הרחב דבר/ויקרא/ה

הרחב דבר ויקרא ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ותניא שם עוד וכן הי׳ ר״א בן מתיא אומר מתחייב לראות הרואה עושה מצוה זכה לראות. ויש כאן חסרון בדפוס וכצ״ל הרואה עושה עבירות נתחייב לראות הרואה עושי מצות כו׳ הי׳ מה שרואה בעיניו אחד עושה עבירה נגד רצונו וגם יש בזה חשש להכשילו ג״כ. כ״ז הוא שנתחייב לראות שחטא בעיניו וזה עונשו שיראה בעיניו דבר קשה וכן להיפך הרואה עושי מצוה זכה לראות. יש לו זכות שזכה לכך. וע׳ בב״ר פ׳ תולדות פס״ז שלשה אברים ברשותו של אדם כו׳:

זהו לפי פשוטו. ודרשת חז״ל על לכל אשר וגו׳ ידוע במס׳ שבועות דכ״ו. מיהו גם לסוגית הגמ׳ משמעות לבטא בשפתים קאי על בטוי שע״ז הוא נשבע ולא על השבועה עצמה. כמבואר שם ריב״א אומר א״ק כי תשבע לבטא בשפתים מי שהשבועה קודמת לבטוי ולא שהבטוי קדמה לשבועה. יצא אכלתי ולא אכלתי שהבטוי קדמה לשבועה. וכן הא דאי׳ שם גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו שנא׳ לבטא בשפתים. קאי על דבר שנשבע עליו כדמפרש התם שגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורין. אבל על גוף השבועה לא דברו מיהו עיקר פירוש שבועה הוא נשיאת שם ונשבע בו. וא״כ הוא בדבור שנושא השם על שפתיו. אבל בכ״ז אפי׳ בלי נשיאת שם ממש ה״ז בכלל ידות וכמש״כ הרא״ש שם פ״ד סי׳ כ״ד. וכן בלי דבור כלל אם כך הוא דרך שבועה ה״ז בכלל יד. ומזה ענין תקיעת כף שמבואר במשלי וביחזקאל דהנותן יד לחבירו על איזה ענין ה״ז כשבועה. והוא מענין ידות. ומזה יש ללמוד שהכותב נשבע אני ע״ז אפי׳ אי נימא דכתיבה לאו כדיבור כדעת האחרונים באו״ח סי׳ מ״ז שאינו אלא כהרהור מכ״מ לא גרע מידות. אבל הענין שע״ז הוא נשבע צריך לבטא בשפתיו דוקא. הארכתי בזה משום שראיתי הרבה מחברים שלא הבינו כן:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.