רד"ק/בראשית/כז

רד"ק ‏ בראשית כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויהי כי זקן יצחק, פועל עבר, זקן עד שכהו עיניו מראות כמו שקרה ליעקב וכן הזקנים תכהינה עיניהם ותכבדנה אזניהם לעת זקנותם, אלא שמקצתם תקפץ הזקנה עליהם יותר מהרה מן האחרים לפי טבעם ולפי הנהגם. ויצחק כהו עיניו קודם מותו עשרים שנה או יותר, והוא חשב כשכהו עיניו כי הוא קרוב למיתה ולא היה, לפיכך קרא לעשו בנו לברכו לפני מותו. ואולי כהות עיניו קודם זמנו היה מיסורי הצדיקים, ולזה נכתב הספור הזה להודיע כי האל מייסר מקצת הצדיקים בעולם הזה כפי מה שרואה בחכמתו. ויש דרש (תנחומא) כי מעשן קטרת של עבודה זרה שהיו נשי עשו מקטרות מהרו עיניו לכהות:

ב

לא ידעתי יום מותי, ואולי תהיה מיתתי פתאום ולא אוכל לברך אותך:

ג

כליך, שאתה צד בהם, והפרט, תליך וקשתך, או היו כלים אחרים מלבד אלה.

תליך, הוא האשפה שתולין אותה באזור, ואונקלס תרגום סייפך, והסייף גם כן תלויה באזור או חוגרים אותו.

וצא השדה, כי לא היה יוצא שם בכל יום.

צידה, כתיב בה"א וקרי בלא ה"א, והדרש ידוע:

ד

ועשה לי מטעמים, לא היה שואל הציד לחסרון שהיה לו ממאכל, כי עשיר גדול היה ומקנה רב היה לו, אלא שהזקנים נפשם קצה בהם ומתאוים המאכלים ומבקשים דבר חדש מוטעם במאכלם, ובשר הציד הוא מאכל חדש שאינו מזדמן תמיד כבשר הצאן והבקר והעופות הגדלים בבית, לפיכך שאל יצחק מעשו בנו להביא ציד וייטב לבו בו ויברכנו, כי ידע כי צריך הוא לברכתו כי לא היה איש הגון וטוב, אבל יעקב לא היה צריך לברכה, כי ידע יצחק כי ברכת אברהם לו תהיה וברית קיום הזרע המיוחד לאברהם, ובניו ירשו את הארץ; ואברהם גם כן לא ברך את יצחק:

ה

ורבקה שומעת, בדבר יצחק וראתה כי הלך עשו לעשות מצות אביו ואמרה ליעקב, כי קנאה בזה, והיא לא ידעה כי יעקב יהיה מבורך אפילו לא יברכנהו אביו וכן היתה דעת אביו כי יצחק צדיק היה ולא היה גוזל את הברכה מיעקב ונותנה לעשו בעבור תבשיל אחד, חלילה! אבל רבקה היתה לבה הומה עליה על יעקב לרוב אהבתה אותו, ויעצה לו לעשות דבר מרמה כדי לקבל הברכה מאביו, ולא היתה חושבת לעשות עון בדבר הזה:

ו

לאמר, היה מדבר עמו וענין הדברים וסופם לאמר לו זה:

ז

לפני ה', הוסיפה לו לפני ה' מה שלא אמר הוא, כדי להכניס בלבו של יעקב, דבר גדול הוא ברכת אביו כי לפני ה' תהיה, כלומר בנבואה שתשרה עליו בעת הברכה יברכהו:

יא

איש שעיר, כי כלו היה מכוסה שער ואפילו ידיו וצוארו.

יב

כמתעתע, יאמר לפי שהוא אינו רואה אתעה אותו שאני עשו, ואם ימושני וימצאני חלק יאמר לי איך שחקת בי ויקללני תחת ברכתו.

ימושני שרשו משש והשי"ן דגושה.

כמתעתע, שרשו תעה ונכפלו בו הפ"א והעי"ן, וכן מעשה תעתועם (ירמיה י' ט"ו) ומתעתעים בנביאיו (ד"ה ב' ל"ו י"ו):

והבאתי. עלי, אני גורם להביא עלי קללה:

יג

עלי קללתך, אם יקלל לא תנוח הקללה עליך כי אם עלי כי אני גרמתי לך, אבל אני רוצה שתשמע קולי ותלך על זה הספק:

טו

ותקח רבקה וגו' החמדת, בגדים חמודים שהיו לו ללובשם בעת הפנאי, ובעת שבתו בין הגדולים היה לובשם לכבוד ולתפארת והיה משים בהם מעשבי השדה שריחן טוב כדי שיקלטו הריח, לפיכך אמר ריח בגדיו כריח שדה, לפיכך הלבישה רבקה אותם את יעקב הנה. וכן הלבישה על ידיו מעורות הגדיים ועל חלקת צואריו שיחשוב יצחק שהוא עשו במשמוש ובריח בגדים:

יז

ותתן את המטעמים, ולא זכר את הבשר כי בכלל מטעמים הבשר, כי הם עיקר לו כמו שאמר ועשה לי מטעמים שיהיה התבשיל מתובל במיני תבלים טובים.

ואת הלחם, כי עשתה לו לחם חם:

יח

ויבא, בחדר שהיה שוכב שם, וקראו אבי, כי הוא לא היה רואה אותו.

הנני, בדגש שני הנוני"ן.

מי אתה, כי כיון שדבר ואמר לו אבי, נסתפק בקולו לפיכך שאלו מי אתה:

יט

אנכי עשו בכורך . יש תמהים איך יעקב שהיה צדיק וירא אלהים דיבר שקר? ואין זה תימה, כי יודע היה יעקב כי הוא ראוי יותר לברכה מאחיו ורוח הנבואה שתשרה על יצחק לברכו יותר יתעשת האלהים לברכתו מברכת אחיו, כיהוא רצוי לאל יותר ממנו, וחלוף הדברים במקומות כאלה אינם גנאי וחילול לצדיק, שהרי ראינו כי האל אמר לשמואל עגלת בקר תקח בידיך ואמרת לזבוח לה' באתי (שמואל א' ט"ז) וכן אברהם ויצחק אמרו על נשותיהם אחותי היא ולא נקראו בעבור זה דוברי שקר, כי מיראה אמרו מה שאמרו, וכן יעקב לקבל ברכת אביו, ואם שנה דברו לא היה בעבור זה דובר שקר, ועוד כי מצות אמו היתה, וכתיב איש אמו ואביו תיראו (ויקרא י"ט ג') גם נבואה היתה, ותרגם אונקלס עלי קללתך בני, עלי איתאמר בנבואה דלא ייהון לווטייא עלוך ברי.

קום נא שבה, כי הוא היה שוכב ואומר לו שיקום משכיבתו וישב על מטתו לאכול.

ואכלה צווי בתוספת ה"א, והאלף חטופה:

כ

ויאמר וגו', מפני קולו היה לבו נוקפו לפיכך היה חוקר אותו ונתן דעתו על מה שמהר לבוא מן השדה בציד.

כי הקרה ה' אלהיך, וזכוחך גרמה לי לפי שהלכתי לצוד לצרכך:

כא

ואמשך, קל השי"ן ודינה להדגש כשין ימושך וכשין וימשהו:

כב

ויגש וגו' והידים ידי עשו, לא מששהו בחלקת צואריו, כי אם בידיו ודי לו בהם:

כד

אתה זה, דרך שאלה אע"פ שאין עמו השאלה, וכן אתה אמרת אדוניה ימלוך אחרי (מלכים א' א' כ"ד) ואחרים רבים; ועדיין שאלו מפני הספק שהיה לו בקול וכל זה שלא יהא כמהתל בעיני עשו בנו שאמר לברכו, ואם היה יעקב בנו ואהובו לו, לא היה טוב בעיניו שיהיה מהתל בעשו, לפיכך חקר אותו כמה פעמים:

כה

מציד בני, כאילו אמר מצידך, אלא כן הוא מנהג הלשון, וכן יקום אבי ויאכל מציד בנו.

ויבא לו יין, לשמח לבו שיברכהו בלב טוב, כי רוב מאכלם לא היה עם היין אלא במקום שזכר משתה:

כו

ושקה לי, ולא אמר ואשקך, ולעולם הנשיקה תולה בגדול שנושק לקטן ממנו, ואם הם שוים, כל אחד לחבירו, כמו וישקו איש את רעהו, אלא אמר כן לפי שיצחק לא היה רואה יעקב ולא היה יכול לנשק אלא משוש לפיכך אמר לבנו שישקהו:

כז

וירח את ריח בגדיו, בעוד שהיה נושק לו הריח ריח טוב מהבגדים כמו שכתבנו שהיה להם ריח טוב מעשבי השדה הטובים ומרחוק לא היה מרגיש בריחם עד שקרב לו ונשק לו.

ויברכהו, אחר שאמר ראה ריח בני כריח שדה ברכהו, אלא הקדימו להודיעם כי שמח לבו מתוך המאכל והמשתה וריח הטוב, ומתוך כך שרתה עליו רוח הקודש וברכו.

ראה, הציווי בזה אינו לאדם מיוחד אלא כן דרך הלשון לומר לשון הצווי שלא לאדם מיוחד אלא למי שיהיה והוא על דרך מליצה, וכן, אמר למלך ולגבירה (ירמיה י"ג), קול אומר קרא חזקו ידים רפות (ישעיה מ' ו') והדומים להם.

אשר ברכו ה', ברכו לשדה, כלומר שברכו ה' בעשבים טובים הגדלים בו כן ריח בני, ויהיה וי"ו ויתן לך לזה הפירוש שהם תחלת הדברים שלא יבאו להוסיף על מה שאמר כוי"ו וישא אברהם את עיניו (בראשית כ"ב) והדומים לו רבים, או יהיה וי"ו ברכו כנוי אל בנו, אמר, ראה ריח בני, כי ריחו טוב, כריח שדה, כי ברכו ה' ונתן לו ריח טוב, וכמו שברכו עד כה יברכהו עוד ויתן לך וגו'. ולזה הפירש יהיה וי"ו ויתן לך כשאר הווי"ן לתוספת:

כח

ויתן לך מטל השמים, מה שיצטרך לה, ולא זכר מטר כי הטל כלו לברכה ולא כן מטר, כי יש מטר סוחף או שלא בעתו. והברכות האלה לו ולזרעו אחריו, וכן לעשו.

ומשמני, מ"ם עומד במקום שנים כאלו אמר וממשמני; או יהיה טעמו בלא מ"ם השמוש, כמו שאמר לעשו, הנה משמני הארץ:

כט

הוה גביר לאחיך, הם בני עשו, וכן בני אמך, וכן היה בימי דוד וכן יהיה לימות המשיח.

אורריך ארור, כל אחר ואחד, וכן ברוך:

ל

מצידו, כמו מצודו, שם במקום מקור, וכן ולמסע את המחנות (במדבר י' ב') כמו ולהסיע את המחנות, ומספר רובע ישראל (במדבר כ"ג) כמו ולספר:

לג

ויחרד, הראה חרדה גדולה בעצמו בפני עשו כדי שלא יחשוב עליו עשו כי בכונה עשה יצחק מה שברך את יעקב והתל בו.

מי איפוא, פירש מי הוא ואיפוא הוא.

ואכל מכל, מכל אשר הכין ממיני המטעמים.

בטרם תבוא, כי אלו לא אכלתי מכל והיית אתה בא בתוך הסעודה הייתי מניח שלו ולוקח שלך והייתי מברך אותך אבל עתה אכלתי מכל קודם שבאת וברכתיו מיד בעוד שלבי טוב.

גם ברוך יהיה, אחר שאני ברכתיו עתה אני מקיים לו הברכה, כי ידעתי כי בני הוא:

לד

גם אני, אף אני בנך כמוהו ברכני גם אני. אני בקמץ שלא בהפסק אבל הוא בהעמדת טעם, וכן אם אני לא אעבור עליך (ל"א נ"ב) אף אני בכור אתנהו (תהלים פ"ט):

לה

במרמה, שעשה ידיו שעירות:

לו

ויאמר וגומר, כששמע כי במרמה בא, שעשה ידיו שעירות, אמר הכי קרא שמו יעקב, הה"א לאמיתת הדבר כה"א הרצחת (מלכים א' כ"א י"ט) המן הסלע הזה (במדבר כ') והדומים להם, אמר על נכון קרא הקורא שמו יעקב, כי יעקב יש בו שני ענינים מן עקב ומרמה, כמו עקב הלב (ירמיה י"ז) כי כל אח עקב יעקב (שם ט') ושניהם היו בו.

ויעקבני, רמה אותי פעמים.

את בכורתי לקח, בנזיד עדשים, כשמצאוני רעב, ואין לך מרמה גדולה מזו, והנה עתה גם כן לקח ברכתי במרמה.

הלא אצלת לי ברכה, לא הנחת אצלך שום ברכה בעבורי אלא הכל נתת לו, איך היה זה:

לז

ויען וגו', למה שאמר הלא אצלת לי ברכה ענהו הן גביר. ואת כל אחיו, כמו שאמר לאחיך, והם בני עשו, כמו שפירשנו.

סמכתיו לו, שיהיו סמוכים לו וקרובים לו לעולם, וכן רוח נדיבה תסמכני (תהלים נ"א) שתהיה סמוכה וקרובה לו, או יהיה פירושם סעד ומשען, ויהיה חסר בי"ת השמוש כאלו אמר ובדגן ובתירוש.

ולכה אפוא מה אעשה, מה ברכה נשארה לך אחר זה, וכן מה לך אפוא (ישעיה כ"ב):

לח

הברכה אחת, אין לך שתברכני בענין אחר שלא ברכת אותו:

לט

הנה משמני הארץ, הארץ שתירש אותה ותשב בה תהיה משמני הארץ והוא הר שעיר.

ומטל השמים, כלומר שמתחת תהיה ארצך שמנה, ומעל יהיה לך מטל השמים; וזאת היא הברכה שתספיק לשניכם, שארצו תהיה שמנה וארצך גם כן:

מ

ועל חרבך תחיה, זאת הברכה תהיה מיוחדת לך, שתחיה על חרבך וייראוך בעבור חרבך שתהיה בעל מלחמה.

ואת אחיך תעבוד, וגם בזה ברכה, כי טוב לו שיעבוד אחיו משיעבוד את אחרים.

והיה כאשר תריד, כשהגיע העת שתמשול אתה.

ופרקת עלו, ולא תעבדנו, וזה תהיה בעונו:

מא

ימי אבל אבי, כלומר שימות אבי, כי קרוב הוא למיתה, ונאבל עליו ואחר כן אהרוג יעקב אחי, כי בחיי אבי לא אעשה כדי שלא אגרים לאבי שיבה דעה:

מב

ויגד לרבקה, והיאך הוגד לה, והוא לא אמר אלא בלבו? אפשר כי בנבואה נאמר לה כי נביאה היתה, כדברי הקבלה, או אפשר, כי כמו שחשב בלבו כן אמר בלא מתכוין והוגד לרבקה.

מתנחם לך, כאלו קבל תנחומין על מיתתך, כי חושב להרגך, או מתנחם על מיתתו בעבורך, אם יוכל להרגך אינו חושש אם יהרגוהו אחר כך:

מג

חרנה, כי שמעה כי יצא מאור כשדים לשבת בחרן:

מד

ימים אחדים, מעטים, ולפי שהאחד הוא תחלת המספרים והוא המעט שבמספרים יכנה הדבר המועט באחד, וכן כימים אחדים (כ"ט):

מה

גם שניכם, האחד לרבות על חבירו, וכן גם אנחנו גם אתה (מ"ג ח') והדומים להם. כי אם יהרגוך יהרג גם הוא, והנה אשכל שניכם גם אחד, למה תגרום זה, כי אם לא תברח יהיה זה:

מו

מפני בנות חת, והם נשי עשו, ואם כן יעשה יעקב למה לי חיים, טוב לי שאמות, כי לא יוכל להיות ימים רבים בלא אשה וכבר הוא בן ארבעים ויותר, לפיכך צריך שתצוהו לילך אל לבן אחי וינצל מחרב אחיו ומבנות כנען, כי שם יקח מבנות לבן או ממשפחות אחרות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.