פלתי/יורה דעה/כח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי | |||
(א) ואין שוחטין וכו'. וכתב הרא"ש לקבל הדם בכלי וימתין עד לילה ואז יכסהו ותי' אין מקבלין דם בכלי ע"ש #א) וקשה לי דאמרינן בביצה דף ח' ע"ב ודאי כי אתא וקעביד כתישה אתא עשה ודחי ל"ת וכגון דבהדי דכסה עביד כתישא ופריך הגמ' הא יו"ט עשה ול"ת הוא וכו' וקשה איך ס"ד העשה דכיסוי ודחה עשה דיו"ט הא אפשר לקיים שתיהן דיקבל הדם בכלי ומכסה בלילה כאשר עבר יו"ט ומקיים שתיהן ואי דאין מקבלין דם בלילה הלא זו רק רק גזרה דרבנן ומדאורייתא משרי שרי ואיך ס"ד דידחה ל"ת של תורה. ואהא לא עבדי רבנן לעקור ד"ת וצ"ע לכאורה #ב) וצ"ל בדוחק דודאי עיקר מצות כיסוי לכסות תיכף כשיצא הדם מהנשחט ולא יאוחר ואם איחר ממש ביטל מצות כיסוי והרא"ש דהקשה לקבל הדם בכלי ולכסותו בלילה היינו עכ"פ יותר טוב משיבטל מצות כיסוי לגמרי אבל אם מקבל בכלי ומכסה בלילה לא קיים על בוריה מצות כיסוי ולכך ס"ד דידחה ל"ת גם לקיים על בוריה. וכיוצא בזה אמרינן גמ' דמנחות דף ע"ב דהקטר חלבים זמנו כל הלילה ומ"מ דוחה שבת משום כמה חביב' מצוה בשעתה ואף כאן בכיסוי דם חביבה מצוה בשעת' לכסות תיכף ודחי יו"ט ודו"ק:
(ב) וראהו אחר בגמ' יליף לי' מקרא אמור לבני ישראל אזהרה לכל ישראל ובטור כתב מצות עשה מוטלת על כל ישראל כשאר מצות ותמה הט"ז הא ללמוד מקרא ונראה די"ל הא דהוטל התורה החיוב זולת השוחט היינו בעל בהמה שהבהמה שלו וכן הדם אבל לשחוט הוא להנאתו ולהטיל חיוב על אחרים ה"א לאו כל כמיני' מי ביקש זאת מידך שתשחוט ותטיל עלינו הכיסוי לכך כתב הטור דזהו בכלל שארי מצות ומדכת' זאת בלימוד פרטי ש"מ דהכל שוין בזה בעל בהמה או אחר:
(ג) אחר אי מי ששחט וא"כ עליו מצות כיסוי יכול לכבד מצוה זו לאחר לכסות יש לעיין כי הרב הש"ך בח"מ סי' שפ"ג כתב בס"ק ג' בסופו ומדברי הרא"ש שהבאתי מוכח דמי שהוא מוהל א"י ליתן את בנו לאחר למול וחייב הוא בעצמו למוהלו דומי' דכיסוי דם מי ששפך יכסה וכו' הבאתי זה לפי שראיתי אנשים שיכולים בעצמן למול ומכבדין לאחר למול בנם והם מבטלים מצות השם עכ"ל. ומזה נראה דבכיסוי פשיטא דאין לשוחט לכבד לאחר במצות כיסוי. ומילתא דפשיטא ליה להרב הש"ך מספק' ליה לרמ"א דכתב בי"ד סי' רס"ד בד"מ בשם הא"ז דאם אב מוהל אסור למנות אחר וכתב הד"מ וצ"ע מ"ש משאר מצות דיכול למנות שליח. והנה נחזה אנן הא בב"ק דף ק"מ אמרינן דכהן זוכה בעבודה וזו משפט הקרבן מ"מ מבואר להדיא דיכול ליתן לכהן אחר להקריב במקומו. תרומה הוא שלו ועליו להרים כנודע ומ"מ עיקר שליחות ילפינן מתרומה אתם גם אתם וכן טובי וביבמות דף מ' משמע באכילות מנחות מצוה בו שכהן העובד לאכול ואין לו לתתו לאחרים מי שאין מבית אב שלו. לכן נראה כי ודאי שליח של אדם כמותו והוא המשלח מקבל שכר מצוה כאלו עשהו[1] דהא גבי עבירה המשלח לעשות עבירה לולי דיש סברא דברי רב ודברי תלמיד דברי מי שומעין היה משלח חייב בעונש כאלו עשהו וא"כ במדה טובה במצוה הוא מקבל שכר מצוה כאלו הוא עשהו וא"כ למה יהי' פקפוק למנות שליח כיון דלא נגרע שכרו אך ה"מ במינהו לשליח ואומר לו עשה זו בשליחי פשיטא שלוחו של אדם כמותו אבל אם מכבדו בדרך כיבוד במצוה זו אינו מקבל שכר כי מצוה היה בידו ונתנו לאחר בזו ודאי לא שייך שלוחו וכו' ולכך באכילה מילתא דהכא' לא אמרי' בעבירה שליח של אדם וכו' כמבואר שם בגמ' מכ"ש במצוה והוא הנכון לדינא לחלק בין דרך כבוד לעשהו שליח:
(ד) דם שנפל עיין כרתי וצ"ע לדעה ראשונה לקמן סי' קל"ד ס"ג כפי הגהת נכונה של הש"ך דלא אמרינן כלל אפי' נתרבה פחות מס' חוזר וליעור ובזו דאין אמרין דחוי אצל מצות מכ"ש דלא אמרינן באסורין א"כ מ"ש כאן:
(ה) או עוף והב"ח כתב עוף ע"ג בהמה פטור והאחרונים בכלל השיגו אותו ועיקר הדבר מטור דכתב כתב ב"ע מאן דשחט צפור או חיה ושחט בהמה עליו פטור מלכסות בהמה ואח"כ חי' חייב לכסות ע"ג ותמה הב"י הא ברייתא ערוכה היא ריש פרק כסוי שחט חי' ואח"כ בהמה פטור לכסות בהמה ואח"כ חי' חייב לכסות. ולכן תי' הב"ח דב"ע התחיל בשתים צפור או חיה ואח"כ בהמה דפטור ואח"כ בחיובא בהמה ואח"כ חי' חייב לכסות ולא זכר עוף ש"מ דבעוף אף זה פטור כיוו דדם עוף מועט. וטעם זה לא ישר כלל בעיני אחרונים וכאשר האריך הט"ז ויתר אחרונים. ולי נראה דהב"י הביא בשם הגהת מיימוני שאם שחט תרנגולת כשרה ושוב שחט ונתנבלה חייב לכסות עכ"ל ותמה הב"י הא הוי דם חיה למטה ודם בהמה למעל'. ודברים אלו הם בהגה לחלק בין ידוע וכו' ליישב קושי' הב"י. והרב הש"ך בנה"כ ביקש לומר דשם מיירי דלא שחט עליו רק נתערב בצדו ודחוק וגם להב"י ורמ"א לא נעלם ממנם זה רק קשיא ליה מה קמ"ל מהר"ם בזה פשיט' נתערב דם בדם חייב לכסות: לכן נראה דקשי' לי' למהר"ם למה בשחט למעלה בהמה לא יכסה יכסה בשביל דם חי' שלמטה הימנו ואם דדם בהמה חוצץ ומפסיק בין דם חיה לעפר מה בכך הא קיי"ל בפ' לולב הגוזל דמין במינו אינו חוצץ וס"ל או דדם בהמה ודם תיה אף דלענין תערובות בעצם מין במינו מקרי דם חיה ודם בהמה דהא שניהם דם מ"מ כאן לענין חציצה שלא יחוץ צריך להיות מין במינו היינו ששניהם בכלל מצות כיסוי אבל אם אחד אינו במצות כיסוי לענין חציצה במצוה אין מינו מיקרי דהא אין מין הטעון כיסוי ואיך לא יחוץ ואינו מינו איקרי ולית ליה חד שמא. או מי יימר דלכך לא יכסה משום הפסק או חציצה רק אם יראו מכסה לדם בהמה כדין כסוי ומברך לא יבחינו דדם חי' למטה רק יחשבו חיה היא ויתירו חלבו. ומשני טעמים הללו יש להצריך כיסוי בעובדא דמהר"ם אם למטה דם צפור הטעון כיסוי ולמעלה דם צפור דלא בעי כסוי דמין במינו הוא דהא מינו חייב בכיסוי רק מחמת ניבול נפטר מין במינו מיקרי ואינו חוצץ ולא שייך התרת חלבו וא"ש ודברי מהר"ם ברורים: ונשוב אל בעל עיטור הנ"ל דבגמ' ריש פ' כסוי דם הזכיר הגמ' עפר שלמטה מעכב עפר שלמעלה מהך ברייתא דשחט בהמה ואח"כ חיה יכסנו והא אין טפר למטה ומשני ראוי לבילה הוא. ויש להבין מנ"ל דלמא איירי הברייתא באופן דהיה עפר למטה ואי דלשון הברייתא שחט בהמה ואח"כ חיה ולא קתני דנתן עפר על דם בהמה משמע דאין עפר מפסיק בין בהמה לחיה דומיא דהיפוכו שחט חיה ואח"כ בהמה דודאי אין ביניהם עפר מפסיק דהא איתכסי רק דלמא קודם ששחט הבהמה נתן עפר למטה ושחט בהמה ואח"כ חיה או להיפוך. רק דמה בכך הא דם בהמה דלמט' סמוך לעפר ההוא מפסיק בין דם חיה לעפר. רק אי אמרינן דהכל מין במינו אקרי מ"ש בהמה מ"ש חיה ומין במינו אינו מפסיק והא דמפסיק למעלה בדם בהמה למעלה הוא משום התרת חלבו כנ"ל אבל אי מין במינו חוצץ ל"ל דהיה עפר למטה דהא בהמה חוצץ וצ"ל דלא היה עפר למטה ושפיר דייק הגמ' דאין עפר למטה מעכב. הנה התוס' בסוכה פרק לולב הגזול כתבו דהך אי מין במינו חוצץ מספקא ליה והוא איבעי בפרק בהמה המקשה כרכתו אחותו ע"ש אלא רבא פשיט לנפשי' דמין במין אין חוצץ וא"כ שפיר פריך הגמ' דמוכח מהך דם חיה למעלה דא"צ עפר למטה ול"ל דיש דמה בכך הא דם בהמה חוצץ ואי דה"ל מין במינו תפשוט איבעי דמין במינו אינו חוצץ וכך סוגיא בכל הש"ס ודחה הגמ' כל ראוי לבילה וכו' אבל לפי דקיי"ל כרבא דמין במין אינו חוצץ וא"כ גם קושיא וליגררי' מיושב דמה פועלת יש בגרירה לעפר דלמטה הא אית ליה עפר למטה כמ"ש ולק"מ: ובזה דברי העט"ז דכתב דאיירי דאית עפר למטה אמת ומה שטענו עליו מדברי הגמ' אין טענה כי הגמ' קאי ותפשוט ואנן אמרינן כמסקנא: והנה זו ודאי דם בהמה ודם חיה מין א' הוא אבל דם בהמה ודם עוף לא שייך בי' מין א' טיבו של זה לא כטובו טל זה בכל דבר בכמות ואיכות וא"כ א"ש דבעל עיטור איירי ביש עפר למטה למסקנא ולכך שחט בהמה ואח"כ חיה מכסה וא"צ גרירא דהא איכא עפר למטה ואין חוצץ אבל עוף למעלה מה יועיל כסוי הא אין כאן עפר למטה ואי דיש מכל מקום הא הוי חציצה דדם בהמה וחיה ועוף ה"ל מין בשאין מינו וחוצץ וא"כ על כל פנים צריך גרירה לכסות בעפר וצדקו דברי ב"ח והכל על אדני סברא וא"ש:
- ↑ בשו"ת בית אפרים (חו"מ סימן לז) חלק וכתב שהשליח מקבל השכר ולא המשלח.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |