה קום ועשה לוקה [ספרי].

בן הכות הרשע. ת"ר, מניין ליוצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליז זכות שמחזירין אותו, ת"ל (פ' משפטים) נקי אל תהרג, ומניין ליוצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו, ת"ל (שם) צדיק אל תהרג , בעי מיניה ר' זירא מרב ששת, חייבי מלקות מאי, אמר לו, אתיא רשע רשע . (סנהדרין ל"ג ב').

בן הכות הרשע. משלשין בממון ואין משלשין במכות, כיצד, העידוהו שהוא חייב לחבירו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהם, אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממים כל אחד ואחד לוקה ארבעים. מנה"מ, אמר אביי, נאמר רשע בחייבי מיתות (פ' מסעי) ונאמר רשע בחייבי מלקות, מה להלן אין מיתה למחצה אף כאן אין מלקות למחצה . (מכות ה' א').

והפילו. מלמד שאינו מכה אותו לא עומד ולא יושב אלא מוטה . (שם כ"ב ב').

והפילו. מלקין אותו ברצועה כפולה אחד לשנים ושנים לארבעה, ומניין לרצועה שהיא כפולה שנאמר והפילו, והא מבעי ליה לגופיה, א"כ לימא קרא ויטהו, מאי והפילו ש"מ תרתי . (שם כ"ג א').

והכהו לפניו. מלמד שיהיה מלקה ועיניו בו ולא שיהיה מלקה ועיניו בדבר אחר [ספרי].

כדי רשעתו. כל המשלם ממון אינו לוקה, שנאמר כדי רשעתו, משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות . (מכות ד' ב').

כדי רשעתו. ר' נתן ב"ר הושעיה אמר, כל המשלם ממון אינו לוקה, שנא' והנהו לפניו כדי רשעתו את שמכותיו יוצאות בו ידי רשעה, יצא זה שאומר לו עמוד ושלם [ירוש' תרומות פ"ז ה"א].

כדי רשעתו במספר. מלקין אותו שליש מלפניו ושתי ידות מלאחריו , דאמר קרא והכהו לפניו כדי רשעתו במספר, רשעה אחת מלפניו שתי רשעיות מאחריו . (שם כ"ג א').

ג

ארבעים יכנו. כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת. שנאמר במספר ארבעים, מנין שהוא סמוך לארבעים . (מכות כ"ב א').

יכנו. מלקין אותו ברצועה של עגל, דכתיב ארבעים יכנו וסמיך ליה לא תחסום שור בדישו . (שם כ"ג א').

יכנו. יכנו ולא על הקרקע ולא על הכסות [ספרי]

יכנו. מלמד שאין מלקין שנים כאחד . (שם).

לא יסיף. אין מעמידין חזנין אלא חסירי כח ויתירי מדע , ואם תאמר לא יוסיף פן יוסיף למה לי דצריך לאזהורי, לפי שאין מזרזין אלא למזורזין . (מכות כ"ג א').

לא יסיף. אזהרה למכה אביו ואמו מניין, דכתיב ארבעים יכנו לא יוסיף, ומה את מי שהוא מצווה להכות הוא מצווה שלא להכות, זה שאינו מצווה להכות אינו דין שיהא מצווה שלא להכות . (ירושלמי סנהדרין פי"א ה"א).

לא יסיף. ואם הוסיף עובר בל"ת, ואין לי אלא בזמן שהוסיף על מנין של תורה, מניין שעובר אם הוסיף על אומד ב"ד, ת"ל לא יוסיף פן יוסיף – מכל מקום [ספרי].

מכה רבה. אין לי אלא מכה רבה, מכה מועטת מניין, ת"ל לא יוסיף פן יוסיף, א"כ מה ת"ל מכה רבה, למד על הראשונות שהן מכה רבה . (מכות כ"ג א').

ונקלה. ת"ר, אמדוהו לכשילקה יקלה פוטרין אותו, אמדוהו לכשיצא מב"ד יקלה, מלקין אותו, ולא עוד אלא אפילו נקלה בתחלה מלקין שנאמר ונקלה ולא שנקלה כבר בב"ד . (שם שם).

ונקלה. כיצד מלקין אותו, חזן הכנסת אוחז בבגדיו אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו עד שהוא מגלה את לבו משום דכתיב ונקלה אחיך, מצוה לנוולו [תוס' סוטה ח' א'].

ונקלה אחיך. [אומדין אותו כמה מלקות יכול לקבל] דכתיב ונקלה אחיך, כי מחית אגבי דחיי מחית . (סנהדרין י' א').

ונקלה אחיך. אמדוהו לקבל עשרים אין מכין אותו אלא מכות הראויות להשתלש, וכמה הן שמונה עשרה אבל לא עשרים ואחד, מאי טעמא, דאמר קרא ונקלה אחיך, אחר שלקה אחיך בעינן וליכא . (שם שם ב').

ונקלה אחיך. כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן, שנאמר ונקלה אחיך, כשלקה הרי הוא כאחיך . (מכות כ"ג א').

ונקלה אחיך לעיניך. מכאן אמרו נתקלקל ברעי או במים פטור [ספרי].

ד

לא תחסם שור. אחד שור ואחד כל בהמה באיסור חסימה, מאי טעמא, דילפינן שור שור משבת . (ב"ק נ"ד ב').

לא תחסם שור. מכדי כל מילי איתנהו בחסימה, א"כ לכתוב רחמנא לא תדוש בחסימה, שור דכתב רחמנא למה לי, לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם, מה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר, ומה נחסם אוכל בתלוש אף חוסם אוכל בתלוש . (ב"מ פ"ט א').

בדישו. ת"ר, דיש, מה דיש מיוחד דבר שהוא גדולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל דבר שהוא גדולי קרקע פועל אוכל בו, יצא החולב והמחבץ והמגבן שאינם גדולי קרקע . (שם שם).

בדישו. ת"ר, דיש, מה דיש מיוחד דבר שהוא בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, יצא המנכש בשומים ובבצלים הואיל ואינו גמר מלאכה אין הפועל אוכל בו . (שם שם).

בדישו. ת"ר, דיש, מה דיש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו, יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות הואיל ונגמרה מלאכתן למעשר, ויצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתן לחלה אין הפועל אוכל בהן . (שם שם).

בדישו. ואפילו לחסמה מבחוץ אסור דאמר קרא לא תחסום שור בדישו, אמרה תורה בשעת דישה לא תהא חסימה . (ב"מ צ' ב').

בדישו. פרה הדשה בהקדש לא תאבל מהכרשינין, דאמר קרא לא תחסום שור בדישו, דישו שלך ולא דישו של הקדש . (מעילה י"ג א').

ה

כי ישבו. אמר רב ששת א"ר אלעזר משום ר' אלעזר בן עזריה, מניין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה, שנאמר לא תחסום שור בדישו וסמיך ליה כי ישבו אחים יחדו . (יבמות ד' א').

כי ישבו אחים. אחים המיוחדים בנחלה, פרט לאחים מן האם, ורבה אמר, יליף אחות אחות מבני יעקב, מה להלן מן האב ולא מן האם אף כאן מן האב ולא מן האם . (יבמות י"ז ב').

כי ישבו אחים. מצוה בגדול לייבם, ואם קדם הקטן ויבם זכה, דאמר קרא כי ישבו אחים, הוקשה ישיבת אחים זה לזה . (שם כ"ד א').

כי ישבו אחים. תניא, מניין שאין הכתוב מדבר אלא באחין מן האב, נאמר כאן כי ישבו אחים ונאמר להלן (ר"פ ראה) וירשתם וישבתם בה, מה ישיבה שלהלן ישיבה שיש עמה ירושה אף ישיבה שבכאן שיש עמה ירושה, פרט לאחין מן האם . (ירושלמי יבמות פ"א ה"א).

כי ישבו אחים יחדו. אשת אחיו שלא היה בעולמו פטורה ופוטרת צרתה מן החליצה ומן היבום, דאמר קרא כי ישבו אחים יחדיו – שהיתה להם ישיבה אחת בעולם . (יבמות י"ז ב').

כי ישבו אחים יחדו. יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה, בא על יבמה גדולה תגדלנו, דאמר קרא כי ישבו אחים יחדו אפילו בן יום אחד . (שם קי"א ב').

כי ישבו אחים יחדו. תינוק בן יום אחד זוקק ליבום, דכתיב כי ישבו אחים יחדו, אחים שהיה להם ישיבה אחת בעולם . (נדה מ"ד א').

כי ישבו אחים יחדו. רבי אבין בשם ר' יונתן אמר, מניין שאין הכתוב מדבר אלא באחין מן האב, שנאמר כי ישבו אחים יחדו, את שישיבתם בבית אחד, יצאו אחין מן האם שזה הולך לבית אביו שלו וזה הולך לבית אביו שלו . (ירושלמי יבמות פ"א ה"א).

ומת אחד מהם. שלשה אחים נשואים שלש נשים, מת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, שנאמר ומת אחד מהם יבמה יבא עליה, זו שעליה זיקת יבם אחר ולא שעליה זיקת שני יבמים . (יבמות ל"א ב').

ובן. אחד הבן ואחד הבת . (ב"ב ק"ט א').

ובן אין לו. מי שיש לו בן מכל מקום ואפילו ממזר פוטר את אשת אביו מן היבום, דאמר קרא ובן אין לו – עיין עליו . (יבמות כ"ב ב').

ובן אין לו. החולץ ליבמתו ונמצאה מעוברת והפילה צריכה חליצה מן האחים, לפי שחליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה, מאי טעמא, דאמר קרא ובן אין לו – עיין עליו . (שם ל"ה ב').

ובן אין לו. אין לי אלא בן, בן הבן, בת הבן, בן בת הבן מניין, ת"ל ובן אין לו – עיין עליו . (ב"ב קט"ו א').

ובן אין לו. תנוק בן יום אחד פוטר מן היבום, מאי טעמא, דאמר קרא ובן אין לו והא אית ליה . (נדה מ"ד א').

לא תהיה וגו'. אמר רב יהודה אמר רב, מניין שאין קדושין תופסין ביבמה, שנאמר

לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר – לא תהא בה הויה, ושמואל אמר אעפ"כ צריכה גט . (יבמות צ"ב ב').

לא תהיה וגו'. תניא, מניין שמיתת הבעל מתרת את האשה להנשא, דאמר קרא ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר, הא יש לו בן מיתה מתרת . (ירושלמי קדושין פ"א ה"א).

לא תהיה וגו'. מה ת"ל, לפי שאמרנו אשת אחד מתייבמת ולא אשת שנים, יכול תהא פטורה, ת"ל לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר אלא חולצת [ספרי].

אשת המת. פרט לאשת שוטה וקטן שאין להם אישות כלל [רמב"ם פ"ו ה"ח מיבום].

החוצה. החוצה – לרבות את הארוסה . (יבמות י"ג ב').

לאיש זר. לאיש שהיא זרה לו, אמרה תורה לא תהיה לו לאשה אפילו במקום מצוה . (ירושלמי יבמות פ"א ה"א).

יבמה יבא. היבמה נקנית בביאה, דאמר קרא יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה . (קדושין י"ד א').

יבמה יבא. ואפילו בהעראה קונאה, דילפינן ביאה ביאה [מן לא יבא ממזר בקהל ה'] . (יבמות נ"ד ב').

יבמה יבא עליה. ואפילו בעל כרחה . (שם כ"ט ב').

יבמה יבא עליה. אמר רב יהודה אמר רב, כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו בנים ואסורה [שם ל' א']

יבמה יבא עליה. תניא, אבא שאול אומר, הכונס את יבמתו לשם נוי ולשם אישות ולשם דבר אחר כאלו פוגע בערוה וקרוב בעיני להיות הולד ממזר, וחכמים אומרים יבמה יבא עליה – מכל מקום . (שם שם ב').

יבמה יבא עליה. מצות יבום קודמת למצות חליצה, דכתיב יבמה יבא עליה – מצוה, שיכול כיון שבתחלה היתה עליו בגלל היתר ונאסרה וחזרה והותרה יכול תחזור להתירה הראשון, ת"ל יבמה יבא עליה – מצוה . (שם שם).

יבמה יבא עליה. הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון קנה, דאמר קרא יבמה יבא עליה – מכל מקום . (יבמות נ"ד א').

יבמה יבא עליה. תניא, יבמה יבא עליה כדרכה, ולקחה – שלא כדרכה . (שם שם).

יבמה יבא עליה. אמר רב יהודה, בא עליה ישן לא קנאה, דאמר קרא יבמה יבא עליה – עד דמכוין לשם ביאה . (שם שם).

יבמה יבא עליה. יבמה יבא עליה לדעתו ולדעתה, ולקחה לו לאשה – אפילו שלא לדעתו ושלא לדעתה . (ירושלמי יבמות פ"ו ה"א).

יבמה יבא עליה. יבמה יבא עליה – ביאה גמורה, ולקחה לו לאשה – אפילו ביאה שאינה גמורה . (שם שם).

יבמה יבא עליה. תניא, ערות אשת אחיך לא תגלה (פ' אחרי) ויבמה יבא עליה בדבור אחד נאמרו . (ירושלמי נדרים פ"ג ה"ב).

עליה. שומע אני אפילו באחת מכל עריות שבתורה הכתוב מדבר, נאמר כאן עליה ונאמר להלן (פ' אחרי) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור עליה, מה כאן במקום מצוה אף להלן במקום מצוה, ואמר רחמנא לא תקח, ואין לי אלא היא, מניין לרבות צרתה וצרת צרתה ת"ל (שם) לצרור, התורה רבתה צרות הרבה . (יבמות ג' ב', י"ג א').

עליה. הכונס את יבמתו ובא הוא או אחד מן האחים על צרתה, הרי זה עובר בעשה, שנאמר יבמה יבא עליה, עליה ולא על צרתה, ולאו הבא מכלל עשה – עשה [רמב"ם פ"א הי"ב מיבום].

ולקחה. פרט לערוה וצרתה, פרט לערוה, דאמר קרא ולקחה – לזו ולא לאחרת , ופרט לצרתה, דאמר קרא ולקחה, כל היכי דאיכא תרי לקוחין דאי בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי שריא ואי לא – תרוייהו אסירי . (יבמות ח' א וברש"י).

ולקחה לו לאשה. הכונס את יבמתו הרי היא כאשתו לכל דבר ומגרשה בגט ומחזירה, דאמר קרא ולקחה לו לאשה, כיון שלקחה הרי היא כאשתו לכל דבר . (שם ל"ט א').

ולקחה לו לאשה. יבמה יבא עליה, זו ביאה, ולקחה לו לאשה זה המאמר , יכול כשם שהביאה גומרת בה כך המאמר גומר בה ת"ל ויבמה, אורעה כל הפרשה כולה ליבום, הביאה גומרת בה ואין המאמר גומר בה, א"כ מה הועיל בה מאמר – לאוסרה לאחין . (ירושלמי יבמות פ"ה ה"א).

ויבמה. [צרת ערוה במקום מצוה אסירא, שלא במקום מצוה שריא], דאמר קרא ויבמה, במקום יבום הוא דאסירא צרה, שלא במקום יבום שריא . (יבמות ח' א').

ויבמה. אפילו בעל כרחה . (שם שם ב').

ויבמה. שני אחים ומת אחד מהם ויבם השני את אשת אחיו ואח"כ נולד להם אח ומת המייבם, הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה, דאמר קרא ולקחה לו לאשה ויבמה, עדיין יבומי הראשונים עליה [שם י"ט ב']

ויבמה. יכול כשם שביאה גומרת בה כך יהיו כסף ושטר גומרים בה, ת"ל יבמה יבא עליה ויבמה, מלמד שביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרים בה . (קדושין י"א א').

ויבמה. אפילו בהעראה . (ירושלמי יבמות פ"ו ה"א).

ו

והיה הבכור. אע"פ שבכל התורה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הכא אתאי גז"ש על שם אחיו על שם אחיהם ואפיקתא מפשטיה, והכי קאמר קרא, והיה הבכור קם על שם אחיו המת . (יבמות כ"ד א').

והיה הבכור. מכאן שמצוה בגדול לייבם , ואימא כי איכא בכור תתקיים מצות יבום כי ליכא בכור לא תתקיים מצות יבום, אמר קרא ומת אחד מהם, מי לא עסקינן דמית בכור ואמר רחמנא לייבם קטן . (שם שם).

והיה הבכור. תנא אביי קשישא, מצוה בגדול לייבם דכתיב והיה הבכור, כבכור, מה בכור בכורתו גרמה לו אף גדול גדולתו גרמה לו . (יבמות כ"ד א').

והיה הבכור. כבכור, מה בכור אינו נוטל בראוי כבמוחזק אף יבם אינו נוטל בראוי כבמוחזק . (שם שם ב').

והיה הבכור. [היבם שחלק עם אחיו בנכסי אביו נוטל חלקו וחלק אחיו בגורל, ואם עלה גורלו בשני מקומות נוטל בשני מקומות, ואע"פ דבכור קרייה רחמנא] אפ"ה והיה הבכור כתיב, הווייתו כבכור ואין חלוקתו כבכור . (ב"ב י"ב ב').

והיה הבכור. כבכור, מה בכור אין לו בשבח ששבחו נכסים קודם חלוקה אף יבם אין לו בשבח ששבחו נכסים קודם חלוקה . (בכורות נ"ב א').

והיה הבכור. כבכור, מה בכורה חוזרת ביובל אף חלק יבם חוזר ביובל . (שם שם ב').

והיה הבכור. במה אנן קיימין, אם בנולד, יאמר יקום על שם אחי אביו המת, אלא אם אינו לנולד, תנהו ענין למייבם, מכאן שמצוה בגדול לייבם . (ירושלמי יבמות פ"א ה"א).

אשר תלד. פרט לאיילונית שאינה יולדת . (יבמות כ"ד א').

יקום. אימא כי מייבם בכור לשקול נחלה וכי מייבם פשוט לא לשקול נחלה , אמר קרא, יקום על שם אחיו והרי קם . (יבמות כ"ד א').

יקום. הכונס את יבמתו זכה בנכסים של אחיו, דאמר קרא יקום על שם אחיו והרי קם . (שם מ' א').

יקום. [האשה שאמרה מת בעלי] ונתייבמה, יבמה נכנס לנחלה על פיה, דכתיב יקום על שם אחיו והרי קם . (שם קי"ז ב').

על שם אחיו. אתה אומר לנחלה או אינו אלא לשם, שאם היה שמו יוסף קורין אותו יוסף, יוחנן קורין אותו יוחנן , הרי אני דן, נאמר כאן יקום על שם אחיו ונאמר להלן (פ' ויחי) על שם אחיהם יקראו בנחלתם, מה שם האמור להלן נחלה אף שם האמור כאן נחלה . (שם כ"ד א').

המת. לפי שנאמר להלן אשת אחד מתייבמת ולא אשת שנים, מניין שאם מת ראשון ייבם שני, מת שני ייבם שלישי, ת"ל המת המת ריבה [ספרי].

ולא ימחה שמו. פרט לסריס ששמו מחוי . (יבמות כ"ד א').

ולא ימחה שמו. מי שמת והניח אשתו מעוברת יכול תהא זקוקה ליבם, ת"ל ולא ימחה שמו מישראל את ששמו מחוי, יצא זה שאין שמו מחוי, יכול תהא מותרת להנשא, ת"ל להקים לאחיו שם בישראל, עד שתדע אם בן קיימא הוא או לא . (ירושלמי יבמות פ"ד ה"א).

ז

ואם לא יחפץ. ואם לא יחפץ וחלצה נעלו – הא אם חפץ מייבם, מלמד שכל העולה ליבום עולה לחליצה, וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה (יבמות כ' א').

ואם לא יחפץ. אמר רב אין כופין לחליצה, וכי אתו לקמיה דרב, אמר להו, אי בעית חלוץ אי בעית יבם, בדידך תלי רחמנא, ואם לא יחפוץ האיש, הא אם חפץ אי בעי חלץ ואי בעי ייבם . (שם ל"ט ב').

ואם לא יחפץ. היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיעברו עליה ג' חדשים , ומעשה באדם אחד שבא לפני רבי יוסי, אמר ליה, מהו לחלוץ בתוך ג' חדשים, אמר ליה לא, אמרו לו, ותחלוץ ומה בכך, קרא עליו מקרא זה, ואם לא יחפץ, הא אם חפץ ייבם, כל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה . (שם מ"א ב').

ואם לא יחפץ. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה, ונייבם לחדא ויחלוץ לחדא, אמר קרא ואם לא יחפץ, הא אם חפץ ייבם, מכאן שכל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה . (שם מ"ד א').

ואם לא יחפץ. מצות יבום קודמת למצות חליצה, דאמר קרא ואם לא יחפץ האיש לקחת וחלצה, הא אם חפץ מייבם (שם נ"ד ב').

לא יחפץ האיש. הקטן שנחלץ לא עשה כלום, מאי טעמא, איש כתיב בפרשה . (שם ק"ה ב').

לא יחפץ האיש. ואם לא יחפץ האיש ולא שלא חפץ בה המקום, מכאן לעריות שחייבין עליהן מיתת ב"ד שאין עולות לא ליבום ולא לחליצה [ספרי].

ועלתה. מלמד שמצוה בב"ד שיהיה בגובה של עיר [ספרי].

ועלתה יבמתו. יבמתו יבמתו ריבה אפילו שתי יבמות הבאות מבית אחד . (יומא י"ג ב').

ועלתה יבמתו. כלל אמרו ביבמה, כל שהיא איסור ערוה לא חולצת ולא מתייבמת, איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת , דאמר קרא ועלתה יבמתו השערה, מה ת"ל יבמתו, לומר לך, יש לך יבמה אחרת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום, ואיזו היא, זו חייבי לאוין, ואימא חייבי כריתות, אמר קרא ואם לא יחפץ האיש לקחת, הא חפץ מייבם, מלמד שכל העולה ליבום עולה לחליצה וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה . (יבמות כ' א').

ועלתה יבמתו. מה ת"ל יבמתו, לפי שנאמר והיה הבכור אשר תלד, יכול שאני מוציא קטנה וזקנה, ת"ל יבמתו יבמתו ריבה [ספרי].

ועלתה יבמתו. מכאן שהיבמה הולכת אחר היבם . (ירושלמי יבמות פי"ב ה"ו).

השערה. אמר רבא, צריכי דייני למקבע דוכתא, דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים . (יבמות ק"א ב').

אל הזקנים. זקני שנים ואין ב"ד שקול מוסיפים עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה, מכאן דמצות חליצה בשלשה דיינים . (שם שם א').

אל הזקנים. מלמד שמצוה לב"ד שיהיו בזקנים [ספרי].

ואמרה. בלשון הקודש . (יבמות ק"ו ב').

מאן יבמי. תנא רבי ישמעאל, מאן יבמי ולא זה שמאנו שמים [פרט לחייבי לאוין שאינן עולות ליבום], אלא מעתה לא תהא צריכה חליצה, א"ר ירמיה, יבמתו יבמתו, התורה רבתה לחליצה . (ירושלמי יבמות פ"א ה"א).

מאן יבמי. היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיעברו עליה שלשה חדשים, ותחלוץ מיד, תנא רבי הושעיא, מאן יבמי וגו', זה שאומרים לו יבם אומרים לו חלוץ, וזה שאין אומרים לו יבם אין אומרים לו חלוץ . (שם פ"ד ה"א).

להקים לאחיו שם. סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו, ואע"פ דכתיב להקים לאחיו שם והאי לאו בר הכי הוא [אפ"ה שעת הכושר דמעיקרא מילתא היא], דאל"ה אין לך אשה שכשרה ליבם שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו . (יבמות ע"ט ב').

שם בישראל. תנא רב שמואל בר יהודה, בישראל – בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים . (שם ק"א ב').

לא אבה. לא אבה הוא ולא שלא אבה בה המקום, [מכאן לחייבי כריתות שאינן עולות לא ליבום ולא לחליצה] [ספרי].

לא אבה יבמי. אמר אביי, האי מאן דמקרי גט חליצה לא לקרי לדידה לא לחודיה ואבה לחודיה, דמשמע אבה יבמי, אלא לא אבה יבמי . (יבמות ק"ו ב').

ח

וקראו לו. הם ולא שלוחם . (שם ק"א ב').

זקני עירו. לרבות אפילו שלשה הדיוטות . (שם שם א').

זקני עירו. זקני עירו ולא זקני עירה, מלמד שהיבמה הולכת אחר היבם להתירה . (סנהדרין ל"א ב').

ודברו אליו. מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה, הוא זקן והיא ילדה אומרים לו כלך אצל שכמותך ולא תכניס קטטה בתוך ביתך . (יבמות ק"א ב').

ועמד. ועמד לאו דוקא, אלא בין יושב בין עומד בין מוטה, מאי טעמא, מדלא כתיב ויעמד . (מו"ק כ"א א').

ואמר, מלמד שהאלם שחלץ חליצתו פסולה לפי שאינו באמר . (יבמות ק"ד ב').

לא חפצתי לקחתה. לא חפצתי – ולא שלא חפץ בה המקום, [מכאן לעריות שאינן עולות לא ליבום ולא לחליצה] [ספרי].

ט

ונגשה יבמתו. הקטנה שחלצה תחלוץ משהגדיל, מאי טעמא איש כתיב בפרשה ומקשינן אשה לאיש . (יבמות ק"ה ב').

לעיני הזקנים. פרט לסומין . (יבמות ק"א א').

לעיני הזקנים. אמר רבא, צריכי דייני למחזי רוקא כי נפיק מפומא דיבמה, דכתיב לעיני הזקנים וירקה . (שם ק"ו ב').

וחלצה נעלו. חלצה באנפליא חליצתה פסולה, מאי טעמא, מידי דמגין בעינן, דכתיב נעל, ונעל מידי דמגין הוא, דכתיב (יחזקאל ט״ז:י׳) ואנעלך תחש . (שם ק"א א' וברש"י).

וחלצה נעלו. בעי ר' ינאי, קרעתהו מהו, שרפתהו מהו , מי בעינן גלויי כרעי והא איכא, או דילמא חליצה בעינן וליכא, תיקו . (שם ק"ב א').

וחלצה נעלו. אמר ליה רב כהנא לשמואל, ממאי דהאי וחלצה נעלו משלף הוא ואימא זרוזי הוא וכדכתיב (ישעיהו נ״ח:י״א) ועצמותיך יחליץ ואמר רבא זרוזי גרמי , אמר ליה, א"כ לכתוב וחלצה נעלו ברגלו, מאי מעל רגלו, ש"מ משלף הוא . (שם שם ב').

וחלצה נעלו. אמר רב יהודה אמר רב, סנדל התפור בפשתן אין חולצין בו, שנא' (יחזקאל ט״ז:י׳) ואנעלך תחש, ואימא תחש אין, מידי אחרינא לא, נעל נעל ריבה . (שם שם).

וחלצה נעלו. ת"ר, נעלו, אין לי אלא נעלו, נעל של כל אדם מניין, ת"ל נעל נעל מכל מקום , א"כ מה ת"ל נעלו – נעלו הראוי לו, פרט לגדול שאין יכול להלך בו ופרט לקטן שאינו חופה רוב רגלו, ופרט לסנדל המסויים שאין לו עקב . (יבמות ק"ג ב').

וחלצה נעלו. הגידמת מותרת לחלוץ בשיניה, מאי טעמא, דהא לא כתיב וחלצה בידה . (שם ק"ה א').

מעל רגלו. שני מנעלים על רגלו, זה על גב זה, ושלפתיה לעילאי וקאי תתאי, פסול, מאי טעמא, מעל אמר רחמנא ולא מעל דמעל . (שם ק"ב א').

מעל רגלו. חלצה מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה , ואע"פ דכתיב שלש רגלים תחוג ודרשינן רגלים פרט לבעלי קבין, שאני הכא דכתיב מעל רגלו, אי הכי למעלה מן הארכובה נמי, מעל כתיב ולא מעל דמעל . (שם ק"ג ב').

מעל רגלו. חלצה בשמאל חליצתה פסולה, מאי טעמא, אמר עולא, ילפינן רגל רגל ממצורע, מה להלן דימין אף כאן דימין . (שם ק"ד א').

וירקה. רקקה דם חליצתה כשרה, דמי כתיב וירקה רוק, והני מילי כשמצצה ורקקה, לפי שאי אפשר לדם הנמצץ בלא צחצוחי רוק . (שם ק"ה א').

וירקה. אכלה תומא או גרגושתא ורקקה, לא עשתה ולא כלום, מאי טעמא וירקה מעצמה בעינן וליכא . (שם ק"ו ב').

וירקה. רוק הנראה לדיינים . (יבמות ק"ו ב').

וירקה בפניו. אמר אביי, רקקה וקלטתו הרוח לא עשתה ולא כלום, מאי טעמא, וירקה בפניו בעינן . (שם שם).

וירקה בפניו. יכול בפניו ממש, ת"ל לעיני הזקנים [ספרי].

וירקה בפניו. הסומא אינו חולץ שנאמר וירקה בפניו, ואין זה רואה הרוק [רמב"ם פ"ד ה"ח מחליצה].

וענתה. אין עונה אלא מפי אחר . (ירושלמי יבמות פ"ב ה"א).

וענתה ואמרה. נאמר כאן וענתה ואמרה ונאמר להלן (פ' תבא) וענו הלוים ואמרו, מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש . (סוטה ל"ב א').

ואמרה. מלמד שהאלמת שחלצה חליצתה פסולה, לפי שאינה בואמרה . (יבמות ק"ד ב').

ככה יעשה לאיש. חלצה ולא רקקה ולא קראה חליצתה כשרה, דאמר קרא ככה יעשה לאיש – כל דבר שהוא מעשה באיש מעכב . (יבמות ק"ד ב').

אשר לא יבנה. החולץ ליבמתו נאסרה החלוצה וצרותיה על החלוץ ועל שאר האחין, דאמר קרא אשר לא יבנה את בית אחיו, כיון שלא בנה שוב לא יבנה . (שם ז' ב').

את בית אחיו. הבא על יבמתו ובא הוא או אחד מן האחין על צרתה עובר בעשה [דכתיב אשר לא יבנה את בית אחיו, בית אחד הוא בונה ואינו בונה שני בתים] . (שם י' ב' וברש"י).

את בית אחיו. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה, ונייבם לתרווייהו, א"ר יוחנן, אמר קרא, אשר לא יבנה את בית אחיו, בית אחר הוא בונה ואינו בונה שני בתים . (שם מ"ד א').

את בית אחיו. מי שמת אחיו והניח שתי נשים, ואחת אסורה עליו משום ערוה, שתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום, שנאמר אשר לא יבנה את בית אחיו, בית שיכול לבנותו כולו בונה מקצתו, ובית שאינו יכול לבנות כולו אינו בונה אף מקצתו [רמב"ם פ"ו הי"ד מיבום].

י

ונקרא שמו. מאן דאמר חליצה שבח הוא לו יליף גז"ש ונקרא שמו, ויקרא בהם שמי (פ' ויחי), מה קריאה דלהלן שבח אף קריאה שבכאן שבח . (ירושלמי יבמות פי"ב ה"ו).

ונקרא שמו בישראל. מכאן שמצוה על העומדים שם לענות חלוץ הנעל . (יבמות ק"א ב').

בישראל. אמר רבא, אין הגר רשאי להיות דיין לחליצה ואפילו אמו מישראל, שנאמר ונקרא שמו בישראל, עד שיהיו אביו ואמו מישראל . (שם ק"ב א').

בית חלוץ הנעל. מי שהיה נשוי שתי נשים ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה, ונחלוץ לתרווייהו, אמר מר זוטרא בר טוביה, אמר קרא בית חלוץ הנעל, בית אחד הוא חולץ ואינו חולץ שני בתים . (שם מ"ד א').

בית חלוץ הנעל. בישראל בית חלוץ הנעל, כיון שחלץ בה נעל הותרה לכל ישראל, מכאן ליבמה שקונה עצמה בחליצה . (קדושין י"ד א').

חלוץ הנעל. ותהא יבמה יוצאת בגט מק"ו, ומה אשת איש שאין יוצאת בחליצה יוצאת בגט, זו שיוצאת בחליצה אינו דין שיוצאת בגט, אמר קרא חלוץ הנעל, נעל אין, מידי אחרינא לא . (שם שם).

יא

כי ינצו אנשים. אין שלום יוצא מתוך מריבה, וכן הוא אומר (פ' א') כי יהיה ריב בין אנשים והיה אם בן הכות הרשע [ספרי].

אנשים יחדו. אין לי אלא אנשים, איש עם אשה ואשה עם איש מניין ת"ל יחדו – מכל מקום . (שם).

איש ואחיו. לרבות עבדים שיש להם בושת, מאי טעמא, איש ואחיו – אחיו הוא במצות . (ב"ק פ"ח א').

אשת האחד. אשת האחד ולא אשת שנים . (ירושלמי ב"ק פ"ח ה"ג).

ושלחה ידה. פרט לשליח בית דין . (ב"ק כ"ח א').

והחזיקה. ממשמע שנאמר ושלחה ידה איני יודע שהחזיקה, מה ת"ל והחזיקה, לומר לך, כיון שנתכוין להזיק אע"פ שלא נתכוין לבייש חייב . (שם כ"ז א').

והחזיקה. נפל מן הגג והזיק ובייש חייב על הנזק ופטור על הבושת, שנאמר ושלחה ידה והחזיקה, אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין . (ירושלמי ב"ק פ"ח ה"ג).

במבשיו. אין לי אלא מבושיו, מניין לרבות כל דבר שיש בו סכנה, ת"ל והחזיקה, מכל מקום [ספרי].

יב

וקצתה. מהו וקצתה – ממון, מנלן, נאמר כאן לא תחוס עינך ונאמר להלן (פ' שופטים י"ט כ"א) ולא תחוס עינך, מה להלן ממון אף כאן ממון [ספרי]

וקצתה את כפה. במה דברים אמורים בשיכולה להציל ע"י דבר אחר, אבל אינה יכולה להציל ע"י דבר אחר נעשה ידה כשליח ב"ד ופטורה . (ב"ק כ"ח א').

יג

לא יהיה וגו'. תניא רבי עקיבא אומר, מניין שלא יקיים סלע פחות משקל ולא דינר פחות מטרפעיק, ת"ל לא יהיה לך [ספרי].

גדולה וקטנה. יכול לא יעשה ליטרא, חצי ליטרא, ורביע ליטרא, ת"ל גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, שלא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה . (שם).

יד

לא יהיה לך. ת"ר, לא יהיה לך, מלמד שמעמידין אגרדמין למדות ואין מעמידין אגרדמין לשערים . (ב"ב פ"ט א').

בביתך. אמר רב יהודה מסורא, לא יהיה לך בביתך, מה טעם, משום איפה ואיפה, לא יהיה לך בביתך, מה טעם – משום אבן ואבן, אבל אבן שלמה וצדק יהיה לך, איפה שלמה וצדק יהיה לך . (ב"ב פ"ט א').

בביתך. תניא, רבי עקיבא אומר, מניין שלא יקיים אדם מדה חסרה להיות מודד בה לתוך ביתו, ת"ל לא יהיה לך בביתך [ספרי].

גדולה וקטנה. יכול לא יעשה קב תרקב וחצי תרקב ורביע תרקב, ת"ל גדולה וקטנה, גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, שלא יהיה נוטל בגדולה ומהדר בקטנה . (שם).

טו

אבן שלמה וצדק. היה שוקל לו עין בעין נותן לו גירומין, דאמר קרא אבן שלמה וצדק, צדק משלך ותן לו . (ב"ב פ"ח ב').

אבן שלמה וצדק. ת"ר, מניין שאין מעיינין במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין, ת"ל אבן שלמה , ומניין שאם אמר הריני מעיין במקום שמכריעין ולפחות לו מן הדמים, והריני מכריע במקום שמעיינין ולהוסיף לי על הדמים שאין שומעין לו, ת"ל אבן שלמה וצדק . (שם פ"ט ב').

איפה שלמה וצדק. ת"ר, מניין שאין מוחקין במקום שגודשין ואין גודשין במקום שמוחקין, ת"ל איפה שלמה, ומניין שאם אמר הריני מוחק במקום שגודשין ולפחות לו מן הדמים והריני גודש במקום שמוחקין ואוסיף לו על הדמים שאין שומעין לו, ת"ל איפה שלמה וצדק יהיה לך . (שם שם).

יהיה לך. מכאן אמרו, הסיטון מקנח את מדותיו אחת לל' יום ובעה"ב אחת לי"ב חודש [ספרי].

למען יאריכו ימיך. מכאן אמרו חכמים, כל מצונ שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של מטה נענשין עליה . (ירושלמי ב"ב פ"ה ה"ח).

טז

כל עשה אלה. א"ר לוי, קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן אל וזה נאמר בהן אלה , והא גבי עריות נמי כתיב אלה , ההוא למעוטי מדות מכרת, ואלא מאי עודפייהו, התם אפשר בתשובה הכא לא אפשר בתשובה . (ב"ב פ"ח ב').

כל עשה אלה. יכול לא יהא חייב עד שיעבור את כולם, ת"ל כל עושה אלה, אפילו אחת מאלה [ספרי].

כל עושה עול. מכאן אמרו, אין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בישנים ואפילו סאה בדינר . (שם).

יז

זכור. תניא, אי זכור, יכול בלב, כשהוא אומר (פ' י"ט) לא תשכח הרי שכחת הלב אמירה, הא מה אני מקיים זכור – בפה . (מגילה י"ח א').

בדרך בצאתכם ממצרים. בדרך – בשעת טרופכם , בצאתכם ממצרים – בשעת גאולתכם מהו אומר שמעו עמים ירגזון, אבל זה – ולא ירא אלהים [ספרי].

יח

אשר קרך. אין קרך אלא נזדמן לך . (שם).

כל הנחשלים אחריך. מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנמכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי המקום . (שם).

ואתה עיף וגו'. עיף ויגע – ישראל, ולא ירא אלהים – עמלק . (שם).

יט

תמחה. אפילו מן העצים ואבנים [מדרש הובא בפוסקים].

זכר עמלק. זכר בסגו"ל קרינן . (ב"ב כ"א ב').

מתחת השמים. שלא יהא נין ונכד ולא גמל ולא חמור תחת השמים, שלא יאמרו גמל זה של עמלק [ספרי].

לא תשכח. לא תשכח – בלב . (שם).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---