הטור הארוך/ויקרא/ה

הטור הארוך ויקרא ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והוא עד או ראה או ידע. אינו ג' עניינים דאי אפשר לו להיות עד בלא ראייה וידיעה אלא שהשביעוהו להעיד בדבר שהוא עד על ידי ראייה בלא ידיעה כגון שטוען מנה לויתי לך בפני פלו' ופלו' ומשביעו שיעיד לו עליו זהו ראייה בלא ידיעה או בדבר שהוא עד בידיעה בלא ראייה כגון שטוען מנה הודית לי בפני פלו' ופלו' ומשביעו שיעיד והרי ידיעה בלא ראייה. א"נ שאמר והוא עד שראה ההלואה ויודע הכל. או ידע פי' שאין כאן אלא ידיעה לבד. ולא אמר כאן ונעלם ממנו כי הוא חייב במזיד או בשגגת שבועה עם זדון העדות אבל אם היה שכוח מן העדות בשעת השבועה פטור:

ג

ונעלם ממנו והוא טמא. וכן ונעלם ממנו שכתיב בשבועת ביטוי כתב הרמב"ן הפסוק קיצר שכתב שעל ידי שנעלם ממנו חטא ואין צריך לפרש החטא שבא על ידי העלמה כי ידוע הוא שאין בהעלמת טומאה חטא זולתי שיבא למקדש או יאכל קודש ואין בהעלמת השבועה חטא זולתי שיעבור עליה:

ה

והתודה אשר חטא עליה. כתב הרמב"ן אין זה כסדר שקודם מביא החטאת וסומך שתי ידיו עליה ומתודה ולא הוצרך כאן סמיכה שכבר פירש למעלה בכל החטאות שטעונין סמיכה ולמעלה לא פירש וידוי בחטאת וסמך על זה. ועל דרך הפשט יראה שאמר כאן והתודה בעבור ששבועת העדות ושבועת הפקדון מביאין קרבן על המזיד ולכך מתודים אבל חטאת שבאה על השוגג אינו מתודה אבל רבותינו אמרו שוהתודה חוזר על כל מה שאמור בפרשה אף טומאת מקדש שהוא בשוגג וה"ה לכל שאר החטאות שטעונין וידוי. והזכיר כאן וידוי לומר אע"פ שבשבועת העדות ושבועת ביטוי אין כרת צריכין וידוי וכ"ש חטאת קבועה שיתודה על חייבי כריתות:

ז

ואם לא תגיע ידו. י"מ דלכך הקיל גבי שבועת ביטוי ובשבועת העדות ובטומאת מקדש וקדשיו להביא בעולה ויורד לפי שאינו נהנה כל כך בחטאו אבל האוכל חלב ודם וביום הכפורים ועושה מלאכה בשבת ומפטם וסך ובא על הערוה שנהנים וכ"ש שפושטים ידיהם בעיקר הם בקרבן קבוע ונהנה מן ההקדש דאיכא תרתי שפשט ידו בשל הקדש וגם נהנה וכן וכחש בפקדון שנהנה וגם נשבע לשקר החמיר עליו להביא אשם בכסף שקלים. ואשם תלוי לפי שבני אדם מקילין בעצמן לבוא לידי ספק החמיר עליו ג"כ להביא אשם בכסף שקלים. והרמב"ן כתב הטעם שהקל בשבועות לפי שאינן חייבי כריתות ובטומאת מקדש וקדשיו אע"פ שהוא חייב כרת הקל בהם לפי שטועה בדבר מצוה כי הכהן האוכל קדשים או הבא למקדש להשתחוות או להקריב קרבן במצוה הוא עוסק. וקשה לדבריו למי שהי' לו תינוק למול אחר השבת ושכח ומל אותו בשבת שחייב לכ"ע אף על פי שבמצוה הוא עוסק כיון שאינו עושה בזמנו ולא טריד לדבר מצוה:

שתי תורים. לכך צריך להביא שנים שהן כנגד חטאת של עשיר שיש בה אימורין לגבוה ובשר לכהנים הכא נמי החטאת לכהנים והעולה לגבוה שאילו לא הי' מביא אלא עולה לא הי' לכהנים כלום ואלו הי' מביא חטאת לא היה לגבוה כלום שאין אימורין בעוף:

טו

והביא את אשמו לה'. כתב הרמב"ן שם הקרבן נקרא אשם כדכתיב בשקל הקדש לאשם אבל והביא את אשמו לה' האמור למעלה בקרבן עולה ויורד אין שם הקרבן אשם שהרי הוא חטאת דכתיב כשבה ושעירת עזים אחד לחטאת אלא פירוש אשמו כמו קרבנו ולא נתברר למה שם קרבן אחד חטאת ושם קרבן אחד אשם וכלם באים על חטא ונראה כי שם אשם מורה על דבר גדול אשר העושהו יתחייב להיות שמם ואבד בו מלשון האשימם אלקים ויאשמו נאות מדבר והחטאת מורה על דבר שנטה בו מן הדרך מלשון אל השערה ולא יחטיא ואשם גזלות ואשם מצורע בעבור שבאים אף על המזיד קורא קרבנם אשם וכן אשם הנזיר ואשם מעילות אע"פ שהוא בשוגג בעבור שהוא בקדשי ה' קורא הקרבן אשם כי החטא גדול ויתחייב להיות אשם בו וענין המצורע בעבור כי המצורע חשוב כמת והנה הוא כבר שמם ואבד נקרא קרבנו הראשון אשם בעבור שיגין עליו מן האשמה אשר הוא שמם בה והשני חטאת מכפר על שגגותיו וטעם אשם תלוי מפני שבעליו סבור שאין בו עונש כי לא נודע שחטא מפני זה החמיר עליו הכתוב בספיקו יותר מודאי והצריכו איל בכסף שקלים ואלו נודע חטאו היה מביא חטאת בת דנקא וקראו אשם לאמר שהוא בשני סלעים כאשמות האמורים לרמוז לו שאם יהיה נקל בעיניו ולא יביא כפרתו יהיה שמם בעונו וזה פי' אשם הוא אשם אשם לה' לומר אף על פי שהקרבן בא על הספק אשם הוא כי אשם לה' היודע כל תעלומות ואם חטא לו יענישנו וכן למעלה והביא את אשמו בעבור שקאי גם על מזיד כגון שבועת העדות מזכיר בו שם אשם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.