רש"י/בראשית/כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית כז

א

ותכהין. בעשנן של אלו. ד"א כשנעקד ע"ג המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים, וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו. ד"א כדי שיטל יעקב את הברכות:

ב

לא ידעתי יום מותי. אמר רבי יהושע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהן וחמש לאחר כן. ויצחק היה בן קכ"ג, אמר שמא לפרק אמי אני מגיע והיא מתה בת קכ"ז והריני בן ה' שנים סמוך לפרקה. לפיכך לא ידעתי יום מותי , שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא:

ג

שא נא. לשון השחזה, כאותה ששנינו אין משחיזין את הסכין, אבל משיאה על גבי חברתה (ביצה כ"ח), חדד סכינך ושחט יפה, שלא תאכילני נבלה (בראשית רבה):

תליך. חרבך שדרך לתלותה:

וצודה לי. מן ההפקר ולא מן הגזל:

ה

לצוד ציד להביא. מהו להביא, אם לא ימצא ציד יביא מן הגזל:

ז

לפני ה'. ברשותו, שיסכים על ידי:

ט

וקח לי. משלי הם ואינם גזל, שכך כתב לה יצחק בכתבתה לטל שני גדיי עזים בכל יום (בראשית רבה):

שני גדיי עזים. וכי שני גדיי עזים היה מאכל של יצחק, אלא האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים. בפרקי רבי אליעזר:

כאשר אהב. כי טעם הגדי כטעם הצבי:

יא

איש שעיר. בעל שער:

יב

ימשני. כמו ממשש בצהרים:

טו

החמדת. הנקיות, כתרגומו דכיתא, ד"א שחמד אותן מן נמרוד:

אשר אתה בבית. והלא כמה נשים היו לו, והוא מפקיד אצל אמו, אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן:

יט

אנכי עשו בכורך. אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך:

עשיתי. כמה דברים כאשר דברת אלי:

שבה. לשון מסב על השלחן, לכך מתרגם אסתחר:

כא

גשה נא ואמשך. אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר כי הקרה ה' אלהיך:

כב

קול יעקב. שמדבר בלשון תחנונים קום נא, אבל עשו קנטוריא דבר יקם אבי:

כד

ויאמר אני. לא אמר אני עשו אלא אני:

כז

וירח וגו'. והלא אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן.

כריח שדה אשר ברכו ה'. שנתן בו ריח טוב וזהו שדה תפוחים, כך דרשו רז"ל:

כח

ויתן לך. ויחזר ויתן (בראשית רבה). ולפי פשוטו מוסב לענין הראשון: ראה ריח בני שנתן לו הקב"ה כריח שדה וגו' ועוד יתן לך מטל השמים וגו':

מטל השמים. כמשמעו. ומדרשי אגדה יש להרבה פנים:

האלהים. מהו האלהים, בדין. אם ראוי לך יתן לך ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך. וממנו למד שלמה, כשעשה הבית סדר תפלתו. ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין לא יקרא עליך תגר, לפיכך ונתת לאיש בכל דרכיו אשר תדע את לבבו (מלכים א, ח'), אבל נכרי מחסר אמנה, לפיכך אמר אתה תשמע השמים, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי (שם), בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר:

כט

בני אמך. ויעקב אמר ליהודה בני אביך, לפי שהיו לו בנים מכמה אמהות, וכאן, שלא נשא אלא אשה אחת, אומר בני אמך (בראשית רבה):

ארריך ארור ומברכיך ברוך. ובבלעם הוא אומר מברכיך ברוך וארריך ארור, הצדיקים תחלתם יסורים וסופן שלוה ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם, לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים. הרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין, לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה (בראשית רבה):

ל

יצא יצא. זה יוצא וזה בא:

לג

ויחרד. כתרגומו ותוה, לשון תמיה. ומדרשו ראה גיהנם פתוחה מתחתיו:

מי אפוא. לשון לעצמו משמש עם כמה דברים. איפה, איה פה, מי הוא ואיפה הוא הצד ציד,

ואכל מכל. מכל טעמים שבקשתי לטעם, טעמתי בו (בראשית רבה):

גם ברוך יהיה. שלא תאמר אלולי שרמה יעקב לאביו לא נטל את הברכות, לכך הסכים וברכו מדעתו (בראשית רבה):

לה

במרמה. בחכמה:

לו

הכי קרא שמו. לשון תמה הוא, כמו הכי אחי אתה, שמא לכך נקרא שמו יעקב על שם סופו שהוא עתיד לעקבני, תנחומא. למה חרד יצחק, אמר שמא עון יש בי שברכתי קטן לפני גדול ושניתי סדר היחס, התחיל עשו מצעק ויעקבני זה פעמים, אמר לו אביו מה עשה לך, אמר לו את בכרתי לקח, אמר בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשו לבכור ברכתי, גם ברוך יהיה:

ויעקבני. כתרגומו וכמני, ארבני. וארב, וכמן. ויש מתרגמין וחכמני, נתחכם לי:

אצלת. לשון הפרשה כמו ויאצל:

לז

הן גביר. ברכה זו שביעית היא, והוא עושה אותה ראשונה, אלא אמר לו מה תועלת לך בברכה, אם תקנה נכסים, שלו הם, שהרי גביר שמתיו לך, ומה שקנה עבד קנה רבו:

ולכה אפא מה אעשה. איה איפא אבקש מה לעשות לך:

לח

הברכה אחת. ה"א זו משמשת לשון תמיה, כמו הבמחנים, השמנה היא, הכמות נבל,

לט

משמני ארץ וגו'. זו איטליאה של יון:

מ

ועל חרבך. כמו בחרבך, יש על במקום ב', כמו עמדתם על חרבכם, בחרבכם. על צבאתם, בצבאתם:

תריד. לשון צער כמו אריד בשיחי, כלומר, כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, ופרקת עלו וגומר :

מא

יקרבו ימי אבל אבי. כמשמעו, שלא אצער את אבא, ומדרשי אגדה לכמה פנים יש:

מב

ויגד לרבקה. ברוח הקדש הגד לה מה שעשו מהרהר בלבו:

מתנחם לך. נחם על האחוה לחשב מחשבה אחרת להתנכר לך ולהרגך. ומדרש אגדה כבר אתה מת בעיניו ושתה עליך כוס של תנחומים. ולפי פשוטו לשון תנחומים, מתנחם הוא על הברכות בהריגתך:

מד

אחדים. מעטים:

מה

למה אשכל. אהיה שכולה משניכם. הקובר את בניו קרוי שכול, וכן ביעקב אמר כאשר שכלתי שכלתי:

גם שניכם. אם יקום עליך ואתה תהרגנו יעמדו בניו ויהרגוך. ורוח הקדש נזרקה בה ונתנבאה שביום א' ימותו, כמו שמפרש בפרק המקנא לאשתו:

מו

קצתי בחיי. מאסתי בחיי:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.