אלשיך/בראשית/כז

אלשיך בראשית כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויהי כי זקן יצחק כו'. היחל להסיר מלב החושב כי לא מחכמה עשה הדבר. והוא כי להיות כי אין דרך הזקן שיכהו עיניו רק על ידי הכביד עליו זקנה ושיבה שהחילו ליאסף כחותיו ולחלש חושיו. ואיש אשר אלה לו אין דעתו צלולה וקרוב הדבר לצאת דבר בלתי מתוקן מתחת ידו ע"כ לבל יאמר איש כי ע"כ היה זר מעשהו לברך את אשר שנא ה'. לכן הקדים ואמר שמה שכהו עיניו איננה הוראת אפיסת כחות וחושי' לפגום בצד מה בצלילת דעתו. רק מראות כלומר הנוגע אל הראות בלבד כי בכל השאר תמים ושלם היה כמאז. אך מה שהקדים ויקרא את עשו לא לשלול את יעקב מברכה רק להיותו בנו הגדול. וכן דרך אנשים להחל בגדול וזהו אומרו ויקרא אל עשו בנו הגדול. ומיודעו כי רשע הוא ולא יצלח לברכה גם לאשר הוא חלקו להתברך בברכה. הקדים ואמר בני כלומר המתייחס אלי כבן אל האב שיהיה כושר מה לזכותו לברכה לא תרחק ממך ואמר לו הנני. כלומר הנני כדברך ומתדמה אליך. ויאמר הנה נא זקנתי כלומר עתה כרגע בא אלי הזקנה כי חשב שאפיסות הכחות גרמה כהיית עיניו והוא ראה שלא היחלה אליו החולשה מעט מעט. רק כרגע שלא בדרך טבע לכן גזר ואמר כי מעתה הזקין כרגע ואפסו בלי הדרגה כחותיו כי אין זה רק סימן שסיליקו קרוב. וכאשר קפצה אליו הזקנה פתאום כן יקרנו במות לכן היה חפץ לברך את בניו מעתה שמא לא יפנה. וזה אומרו הנה נא זקנתי כלומר נא ברגע זקנתי. ולא קו לקו לכן לא ידעתי יום מותי כאמור לכן שא נא כליך והכן לך דרך שאני אברכך והוא כי בעון בצעו ורשעו לא תחול עליו ברכת טוב ע"כ אמר יצחק בלבו אין לו דרך להתברך כ"א בעשותו מצוה גדולה מעין הברכה והוא כי להיות ברכתו הנאה גשמית. יעשה נא כבוד אב. והטעים אותו הנאה גשמית במטעמים אשר אהב. וע"י כן יזכה לברכה ועל כן צוהו יעשה לו מטעמים. והנה לעומת זה ראה כי הלא ינגדוהו רעותיו אשר יצר את הזולת שהוא איש שדה מלסטם את הבריות בכל כלי זיין ומונע הנאותיהם. ואלה יעמדו על הברכה למנוע הנאותיו ממנו. ע"כ התחכם ויאמר לו עשה זאת איפה. והפך נא כל מעשה רשעתך לטובה כי הכלים אשר תעשה בם לסטאותך בהם תעשה מצותי זאת. וזהו שא נא כליך תליך וקשתך ובמקום אשר תעשה הרעות הוא השדה הידוע לך כד"א ויבא עשו מן השדה כי היה יודע ציד איש שדה שם עשה המצוה הזאת, וזהו וצא השדה ומעשה הרעה הוא הצידה אשר תצוד נפשות עתה צודה לי ציד כלומר מה שהיא ציד ולא מה שאינו ציד. באופן שתהפך כל הכנות רשעתך לטובה ולמען תזכה להנאות וטובות העה"ז עשה לי מטעמים שאהנם בם הנאת העה"ז ותבא לך מדה כנגד מדה וע"פ דרכנו להכינו יותר. צוהו יצוד בעצמו ולא ע"י שליח וזהו צודה לי מהטעם הכ' למעלה וכן ועשה לי מטעמים ע"י עצמך והביאה לי אתה ולא שליח. ואמר לי ג' פעמים לומר שכל פעולה משלשתן תהיה לו לשמו. ועל כל אלה לא תזכה להתברך עד שאהנה ואוכל וזהו ואוכלה. וש"ת הלא אם אחפוץ לברכך למה זה אשאל כל ההכנות האלה. לז"א בעבור תברכך נפשי והוא כי אין שפע ברבת הצדיק חל על המתברך זולתי ע"י שכינה השורה על נפש הצדיק ואז באשר ה' אתו ישתלשל ע"י נפש המברך אל המתברך:

והנה ידע כי בעיני עשו היה רע הדבר לכן אמר אל תתמה על החפץ אם ארבה לצוותך בכל אלה כי הלא איזה דרך ילך שפע נפשי הקדושה אל נפשך הטמאה ותחפוץ נפשי לברכך כי מי יתן מטהור לטמא לכן ע"י הכנות אלה תברכך נפשי ותסכים עמי לברכך:

או יאמר מה שלא אברכך עד שאוכל ולא מהיות המטעמים לפני הוא בעבור תברכך נפשי כי היא רחוקה ממך כמדובר לכן אחרי אכלי ותגמול חסד עמה כמאמר הלל בלכתו לסעוד שהוא לגמול חסד עם נפשו וע"י מצוה שתעשה גם עמה תתקרב בצד מה להיות מבא להשתלשל ממנה אליך ברכת טוב:

ה

ורבקה שומעת כו'. הנה מה שהיה קרוב בדבר לחוש הוא אולי בהיותו לפני אביו יבא עשו וימצאהו שמה. לז"א ורבקה שומעת כו' ורבקה אמרה כו' והוא כי אם לא היתה שומעת מיצחק. רק יודעת ע"פ מגיד מה ששמע מיצחק היה אפשר עבר זמן בין מאמר יצחק לידיעת רבקה ובתוך כך היה עשו צד ומכין ומביא וימצא את יעקב שם ויתפשהו בגניבתו. לז"א ורבקה שומעת כו' כלומר ולא על ידי שליח. וגם שוילך עשו לצוד ציד להביא ולא מן המוכן שודאי יתאחר ובתוך כך יבא יעקב מן המזומן. וגם לא איחרה אחרי שומעה מלהגיד ליעקב. רק מיד ורבקה אמרה וזהו שלא נאמר ותאמר רבקה רק ורבקה אמרה כלומר ורבקה שומעת והיא מאז אמרה:

והנה תחת חמש יתחמץ לבב יעקב לבלתי עשות הדבר. (א) אולי ירגיש יצחק בהברת הקול כי הקול קול יעקב היה. (ב) פן ינקש באמרי פיו פן יראה אביו שינוי בדברי יעקב מאשר עבר בין יצחק אל עשו כאשר אז נדברו יחדיו. (ג) כי יאמר יעקב ידעתי את אבי בל יברך את עשו. כ"א ברכות גשמיות של העה"ז כי הוא חלקו ואין לי חפץ בהן כי בוחר אני בחלק נחלתי הוא העה"ב ולא אפסיד המרובה במועט כי לא כל אדם זוכה לב' שולחנות. (ד) כי יאמר הלא אחי הולך לעשות מצות אביו ולכן לא ימנע ה' חסדו ממנו מלהצליחו. אך אני בא להכעיס את אבי ולהפר רצונו לרמות אותו וחטאתי לאלהים. וגם ה' יעבור הצלחתו ממני בגלל הדבר הזה. (ה) פן יבא עשו מן השדה עודנו לפני אביו ויהיה נתפש כגנב במחתרת ויהיה כעס לאביו ולאחיו ומשולל ברכה ע"כ להסיר מלב יעקב בל ישחית את נחלתו בעבור החמשה הקדים הכ' בהגדת רבקה אליו איך שהיה ארוכת חמשתן והוא כי לענין הקול גם כי בלתי אפשר הוא לשנותה תעל' ארוכתה במה שהיה דברי הקול היוצאים מפיו מורים באצבע כאלו פי עשו המדבר אליו כי יתקנו דברי הקול מה שתעוות הברתה כי יהיה קול ושוברו עמו בשמעו כי דברי קול יעקב ואשר דבר פי יצחק אל עשו צדקו יחדו. וזהו ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר שאמרה לו דברי יצחק אל עשו כדי לאמר יעקב אל אביו תכונת הדברים שיכיר בהן יצחק כי הן הם הדברים אשר היו בינו לעשו ולא יחטיא ויחזיקנו לעשו כאשר נבאר בדברי יעקב אל אביו בס"ד. וזהו משמעות לאמר שהוא לאמר לאחרים והנה עדיין היה מקום לחוש אולי לא שתה לבה היטב אל כל דברי יצחק אל עשו ואולי עברו ביניהם דברים שנשמטו מרבקה וישנה בהם יעקב ויתבדה ויאחז והוא העיכוב השני מהחמשה הנזכרים וימנע תיקון הא'. לז"א שאמר לו הנה שמעתי את אביך כלומר בעצמי ולא ע"י זולתי את אביך מדבר אל עשו אחיך והיתה שמיעתי בכווני כדי לאמר לך את הדברים באופן כי אין ספק שמתי לבי אל כל הדברים בעצם ולא אחטיא וז"א לאמר:

ואפשר גם זה כיוון למעלה באומרו ורבקה שומעת ולא אמר שמעה כלומר עומדת ושומעת בל תפל דבר לספר את יעקב ולרמוז לו שלא שכחה דבר מאשר שמעה אמרה הנה כו' כלומר הנה כעת שמעתי כי מלת הנה תורה על הווה ומזומן כעת באופן לא אירא משכחה ומה הן דברי אביך המסויימות הביאה לי כו' לומר שים פניך אל שלש דברות אשר דקדק בצוותו. (א) שיהיה הוא המביא והעושה המטעמים בעצמו. (ב) שיהיה ציד ולא מן המוכן. (ג) שיאכל תחלה ואח"כ יברכנו ולא טרם אוכלו והן הן דברי יעקב אל אביו עשיתי כאשר דברת אלי הרי העשיה בעצמן ואוכלה מצידי הרי הציד בעבור תברכני הרי הברכה אחר האכילה ויעש בחכמה שלא לאומרם בלשון אמו ממש. בל יראה כמלומד ומערים. לכן אמר בשינוי מה פן יורגש. הרי הותקנו השנים מהחמש ועל השלישית אמר לפני ה' והוא כי בזה ראתה לשנות. כי יראה פן ימאן יעקב כי יבעט בברכות העה"ז. ע"כ היחלה בו ואמרה כי דברי יצחק אל עשו היו ואברכך לפני ה' להעלות על רוחו כי לא ברכות גשמיות היו על לבבו לברכו רק המתייחסות אל לפני ה':

ויתכן כי זה רמז הכתוב למעלה באומרו ורבקה אמרה ולא אמר ותאמר רבקה זולת האמור בזה למעלה לומר שעם היות שרבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו. ולא על פי מגיד באופן ידעה כל דבריו בפרטות. אעפ"כ ורבקה אמרה כלומר יש בדבריה מה שרבקה אמרה ולא הוא. והוא אומרה לפני ה' וגם אומרה לפני מותי כי הוא אמר בטרם אמות. והיא כי אחרי שאמרה לפני ה'. חששה פן יאמר יעקב הנה אבי יודע כי אין לעשו חלק ונחלה בעה"ב. ואיך יברכנו בטובותיו והן לו יהי כדברך שכך אמר לו תהיה כוונה לחזק בטחון הברכה. שיסכים הוא ית' בה ולא שתהיה רוחניות לכן שינתה עוד ואמרה לפני מותי. כלומר גם כי גשמיות תהיינה לא תגעל נפשך בם בבוטחך כי הנה ימים באים ויברכך גם אתה בברכת הע"ה כי הנה אמר לפני מותי שיורה שהוא סמוך למיתתו ושמא לא יפנה לברכך לכן מהרה חושה אל תעמוד וטוב מעט לצדיק מלישאר ריק. לכן לא אמרה בטרם אמות רק לפני מותי להורות תכיפות. כד"א אשר בירך משה כו' לפני מותו. שהוא סמוך למיתתו כפרש"י ז"ל שם וכמאמרם רז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שהיה ביום שנחה נפשו בו. ועל הרביעית כי עשו הולך לעשות מצוה ולא אתה. לכך אמרה ועתה בני שמע בקולי. כלומר ואתה ג"כ לא תעשה הדבר לכוונת קנות ברכות או לרמות אחיך זולתי כדי לשמוע בקולי שנמצאת עושה מצות כיבוד אם. וזהו בני שמע בקולי כלומר במה שאתה בני וחייבת בכבודי שמע בקולי באופן שגם אתה תעשה מצוה. ואל תשקף בכוונת המצוה. כוונת קניית ברכות כעשו. למען תעדיף אתה מצליח עליו אתה ולא הוא. כי גם כל מגמתך לא תהיה רק לאשר אני מצוה אותך. כלומר למה שאני מצוה לא לבחינת זולתה מה שעשו לא כן ידמה רק משתף קניית ברכות. ועל החמישית אמרה לך נא אל הצאן כו' כלומר הנה כל אשר אצוך הוא מזומן אתי בבית ועשו הלך לצוד ציד להביא שודאי יתאחר ואף גם שאני אעשה המטעמים שאמהר יותר מעשו שנצטוה לעשותם ע"י עצמו. כי אין ספק היתה היא רגילה ומזורזת בדבר יותר ממנו באופן תעשה וגם תוכל. טרם יבא עשו במטעמיו לפני אביו. וזהו אפשר ג"כ רמזה למעלה באמור אליו הנה שמעתי. כלומר הנה עתה שמעתי בעצמי ולא ע"י הזולת. שאחוש שיאחר משומעו עד שהגיד לי רק אני הנה שמעתי כו'. כלומר הנה עתה שאין לשון הנה צודק. רק במה שהוא מזומן והווה. וגם דברי אביך הוא הביאה לי ציד כו' באופן יתעכב. לכן התחכם ותקדמנו לברכות טוב כי יכול תוכל לו. ובאומרה לך נא כו' כוונה ג"כ בל יאמר הנה עשו עושה כל המצוה ע"י עצמו ציד ועשיה והבאה ואני לא כן. לז"א גם אתה קח לי כלומר לי לשמי לשם כבוד אם. ומה שאעשה המטעמי' ולא אתה לא מפאת התרשלותך. רק שאני יודעת מאד לעשותה כאשר אהב. ובזה תעשה בצד מה רצון אביך מעשו. כי הוא לא ידע לעשותם בעצם כאשר אהב כמוני. ואח"כ והבאת לאביך. הרי לך גם מצות הבאה והבאת לאביך ואכל. הנה הזכירה שעל ידי אכילה תבורך. הרגישה פן יאמר לה כי הברכה הנמשכת ע"י אכילה גשמית. לא תבצר גם היא מהיותה ברכה גשמי מעין האכילה. לכן חזרה ואמרה בעבור אשר יברכך לפני מותו לומר אם תמאן ותשית לב אל אומרי ואכל וכו'. ראה לעומת זה כי לפני מותו הוא סמוך למיתתו. וגם מזה אל תנח ידך טרם יסתלק ותאבד גם זאת. ובראות יעקב כי נסתלקו ה' עכוביו אז אמר הלא אמי לא שמת לבך אל עוד אחרת וגם כי רחוקה היא הרואה את הנולד על הכל יזהר. והוא אולי ימושני אבי כי גם שאינו בודאי. אולי יעשה. ושמא תאמרי למה זה תשית לבך אל חששה רחוקה כזאת. לז"א והבאתי עלי כו'. לומר להיותי אני מביא על עצמי הסתכנות גדול. יאות לחוש אל כל מיני פקפוק. וגם ולא ברכה והוא כמרז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שאותה הברכה שהוא עתיד לברך אותי בסוף לא יברכני. ואהיה מאבד טובה הרבה ושגם קוב יקבני. וזהו והבאתי כו' שאהיה אני המביא קללה עלי ח"ו:

או שיעור הכ' והבאתי כו'. וגם כי קוב לא יקבני לפחות גם ברך לא יברכני. וזהו ולא ברכה לכן מהרה חושה אל תעמוד. וטוב מעט לצדיק מלישאר ריק ברכת טוב העה"ב המעותדת לו כמדובר:

והנה על פי הדברים האלה והדרך ישרה אשר דברנו בה יתבארו דברי מאמר רז"ל בב"ר (שם) וז"ל ויאמר יעקב אל רבקה אמו הן עשו אחי איש שעיר גבר שיידן כד"א ושעירים ירקדו שם. ואנכי איש חלק כד"א כי חלק ה' עמו יעקב כו'. ריש לקיש אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדים על שפת הגורן ועלה המוץ בקווץ ונסתבח בשערו עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעביר וכך עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר. אבל יעקב נתלכלך בעונות כל ימות השנה ובא יוה"כ ויש לו במה יכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר ר' יצחק אמר לא שאול הוא לה ולא שאילה היא ליה (פ' אינו כשאר משלים שהם רק בשאלה לזכר בעלמא ולא לעיקר) אלא ונשא השעיר עליו זה עשו שנא' הן עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עינות תם שנאמר ויעקב איש תם אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע כמת וכתועה וכעובד ע"ג ע"כ:

ונשימה לב אל ביאורו טרם כלות ביאור המשך יתר הכתובים להיותנו בגבולו ואח"כ נסעה ונלכה אל יתר שאת הכתובים בדרך הזה עוד בס"ד. ומהראוי לשית לב על דבריו. א' או' איש שעיר גבר שיידן מי הכריחו להניח פשט הכ' ועוד שיראה נדרש ללא שאלה אמו. ואם דעתו לומ' שלא יחפוץ לריב עם גבר שיידן אדרבה להיות הוא חלק ה' מי יעמוד לפניו. ועוד איך ימשך לזה אומרו אולי ימושני אבי. ועוד לר"ל שאמר משל לקרח וקווץ כו' מה ענין זה אצל עצת אמו. ואיך זה הוא טעם לדחות הברכות. וגם איך ימשך לזה אומר אולי ימושני אבי כו'. ועוד יום הכפורים מאן דכר שמיה בכתובים. ועוד מה ענין רבי יצחק לא שאיל הוא לה ולא שאילה היא ליה מה זו שאילה כי גם לכל הפירושים לא היא שואלת ולא הוא שואל רק מתנצל להניח ברכה אל עשו. ועוד אומרו ונשא השעיר זה עשו. היתכן שכל יוה"כ ישא עשו כל עונות ישראל. ועוד מי הכריחו לשנות פשט הכתוב ששעיר הוא כמשמעו. וקשה הימנו אומרו עונותם עונות תם. למה יעזוב פשט הכ' ויפרש בהפריש התיבה לשנים ובהוספת אות אחרת ולומר עונות יעקב איש תם כי ידענו כי אין לאיש תם עונות. ועוד שלפי זה מה יפרש בכ' שאנו בו אם הוא לומר הן עשו אחי איש שעיר. שישא עליו כל עונותיו מהו תשובה על דברי אמו. וגם אומרו אולי ימושני אבי כו' גם זה בלתי מקושר אל הקודם ועוד אומרו כמתעתע כמת וכתועה וכעובד ע"ג אין מזה כלל בתיבה. והנה יעזוב משמעותה וילך לדרוש מה שאין בה. ולא עוד שדורש ג' דברים יחד. ועוד שיחשבהו למת והוא יעמוד חי לפניו ואיך הוא תועה. ואדרבה יחשדנו למזיד ורמאי. וגם מי נתן בזה ע"ג שיאמר וכעובד ע"ג ועוד שאין אמו משיבה על כל זה כלום:

אמנם הנה הוקשה להם בכתוב אומרו איש שעיר. ומהראוי יאמר בעל שער. ועוד אומרו ואנכי איש חלק הוא מיותר. ויאמר הן עשו אחי איש שעיר אולי ימושני כו' ועוד שאומרו חלק יראה בלי שום מציאות שער. ולא כן היה רק ככל אדם בלי ספק אלא שאינו משונה כעשו שהיה כאדרת שער. ואיך יאמר חלק ע"כ גמרו או' כי אומרו הן עשו אחי כו' היא טענה א'. ואומרו אולי ימושני כו' היא טענה ב'. ועל פי דרך זה דרכו השלמים האלה ואמרו איש שעיר גבר שיידן כו' והוא כי ג' השלמים האלה יחד כולם ידרכו בדרך אשר דרכנו בו. כי דבר מוסכם היה ליצחק ולרבקה וליעקב ועשו. כי ליעקב ניתן העה"ב ולעשו ניתן העה"ז כמאמ' ז"ל שחלקו העולמות עשו שהיא מכח חיצוני ולא היה לו חלק ונחלה בעה"ב יירש העה"ז ויעקב כי קדוש הוא וכל נפש יוצאי ירכו חלק אלוה ממעל להם תנתן העה"ב. וזה מאמר הא' שאמר לאמו למה זה תכניעני בדבר הזה. הלא עשו אחי גבר שיידן מכח הטומאה והשדים ואליו יאו' טוב העה"ז. ואנכי איש חלק כי חלק ה' עמו יעקב ולהיות ה' חלקי מה בצע לחמוד טוב העה"ז. אשר הוא מה שאבי חפץ לתת לו כמדובר למעלה וטוב לי חלקי ה' אמרה נפשי ואדבק בעה"ב מטוב העה"ז וטוב טוב יעמוד כל א' בשלו. ור' לוי ראה כי אין נקודות מלת חלק באות כפשוטן. ועוד כי אין כל האומר צודק אלא ביעקב וכיוצא מהצדיקים העתידים לצאת בכל דור ממנו. אך המסתבכים בעבירות אשר עונותם ימנעום מעה"ב. למה יגרע מהם גם העה"ז ויהיו גרועים מעשו לכן אמר כי טענה זו היא אשר שאל יעקב מאמו לאמר הן ידעת אמי כי חלקי ה'. וחלק אחי הטומאה טוב לכל אחד לעמוד כראוי לו כאשר חלקנו העולמות. אך אפשר דעתך הוא על יוצאי חלצי. כי אולי יהיה בהם בלתי זוכים לעה"ב על עונותיהם. וטוב לי אטול גם חלק העה"ז. ויהיה להם מבא ליהנות עוה"ז לפחות ולא ישכלו גם שניהם העוה"ז והעוה"ב. לז"א לה אל תראי כי הן עשו אחי כו'. כי הוא ורעיו המתייחסים אחריו ידמו לקווץ כו'. כי להיותו מכח הטומאה יתדבקו העונות בו שיעשה כמוץ בשערות. כי מוציא מין את מינו ונדבק בו:

אך ישראל הם מכח הקדושה. ואין חלאת טומאת העונות שיעשו נדבק בהם בעצם כ"א כמוץ בחלק כמבואר אצלינו על פ' אל תראוני שאני שחרחורת כו'. ואמר ונתן ידו על ראשו שבהעברת יד יוסרו והוא משל היד. אל היות טהרת העונות בידו של אדם ובבחירתו לשוב בתשובה אל אלהיו הנקרא עליו ושורה על ראשו. ואז יום הכפורים מכפר כנודע מארבעה חלוקי כפרה. וכלם ע"י תשובה וא"כ גם זרעו אם יחטאו. גם שהם מעותדים לכך כעומד בשפת הגורן. כן לפתח חטאת רובץ אלא קדושים הם מפאת עצמם. ובקלות יטהרו ויזכו לעה"ב. וא"כ מה בצע להם גם הם בעוה"ז. ובזה אומרו חלק יתכן ע"פ נקודותיו. וגם אומר איש שעיר ענינו לו' שהיה בעל שער אלא דאפקיה בל' ששעיר. לומר ולרמוז אל יום הכפורים שנאמר בו שעיר לכפר. והביא מפסוק כי ביום הזה כו' משני טעמים. (א) לכלול גם אחר הבית שאין לנו רק עיצומו של יום. (ב) על אומר ונתן ידו על ראשו פי' שהוא שבידו של אדם תקנתו בתשובה עם יום הכפורים שע"י תשובה ויוה"כ מעביר עונותיו שעל ראשו המבדילין בינו לבין אלהיו. וזה ענין הכתוב ככתוב אצלנו בס"ד שאומר הוא ית' כי ביום הזה יכפר כו' ע"מ שלפני ה' תטהרו בתשובה ראויה המטהרת באמת. ובא ר' יצחק ואמר לא הוא שאיל לה ולא שאילה היא ליה. לו' כי בדברי ר' לוי נמצא שאומר שעיר הוא שעשו הוא בעל שער. ושנה בל' שעיר לדרוש על יום הכפורים שמועיל ליעקב. והוא דרך גזרה שוה כי ביום הכפורים נאמר שעיר כדרך רוב דרשות רז"ל. ועל זה הקשה ר' יצחק כי נמצא כי עשו שאיל אל המלה. כי אין שמו שעיר אלא שבדרך השאלה נקרא שעיר להיותו בעל שער וגם התיבה מושאלת שם כי היא בעשו ומושאלת על ענין יום הכפורים של יעקב ונדרשת בו. ועל זה אמר לא הוא שאיל לה ולא איהי שאילה ליה. כי הוא דוחק אלא שהוא נקרא שעיר כי שד וכח הטומאה היה באמת והכריחו הכ' שהביא ונשא השעיר כו'. שהוקשה לו שהי"ל ונשא עליו. כי ידוע שעל השעיר הנזכר ידבר. ועוד כי למעלה נאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם שכלל שלשה מיני עבירות. ואיך יצוה בא' והיל"ל ונשא כו' את כל עונותם ופשעיהם וחטאתם. לכן אמר כי אין המקרא אומר אלא דורשני ונשא השעיר כלומר הידוע היא איש שעיר הנאמר עשו אחי איש שעיר את כל עונותם עונות תם כי ע"כ לא נזכרו הפשעים וחטאות. והוא כי עיקר כח סמאל ועזאזל היה איכות נפש עצמו. ובכן נקרא שעיר הוא שד ממש והוא הנושא עליו כל כחות הטומאה של עונות ישראל על השעיר. ע"י הסמיכה עליו את כל עונות תם וישר ישראל הנקראים תם על שם אביהם לרמוז כי מאז חלקו העולמות והכחות יעקב ועשו עשו לקח לו העה"ז. כי היה עיקר הטומאה ולא חלק לו בעה"ב הקדוש ויעקב לקח לו העה"ב כי קדוש הוא ולכן חלק עשו אשר ישמח בו הן הם כחות הטומאה שע"י עונות תם כי לחמם הם ויערבו לו:

ובזה יהיו דברי יעקב אל אמו הן עשו אחי הוא איש שעיר בעצם כי שד הוא וגזע משרש סמאל והוא הנושא עונות ישראל כי אנכי איש חלק שע"י הקדושה אין טומאת העונות נדבק בי ובזרעי. ולא יתכן לפי זה יהיה לי מבא לעשות עיקר רק מעה"ב. ויהי לו אשר לו בעה"ז כי הוא חלקו וגם באומ' עונות תם. יתכן קראו תם על החלקות של יעקב וזרעו לבלתי ידבק בעצם הטומאה מצד קדושתם כמאמרם ז"ל (במדבר רבה פ' כ') על ויצמד ישראל לבעל פעור שהיה כצמיד הבלתי נדבק בעצם בזרוע. אך בקדושה ואתם הדבקים בה' דבקות עצמיי וע"י כן פירושו והייתי בעיניו כמתעתע כמת כו' והוא שהוקשה להם שאם הכונה שמתעה את אביו. איך יאמר בכ"ף הדמיון והלא מתעה היה לו בעצם. ועוד שהיל"ל כמתעה ואם הכונה שהוא עצמו תועה. היל"ל כתועה מאי כמתעתע. ע"כ גזר ואמר תיבה זו מורכבת לרמוז אל כל ההבנות האפשריו' להבין בה. ואמר כמת שהוא השלש אותיות ראשונות ולהיות מתעתע מלה בודדת בעצמה אמר כתועה ועל שנא' בל' זה של אותיות כפולות. אמר כעובד ע"ג כד"א הבל המה מעשה תעתועים הנאמר בע"ג. והענין כי אמר הלא אולי ימושני אבי ויכיר כי יעקב אני. ואהיה בעינו כמת הוא כרשע אשר בחייו קרוי מת בראותו כי שמתי פני לגזול את אחי. ולהכעיס את לבו לעשות הפך רצונו. ואיה כבודו ומוראו ולעשות מרמה ולהמציא בפי ל' תרמית ובני ישראל לא יעשו עולה ולא כו'. באופן יחשבני למת שהוא הרשע ח"ו ואמר בל' זה למה שעיקר החטא הוא עבור רצון אביו והכעיסו הפך הכבוד. שנא' בו למען יאריכון ימיך. וזה הפכו ותתחייב המות. שנית יחשבנו לתועה בעשותי עיקר מטובות העה"ז שחמדתים מעשו. שלישית כי הלא לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות נמצאתי בבחרי בעה"ז כמואס בבעה"ב או כופר בו חלילה. וזה דומה לעובד ע"ג כנודע. וע"כ מכעס דברים אלו והבאתי עלי קללה כו' הנה מאמרם ז"ל (ב"ר פ' ס"ה) מורה באצבע דרכנו אשר דרכנו בו בהמשך הכתובים ולא יחטיא ונשוב אל המשך הכתובים. והנה הכתוב אשר היינו בו הוא אומרו:

יג

ותאמר לו אמו עלי כו'. הנה התשובה המקובלת אל אומ' אולי ימושני אבי כו' היתה לאמר אליו את עורות גדיי העזים אלביש כו'. אך לא ראתה לעשות עיקר מתחבולות אנושיו' לחוש על חששתו. בהלביש עורות גדיי העזים כי אין זה מספיק להביא עצמו בסכנת הביא עליו קללה ח"ו. ומי יודע אם יבחין אביו בין שערי העזים לשערות אדם. או אולי ישמט העור מעל ידיו או מחלקת צואריו או ימשמש בחוזק קצת וינדנד העור וירגיש. או ימששנו במצחו ופניו. ע"כ השיבתו בחכמה ואמרה עלי כו' לומר אם יתן בלבו למששך או לאו אל תירא כי לא יקרך האסון הלז. אך בזאת שלא יעלה על רוחך במעשה הזה להנאת ברכות. או לנצח את אחיך רק לעשות מצות אמך כי אז ה' יהיה בכסלך כי כלל גדול הוא בידנו הולכי בדרך מצות אינן נזוקן. וז"א אך שמע בקולי לומר אך בזאת שלכך תכוין. ומעתה גם הקיחה תהיה לשמי לעשות מצותי כי אמך אני ולך קח לי. והורה הכתוב שהוסיף על הצווי כי היא לא אמרה רק שתהיה הקיחה לשמה והוא עשה ג' הפעולות לשמה ההליכה והקיחה וההבאה וילך ויקח ויבא שלש אלה עשה לאמו כלומר למה שהיתה אמו לעשות מצותה ועתה סיפר. הכתוב גודל הזדרז' בכל מיני זירוז. והוא כי אף שחוש הראות יחסר מיצחק עדין היה מקום להכיר מי הוא זה הבא לפניו אם יעקב או עשו בד' חושיו הנותרים. והוא בחוש השמע להבחין אם הקול קול יעקב או עשו ובחוש הטעם אם יביא לו מטעמים המיוחדים אשר אהב כי כן צוה לעשו ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי. ואם היה משנה ועושה תבשיל משאר מינים בלא אופן החביב יותר. יכיר כי לא עשו הוא אשר נצטוה כאשר אהב גם בחוש הריח בהריחו את ריח בגדיו החמודות אשר ישמש עשו בהן ובהעדרן יכיר כי יעקב הוא. וכן בחוש המישוש שימושנו אביו אם ידיו שעירות. והנה בחוש השמע הלא כתבנו אשר התחכמ' בל ישמע קול יעקב לפני אביו זולתי יתן בקול קול דברים מוכיחים ומורים כאלו עשו המדבר באופן יצא קול ושוברו עמו. ובאה עתה להסיר ממנו גם הבחנתו בשלשה הנותרים. על חוש הטעם אמר ותעש אמו מטעמים כאשר אהב אביו שהוא כאשר צוה לעשו. על חוש הריח ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול שעל ידי כן החזיקו לעשו. כאומר הכתוב וירח את ריח בגדיו כו'. ולתקן חששה חוש זה הכניסה עצמה לקחתם. ולא חששה אל הקפדת עשו בראותו כי נלקחו בגדיו לזולתו. ועל חוש המישוש אמר ואת עורות גדיי כו':

ועל כל אלה עדין היה יעקב נכנס במורך לבב והיחל תחלה לנסות את אביו. בפרט על הברת הקול אשר בו היה עיקר הפחד כי לא תשתנה מהותם על כן טרם השמיע לאביו כי בא להביא לו מטעמים השמיע קולו לפניו לומר אבי לראות אם יבחין כי אז עדין לא היה נתפס כגנב. כי יתנצל לאמר כי בא לבקרו לכן הקדים ואמר אבי ובחמלת ה' עליו נתן בלב אביו יענה ויאמר מי אתה בני כמסתפק ולא כמחזיק אותו ליעקב בודאי אז אמר יעקב בלבו הלא ה' הוא בעזרי וק"ו הדברים. ומה אם טרם שומעו שהייתי עשו בכורו או שהבאתי מטעמים אשר צוה את עשו אשר הם דברים המטולים ספק אם אני יעקב או עשו נסתפק בי בקולי מי אנכי ולא הכיר קולי וא"כ באומרי אליו שאני עשו וגם שאזכיר הדברים המיוחדים אשר דבר לעשו. ואביא המטעמים אשר צוהו הלא יטה אל צד היותי עשו. לכן עצר כח לאמר אנכי עשו ולבל יראה כמהתל בהחלט אף שלא יספיק במלת אנכי. יתכן כיוון בלבו כי נתהפך איכותו אל עשו בבחינת הבכורה כי לקחה ממנו ונכנס במקומו בדבר זה וזהו אומרו אנכי עשו בכורך כלומר בבחינ' היותי בכורך והנה כתבנו איך רמז לו בשלשה סימנים שרמזה לו אמו:

ועדיין ראוי לשית לב אל סוף דבריו כי אמר תברכני נפשך מה שלא הזכירה לו אמו נפש כלל רק ואברכך לפני ה'. ואף שדבר יצחק אל עשו אמר תברכך נפשי מי מגיד דבריו ליעקב והוא לא ידע רק על פי אמו. וגם מה ראתה שלא להזכיר את נפש בעלה אך הנה כתבנו כי לא בצדקת עשו נאמר לו תברכך נפשי רק ברשעתו שאמר לו אביו. מה שהצרכתיך עשות מטעמים לשתתברך הוא כדי שע"י מצוה זו תתקרב אל נפשי ותחפוץ היא לברכך כי היא רחוקה ממך. לכן להיות כוונת רבקה הסתר דבר זה מיעקב בל תגעל נפשו בברכה המיוחדת לעשו. כי רע הוא בעיני אביו ולא יברכנו ברכות טוב נאותות ליעקב. ולא עוד כי אם גם בקשה לרמוז לו כי ברכת רוחניות היה חפץ יצחק לברכו. כאשר כתבנו באומרו לפני ה'. על כן הסתירה מאמר יצחק אל עשו אשר אמר בעבור תברכך נפשי המורה הפכה, אך יעקב כי נפשו יודעת מאד הגדר אשר היה עשו לפני אביו דן בחכמתו כי כן אמר לו אביו נוסף על זה להחזיק בידי יצחק האמין היותו עשו אמר כן למען ירא יצחק וישפוט כי עשו הוא בלי ספק כי הוא יודע מרת נפשו ושצריך הכנה לשתברכנו נפש אביו וז"א בעבור. פי' במקום זה ולמעלה להורות כי בלעדי מצוה זו יחדל מעשו ברכה ותרחק ממנו והנה עד כה לא גזר בדעתו אם היה עשו או יעקב כי ראה פנים לכאן ולכאן. כי הברת הקול תורה היותו יעקב ודבריו יורו כאלו פי עשו המדבר כי הן הן הדברים אשר דבר אליו יצחק. ובהיותו נדון בקרבו בקש לחקור ולדרוש לעמוד על אמתו של דבר ואמר מה זה מיהרת כו'. כאשר יתבאר בס"ד. ובהיות הדבר שקול בעיניו. אמר הכת' אל בני ולא אמר אל יעקב כאשר בפ' שאחר זה רק אל בנו לשון היולי כי לא ידע רק שהיה בנו. אך לא ידע איזה מהם ולחקור הדבר אמר מה זה מיהרת למצא. כלומ' הלא ידעתיך בלתי ראוי להתברך כאשר כתבנו למעלה כי על כן הרבה לו הכנות. ואיך מיהרת למצא אם אתה עשו כאלו הברכה רודפת אחריך. ולא יאות זה רק ליעקב ואמר מיהרת עם היות שאין המציאו' ביד מוצאה למהר למוצאה שיאמר מהרת. אך יאמר גם כי אפשר שחזרת בתשובה וזכית למצא מיד מה זה מהרת לעשות הכנה וזכות כדי למצא ויעקב הבין בדברים והשיב כי הקרה כו'. לו' גם כי אנכי עשו ובלתי ראוי והגון להתברך. לא בזכותי המציא ה' לפני רק בזכותך כי הקרה כו', למה שהוא אלהיך לפני לקרב הנאתך כי לצורכך היה. ולא תדין היותי יעקב אל שמיהרתי למצא כי זכותך עשה הדבר ולא למעני והוא נס מתוך הפחד ונלכד בפח. כי עד כה היה יצחק מסתפק אם היה יעקב או עשו. אך עתה בראותו אותו מזכיר שמו ית' כאומרו הקרה ה' אז אמר בלבו אין זה כי אם יעקב כי יודע אני כי עשו אין שם שמים שגור בפיו. כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' ס"ה) וזה יהיה אומרו ויאמר יצחק אל יעקב ולא אמר אל בנו כאשר אמר בפסוק הקודם כי עתה החזיקו ליעקב. כי עתה זולת איכות הברת קול גם באמריו הוראת היותי יעקב ולכן רצה לנסותו עתה במשוש לאמת הדבר בעצם ואמר גשה נא ואמושך מה שלא אמר כן מקודם. והנה מהראוי יאמר גשה נא ואמושך האתה עשו אם לא. אך או' בני זה פעמים ואומר זה הוא מיותר. אך יאמר במה שכתבנו למעלה על אומרו ויאמר אליו בני שאמר לו התחייחס לבן לי כלומר מתדמה אלי בכשרות מה לזכות לברכה. לכן למה שהיה מתאמת לו עתה כי יעקב הוא. הלא היה על הוראת כשרון בהזכרת שם שמים אמר גשה נא ואמושך. כי אני רואה היותך בני כלומר מתדמה לי כי על כן אני מתמיה ואומר האתה זה בני עשו כלומר האתה זה מתייחס לבני בהיותך עשו. ושיעור הכתוב כמתמי' האתה זה האומר הקרה ה' בני עשו או היה יעקב. וזהו אם לא והנה ארז"ל שנרת' יעקב לאחוריו ונשפכו מים על ברכיו והיה נופל מלא קומתו מרוב הפחד. לולא שלח ה' שני מלאכים משני צדיו וגם ה' אמר אליו אל תרתע כי אני אלהיך ואפשר בשום שכל אל יתור אומרו יצחק אביו והיה די יאמר ויגש יעקב וימושהו כי ראה יעקב בטחון זה לגשת ולא יקרנו אסון להביא עליו קללה כי אמר הלא אותי מחזיק לבן לו מתדמה אליו על אומרי כי הקרה ה' וא"כ איפה לא יקללני. וזהו ויגש יעקב אל יצחק אביו במה שהוא אביו מתדמה לו וה' עזרו במה שוימושהו והוא בשום לב לדעת על מה זה אחזתו רעד. כמז"ל (שם) והלא עורות גדיי עזים היו על ידיו. אמנם היה מיראתו פן יבחין משערות עזים לשערות בן אדם אופן ימשש בדוחק מה. ויתנדנד עור העזים מחלקת בשרו וירגיש ע"כ פחד ורגז. אך ה' היה עמו שלא משש בעצם רק בנגיעת ידיו בקלות וז"א וימושהו ולא אמר וימששהו מגזרת ממשש בצהרים:

כב

ויאמר הקול קול כו'. יכוין בכפל הקולות והידים לומר כי בשתי בחינות הקול יראה היותו יעקב. ובב' בחינות הידים יראה היותו עשו ובחינות הקול הם. (א) הברת הקול. (ב) דבר הקול באומרו כי הקרה ה' אלהיך שהזכיר שם שמים. ועל שניהם אמר קול זה פעמים ואפשר שע"כ הראשון חסר והשני מלא. כי הראשון הוא על ההברה והב' הוא על האמירה התוליות ועיקרית על ההברה. וגם הוי"ו היא אות מהשם שראה שגור בפיו. והידים ידי עשו. (א) בממשות שעירות. (ב) בפועל ידיו שעשה מטעמים כאשר אהב בשאלתו אל עשו שיורה היותן מעשי ידי עשו. והנה היו ב' סימנים להורות כל צד משניהם וא"כ היה הדבר שקול וא"כ מה ראה להטות אל צד היותו עשו מאל הצד האחר. או לפחות יהיו בעיניו ספק ברכות להקל ויהיה בשב ואל תעשה לז"א ולא הכירו וכו' לומר מה שנטה אל צד התנכרות הוא כי יותר ראוי להטות אל ממשות חוש המישוש. מאל ממשות הברת הקול וע"כ לא הכירו ועשה פועל וזהו ויברכהו ולא היה בשב ואל תעשה. ולהיות שעתה נטתה דעתו אל היותו עשו מאשר בתחלה גם שהיה עדיין תמיה על הוראות הכשרות ע"כ מתחלה נאמר האתה זה בני עשו כלו' היתכן אתה זה שתתייחס לבן עם היותך עשו אך עתה שראה ממשות הגוף. היקל בתימה ואמר אתה זה בני עשו. ולא אמר האתה בה"א כי לא גדלה תמיהתו כמאז עם שהיה מתחמץ לבבו בצד מה על הוראות הכשרון ושב ויאמר אני. יתכן רצה לחזור לשאול אתה זה כדי להתחזק יותר בהברת הקול. ע"כ מה עשה יעקב קיצר ביותר ולא אמר אנכי עשו רק אני כדי שבמלה אחת אין הברת הקול נכרת יפה. וגם לא אמר אנכי שבה ג' נקודות כי אם אני שלא יורגש כמעט בב' נקודות הברת הקול להבחין. וגם אחרי כן עד שיצא לא דבר מאומה. והנה להיות כי מארבעת החושים זולת הראות כי איננו נסה יצחק בשניהם. בשמע ובמישוש ועדיין היה הדבר שקול עם היותו נוטה בצד מה אל המישוש רצה לנסות אעפ"כ בשנים האחרים. והיחל בחוש הטעם לראות אם הם המטעמים אשר אהב כאשר צוה אל עשו באומרו כאשר אהבתי ואמר הגישה לי ואוכלה מציד בני. כלומר אם היה מאשר אהב וגם שיהיה טעם צבי או טעם בהמה בלתי נצודת. ויאכל ולא הרגיש כי קרוב טעם גדי לצבי ואעפ"כ ויבא לו יין למען שבעריבות היין לא יכוין בדקדוק הפרש הטעם שבין צבי לגדי ובראות שבזה לא הבחין. רצה לנסות בחוש הריח ולבל יראה כמכביד אם יאמר גשה ואריח ריח בגדיך. אמר גשה נא ושקה לי בני כדי שבהגשה יריח וכן היה באומרו ויגש וישק לו וירח כו':

וטעם אל הנשיקה יהיה לתת התערבות והתקשרות נפשו עם נפשו כי כן הוא ענין הנשיקה כאשר נבאר בס"ד פ' ויחי. ואז ע"י זה גמר בדעתו כי עשו היה ואמר ראה ריח בני כו'. הנה ראוי לשים לב אל וי"ו של ויתן שהוצרכו רז"ל לומר יתן ויחזור ויתן גם אל אומרו ראה ריח כו'. אל מי ידבר יצחק שיאמר לו ראה ואחשבה שהיה מדבר עמו ית'. והוא מיראתו פן ימאן הוא ית' לברך את עשו כי רע הוא איש שדה החיצוני הוא שדה הטומאה. והוא חשב כי עשו היה ע"כ אמר להקב"ה ראה כו'. והוא כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שנכנס ג"ע עמו ואמר לו ית' ראה נא ריח בני שאינו כריח שדה החצוני אשר לא ברכו ה'. רק כריח אותו שדה אשר ברכו ה' הוא שדה תפוחים הקדוש. וא"כ נאותה הברכה אליו ולכן ויתן לך כו' כמו שנתן ובירך את השדה הנזכר ג"כ ויתן כו'. ואם אומרו אשר ברכו יחזור אל בני שאמר ג"כ יהיה הוי"ו לומר נוסף על אשר ברכו ועוד יתן לך וכו':

או יאמר כמדבר אליו ית' ראה כו' לו' הנה יקרה יבורך גבר ע"י מדת הרחמים אך מדת הדין לא תסכים עמו אך בהיות שגם הדין מתהפך לו לרחמים אין למעלה מזה ע"כ אמר אליו ית'. הנה נאותה הברכה אליו מפאת הדין כי מצד הרחמים כבר הוא מבורך וזה אומרו ראה ריח בני כריח שדה הוא כריח ג"ע כי זה יורה אשר כבר ברכו ה' הוא לפחות מדת הרחמים. וא"כ מה אוסיף עתה לברכו כ"א שגם מדת הדין יברכהו. וזהו ויתן לך האלהים כלומר כמו שבירך אותך ה' בכלל הברכות היה. שגם בשנת העדר מטר מאשר יבורך מטל השמים בלבד ומשמני הארץ יהיו לו רוב דגן ותרוש כענין אף שמיו יערפו טל. יעבדוך מפור' למעלה:

ל

ויהי כאשר כלה. הורה יראת יעקב בל יראה לפני עשו עודנו לפני אביו שעם היות המתברך להתעכב מעט לפני המברכו. אך הוא לא כן עשה כ"א נחפז עד כי הוויית כלות הברכה והויית צאת יעקב מהבית אשר שם יצחק ומחצר שחוצה לו הוקשו הוייות להדדי כי יחד היו רגע א' וזה ויהי כאשר כלה כו'. ויהי אך יצא יצא שהן ב' יציאות מהחדר שבו יצחק ומהמקום שחוצה לו:

והנה אמרו רז"ל (עיין בתנחומא) שהמקום שהיה בו יצחק מפולש היה זה נכנס מכאן זה יוצא מכאן ואפשר שכפל מלת יצא יצא. וגם מיעוט מלת אך כי לא גמר ב' פסיעות. וז"א אך שהוא מיעוט על ב' יציאות הן ב' פסיעות:

או אפשר הפך זה שהכ' מגיד השגחתו ית'. ומה גם לרז"ל (ב"ר פ' ס"ז) שאמרו שהמלאך היה מתיר כל צבי שהיה עשו קושר למען יתאחר ובזה יאמר אחר ספרו מה שמיהר יעקב לצאת טרם יבא עשו כי כאשר כלה כו' ויהי אך יצא יצא שכמעט יצא ב' יציאות גמורות כמדובר אע"פ שבאשר ה' את יעקב לא היה צריך כל החפזון ההוא כי אחר יציאות אלו עדיין עשו בא מצידו בלבד ולא עשה המטעמים עד אחרי כן. וזהו ויעש גם הוא כו':

לב

ויאמר לו יצחק אביו מי אתה ויאמר אני כו'. והיות מלת אבי בטעם תבי"ר שאמר כמתמיה על אומרו מי אתה כלומר האם עתה תתנכר אלי יותר מאז הולדי. ע"כ האריך במלת אבי בתבי"ר והנמכת קול כמתמי' ומצטער ואו' האם אני צריך להודיעך מי אני ואם הוא לדעת אם אני בכור שתסתפק אם מכרתי הבכור' ותשאל אם אני בכור כלומר שהברכה תלויה בזה אודיעתך שבכור אני והיתל לבל הפסיד הברכות אז ויחרד כו' והנה ארז"ל (שם פ' ס"ה) שנכנס גיהנם עמו ועל זה היתה החרדה לומר מי איפה מי נאפה בגיהנם ואמרו לו הוא הצד ציד כו'. וע"פ דרכנו נשית לב אל ב' החרדות האלו הנזכרות ובב' נאמר גדולה עד מאד ולא בראשונה. אמנם הנה כתבנו כי יצחק ידע את כל אשר נעשה כי חלק עשו היה העולם הזה וחלק יעקב הוא העולם הבא וע"כ היה חפץ להגביר את כל אחד ולהחזיקו בראוי לו לעשו טובות העה"ז וליעקב העה"ב כמדובר למעלה. ומה גם למה שכתבנו כי כל הד' מלכיות העתידות למשול בעולם ולשעבדנו יתקיימו המלכות בעשו ולכן היה דעתו לאמר לו יעבדוך עמים וישתחו לך לאומים הם מלכיות כולם לא ירים ראש מלכות זולתו לשעבד את ישראל וזהו הוה גביר לאחיך כו' ועתה בראותו שלא נעשתה מחשבתו חרד שתי חרדות אחד על עשו שהפסיד חלקו. והשנית על יעקב שהפסיד גם הוא חלקו שבעולם הבא כי המירה בטובות הבלי העולם הזה כי אמר הלא לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות שעל כן אברהם בירר לישראל את המלכיות כדי שנזכה ונחיה לחיי העולם הבא על כן ראה כי אבדת יעקב גדלה מאד מאבדת עשו ועל כן ויחרד יצחק על דבר עשו שאבד ברכתו בעה"ז. ועוד ב' חרדה גדולה עד מאד ומה היא זאת השני' פירש במרירות ואמר לבו מי איפה כלו' מי נוטל איפה בעה"ז כלו' האם הומר ליעקב טוב העה"ב במה שהוא איפה בעה"ז כי עתה לא יזכה לשלחן גבוה לעה"ב ויאבד ברכות רוחניות העתידות להתברך בהן אך חזר ואמר הוא הצד ציד כו' גם ברוך יהיה לומר הנה נראה כי לא יפסיד יעקב כי הלא מה' יצא הדבר שיתברך כי אהב את יעקב וא"כ לא להפסידו האחרות כיון והוא כי הנה הוא הצד ציד כלומר הוא הבלתי מלומד ומתאחר לצוד היה הצד ציד. וגם ויבא לי וגם אוכל מכל כי לכל זה היה צריך שהות הרבה. ואף עפ"כ כל זה נעשה בטרם תבא הנה זה יורה כי מה' הוא כי הלא אתה המלומד לצוד ולעשות מטעמים והוא הוא צד תחלה. וגם ויבא לי. וגם ואוכל מכל הכל ואתה לא באת. הנה זה יורה שלא זכית ולא אסתייעא לך מילתא לכן אגזור אומר כי גם שאוברכהו לא יפסיד האחרות כי גם ברוך יהיה הברכות הרוחניות גם הם שיבורך הברכות הרוחניות. וזהו יהיה כלו' לעתיד ולהיות כי אין דרכה של תורה לפרש טובות העולם הבא רק ברמז לא פירש רק גם ברוך יהי' והן זאת הברכה אשר היה עתיד יצחק לברך את יעקב כמאמרם ז"ל (שם פ' ס"ה) על והבאתי עלי קללה ולא ברכה כמפורש למעלה:

ואפשר רמז לו במלת יהיה מה שכתבנו אצל כה יהיה זרעך. שחוזר אל הככבים שאמר לו וספור הככבים ואמר לו אחר כך כה יהיה זרעך כהם. והוא כי החמה והלבנה יש להם בושה לעתיד לבא. וחפרה הלבנה ובושה החמה. אך הככבים לא יבושו לעולם. כאומרם ז"ל באלה הדברים רבה (פ"א) על ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד. וזה הוא העה"ב שלא יבושו כי אם שם יתענגו עד עת קץ וזה אפשר רמז לו פה באומרו יהיה. שגם זרעו יזכו לברכה שהוא מספר צדיקים שבכל דור מזרע יעקב כמו שאז"ל (נדרים דף ל"ב) אין לך דור שאין בו שלשים צדיקים כמנין יהי"ה זרעך שיהיו זוכים לעה"ב. ועל דבר איך יזכו ישראל לב' שולחנות כאשר חרד יצחק. יהיה שיתקיים בהיות ישראל צדיקים כאשר כתבנו שהיה דעת רבקה. או מה שאז"ל שנשארו לימות משיחנו. וכשמוע עשו את דברי אביו ויצעק כו' עד מאד. אפשר הבין ענין אביו כלו מתוך דבריו. ואשר כפל ברכת יעקב כי החרדה הקטנה היה על דבר עשו. והגדולה עד מאד על דבר יעקב. לכן אמר אוי לי כי על הנוגע אלי לא חרדת מאד כאשר על יעקב. כי לכן לא תקנת קלקלתי כאשר תקנת קלקלתו. לכן צעק צעקה גדולה ומרה מגעת עד מאד שחרד יצחק מאד. לאמר על מה זה לא נצטערת עד מאד על דברי שימשך מזה שתברכני כאשר ברכת אותו וזהו ברכני גם אני אבי. כי גם אתה אביו כיון בל תאמר איך אסי' ברכתו ממנו ואתננה לך כי לא אשאל ממך רק שתברכני גם אני ונהיה שנינו מבורכים אחר כי מה' באה הברכה הזאת לך והשיב לו אביו מה אעשה לך כי הלא בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. כלו' המיוחדת לך שהוא מטובת העה"ז ולכן טובות העה"ב אשר לא יאותו לך לא יצדקו אליך. ושמא תאמר הלא מתנה בטעות חוזרות. על כן דקדק בלשונו שלא אמר בא אחיך ויקח במרמה ברכתך. רק בא אחיך במרמה. כלו' לא היתה מרמה רק בביאה אך לא קבלת הברכה רק ויקח ברכתך קיחה עצמית. והוא כי הלא נכנס עמו ריח שדה גן עדן כי בא ה' עמו. ומאתו כלוקח משלו לקחה. גם אפשר יחזור במרמה אל אומרו אחיך. לו' אשר הוא בחינת המרמה אחיך. כי בזה הוא אחיך ויקח כו' אז אמר הכי קרא שמו כו' לו' הוא הרמאי בעצם בשם ובפועל כי הכי קרא שמו יעקב ויעקבני. או יאמר ומה גם לספר הזוהר פרשת וישב. כי לא יצחק קראו יעקב רק הוא יתברך. וזהו שלא נאמר פה הכי קראת כי אם קרא יאמר הנה קרא הקב"ה שמו יעקב. ועתה הבנתי לדברים כי לא היה על היות ידו אוחזת בעקב עשו. שאם כן יקראנו עקב כד"א עקב את אחיו. אך יעקב הוא שהיה עתיד לעקבני. כי ידע ה' את אשר יעשה. ושמא תאמר אם כן שמה' הוא ומה לך עוד תלונה. לז"א ויעקבני זה פעמים. כלומר הלא די בפעם אחת שרמזו בשם. אך היות זה פעמים על כן נוחם יסתר. ושמא תאמר הלא מלת יעקב הלוניות. ותכלול גם פעמים רבות. לז"א את בכורתי לקח כו' לומר הנה את בכורתי אשר יש בה ענין העולם הבא לקח והחרשתי. אך הנה עתה לקח ברכתי המיוחדת לי הוא של העה"ז. על כן כשל כח הסבל: או יאמר במה שכתבנו למעלה על וידו אוחזת בעקב עשו. שהוא על כי ידינו תמשול בעקב ממשלת עשו לעתיד לבא. לז"א את בכורתי שהוא להקריב קרבנות לזכות לעה"ב שאחר העקב. הנה לקח והחרשתי. אך הנה עתה שהוא על מה שהוא עתה טרם העקב. לקח ברכתי. או יאמר בשום שכל מלת זה. ולא אמר ויעקבני פעמים. אך הוא לומר במה שעקבני אתה בזה הוא פעמים. כי הלא העולמות שנים הם. והנה את בכורתי לקח הוא לטובת העה"ב והחרשתי. כי הלא אירש העה"ז אך עתה הפסידני גם העה"ז. נמצא כאלו עתה הפסידני הכל. וזהו זה פעמים כי פועל זה הוא פעמים כי עתה נמצא הפסידני שני העולמות כאחד. או שעור הענין מה שעשה לי בבכורה לא חשבתי לעקבה רק למקח וממכר. אך ויעקבני זה פעמים לומר בזה איגלאי מילתא למפרע שהיה עקבה זה וזה כי הלא את בכרתי לקח שהיה מעין העה"ב. ואני באומרי כי אין לי חלק שם החרשתי אך הנה עתה לקח ברכתי של העה"ז נמצאתי עתה קרח מכאן ומכאן כאלו עתה אשכל גם שניהם יום אחד.

או ימשך אל סוף הכתוב. לומר לא אפלא מעקבת יעקב כי שמא גרים. כי הכי קרא שמו יעקב וע"כ ויעקבני. האמנם כי אתפעל על היות זה פעמים אך ממך אפלא יותר. שמורה כמעט שידך עמו. כי הלא אצלת לי ברכה. כי היתכן לא נסתפקת בקולו או לא היית נדון בקרבך ועל הספק היה לך להאציל ברכה. אולי היה מרמה ותתננה לי. עכשיו נמצא ידך כמעט בעקבה. ולבל יראה בעצם שקורא אל אביו רמאי ע"י היקש זה. לכן הפסיק מעט לומר הלא אצלת. וזהו ויאמר האמור בנתים עם שכוונתו אל ההיקש כאמור. ויען יצחק ויאמר ראה נא שלא אצלתי. כי הן גביר שמתיו לך וא"כ מה שקנה עבד קנה רבו. ומה אתן לך שלא יהיה שלו ואמר סמכתיו. וגם אומרו ולך איפה שהל"ל ולך מה אעשה יאמר צר לי עליך עשו בעל טוב העה"ז. כי הן גביר שמתיו לך כו' ודגן ותירוש כו' וכל זה לא שעיקר האושר שלו הוא זה. כי הלא בעה"ב הוא חלקו. רק הוא שסמכתיו בעה"ז שלא היה בו דבר על מה שיסמוך נמצא שיש לו בעה"ב ובעה"ז ולך איפה. כלומר ולך שאין לך רק איפה בעה"ז. מה אעשה בני שבחלקך תשאר ריקן:

או אפשר יאמר מה שאצלתי מספק. הוא כי הן גביר בלבד שמתיו לך ולא שתהיה לו עבד בעצם. כאשר ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים. אמנם עדיין צר לי עליך כי דגן ותירוש סמכתיו במקום שאינו חלקו רק סמך מה ולך איפה שכל חלקך הוא איפה מה אעשה בני. גם באומרו לך נתוספה ה"א ונאמר לכה. אפשר ירמוז לו גם זה לומר ולך בעולם הנברא בה"א. שהוא איפה מה אעשה בני. ויאמר עשו כו' אומרו הוא יראה ייתור. ודי יאמר הברכה אחת לך כו'. אך יאמר הברכה אחת. ושתהיה היא לומר אותה שברכת את יעקב ושלא יהיה לך זולתה. זה אי אפשר לכן ברכני גם אני אבי ברכה זולתה:

לט

ויען יצחק כו' הנה משמני ארץ כו'. מלת הנה תראה מיותרת. ודי יאמר ויען כו' ויאמר אליו משמני כו'. אך לזה נשית לב מה היה ליצחק שעד פה לא ברכו לקול זעקתו ותלונתו זה שלש רגלים. עד שבכה לפניו. אמנם לזה נעיר גם על דברי רז"ל האומרים כי כל טוב אדום היה על ג' דמעות שתים ירדו וא' נשארת בעינו ולא ירדה. וראוי לשים לב למה תלו בדמעות ולא ברכת אביו. וגם אומרום שהאחת נשארה תלויה:

אמנם אין ספק שברכות האבות לא היתה מהם אל המתברך רק מה' היה הדבר יוצא ובא שפע על ידיהם וחל על המתברך כמאמרם ז"ל (בתנחומ') על מנשה ואפרים שהיה בא יעקב לברכם ונסתלקה ממנו שכינה. אמר מי אלה שאינם זוכים לברכה כי הלא מבלתי היות הכנה במקבלה. תמנע השפעה מהמברך כן בזה לעדר הכנה בעשו להתברך לא היה מברכו. שעם שהיה רצון יצחק לברכו לא היה הקב"ה מסכים על ידו. ולכן כל צעקותיו לא עמדו לו. והוא בחשבו כי מאביו בא הדבר צעק והתרעם. ובראות שלא שוה לו אמר אפשר העיכוב הוא כי אין לך רק ברכה אחת. וזו היא שברכת את יעקב או הוא שאינן מסורות לך כי אם לה' אם היא מהטענה הא' הברכה אחת. וגם היות היא שהיא של יעקב כלומר והוא תימה. וגם אשאל לך אבי לומר אם לך מסורה ולא לה' לבדו ברכני כו' כי הלא אבי אתה. וז"א אבי זה פעמים ועדיין לא שוה לו כי לא מאביו היה העדר ולכן החריש יצחק. ואז בראותו כי כן הוא. אז בכה לפניו יתברך כי בידו הדבר תלוי וזהו וישא עשו קולו ויבך ולהיות כי שערי דמעות לא ננעלו אז נתרצה שכינה להשפיע לו ברכה. וזה ויען יצחק כו' הנה משמני כו' כלומר הנה מאשר נתהוה כעת משמני כו' כי כל לשון הנה הוא לשון הכנה והזמנה. והוא ע"י הדמעה וארז"ל שהדמעה השלישית לא ירדה לגמרי. הוא כי הל"ל בדמעות שלש מאי שליש הוא שלא נשתלשו לגמרי באופן כי השתים היו גמורות ולא השלישי. והיתה ברכתו יהיה מושבו משמני הארץ. והוא כי הלא אם היה מברכו ברוב דגן ותירוש כו' מה שקנה עבד קנה רבו. ע"כ לא ברכו רק במושב שיהיה במקום משמני הארץ ומטל השמים כו':

מ

ועל חרבך כו'. ראוי לשים לב מה ענין חיותו בחרב. אם הוא שישתרר בעולם מאימת חרבו לא הל"ל לשון חיות רק ל' מעלה. וגם מה זו ברכה היא אליו אומר ואת אחיך תעבוד כו'. ועוד אומרו והיה כאשר תריד כי הלא משמעו הוא לשון רדוי וממשלה וידוע כי כאשר ירדה לא יהיה עליו עול ישראל. והנה מדרשו ידוע שהיה כשיעברו ישראל התורה שימשול בם ושיגזור עליהם שמדות. אך אין זה משמעו אך הנה רז"ל אמרו במ"ר כי סייף וספר תורה ירדו כרוכים מן השמים. שהמקיים הספר התורה ינצל מהחרב וההיפך בבלתי דבק בספר תורה. והנה חרב ה' במבטלי התורה ומה גם בגלות הארוך המר הלא הוא חרב עשו. ועם עשותם שמדות רבות חיים עצמו ואין זה רק שעונותינו יחיו אותם. למען יכונו למצא שעל חרבם הם חיים למען תהיה חרבם כשוט לסוס עלינו. אך אמר לו עצה טובה. והוא ואת אחיך כו' והוא כי הנה כתבנו למעלה על מרז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שא נא כליך זו בבל תליך זו מדי כו' שבקש יצחק בברכותיו את עשו שיתקיימו בו ד' מלכיות העתידות עורר לויתן על ישראל בגליות בברכו אותו יעבדוך עמים כו' כמפורש למעלה ובראותו כי לא נעשתה עצתו. אז אמר לו זאת עצתי שאת אחיך תעבוד ולא תצר להם עד בא שלטנותך הוא המלכות הד' כי שלך היא. וזהו והיה כאשר תריד שהוא בבא עת הרדוי שלך אז ופרקת כו'. אך לא מתחלה פן תאבד לנצח והוא לא כן עשה רק מאז גלינו ע"י בבל. עמד על הפרק להכרית את פליטינו וישמח לאידנו ככל אשר הוכיחו עובדיה הנביא. ואמר (עובדיה א') אל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו. ואל תירא ביום אחיך כו' כי לא עצר כח עד בא עת רדויו ושלטנותו בגלות הד' כעצת יצחק.

מא

וישטם כו'. הנה ב' דברים אמר שעשה לו יעקב. את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי אמר כי עיקר מה שהשטים אותו היה על הברכה שהם עושר כבוד העה"ז. אך לא על הבכורה שהוא לעבוד את ה' אך הטעם שפי' הוא לא היה מטעם זה. רק זה היה אשר ברכו אביו אך לא על הבכורה כי הוא בבחירתו מכרה לו:

ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי כו'. אפשר היא סמוך אל הפסוק הקודם והיה כאשר תריד. שהוא כמשז"ל (שם פ' ס"ז) שבהבטל יעקב מן התורה ימשול בו בברכות חרבו. לכן אמר יקרבו ימי אבל אבי שאז אסור לעסוק בתורה שלא יהיה הקול קול יעקב ואהרגה בחרב ברכתי את יעקב אחי. ואם נשית לב אל מלת אחי שהיא מיותרת ותורה אהבה. וגם אל מאמר רבקה באומרה מתנחם לך אם רוצה להורגו מה צורך אל תנחומין. ומה גם לרז"ל שאמרה שתה עליך כוס תנחומין. וגם נשית לב אל אומרו ועתה קום כו'. אך אין ספק כי סוף סוף אחיו הוא ויצר לו על מיתתו על כן אמר יקרבו ימי אבל אבי ואז ואהרגה את יעקב כי הלא אחי הוא ואז במר נפשי על אבי אתנחם על אחי כי האבל גדול נחמה על הקטן והוא הכוס תנחומין וזה מאמר אמו מתנחם לך באופן שאין משטימתו החלטית לבל תשכח לעולם כי הלא חושב המצאה להנחם לכן ועתה בלבד הוא שתצטרך לברוח ואח"כ ושלחתי ולקחתיך כו'. וז"א עשו אחיך כלומר עודנו זוכר אחוה והוא אומר ויעקב אחי וגם בקש תנחומין יורה כי יש תקוה כמדובר. וגם כיון באומרה ועתה לומר עתה טרם יקרבו ימי אבל אביך שלא יהרגך קום ברח כי לא ירדפך בחיי אביך:

מג

ועתה וכו'. אומר וקום ברח נראה הוי"ו כבאה להוסיף. והל"ל קום ברח בלא וי"ו. אך הוא כי אמרה הנה אוי לי אם או' תברח מיד כי עתה חם לבו ואולי ירדפך וטוב היה תחבא כמעט רגע עד יעבור זעם ואוי לי אם לא אומר כי אולי יקרבו ימי אבל אביך מהרה ולא תספיק לברוח בחייו שלא חפץ המיתך עוד אביו חי לכן עשה זאת איפה ומעתה עוד אביך חי ברח ועל חמימות כעסו כעת אל תחוש אך בזאת כי לא תהיה כוונתך לברוח רק עשה עיקר מעשות מצותי לכבד אמך. וזהו ועתה בני שמע בקולי באופן שתלך בדרך מצוה והולכי בדרך מצוה אינן נזקין ואחר עשותך עיקר מזה וקום ברח כאלו הוא דבר שני טפל אל עשות מצותי וזהו ענין הוי"ו:

מד

וישבת כו'. הנה באומרה ימים אחדים עד אשר תשוב כו' נראה כבוטחת בעשו שבימים אחדים תשיב חמתו אך באו' ושלחתי כו' נראה כמזהרת שלא יבטח בו עד תשלח אחריו. ועוד אחר אומרה תשוב חמת כו' למה חזרה ואמרה עד שוב אף כו'. ועוד אומרו בפסו' א' חימה ובשני אף ובא' לא אמר ושכח את אשר עשית לו כאשר בשני:

אך הנה כתבנו בביאור משלי כי אף גדול מחימה כיתרון גבורת זכר מהנקבה ועל כן בעגל משה עצר כח החימה והוא ית' את האף. ונבא אל הענין אמרה רבקה אם גדר כעס אחיך היא חימה וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך ואם נצטרך להמתין עד שוב אף אחיך כי גדר אף הוא אשר לו עתה הנה אז לא יספיקו ימים אחדים רק עד אשר ישכח את אשר עשית לו לכן לא תזוז משם עד אודיעך שאם לא כן מי יגיד לך את אשר בלבבו שאם תבא טרם אשלח לקחתך טרם שוב אפו למה אשכל גם שניכם יום אחד וריבה הגם על מיתת אביו כי ביום מותו הסכים להרוג אחיו:

מו

ותאמר כו'. הנה רבקה היתה נכוית בשתי אשות אם אומר ליצחק שעשו בקש להרוג את יעקב ידאג ודי לו צער היותו סומא חשוב כמת ואוי לי אם לא או' כי ישאל על יעקב ואיך או' כי בורח ממות הוא. עוד אמרה בלבה הלא יתבטל יעקב מכבוד אב ואיך יצליח דרכו. וגם שעושה מצות אמו הלא הוא בלי רשות אביו שלא כרצונו. לכן התחכמה ותעש עצמה כמצטערה על נישואי יעקב פן יקח מבנות הארץ. למען ישלחנו יצחק לקחת מבנות לבן נמצא הכל מתוקן כי הוא בורח במצות אמו. והולך לישא אשה במצות אביו וז"א אח"כ וישמע יעקב אל אביו כו' אל אביו לישא אשה ואל אמו לברוח ויצחק אין צריך לומר שנתן לו רשות אלא שמצוהו ללכת ומברכו. ובכל זה אין יצחק יודע מדנים שבין אחים. ומשטמת עשו ובריחת יעקב. ודרך יעקב תצליח כי ג' מצות בידו. מצות אם לברוח ומצות אב לישא אשה. ומצות לכתו לישא אשה. ובמתק לשונה באומרה אם לוקח יעקב אשה מבנות חת כו' אמרה מבנות הארץ. לבל יאמר יצחק לבקש לו טובות מאלה של עשו או ילך אל משפחות לוט או ישמעאל. לכן אמרה מבנות הארץ כלו' כ"א שילך לארץ אחרת למען תבא כוונתה אל הפועל לברוח אל לבן אחיה חרנה: (א) ויקרא יצחק. ראוי לשום לב. כאומרו ויברך אותו. איזו ברכה היא. אם היא אומרו אח"כ ואל שדי כו'. למה הזכר קודם לאומרו ויצוהו כו' ואם היא אחרת למה לא פירש אותה. ועוד אומרו לא תקח כו' כי הלא בכלל אומרו קום לך כו' הוא מניעת בנות כנען. וגם אומרו וקח לך כי אומר לך הוא מיותר.

ועוד אומרו ואל שדי כו' איך נתייחסו לו ברכות אלו פה. ועוד אומרו אשר נתן אלהים לאברהם שהוא מיותר:

אך הנה כתבנו למעלה כי שני מיני ברכות הן. יש ברכות טובות העוה"ז ויש רוחניות של עוה"ב והנה כתבנו כי של עוה"ז ראויות לעשו. ושל עוה"ב ליעקב גם כתבנו ששל עוה"ז מפורשת בתורה. ושל עוה"ב ברמז בלבד כמדובר על אומרו גם ברוך יהיה וכתבנו ג"כ מרז"ל שכשבירך יצחק את יעקב הברכה בחושבו שהיה עשו היה עתיד לברך את יעקב עוד ברכה אחרת. וכתבנו כי אין ספק שהיא של טובות העה"ב וזה יתכן שהיא אשר בירך אותו פה בהפרידו אותו ממנו. וזהו ויברך אותו ולא פירש כי הרוחניות של עה"ב לא תתפרש בתורה בפירוש כנודע ולכן אמרה כממתיק סוד בינו לבינו וזהו ויקרא יצחק אל יעקב שקראו יהיה לבדו אתו ואז ויצוהו כו'. לומר אחר שקדוש אתה שהברכה של עה"ב לך היא אל תטמא שלא תקח אשה מבנות כנען. וכאשר תרחק מהטומאה הדבק בטהרה וקום לך פדנה ארם כו' וש"ת אם קדוש אני למה אגרע ממך שלא יצאת לח"ל. והביאו זוגתך פה ואותי תצוה ללכת לח"ל לז"א וקח לך משם אשה לומר קח בעצמך משם למה שהוא לך. כי לא נתקדשת עולה לה' כמוני ויתכן רמז לו מאמרם ז"ל יש הולך אצל זווגו. ויש שזווגו בא אצלו שהוא כפי סוד הנשמות. ואמרו כך על יצחק שזווגו בא אצלו הפך יעקב וזה יאמר וקח לך. כי לך יאתה ללכת אל זווגך מה שלא היה לי כן:

ועוד טעם ב' והוא כי אני היתה לי אשה מסויימת כמז"ל (ב"ר פ' נ"ז) שנתבשר אברהם הנה נולדה בת זוגו של יצחק כי הנה ילדה מלכה כו'. ובתואל ילד את רבקה. אך אתה אין בת זוגך מסויימת. כי אם קח לך מבנות לבן שהוא אחת מהן ולא נודע איזו מהן היא לומר שנשלח אחריה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף