רלב"ג - ביאור המילות/דברים/כה

רלב"ג - ביאור המילות ‏ דברים כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כי יהיה ריב בין אנשים וגומ'. חייבה התורה טוען ונטען לבא לפני בית דין והם ישפטו אותם בעל כרחם:

והצדיקו או הצדיק והרשיעו את הרשע. מגיד שהוא מחוייב שיהיו השופטים בתכונת שיצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע בדרך שלא יטו המשפט ואמר אחר זה והיה אם כן הכות הרשע להגיד שכמו שהם מוזהרים להרשיע הרשע בממון שלא יטו הדין כן הוזהרו להרשיע הרשע למכות כי אולי יחשבו שאינם עושי' בזה עול לשום אדם ויעלימו מפני זה עיניהם מלענשו במלקות והנה הרשע יקרא מי שעבר על מצו' לא תעשה שאין בהם מיתת בית דין ולא עונש ממון כי לא מצאנו במצות עשה לבלי מקיים עונש בידי אדם ולזה סמך לזה אמרו לא תחסום שור בדישו שהוא מצות עשה שלא הוזכר עונש וכמו שזאת העבירה יש בו מעשה כן כל לא תעשה שיש בו מעשה וכן מצאנו שדקדקה התורה שיהיה מעשה במה שחייבה על שגגתו חטאת וכן יתבאר שמה שנתקו התורה לעשה לא יהיה בו מלקות כי לא עבר על לא תעשה עדין עד שיבטל העשה שבו ולזה אינו רשע עדין:

ב

והפילו השופט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר. מגיד שאינו מוכה אלא כשהוא נופל ולפי שאמר והכהו למדנו שההכאה צריך שיהיה בו בעצמו לא בבגדיו ולזה צריך שיגלה המקום שהכהו בו ולפי שאין ראוי שיתבייש לפני בית דין לגלות עדותו הנה ראוי שיגלו לבו וסביבו יכו עם שההכאה ההיא היא בכלו כי הלב הוא השורש וההתחלה לכללות הגוף וצריך שיכו אותו לפני השופט שיהיו עיניו בהכאות ההם כדי שלא יעבור המלקה אותו החק שהגביל עם שהוא יראה אם לא יוכל לסבול המוכה כל ההכאות ההם ויצוה למנוע מלהכותו כל המספר שהגביל וראוי שתדע שראוי שיהיה אומר מספר מהמכות שיוסר בו ולא יתכן שימות בו כי התורה לא חייבה באלה העבירות ואן ראוי לדיין להוסיף עונש על מה שחייבה התורה כל שכן בכמו זה האופן ואמר כדי רשעתו לבאר שאינו מכה אותו יחד על רשעיות אבל על רשע אחד ולמדנו מזה שמרבים מספר המכות או ממעטין כדי שיהיה במספר ההוא מהמכות כדי ליסרו לפי חולשתו או לפי חוזקו אך שלא יוסיף המספר המוגבל אחר זה וכבר ביארנו כדי רשעתו בזה האופן לפי שאין ראוי שיובן כי לפי גודל החטא ירבה מספר המכות כי כמו שכל חייבי מיתה מה יהיה עונשן שוה אף על פי שבקצתם החטא יותר עצום מקצת כן ראוי שנבין הענין בזה המקום עם שזה האומר לא יתכן שישלם לאחד מהשופטים כי זה דבר בתכלית מההעלם ר"ל היחס שבין קצת החטאים לקצת והיא ראוי אם כן שתבאר התורה מספר המכות באזהרה ואזהרה כמו שביארה מיני המיתות ואמר במספר לבאר שהוא מחוייב שיהיה שם מי שימנה מספר המכות כדי שלא יוסיפו עליהם וזה ג"כ דבר ראוי שימנ' על ידי שופט כמו שדקדקה התורה שיהיה רואה צורת ההכאות וזה לא ישלם בשלמות כי אם על ידי ב' שופטים אחד מעיין בהכאות ואח' מונה ולפי שאין ב"ד שקול הנה יהיו שם ג' שופטים:

ג

ארבעים יכנו לא יוסיף. ידוע שאין כונת התורה לצוות שיכנו ארבעים לא פחות שהרי אמרה קודם זה והכהו לפניו כדי רשעתו מגיד שזאת ההכאה תהיה מתחלפת המספר באנשים ואם היה החיוב להכות ארבעים לא פחות וכבר חייב ג"כ שלא יוסיף על זה המספר הנה לא יהיה מספר ההכאות מתחלף לפי די מוסר הרשע וזה הפך מה שזכרה התורה מזה ולזה ראוי שנבין שאמרו מ' יכנו הרצון בו עד מ' יכנו וכמוהו רבי' בתורה ובדברי נביאים כמו שזכר במה שקדם ולפי שאמרו עד מ' יכנו יסבול שיהיה עד בכלל או לא יהיה עד בכלל הנה יחוייב מפני הספק שלא נכהו יותר מל"ט הכאות ואם אמר אומר כי הכונה אפשר שתהיה בזה שהוא מחוייב שיכנו מ' לכל הפחות אך יוסיפו הדיינים להכותו כדי רשעתו ויהיה אמרו לא יוסיף שב אל המספר שאמדוהו והדיינים. התשובה הנה לפי זה הדעת לא היה ראוי שיאמר פן יוסיף להכותו על אלה כי לא זכר המספר ההוא ישתכן שיאמ' אלה ועוד שאם הודינו שהדבר ספק הנה מפני הספק ראוי שנשפט בו להקל למוכה כדי שנשאר מלהטיל עליו מהעונש יותר למה שהגבילה אותו התורה. לא יוסיף ר"ל שלא יוסי' המכה להכותו על האומד שאמדוהו ב"ד:

פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה ונקלה אחיך לעיניך. ר"ל אם היה אפשר למכה להוסיף על האומד ההוא הנה לפעמים יקרה שיוסיף להכות על אלה הל"ט שהגבלנו בתורה שהם מכה ורבה ויקרה מזה למוכה מצד החולשה שיתקלקל ברעי או בשתן לפני הדיין ויקבל בזה קלון חזק וכדי שלא יבא זה לקלון השגיחה התורה אל שלא יהיה מספ' ההכאות כי אם עד מ' ויהיה כח לדיינים לגרוע מזה המספר מצד חולשתו כדי שלא יקרה לו כמו זה הבשת ומזה המקום למדנו שאחר שאמדוהו ב"ד למספר מה מהמכות אין ראוי להוסיף עליהם ולמדנו עוד שצריך שיזהרו הדיינים שלא יהיה נקלה ולזה אם אמדוהו למספר מה והתחילו להכותו וראו שאם ישלימו להכותו המספר ההוא ימות או יבא לידי קלון הרי הם מחוייבים לאמדו שנית לפי מה שראוי מצד מה שנתבאר להם מחלשתו ולמדנו מזה עוד שאם התחילו להכותו ונקלה בזה האופן אין מכין אותו יותר ואפילו נקלה מהפחד פטור ואין מכין אותו כי התורה ברחה מהקלותו כי הוא יותר קשה אצל התורה מהמכות ולפי שאמר כדי רשעתו למדנו שאחר שלקה הוסרה רשעתו ואינו רשע אחר שקבל המוסר ולזה ג"כ קראו אחיך אחר לקותו שנאמר ונקלה אחיך והנה מפני שזכרה התורה שכבר יתכן שיוכה עד המ' מכות מזולת שיהיה נקלה למדנו שאין ראוי שתהיינה המכות האלה מכות רב או אבן או אגרוף ולא מכת שבט כי כן יתכן המות כמו שזכרה התורה בפרשת ואלה המשפטים בעבד כנעני ולזה יחוייב שתהיה ההכאה שיהיה ראוי בה לקיחת המוסר. ולזה יהיה בה סכנה בכמו המספר הזה כמו שימצא העניין בזה ברצועת עור ולפי שההכאות יחוייב שתהיינה בגופו אצל לבו שתהיה ההכאה כוללת כל גופו הנה יחולק זה המספר השלוש מלפניו על לבו בין שדיו ושני השלישים אצל שתי כתפיו מאחוריו כי הם אצל הלב כי הלב מוטה מהשמאל אל הימין וזה כלו להקל הלוקה כי אם תהיינה כל הכאות לפניו אצל לבו אולי ימות ולזה ידמה ג"כ שזכרה התורה מספר מכות ראויות להשתלש. ומזה המקום למדנ שהמכה את חבירו עובר בלא תעשה שהרי אף במי שיש רשות להכותו הזהירה התורה מלהכותו יותר ממה שהוגבל כ"ש בשאר האנשים:

ד

לא תחסום שור בדישו. הזהיר בכאן מחסימת פה הבהמה מלאכול בשעת מלאכתה ממה היא עושה מגדולי קרקע בין בתלוש בין במחובר. והנה לא זכרה התורה שור ולא דישה אלא שדברה התורה בהווה והנה הכונה להרחיק מדות האכזריות ולזה צותה התורה שלא למנוע עושה המלאכה מאכילת מה שהוא עושה בו ולזה אם חסמה קודם שתהיה חסומה בעת הדישה או חסמה בעת הדישה עובר על זאת האזהרה ואיך שמנעה מלאכל ממה שהיא עושה אם בהכאה או בפחד הכאה אם בקול הרי זה עובר על זאת האזהרה:

ה

כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו. ראוי שתדע שאלו האחים יחוייב שיהיו אחים מן האב כי לא ישאיר שם האח מי שהוא אחיו מן האם כי המשפח' מיוחסת אל האב לבד כמו שנתבאר במקומות רבים מהתורה ועוד כי דרך האחים מן האב להיות יושבים יחדיו לא האחים מן האם כי כל אחד יושב עם משפחת בית אביו ולמדנו מאמרו כי ישבו אחים יחדיו שאם לא היתה להם ישיבה יחדיו כמו שמת הראשון קודם שנולד השני הנה לא ינהג בהם זה הדין:

ובן אין לו. ר"ל בשום מקום ולזה צריך לחקור אף על פי שאין לו בן מזאת אם יש לו בן מאשה אחרת שהוא הדין ראוי שיקרא בנו להוציא את שנא משפחה ונכרי שאינו בן אלא בנה ולזה הוא מבואר שאם היה לו בן בשום מקום לא ינהג בו זה הדין ואחד בן ואחת בת כי התורה לא השגיחה אלא שלא ימחה שמו מישראל ומי שיש לו בת לא ימחה שמו בישראל והנה נאמן האב לומר זה בני לפטור את אשו מן היבום ומן החליצה והנה ראוי שתמתין היבמה שלש חדשים כדי שיודע אם בן אין לו ממנה שאז יוכר אם היא מעוברתם:

לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר. הזהיר שלא יקח אשת המת איש אחר זולתי יבמה שהוא אחי בעלה מן האב כמו שקדם ופי שאמ' אשת המת והיא תקרא אשתו מן הארוסין כאמרו בנער' המאורסה על דבר אשר ענה את אשת רעהו ולפי שאמר אחר זה יבמה יבא עליה ויבמה למדנו שאין הזר עובר בלא תעשה עד שיבא עליה כי הרצון בזה יבמה יבא עליה לאיש זר ולזה יהיה הרצון באמרו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר לא תהיה לו לאשה באופן שיבעלוה אך יבמה לבד יבא עליה יבמה יבא עליה ולקחת לו לאשה ויבמה. לפי שאמר יבא עליה ולקחה לו לאשה למדנו שכיון שבא עליה איך שיהיה קנאה לו לאשה. אך לפי שאין הביאה נעשית אלא כשיכוין לביאה הנה ראוי שתהיה כונתו לביאה ואף על פי שלא תהיה כונתו לבא עליה והנה זה הפועל נקרא ייבום:

ו

והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת. רוצה לומר הראשון שתלד יוקם בו זרע למת כי כבר יחסוהו לו כמו שאמר על רות המואביה שילדה לבועז בן יולד בן לנעמי כאלו היתה מבנה שהוא הבעל הראשון לרות אך יקרא בשמו להתיחס לו למשפחה הלא תראה שיהודה שביאתו על תמר היה כמו היבום ולא נתיחסו הבנים לער ואונן ול נקראו בשמם ולפי שאמר אשר תלד למדנו שאם אינה ראויה לילד לא ינהג בה זה הדין וכן אם הוא אינו ראוי להוליד כי לא יתכן שיאמ' בו כשייבם אותה והיה הבכור אשר תלד:

ולא ימחה שמו מישראל. וזה גם כן מורה שאם היה סריס אינו נוהג בו זה הדין שהרי אין יבומו כלי אל שלא ימחה שמו מישראל שהרי אי אפשר לו להוליד. ולפי שאין הכונה בזה אלא כדי שלא ימחה שם אחיו מישראל למדנו שאינו מייבם אלא לאחת ואע"פ שהיו למת נשים רבות:

ז

ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו. למדנו מזה שאם היתה יבמתו באופן שהתורה תמנעהו ממנה כאלו תאמר שהיתה ערוה עליו לא ינהג בה זה הדין כי הא במה שאין בו מונע אלא רצונו יצתה זו שהתור' מונעת אותה ולפי שאינו מייבם אלא לאחת והיתה האחרת בלי ראויה לחליצה וליבום הנה השאר פטורות מזה ג"כ לפי שראוי שאיזו מהם שירצה ליבם יהיה הרשות בידו כי התורה אמרה אשת המת וזה המאמר שב לכל אחת מנשיו כי כל אחת מהם היא אשת המת ולזה ראוי שתהיה כל אחת מהם ראויה לבא עליה יבמה או לא ינהג בה זה הדין והוא מבואר במה שאין ספק בו כי כשלא היה לו בה לקוחין כמו הערוה לא ינהג בה חליצה ויבום שנ' יבא עליה וגו' מי שיש לו בה לוקחים ואולם מי שהוא מוזהר מלקיחתה כמו אלמנה לכהן גדול וגרושה לכהן הדיוט היא בת ייבום וחליצה כי התורה צותה שיקחה לו לאשה ולזה סר ממנו אסור הלאו כי עשה דוחה את לא תעשה:

ועלתה יבמתו אל השערה את הזקנים. מגיד שהיבמה באה אצל היבם להתירה כי אלו הזקנים הם זקני עיו ואמרה מאן יבמי וגו' אלו הדברים צריך שתאמרם בלשון הקדש:

ח

וקראו לו זקעי עירו ודברו אליו. מגיד שהם צריכים לדבר לו לתת לו עצה ההוגנת לו:

ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה. צריך שיאמר זה בלשון הקדש:

ט

ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים וחלצה נעלו מעל רגלו. מגיד שצריך שיראו זה הפועל הזקנים והנה התבאר מהשרשים הוללים שה יהיה ברגלו הימני וצריך שיהיה נעל של עור כי זה הוא הנהוג בו ושיהיה לו עקב וצריך שתחלוץ היא לא שיעזור לה בה ושתהיה חולצת מעל רגלו שהוא המקום אשר הוא קשור בו לפי הנהוג לא מעל ארכובתו כי אין זה מעל רגלו הקדי' תחלה שיאמר' אלו הדברים שמורים שהם רוצים להפרד בו זה מזה להורות שצריך שתעשה החליצה לשמה ויתכונו הוא והיא בה שתהיה להסיר הזיקה שיש ביניהם:

וירקה בפניו. מזה המקום למדנו שצריך שלא יהיה היבם סומא כי הוא אינו רואה הרוק והתורה כונה שיראה הרוק לביישו וכאלו היא רוקקת מצד מיאוסה אותו ואין הרצון בו שתרוק בו בעצמו כי אין זה מן הראוי אך כמנהג המאוס שרוקקין בראותם אותו כאמרו מפני לא חשבו רוק וצריך שתהיה הרקיק' לפי הנהוג ממנה לא שתרוק דם ולא שתרוק בסבת מאכלים מרבים הורק אבל מעצמה שנ' וירקה:

וענתה ואמרה ככה יעשה לאיש וגו' ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. הנה תאמר זה בלשון הקדש ותאמ' זה להעיר שכבר עשתה זה הפועל מהחליצ' לתכלית שתסור זיקתה ממנו ולפי שאמ' בית חלוץ הנעל למדנו שהחליצה לבד היא המעכבת ולזה הוא מבואר שאם חלצה אע"פ שלא קראה ולא רקתה חליצתה כשרה כיון שהיתה לשמה כי אלו הדברים נראה מעניינם שלא חייבה התורה בקריאתם כי אם לתכלית מה שיתבאר שהחליצה היא לשמה:

יא

כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו. ולא עבד או גר ותושב ר"ל שאם החזיקה אשת הישראלי במבושיו אין קוצצין כפה להצילו מידה:

להציל את אישה מיד מכהו. ולא מיד מכהו נפש כי אז ההותר לה להצל בעלה אפי' בנפשו של מכה אותו כמו שקדם:

והחזיקה במבושיו. הוא מקום שיש סכנת נפשות והוא הדין לשאר המקומות שיש בהם סכנת נפשות ולזה יצילהו מידה בעת החזקתה במבושיו בקציצת כפה אם לא יוכלו להצילו בזולת ה:

יב

לא תחוס עיניך. הזהיר מלחוס על הרודף ואפי' היה בה התואר שיש לו קצת התנצלות לפי מה שיחשוב ואולם אין זה התנצלות לפי שלא היו מכין זה את זה מכת נפש ולזה לא הותר לה להרוג המכה את אישה:

יג

לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה. ר"ל שהמשקל דאחד בעצמו לא יהיה לו אחד גדול ואחד קטן כאלו תאמר שיהיה המשקל שהוא ליטרא לו אחד גדול ואחד קטן לקנות באחד ולמכור באחר ואמר לא יהיה לך להעיר שאפילו לא שקל בו אלא קיימו עובד בזאת האזהרה:

יד

לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה. ר"ל שהסאה דרך משל לא יהיה לו ממנה שנים אחת גדולה ואחת קטנה כי מאלו הדברים ימצא עול לקנות בזו ולמכור בזו:

טו

אבן שלמה וצדק יהיה לך. ר"ל משקל שלם וצדק שלא יהיה נוסף על השיעור הראוי וכאלו אמר שלא יהיה חסר ולא יהיה נוסף וזה יכלול ג"כ שיהיה הצדק והיושר בדבר המשקל שנכריע המשקל כפי מה שנהוג ושלא יהיה עול במאזנים אשר ישקול בהם:

איפה שלמה וצדק. ר"ל מדה שלמה שלא תהיה חסרה ולא יתירה ושיהיה הצדק במחיקת' או בגדישתה ובכלי המחיקה:

למען יאריכון ימיך. מגיד שההתנהג בצדק וביושר מביא ישראל להאריך ימיהם על הארץ:

טז

כי תועבת יי' אלהיך כל עושה עול. מגיד שבאי זה דרך שיהיה אין ראוי שיעשו עול ולזה יתבאר מזה שאסור לעשות שום עול במסחר ולזה יהיה אסור לערב פירות בפירות כי בזה האופן יעשו עול הסוחרים כשיערבו מעט מן הרעות ביפות כי לא ירגישו בהם הקונים וכן הענין בשאר מה שימשך ממנו אי זה עול שיהיה קטן או גדול:

יז

זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרי'. צוה לזכור תמיד הרע שדמה לעשו' לנו עמלק ברפידים בצאתינו ממצרים והנה מן הדומה שהוא עורר אז המלחמה לראותו ישראל בתכלית החולשה עם שידמה ממה שנזכר בזה המקום שהגידו חכמיו שהוא ינצח ישראל אז מצד המערכת ושאין ישראל ראויין עדיין אל הברכה אשר ברך יצחק את יעקב אשר היא מפאת ההשגחה הפרטית ולזה נמצא להם אז לכלות ישראל ותסור מהם הקללה שנתקללו להיות עובדים ליעקב כי עמלק היה מבני עשו כמו שנזכר בסוף פרשת וישלח יעקב והנה על עומק מחשבתם זאת לכלות ישראל קודם שיהיו ראויים לזאת ההשגחה צוה השם לכלותם כמו שצוה להכות את המדיני' על עומק מחשבת' להסיר מישר' ההשגחה האלהית הפרטית כדי לכלותם באמרו כי צוררי' הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי:

יח

אשר קרך ברך. ר"ל שהוא הזמין עצמו להלחם עמך בדרך לחשבו שאתה שם בזולת מלחמה עם היותך גם כן עיף ויגע ולא היית גם כן אז ירא אלהים בדרך שתדבק בך ההשגחה הפרטית והנה לולי תפילת משה כבר היו עמלק מנצחים כמו שביארנו שם וזה לאות שלפי המערכת היה שינצח עמלק:

ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. ר"ל שהרג הזנב שבהם והם כל החלושים שיהיו הולכים בזנב המחנה לחולשתם ולזה הוא מבואר שעמלק קבץ כאן כל הסגית שישלם בהם כלוי ישראל האחת עוררו מלחמה לישראל בדרך שלא נשמרו מזה קודם להחלץ בכלי המלחמה ובזה האופן הרג כל החלושים שיהיו בסוף המחנה כי לא נשארו מהם. והשנית שמצאם יגיעים ועיפים מטורח הדרך והשלישית שעדיין לא דבקה בישראל ההשגחה הפרטית כי אז לא היה ישראל ירא אלהים כמו שנראה מהריב שהריבו ישראל שם ונסו השם ית' כמו שנזכר שם והרביעית מצד הדבק ההשגחה הכללית בעמלק לנצח ישראל ולהתחבר כל אלו הסיבות במה שלא ימלטו מידו שלא יכלם ויסורו מעליו ומעל שני בני עשו הקללות שנתקלל עשו בעבור ברכת יעקב ולזה צוה השם יתעלה שאחר שישלימו מלחמות שבעת גוים יניח יי' לישראל מכל אויביהם מסביב ימחו את זכר עמלק לשערו מה שישתדל זה העם להרע לישראל בכל דור כי כשיהיה לאל ידם וכבר תעמוד על זה ממה שתמצא בימי השופטים מצקלג עיר דוד כי זה יורה היותם פונים תמיד להרע לישראל כשיהיה לאל ידם ומה שדמה לעשות המן בן המדתא האגגי לישראל בימי מרדכי ואסתר לולי יי' שהיה להם היה מכלה אותם:

יט

לא תשכח. הזהיר אותם מלשכח בלב מה שעשה להם עמלק. הנה זה ביאור מה שנראה לנו שהוא צריך בזאת הפרשה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.