משאת המלך/בראשית/כז
ה[עריכה]
ורבקה שמעת בדבר יצחק אל עשו בנו וגו' ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך (כז ה)
איתא בתרגום יונתן ורבקה שמעת ברוח קודשא, ומבואר שהכל היה בנבואה ועל פי הדיבור אמרה רבקה ליעקב שיטול הברכות, ויש להבין למה היה הדיבור אל רבקה שהיא תאמר ליעקב ולא נתיחד הדיבור ליעקב לצוות אותו בעצמו שיטול הברכות.
ונראה דהנה חזינן דמסירת הברכות היו כרוכים בהדי מצות כיבוד אב, ועשו שהיה מופלג במידת כיבוד אב כמו שאמרו חז"ל (ילקוט רמז קט"ו) עמד ליטול הברכות, ויצחק כשבא לברכו הקדים לו לעשו שיתעסק תחילה בכיבוד אב, ויותר מזה הא חזינן דא"ל יצחק לעשו שא נא כליך תליך וקשתך, ולכאורה מה היה צריך לזה, והרי היו לו בגדי החמודות שע"י היו מתקבצים החיות אצלו והיה יכול לצודם בנקל, אלא עכצ"ל שכדי שיזכה לברכות היה צריך לטרוח במצות כיבוד, ולכן אמר לו שהפעם יטול הכלי ציד כדי לצוד לו ולעשות לו מטעמים [הן אמת שאף זה היה בהשגחה כדי שישארו הבגדי חמודות בבית ויוכל יעקב ללובשם, אבל הטעם שיצחק אמר כך לעשו הוא לכאורה כמוש"ב].
ומטעם זה נראה דיעקב כדי לזכות בברכות היה צריך ג"כ למצות כיבוד אב ואם, ואין די במה שיביא ליצחק המטעמים, דעדיין חסר כאן ענין כיבוד אב שהוא לשמוע בקול אביו במה שיצוונו, וזה נבצר מיעקב מאחר שהוא לא צווה ע"י יצחק אלא עשו, וכדי להשלים לו אף מצוה זו לכך נאמר לרבקה בנבואה שהיא תצווה ליעקב להביא מטעמים, ועי"ז נמצא שכל מה שעשה הרי קיים בזה מצות כיבוד אם, ולכך ניחא היטב דהוה הנבואה לרבקה ולא ליעקב.
יט[עריכה]
אנכי עשו בכרך (כז יט)
פרש"י אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך. ויש להבין וכי יש בזה כדי לסלק המרמה, והלא השקר תלי בהבנת השואל והרי הלעיטו בשקר.
ונראה ע"פ מה ששמעתי בשם הגרי"ל בלוך זצ"ל שאמנם אין כאן שקר כלל, שהרי יצחק רצה להחיל הברכות על מי שראוי לברכה, ומאחר שיעקב ידע שהוא הראוי לברכה ולא עשו, א"כ כבר לא איכפת לי דעתו של יצחק וטעותו שעשו ראוי לברכה, ואדרבה מוטל על יעקב לכוונו ולקרבו אל תכלית רצונו, והגע בעצמך השואל לחברו איה מקום פלוני אשר ברחוב פלוני, והאמת שמקום פלוני איננו ברחוב פלוני שהזכירו השואל אלא ברחוב אחר, הרי בודאי שצריך להראות לו את הרחוב ששם נמצא המקום, ולא את רחוב פלוני שהשואל שאל בטעות עליו, ופשוט הדבר כן לפי שאין השואל מחפש הרחוב אלא את המקום, ומעתה נמצא שאין כאן בתשובת יעקב שקר בתוכן, ורק צורת ולשון התשובה זהו לשון שקר, ולזה מהני הא דפרש"י אנכי המביא לך וכו' דאף הלשון מתוקן.
כז[עריכה]
ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' (כז כז)
בתרגום יונתן איתא ואמר חמון ריחא דברי, כריחא דקטורת בוסמניא דעתידא מתקרבא בטוור בי מקדשא דאתקרי חקל דבריך יתיה ה', ואתרעי לאשראה שכינתיה תמן. ובילקוט (כאן) איתא מלמד שהראה לו הקב"ה בהמ"ק בנוי וחרב ובנוי, ראה ריח בני הרי בנוי כד"א ריח ניחוחי תשמרו להקריב, כריח השדה הרי חרב, כד"א ציון שדה תחרש וכו', ע"ש. וכבר העירו דלכאורה דברי התרגום יונתן סותרין למבואר בילקוט, דלדרש הילקוט ריח השדה היינו בחורבנו, ואילו לת"י ריח השדה קאי על הקטרת שמקטרין בבהמ"ק דהיינו בבנינו.
ומו"ר הגרי"ש כהנמן זצ"ל תי' דלמ"ד מקריבין אע"פ שאין בית, הרי ביארו התוס' (זבחים נ"ט:) דדוקא קטורת מקריבין ושאר קרבנות א"א להקריב, א"כ אדרבה דברי התרגום יונתן דייקא כדברי הילקוט דתרוייהו איירי בחורבנו, אלא שמ"מ מקריבין שם קטורת, ולכן נסיב הכתוב קטורת בדוקא דרק זה מקריבין בחורבנו.
ול"נ לבאר ע"פ מה דאיתא בזבחים (ס"ב.) דהקשו בשלמא בית מינכרא צורתו אלא מזבח מנא ידעי וכו', ור' שמואל בר נחמני אמר מכל הבית כולו הריחו ריח קטורת כו', הא קמן שהיה כל זמן הגלות ריח הקטורת במקום הבית ולא נעתק כל ע' שנה. ולפי"ז נראה דאף זה כוונת התרגום יונתן שאמנם ריח השדה היינו בחורבנו, ולפיכך כתב דהיינו ריח הקטורת שהוא נשאר ולא נעתק אף בחורבנו.
לו[עריכה]
ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי ויאמר הלא אצלת לי ברכה (כז לו)
יש להבין מפני מה נכפל ויאמר ויאמר, והרי הכל היה מדברי עשו וחדא אמירה היא בפשטא.
ונראה דהנה לעיל מיניה כתיב ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויאמר מי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו גם ברוך יהיה, ופרש"י למה חרד יצחק, אמר שמא עון יש בי שברכתי הקטן לפני הגדול ושניתי סדר היחס, התחיל עשו מצעק ויעקבני פעמים, אמר לו אביו מה עשה לך, אמר לו את בכורתי לקח, אמר בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך יהיה, עכ"ל.
והנה אע"פ שמאמר יצחק גם ברוך יהיה כתיב לעיל מיניה ורק אח"כ כתיב ויעקבני זה פעמים כו', ולדברי רש"י הרי היה הסדר הפוך דלאחר שאמר ויעקבני זה פעמים וגו' אמר יצחק גם ברוך יהיה, ועכצ"ל שזהו לא נכתב על הסדר, אלא רק לאחר שאמר ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, אז הפסיקו יצחק ואמר גם ברוך יהיה כדפרש"י. נמצא לפי"ז דבין ב' מאמריו של עשו ויאמר הכי קרא וגו' ויאמר הלא אצלת לי ברכה, היה ביניהם הפסק דאז אמר יצחק גם ברוך יהיה, וא"כ הרי כבר ניחא מה שכפל הכתוב ויאמר ויאמר, שהרי אכן היתה זו אמירה חדשה ואינה המשך לאמירה קמייתא דהא הפסיקו יצחק ביניהם ופשוט.
וביותר דהרי לפי"ז נמצא דב' ענינים הם מה דדיבר עשו כאן, דמתחילה שאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי, הרי בזה ערער על הברכות לומר שבמרמה קיבלם יעקב, אולם במה שאמר עשו הלא אצלת לי ברכה, הרי זה במשמע שכבר קבל את הדין אלא ביקש דמ"מ הלא אצלת לי ברכה, וזה מובן ביותר להנ"ל דמתחילה סבר לערער על הברכות, אלא דלאחר שאמר לו יצחק גם ברוך יהיה וקיים הברכות בידי יעקב, וחזר אז עשו וביקש הלא אצלת לי ברכה, כלומר אע"פ שהברכות ביד יעקב מ"מ הלא אצלת ברכה וברכני בה לכל הפחות, ולפי"ז ניחא טפי מה שכפל ויאמר ויאמר, ולא רק מפני שהיה הפסק דיבור של יצחק באמצע, אלא ביותר שהרי ב' ענינים דיבר כאן עשו וב' אמירות נינהו, ולכך נאמר בכל אחד מהן ויאמר.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א