טעמא דקרא/בראשית/כז

טעמא דקרא בראשית כז

ב

הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. וברש"י, אמר ריב"ק אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהן וחמש לאחר כן וכו'. ומקורו במ"ר כאן פס"ה סי"ב. ואמר אאמו"ר זללה"ה שעיקר העצה לזה שילמד בהתמדה יותר, וכדתנן באבות פ"ב מ"ח מרבה תורה מרבה חיים, וכן הוא במ"ש בשבת ק"ו א' אחד מן האחין שמת ידאגו כל האחין כולן אחד מבני חבורה שמת תדאג כל החבורה כולה, ועמש"כ אאמו"ר זללה"ה בקרד"א ח"א סי' קצ"ו.

ט

שני גדיי עזים. פירש"י פסח הי' א' לפסח וא' למטעמים (היינו לחגיגה כמש"כ בעה"ט), וכתיב ותתן את המטעמים ואת הלחם והאי לחם היינו מצה וכתיב הגישה לי ואוכלה מציד בני ויגש לו ויאכל ויבא לו יין וישת והיינו הכוסות האחרונים מד' כוסות ששותין אחר הפסח והא דכתיב עוד פעם ויבא לו גבי היין אע"ג דכבר הביא יין מקודם על כוסות הראשונים משום דמבואר בשו"ע (סי' תע"ג ס"א) דד' כוסות לא ימזוג לעצמו אלא ימזוג לו אחר דרך חירות לכך הוצרך עוד הפעם להביא ולמזוג לו.

לג

ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד וגו' ואוכל מכל. ולכאורה הן אמת דבתחילה לא ידע יצחק מי הוא וכדכתיב ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שעירות אבל אח"כ כשהריח את ריח בגדיו שנכנסה עמו ריח גן עדן כדמפרש"י וא"כ מזה כבר היה יכול להבין שזה יעקב ולא עשו. וי"ל שיצחק סבר שמזה אין ראי' דאפשר דמכיון שבא עשו ממצות כיבוד אב שא"ל צודה לי ציד לכן בא עמו ריח גן עדן.

מ

והי' כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך. בב"ר פמ"ב ג' כל מקום שנאמר והי' שמחה. וצ"ע איזה שמחה יש כאן. וי"ל כיון שהפסוק מבטיח שכאשר תריד ופרקת עולו ואם יפרוק העול ה' ירחם מה שיעשה כמו שעשה בחורבן בית שני כידוע, וכיון שהפסוק הודיע לנו שכך יהי' בודאי זה גורם שלא תריד וזה שמחה גדולה.

מא

יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה וגו'. צריך ביאור אם האמין בהברכות שזה ברוה"ק ושזה ודאי יתקיים א"כ איך עלה בדעתו שיוכל להרוג את יעקב א"כ לא יתקיים הברכות ואם סבר שאין זה נכון א"כ מה איכפת לו. ואפשר שחשב כיון שהברכות אינו ליעקב ממש אלא ליורשיו לדורות א"כ אם יהרגנו יהיה הוא היורש ויתקיימו הברכות בו.

ועוי"ל דבאמת עשו לא האמין כ"כ בברכות, והראיה שהרי יעקב שלח לומר לו שלא נתקיימו בו הברכות (עיי' רש"י ר"פ וישלח פל"ב ה' ו') ואפ"ה המשיך עשו להלחם עמו, ובעיקר הי' איכפת לו על שרימהו וע"כ רצה להורגו, ומצינו בירושלמי ב"מ (פ"ד ה"ג) לגבי הונאה בשתות דר"י סובר דיד לוקח על העליונה רצה אומר להמוכר תן לי מעותי רצה אומר לו החזר לי את דמי ההונאה (וכ"ה בבבלי ב"מ נ"א א') ופריך הירושלמי למה יכול הלוקח לחזור בו מהמקח והלא המוכר יכול לומר לו חד דינא איגרבת סב דינרך, ומשני דהלוקח יכול לעכב דלית איקרי דיהון ברייתא אמרין פלוני איגחך והיינו שאין הלוקח רוצה שיאמרו עליו שהמוכר רימה אותו, וכנ"ל.

[ובאמת נראה לפי פשוטו שמה שעשו הצטער כ"כ על הברכות משום שהברכות הי' ג"כ כעין מינוי על כל אשר לו ושאר אחיו לו לעבדים כמו שאמר הן גביר שמתיו לך וגו' ולזה הי' איכפת לו על כל הנכסים והכבוד כי אם הי' מאמין שזה נבואה על העתיד ועל זרעו איך רצה להרוג את יעקב א"כ לא תתקיים הנבואה ואם לא חש על הנבואה א"כ מה איכפת לו אע"כ כנ"ל].

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)