מראי מקומות/בראשית/כז
פסוק ג[עריכה]
ועתה שא נא כליך וגו'[עריכה]
בספר באר מים חיים פירש על דרך אוז"ל (בראשית רבה כא ו) אין ועתה אלא תשובה, כי יצחק ביקש בזה מעשו שיחזור בתשובה.
פסוק ו[עריכה]
ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר[עריכה]
בספר אוהב ישראל מביא ששמע בשם הרה"ק ר' נחמן קאסוויר זלל"ה, דהנה מסתמא דיבורים של יעקב אבינו עליו השלום ואמירותיו היו תמיד בלשון רכה כדרכן של צדיקים דברי חכמים בנחת נשמעים, ודיבוריו ואמירותיו של עשו היה מסתמא בלשון מדברת גדולות כדרך דברי עתק בגאוה ובוז, והנה עשו בודאי היה מתירא מפני יעקב אבינו עליו השלום שלא יעשה איזה תחבולה בחכמתו כדי שהוא יטול הברכות מאביו הצדיק, ולזה התחכם יצחק והשיא לעשו עצה הוגנת וטובה לפניו שלא יוכל יעקב לבוא בערמתו וחכמתו וליטול מאביו הברכות, היינו בעת שיבוא לפניו עם הצידה ידבר עמו בלשון רכה ובתחנונים בלשון יעקב, וזהו יהיה סימן מובהק ליצחק לידע שעשו הוא המדבר, דמסתמא כשיבא יעקב בתחבולותיו לפניו עם צידתו ולדבר עמו כאלו הוא עשו, ישנה טעמו ודיבורו לדבר גדולות בלשון עשו כדי שלא יבין אביו שהוא יעקב וידמה לו שהוא עשו ממש באמת, ועכשיו שמסר סימן זה לעשו שידבר דוקא בלשון רכה יתוודע ליצחק בבירור מי הוא המדבר, אמנם רבקה אמנו עליה השלום ידעה מסימן זה שמסר יצחק לעשו, לזה אמרה אל יעקה בנה לאמר, היינו כשיבוא אל אביו לדבר עמו אז ידבר עמו רכה ותחנונים בלשון עצמו כמאז וקדם, וטעמו של דבר, היות שמעתי את אביך גו' לאמר היינו שפקד עליו שבבואו לפניו עם צידתו ידבר עמו בלשון רכה שיהא לו ליצחק בזה סימן מובהק לידע מי הוא המדבר, לזה תדבר גם אתה בשון רכה ויסבור אביך שעשו הוא המדבר, כדי שתקבל ממנו הברכות, עכ"ד מוהרנ"ק ז"ל הנ"ל, ודפח"ח.
ובעל אוהב ישראל עצמו כתב לפרש באופן אחר, שמרמז כאן על עם קדוש בני א' חי, כשרואין ח"ו שיצא עליהם גזירות רעות מהמסטינים ומקטריגים, אל יתייאשו מלהתאמץ בתפלה, כי בודאי יש יכולת בידם על ידי תפלתם להשי"ת לבטל מעליהם כל הגזירות אשר לא טובים הנה, ויתן השי"ת בלבם עלינו לטובה, וזהו ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר, היינו שיתפללו ויתחננו להש"י שירחם עליהם ועל ידי זה יוכלו לבטל מעל עצמם כל הגזירות רעות ויהפך לבבם של המסטינים ומקטריגים עליהם לטוב, כי הנה שמעתי גו' מדבר גו' עשו אחיך לאמר, מדבר הוא לשון הנהגה וממשלה, היינו מה שנתן לו הש"י כח וממשלה לעשות כרצונו, הוא רק לאמר, היינו אמירה לחוד, שיאמרו לגזור עלינו גזירות לא טובים, אבל לא שיעשו בפועל ממש, כי מה שנתן הש"י בלבם לגזור עלינו הוא רק לאיים עלינו ולהפחיד אותנו כדי לשבור לבנו הזונה ונשוב אל הש"י בתשובה שלימה באמת בכל לב ונפש ולהתפלל לפניו ית' באמת בלב זך ונקי, והקב"ה חפץ ומשתוקק לתפלתן של ישראל, ובודאי יקבל תפלתן ותשובתן הרמתה וממילא יתבטלו הגזירות, כי השי"ת יתן בלבם לרחם עלינו ולהיטיב עמנו בכל מיני טובות, כי לב מלך והשרים הוא ביד ה', לכל אשר יחפוץ יטנו, ונמצא שכל הגזירות הם רק באמירה ולא בעשיה בפועל ממש ח"ו.
פסוק מא[עריכה]
יקרבו ימי אבל אבי[עריכה]
ימי אבל אבי הם ימי תמוז, ימי אבל שהקב"ה מתאבל על חורבן ביתו ושריפת היכלו... ואזי ישמור עם קדשו פן יהרוג אותם האויב ולא יחוס כאכזרי (שו"ת מן השמים, מכת"י סימן פה).