רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/ה

רלב"ג - ביאור המילות ‏ ויקרא ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה. ר"ל שבועה או קללה בשם מן השמות הקדושים כי על כל אחת מאלו יפול שם האלה כבר תמצא בקללת סוטה שנקראת אלה ושם התבאר גם כן שהאלה היא שבועה וזה אמנם כשישביעהו בעל דין שיעיד לו אותו עדות שיודע לו. ולמדנו שזאת השבועה היא על פי בין דין ר"ל התובע ולפי שאמר והוא עד הנה יחוייב שיהיה ראוי לעדות לא קרוב או פסול או שומע מפי שומע ולפי שאין דבר העד עדות אל בפני בית דין הנה לא יתחייב העד אם לא יגיד חוץ לבית דין כי שם אין דבריו עדות אלא ספור דברים לבד ולא יתחייב גם כן אם לא היה שם עד זולתו כי דברי העד האחד אינה עדות על דרך האמת אם לא היה שם עד אחר זולתו שנאמר על פי שנים עדים אם שלשה עדים יקום דבר. וראוי גם כן שיהיה השומע הוא העד שנאמר ושמעה והוא עד רוצה לומר שיהיה עד בעת ששמע:

וראוי גם כן שתהיה ספירתם העדות אחר שמיעת הקול שנאמר ושמעה קול אלה אם לא יגיד ולזה אם קדמו וכפרו ונשבעו שאין יודעין לו עדות לא ינהג בהם זה הדין. וראוי גם כן שתדע שזה הדין לא ינהג אלא בדבר של ממון ויהיה עם זה מטלטל וגופו ממון ולזה לא ינהג בעבדים ושטרות וקרקעות אף על פי שהם ממון באופן מה וזה יתבאר ממה שאומר אמנם לא ינהג אלא בתביעת ממון כי התורה אמרה והוא עד או ראה או ידע מכלל שהנושא אשה בו העדות יוכל להתקיים העדות בו בראייה שלא בידיעה ובידיעה שלא בראיה וזה שלא יתכן אלא בתביעת ממון. והמשל שכבר יראו עדים שראובן הלוה לשמעון ויעידו מה שראו או יודה בפניהם שמעון ויאמר להם שיהיו עדים לראובן שהוא הלוהו ויתבאר שלא ינהג זה הדין בקרקעות ועבדים ושטרות כי הוא ראוי שלא נחמיר בעדים יותר ממה שנחמיר בנתבע וזה שהנתבע לא יחוייב שבועה באלו הדברים אף על פי שיהיה מודה מקצת כמו שהתבאר בפרשת ואלה המשפטים ואם הוסר דין שבועה מהנתבע באלו הדברים כל שכן שראוי שיוסר מהעדים והוא מבואר שבשבועת העדות אין הבדל בהבאת הקרבן בין שוגג למזיד שהרי לא נאמר בה ונעלם ממנו כמו שאמר בשאר הדברים הנזכרים עמה וזה אמנם הוא לחייב על המזיד כשוגג ואם אמר אומר שלא יתכן שיבא קרבן על הזדון אמרנו לו שכבר מצאנו בשפחה חרופה קרבן על הזדון וכן הענין באשם גזלות הנזכר אחר זה ולזה נשפוט בזה המקום שיבא זה הקרבן גם על הזדון או נפש אשר תגע בכל דבר טמא לפי שלא זכר פרטי זה הכלל כי אם אבות הטמאות למדנו שאינו מדבר במגע וולד הטמאה וזה כי נבלות הבהמה והחיה והשרץ הם אבות הטומאה כמו שיתבאר:

ב

ונעלם ממנו והוא טמא. ר"ל שנעלם ממנו היותו טמא ואינו זכור שנגע באלו הטמאות והנה הוא עדין טמא ר"ל שלא טהר עדיין מטמאתו:

ואשם. ר"ל שעשה מה שלא יתכן עשותו לטמא לפי משפטי התורה וזה אמנם יהיה אם כשנכנס למקדש או כשאכל קדש כי משני אלו נזהר הטמא כמו שיתבאר במה שיבא. והנה אף על פי שיש בזדון אלו העבירות כרת כמו שיתבאר במה שיבא הנה הבדילה התורה בין אלו העברות ושאר העברות שחייבים על זדונם כרת כי בשנים אלו יביא קרבן עולה ויורד ולא חלק בו בין נשיא ובין כהן משיח וכהן הדיוט:

והנה אמר בנבלת חיה טמאה אף על פי שכל נבלת חיה היא טמאה להתנות שיהיה בה שעור טומאה והוא כזית כי פחות מכזית ממנה לא יטמא במגע וכן העניין במה שאמר בנבלת בהמה טמאה או בנבלת שרץ טמא או כי יגע בטומאת אדם לכל טומאתו אשר יטמא בה רוצה לומר הן טמאת מת הן טומאת זב וזבה ונדה ויולדת ובועל נדה ומה שידמה לזה:

ד

או נפש כי תשבע לבטא בשפתי'. לא שיגמור בלבו לבד ולא יוציא בשפתיו:

להרע או להטי'. כמו שנשבע שאוכל ולא אוכל שארחץ ושלא ארחץ:

לכל אשר יבטא האדם בשבועה. רוצה לומר לכל מה שדרך האדם לבטא בו בשבועה למנוע ממנו דבר מה או הפך זה וזה אמנם יהיה כשיוציא בפיו מה שגמר בלבו לא שיהיה בלבו דבר מתחלף למה שהוציא מפיו כי אין זה דרך האנשים לבטא בו באופן הזה וכ"כ בשבועה כי אז ידקדקו יותר שיהיה מה שהוציאו מפיהם לפי מה שבלבם ויתבאר עוד שזאת השבועה אמנם תהיה בדבור הרשות לא בדבר של מצוה כי אין הענין ההוא בבחירתו להתרחק ממנו ולהמשך אליו אבל יחוייב לו שינהג בו לפי משפטי התורה וכבר יתבאר זה עוד ממה שפירשה התורה באחד מנדרי אסר ר"ל בנזיר שהוא למנוע ממנו היין שאין שם מצוה תכריחהו לשתות יין או שלא לשתות ובכלל הנה זה ממה שאינו צריך אל ביאור. וזה שכבר אמר שהשבועה תהיה להרע או להטיב ואם היתה השבועה בקיום דבר מצוה הנה היא שבועת שוא אחר שאי אפשר לו לקיימה ואם אפשר לו לקיימה אינה להרע או להטיב כי בזולת השבועה היה מוכרח בזה. ואם היתה הבטול בדבר מצוה הנה היא שבועת שוא אחר שאי אפשר לו לקיימה כפי משפטי התורה ולזה יתבאר שאין שבועת בטוי נוהגת בדבר מצוה:

ונעלם ממנו. ר"ל שנעלמה ממנו השבועה שזכר קודם זה:

ונעלם ממנו והוא ידע ואשם. רוצה לומר שאחר שידע היותו טמא נעלם ממנו ואשם אם כשנכנס למקדש או כשאכל קדש ולזה יחוייב שתהיה לו ידעיה אחר ההעלם כי לולי הידיעה לא יתעורר להביא קרבן על חטאתו ולא יוכל להתודות אשר חטא ולזה יחוייב שתהיה לו ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתים ואז ינהג בהם זה הדין:

והוא ידע ואשם. ר"ל שכבר ידע קודם זה השבועה ואחר כך אשם כשנעלמה ממנו ועבר עליה או יהיה הרצון בזה שיודע אחר שנעלמה ממנו השבועה שעבר עליה מפני העלם ממנו השבועה כאלו תאמר שנשבע שלא יאכל תאנים ואחר כך נעלמה ממנו השבועה ואכל תאנים ואחר כך זכר ענין שבועתו ויתברר לו שכבר עבר עליה:

לאחת מאלה. רוצה לומר לשבועת העדות או לטמאת מקדש או לטמאת קדשיו או לשבועת בטוי וזה יתבאר שאם עבר על כל אלו חייב על כל אחת ואחת ואין צריך לומר אם עבר על אחת מהם פעמים רבות באופן הנזכר שכבר יתחייב קרבן על כל פעם ופעם:

ה

והתודע אשר חטא עליה. ר"ל שיתודה בסמכו ידיו על ראש קרבנו כמו שהתבאר במה קדם וכבר קצרה התורה בזה להשענה על מה שכבר התבאר שהוידוי יהיה עם הסמיכה על ראש הב"ח:

ו

והביא את אשמו ליי'. שתהא הקרבתו לשם הקב"ה על חטאתו אשר חטא שיהיה לשם אותו החטא:

נקבה. ולא טומטום ואנדרוגינוס:

לחטאת. שיהיה מעשה לשם חטאת וכבר התבאר במה שקדם איך יעשה החטאת ויתבארו עוד דיניו במה שיבא:

ז

ואם לא תגיע ידו די שה. ר"ל שיהיה עני בעת הבאתו וכשיהיה העניין בזה התואר יביא שתי תורים או שני בני יונה ליי' וכבר קדם לנו מה הרצון בתורים ובני היונה:

ח

והקריב אשר לחטאת ראשונה. לפי שאין ראוי שיקריב העולה שהיא כמו דורון להשם יתעלה קודם התנקותו מחטאו' ולזה ראוי שיקדם החטאת לכפר חטאו ואחר כך יהיה מרוצה לשם יתעלה באופן שיתכן שיקח דורון ממנו:

ומלק את ראש ממול עורפו. כבר נתבאר עניין המליקה במה שקדם וזאת המליקה תהיה בעזרה:

לא יבדיל. היא מצות לא תעשה. ר"ל שלא יבדיל הראש מהעוף ההו' אבל יהיה מחובר עמו ולזה יתבאר שבמילקת עוף החטאת לא יצטרך לחתוך בצפורן כי אם סימן אחד או רובו ואולם במליקת העולה יצטרך לחתוך רוב הסימני' כמו הנין בבהמה לפי שלא שלל הכתוב ממנה אלא שלא יצטרך להבדיל כמו העניין בבהמה שיבדיל ממנה הראש בפני עצמו ואולם לחתיכת הסימנין בשחיטה יהיה עניינו בעניין עולת בהמה ר"ל שיצטרך לחתוך שני סימנין או רובם וזאת המליקה תהיה למטה כמו העניין בשחיטת הקרבנות כי לא זכרה התורה בזה דבר יחויב שתהיה מליקה נעשית למעלה אלא שכבר יראה שהיה תהיה לצד שהיתה אליו מליקת עולת העוף אין הבדל ביניהם אלא שמעשה העולה למעלה ומעשה החטאת למטה ושניהם היתה מליקתם לקרן דרומית מערבית וזה יתבאר ממה שנזכר בעולת העוף במעט עיון:

ט

והזה מדם החטאת על קיר המזבח. ר"ל על מה שהיה מהקיר אצל המולק והוא חלק התחתון ובכלל הנה הוא הקיר אשר יסוד המזבח סמוך לו שזכר אחר זה עד שהמקום אחד יזה אל הקיר וימצה שארית הדם אל יסוד המזבח ומזה המקום נלמד שההזאה לחטאת העוף היתה בחצי התחתון מהמזבח ואחשוב שזאת ההזאה לא היתה באורך כי אם ברוחב ולזה לא קרא ההזאה הזאת המצוי ר"ל שלא היה הדם נמצה בה מן העוף כמו העניין בעולת העוף אבל היתה בזריקה והיה ברחב כי הענין בזריקת דם עולת בהמה ומה שזה דרכו היה בחצי התחתון מהמזבח כמו שנבאר בנתינתנו סבת מעשה הקרבנות באופן שצותה התורה ואת השני יעשה עולה כמשפט. רוצה לומר כמשפט עולת העוף שזכר במה שקדם והנה אין למזבח חטאת העוף כי אם דמו והנה נבאר במה שיבא למה היה זה החלוף בין חטאת העוף ועולת העוף לחטאת בהמה ועולת בהמה רוצה לומר עולת בהמה היתה למטה והזאת חטאת בהמה למעלה ובעוף העניין בהפך:

יא

ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה והביא את קרבנו. שהיה עני בעת הבאת קרבנו:

לחטאת. שיהיו כל מעשיה לשם חטאת:

לא ישים עליה שמן. זו מצו' לא תעשה שלא ישים עליה שמן כמו הענין בשאר המנחות שבאות נדבה:

ולא יתן עליה לבונה. הוא גם כן מצות לא תעשה והנה סבת זה החלוף בין זאת המנחה ומנחת נדבה:

יב

מלא קומצו. התבאר במה שקדם איך תהיה הקמיצה:

על אשי השם. רוצה לומר על מזבח העולה ששם מקריבין אשי השם. ואולם אמר אשי השם שלא יקדם הקטרת הקמץ לעולת הבקר ולא קרבן מהקרבנות כמו שהתבאר במה שקדם:

הוא. כי חטאת היא. רוצה לומר שהיא באה חטאת ולזה הוסר הנוי והיופי ממנה:

יג

והיתה לכהן כמנחה. רוצה לומר שירי הקומץ נכפל לכהנים וראוי שתדע שאם היה החוטא כהן שאין מנחתו נקמצת אבל היא נשרפת כלה שנאמר וכל מנחת כהן כליל תהיה. ואולי זה הוא מה שרצה נאמרו והיתה לכהן כמנחה רוצה לומר שיהיה דינה לכהן כמנחה אם היה הוא המביא זה הקרבן וכבר התבאר דין מנחת כהן במה שקדם:

טו

נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מכל קדשי השם. רוצה לומר שנהנה מהם כאלו תאמר שאכל מקדשי השם וכבר יורה שהכונה בחטא הוא מה שאמרנו שהרי אמ' אחר זה ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וזה אמנם יהיה בשני פנים אם שיחסר ההקדש בזאת ההנאה כמו שהמשלנו בענין האכילה או שלא יחסר ההקדש בזה אבל נהנה מה שיתנו בו האנשים כסף מה בשכירות כאלו תאמר שנשתמש בכלי הזהב שהם קדש להשם ולפי שבאופן הנהוג לא תמצא הנאה שיש עמה חסרון בהקדש כי אם בר החסר בעצמו כמו הענין באכילה יהיה מתנאי המעילה שהיא על הנאת הדבר הנפגם שתהיה הנאתו ופגמו בדבר האחד בעינו לא שיהיה פגם דבר ונהנה מדבר אחר זולתו והשעור הראשון שיהיה בזאת ההנאה היא שוה פרוטה כמו שהתבאר בשרשים הכוללים. וראוי שתדע כי קדשי השם יקראו קדשי בדק הבית וקדשי המזבח רוצה לומר מה שיזכה בו המזבח שיהיה קרב לשם לא מה שיאכלוהו הכהנים כי הם קדשי הכהן ולפי שאמר מקדשי השם למדנו שהם מצטרפים זה עם זה להשלים שעור מעילה ואפילו נהנה היום מקדש מה ולאחר ימים רבים נהנה מקדש אחר מצטרפים וכיון שמכלם נהנה שוה פרוטה מעל:

והביא את אשמו לשם. שיהיה לשם הקב"ה:

איל תמים. שלא יהיה בו מום:

מן הצאן. ולא מן העזים:

בערכך כסף שקלים. לפי שהרבוי הראשון הוא שנים הנה הרצון בו שני שקלים רוצה לומר שיהיה ערך האיל שני סלעים של כסף צרוף והנה שקל לפי הוראת הגדר הוא ב"ד מעין וכל אחד מהם היה משקלו י"ח גרגירי שעורה:

לאשם. ר"ל שיהיה שוה שני סלעים בעת היותו לאשם וכן בעת ההבאה ראוי שיקנהו שתי סלעים או יותר כי התורה הקפידה שיביאהו בערך כסף שקלים:

טז

ואת אשר חטא מן הקדש ישלם. רוצה לומר מה שנהנה ממנו:

ואת חמישיתו יוסף עליו ונתן אותו לכהן. ידוע שאין נותן חמישית לבד לכהן אבל מה שישלם מאשר חטא מן הקדש הוא גם כן נתן לכהן ולזה יהיה הרצון בזה שמה שיתן לכהן יוסף חמישיתו על אשר חטא מן הקדש. ולזה אם נהנה מן הקדש ארבעה סלעים משלם חמשה סלעים כי החמשה סלעים מוסיפים חמישיתם על ארבעה סלעים. ואמנם זכר תחלה זאת אשר חטא מן הקדש ישלם להורות כי הקרן יעכב הכפרת לא החמש. וראוי שיהיו התשלומי' קודם הבאת האשם כי איך יתכפר לו והוא מחזיק בחטא. ולזה אמר אחר השתלומין והכהן יכפר עליו באיל האשם וראוי שתדע כי אשם נקרא מה שהחזיק בו שלא כדין אמר בפרשת נשא בגזל הגר והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו יוסף עליו. ולזה יתבאר שאמרו איל אשם יתבאר ממנו שכבר אפשר שיקריב אחר שלום הקרן שהוא האשם ולזה יחסו איל האשם כי האשם מעכב הכפרה לא חומשו. והנה יושוו בזה הדין הכהן המשיח והנשיא והדיוט כי התורה לא חלקה ביניהם בזה:

יז

ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות השם אשר לא תעשינה. כבר ביארנו במה שקדם שאלו המצות הם מצות לא תעשה שיש בהם עשה שחייבין על זדונו כרת והנה במצות ההם בעינם ידבר בזה המקום לפי שכבר ביאר דינם כאשר נודעה החטאת ועתה יבאר דינם כשלא נודעה החטאת שנאמר ולא ידע ואשם ולפי שלא ביאור הכתוב בזה דין בית דין שטעו בהוראה ועשו הקהל על פיהם ודין כהן משיח שהורה בטעות ועשה על פי הוראתו הנה לא ינהג דין אשם תלוי בהם אם לא נודעה להם החטאת אבל הנשיא יתחייב באשם תלוי כמו ההדיוט לפי שלא חלקה התורה בזה בין הנשיא וההדיוט ר"ל בשגגה המעשה. ואולם בשגגת ההוראה לא זכרה דבר בזה ולזה לא ינהג זה הדין בשגגת הוראה וענין זה הקרבן הוא שנזכר שעבר בשגגה על ספק עבירה מהעברות הנזכרת ולפי שבנושא ההוא בעינו שזכר כשנודעה החטאת ידבר בזה המקום והיה האסור קבוע במה שנפל לו בו הספק והמשל שיהיו לניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהם בשגגה ואחר זה זכר שחת מהם חלב ונסתפק לו אי זה מהם אכל ואולם אם לא היתה שם כי אם חתיכה אחת ואכלה ואחר כך זכר שהוא ספק חלב ספק שומן הנה לא ינהג בזה דין אשר תלוי לפי שלא היתה שם בודאי אחת מכל מצות השם אשר לא תעשנה בערכך לאשם קצרה התורה בזה להשענה על הערך הנזכר באשם הוא כסף שקלים על שגגתו ששגג ולא ידע יתבא' מזה שהוא חייב על כל שגגה ושגגה שנזכ' שעבר על ספר עבירה מאלו העבירות אשר הוא אשום אשם לה. ר"ל שזה האשם הוא על אשר אשם להש"י בשלא נשמר במה שיעשה אותו שלא יהיה בו עבירה או ספק עבירה בכמו אלו העבירות הגדולות:

כא

נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו. ולא לגבוה ולא לנכרי:

בפקדון. שהפקיד לו והוא הממון שראוי שיהיה בעין ולא ישלח בו יד הנפקד:

או בתשומת יד. רוצה לומ' מלוה וקראהו תשומת יד לפי שהושם לוח יד בה רוצה לומ' שנתן לו רשו' להוציאה למה שיצטרך לו ואחר יפרעה אל המלוה:

או בגזל. הוא הדבר הנגזל שלקח מיד הבעלים בחזקה:

או עשק את עמיתו. כאלו תאמר שכבש שכר שכיר ומה שידמה לזה למה שיחזיק בו שיש לאחרי' חוק עליו ולא בא לידו מביתם אבל הם יודעים זה:

כב

או מצא אבדה וכחש בה. הוא דבר שיש לאחרים חק עליו ולא בא לידו מביתם והם אינם יודעים בזה. ובזה נכלל כל דבר שבממון שיהיה לאדם מרעהו והקדימה התורה זכירת הפקדון והמלוה לפי שהוא יותר נמצא ואח"כ זכרה הגזל והעושק ששניהם יודעים בו ואח"כ זכרה ענין האבדה שאין יודע בה כי אם מצאה:

וכחש בה ונשבע על שקר. רוצה לומר שנשבע שאין בידו כלום ויהיה נשבע על שקר. ר"ל שיהיה יודע ששקר הוא מה שנשבע עליו הוא כפירתו הממון. ולזה יחוייב שיהיה מזיד בממון:

על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה. עניינו כמו אשר חטא מן הקדש והרצון בו שיהא נהנה ממון מפני כפירתו כמו שזכר בפרטי זה העניין דבר שבממון. ואולם בשאר הדברים שאינם ממון לא ינהג זה הדין והנה יתבאר ממה שאמר על אחת שכל אחת ואחת מאלו השבועות אשר בזה התאר יתחייב זה הקרבן ושלא יתחייב על השבועה האחת אפילו שהיא לדברים רבים יחד בזה התואר או לאנשים רבים כי אם קרבן אחד והנה יתבאר שזה הדין לא יהיה אלא בדבר המטלטל ויתבאר שה הדין אינו בקנסות לפי שאין כפירתו מועילה לו בזה כי אפילו אם יודע יפטר כמו שיתבאר בפרשת ואלה המשפטי' והוא מבואר שאין זה הדין נוהג בקרקעו' ולא בשטרות אף על פי שהן מטלטלין לפי שאין גופן ממון ולא בעבדים לפי שדינן ודין הקרקעות אחד וזה כי הקרקע לא יתכן בה הכפירה והגזל כי הוא לפני בעליו בחזקתו. וכן העבדים לא תתכן בהם חזקה תוציאם מיד הבעלים כי להם בעצמם התחלת תנועה בחירית לשוב אל אישם הראשון והוא עוד מהדברים שלא יתכן בהם כפירה כי ישלו קול עם שהעבד בעצמו יגיד העניין:

כג

והיה כי יחטא ואשם. ר"ל כאשר יתן אל לבו שחטא ואשם בזאת הכפירה והשבוע' עליה הנה יתכפר לו בזה האופן שזכר רוצה לומ' שישיב הממון שכחש בו לבעלי' בתוספת חומשו ואחר יביא איל תמים לאשם. וראוי שתדע שזה אמנם יהיה כשיודה מעצמו שיש בידו הממון ההוא אבל אם העידו זה עדי' והוא מכחישם לא ישלם אלא הקרן כי אולי היה יודע ששבועתו תהיה שקר ושכח שיהיה לאיש ההוא הממון בידו וכבר חייבה התורה שיהיה יודע בעת שנשבע שהא נשבע על שקר או מכל אשר ישבע עליו לשקר ממה שידמ' לאלו הפרטי' כאלו תאמ' שנתחייב לו ממון מפני פירו' שמכר לו או מפני ירושה או עסק שנתן בידו להתעסק בו בסחורה ישבע עליו לשקר רוצה לומר שידע ששקר נשבע בעת השבועה ושלם אותו בראשו וחמישיתו יוסף עליו לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו אין בספק שאמרו לאשר הוא לו יתננו אינו שב אל חמישית לבד כי הקרן יותר ראוי שיאמר בו זה המאמר כי בו יתכן שיאמר לאשר הוא לו ולזה יהיה הרצו' בזה שיהיה מה שישלם נוסף חמישיתו על הקרן שהוא הראש ומזה יתבא' שיחוייב לו שישיבהו לבעלים לא לזולתם קודם שיביא קרבנו שנאמר לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו לא לבנו ולא לשלוחו ואת אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן בערכך לאשם רוצה לומר בערכך שני שקלים ויתבאר שלא יתכן להביא הקרבן קרבן השתלומין כמו שהתבאר בקרבן מעילה ולפי שזכר בזה המקום תחלת התשלומין ואח"כ הבאת האשם ויתבאר שאין החמש מעכב מקרבן מעילה שראוי שיהיה הבאת החמש בו יותר חמור לפי שהוא להקדש ועם כל זה איננו מעכב ועוד שכבר אמר בזה המקום והשיב את הגזלה אשר גזל וגו'. וזה ממה שיורה שלא הקפידה התורה שישלם קודם הבאת קרבנו כי אם הקרן ועוד שאמר לאשר הוא לו יתננו יאות לפי הלשון על הקרן לבד:

כו

וכפר עליו הכהן לפני יי'. רוצה לומר שיקריבהו הכהן על מזבח העולה כמשפט האשם:

לאשמה בה. עניינו כענין לחטא כהנה כי אשם וחטא אחים ויאמר כל אחד מהם על מה שנהנה מהם האדם או יעכב בידו מזולתו שלא כדין אמר בגזל הגר על קרן הגזלה אשם ואמר בפרשת מעילה אשר חטא מן הקדש והנה נלמד מאמרו לאשמה בה לחטא בהנה שאם היה הממון ההוא פחות משוה פרוטה לא יתחייב עליו אשם ולא תוספת חומש וזה יתבא' מהשרשי' הכוללים כי פחות משוה פרוטה אינו נערך בין בני האדם כלל כי אין שם כסף יהיה מחירו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.