ביאור הגר"א/יורה דעה/כח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בין כו'. מתני' וגמ' שם:
(ב) והכסוי כו'. ממ"ש (שם פ"ג ב' וש"מ) בכוי ואין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו ואפי' בדקר נעוץ דלא מעכבי לשמחת י"ט וערש"י בפ"ק די"ט ה' ב' ד"ה אין מכסין אותו בי"ט כו':
(ג) חייב לברך קודם כו'. כמ"ש (פסחים ז' ב' וש"מ) כל המצות כולן מברך כו' ובתוספתא פ' בתרא דברכות וירושלמי שם השוחט צריך ברכה לעצמו על השחיטה והמכסה צריך ברכה לעצמו על כיסוי דם:
(ד) מי ששחט כו'. כמ"ש בס"פ כיסוי הדם בשכר שאמר א"א ואנכי כו' ובשכר שאמר א"א אם כו' ומברכין כמו שמברכין אכל מצות ציצית וסוכה ועבא"ח סי' כ"ג ועש"ך כאן:
(ה) ובלילה כו'. כמ"ש שם פ"ז א' השוחט ונבלע דם כו' (ובתוספתא פ"ו השוחט בשבת כו'):
(ו) הבופלו כו'. כמו שפירשו שהוא מריא:
(ז) ויש מסתפקין. שלועזין אותו לכוי:
(ליקוט) הבופלו כו' ויש כו'. פליגי אם הוא שור הבר או איל הבר ועמ"ש סי' רצ"ז (בס"ק י"ד. ומתוורץ קושית הש"ך שם ס"ק ה'. כצ"ל בדעת הרב אבל במקורן משמע דעת המסתפקין כמ"ש רבינו בליקוט ב' וכ"מ לשון הרב שכתב ויש כו' שהוא שור הבר כו') (ע"כ):
(ליקוט) הבופלו כו'. והוא שור הבר דאיפליגו בו ר"י ות"ק וקי"ל כת"ק וכ"פ הרמב"ם: ויש כו'. מרדכי סי' תתרנ"א בשם ר"ח בשם הגאונים ונראה טעמייהו (דמספקא להו דלמא הלכה כר"י) משום דר"א בחולין פ' א' ס"ל כר' יוסי ועתוס' שם ד"ה ודלמא כו' ורא"ש שם (וע"ל סי' פ' ס"ק ז"ח) (ע"כ):
(ליקוט) עתוס' דזבחים קי"ג ב' ד"ה אורזילא. ואותם בופל"ש כו' (ע"כ).
(ח) וצריך כו'. ערש"י שם ל"א א' ד"ה דמזמין כו' ותוס' שם פ"ג ב' ד"ה צריך כו':
(ט) שחט עוף או חיה כו'. בפר"ח סתר זה שהרי בגמ' אמרו שחט חיה ואח"כ שחט בהמה פטור מלכסות כנ"ל ומשמע אפי' בסתמא ומה שהקשו דברי הגמ' ל"ק דשם מיירי שנתערבו ע"ש:
(י) (ליקוט) אם אין כו'. כמ"ש בפ"ג דסנהדרין וספ"ז דעירובין ואע"ג דרמי בר חמא ס"ל דאימתי לחלוק קי"ל כריב"ל ור' יוחנן ואע"ג דאמרינן כאן שלש מחלוקות בדבר היינו ת"ק דברייתא דדוקא במשנתנו לפרש וקי"ל כמתני' ועי"ל דמ"ש ת"ק סבר היינו ת"ק דרשב"ג ובפרט לגירסא שלנו דגרסינן בת"ק דרשב"ג מלמד שכל דמו כו' אבל ר"י בא לפרש אף בברייתא. תוס' ורא"ש שם וש"פ. אבל סוגיא דגיטין ז' ח' דאימתי לחלוק ועתוס' שם ד"ה אמר כו' (ע"כ):
(יא) (ליקוט) וגורר אותו כו'. פ"ג ב' וליגרריה כו' אלמא דגריר כו'. ת"ה. והרא"ה חלק עליו וכן על מ"ש בס"ז שחט ולא כו' שלמד מהך דהכא וכתב מ"ש אלמא דגריר (לא קאי) אלא אסיפא ושעל הסכין משום דסופו לינטל משם אבל בדם הניתז א"צ וכמש"ש מי לא תניא כו' ובזה מתורץ קושית תוס' שם ד"ה שחט כו' ומשמע מדברי תוס' הנ"ל דס"ל כמ"ש בת"ה דכל שאפשר לגרר יגרר אע"פ שאינו מעכב ובדברי רש"י שם ד"ה כל הראוי כו' וה"נ ראוי כו' תירץ קושית תוס' הנ"ל דס"ל רדא"א לגרר אלא קודם ששחט היה ראוי אלא שבד"ה דם כו' פי' דהקושיא מעל הסכין ומדברי הרי"ף ורמב"ם ורא"ש שסתמו משמע דס"ל כדברי הרא"ה ועל הסכין לא הוצרכו לפרש דודאי גריר ליה כמ"ש רש"י בד"ה הנ"ל (ע"כ):
(יב) מיהו ימתין כו'. כמ"ש שם ארשב"ג בד"א כו' ואף דפליגי עליה היינו דא"צ כל דם הנפש:
(יג) אפי' אם כו'. דאי לאו הכי לא הוי ס"ד דרב עינא להתיר דלא עדיף מי"ט:
(יד) ובלילה כו'. כמש"ש פ"ז א' השוחט כו' וכנ"ל (בס"ק ס'):
(טו) ויש מי כו'. דאע"ג דבכוי אין מכסין אף בכה"ג שם משום התרת חלבו משא"כ כאן:
(ליקוט) אפי' אם כו'. ממש"ש כסוי שאין ודאי כו' וספק אסור אף בכה"ג כמ"ש בפ"ק די"ט (ח') ועתוס' שם ד"ה כסוי כו' וללישנא דמשום התרת חלבו כו'. ויש כו'. וכ"כ הרא"ה אלא שכתב דאף בכוי בי"ט הדין כן ולא קי"ל (כן) כמ"ש בא"ח סי' תצ"ח סי"ח וכ"מ בגמ' שם דפריך מיתיבי אין שוחטין כו' ואם איתא כו' אלא אמר רבא אפר כירה וכן וכן דרב יהודה וכ"כ רש"י שם ד"ה ואין דעתו כו' רמי בריה דר"י כו' פי' לא תימא שאפר כירה דעתו כו' וכן דרב יהודה אלא עפר מוכן הוא לכ"ד אלא משום התרת חלבו וכ"כ במה"ב וכאן נסתפק והאריך שם והעלה דלעולם אין מכסין דברייתא סתמא קתני וכן רבא דאמר אשתומא כו' וכ"ד תוס' הנ"ל וכן עיקר ממ"ש כסוי שאין כו' אלמא חד דינא להו (ע"כ):
(טז) צריך כו'. כמ"ש בירושלמי (פ"ט דברכות) שחיטה אימת מברך עליה ר"י אומר עובר לשחיטה יוסי בן נהוראי אומר משישחוט למה שמא תתנבל שחיטתה ואע"ג דאין הלכה כן ולא חיישינן להכי הכא שאפשר שאני ועש"ך:
(יז) השוחט חיה כו'. ואע"ג דאמרינן בירושלמי מעתה משיבדוק חזקת בני מעים כשרים מ"מ כאן לא סמכינן לכתחלה כנ"ל:
(יח) ואם נמצאת כו' וה"ה לכל כו'. כמ"ש בכוי שחייב בכסוי מספק וכן בחש"ו דמחייבי רבנן בכסוי ואפי' ר"מ לא פליג אלא משום דרוב מעשיהן מקולקלין אבל בפלגא ופלגא לא:
(ליקוט) ואם נמצאת כו'. כמש"ש פ"ו א' בשלמא רבנן לחומרא (ע"כ):
(יט) מי שאין לו כו'. כן משמע בברייתא שם פ"ח ב' היה מהלך במדבר כו':
(ליקוט) מי שאין לו כו'. ממש"ש במתני' פ"ג ב' ואין שוחטין כו' ובפ"ק די"ט ה' א' א"ה מאי אריא כו' לא מיבעיא קאמר כו' ושם ב' (א' במתני') ובה"א כו' ובחולין ל"א א' והא בעי כסוי כו' (ע"כ):
(כ) כהפסד כו'. שם בברייתא:
(כא) תקינו כו'. משום בל תשחית והא דאמרו בגמ' האי תקנתא דשורף כו' התם כששוה דאז ליכא משום בל תשחית כמ"ש בפ' החובל (צ"א צ"ב) דאם מעולה בדמים מותר לקוצצו ואין בו משום בל תשחית ואז אסור האי תקנתא דגאונים כיון דאפשר בתקנתא דגמ' ולכן לא תנו שם האי תקנתא דגאונים וז"ש ולא שוה כו' דדוקא בכה"ג. ד"מ.
(כב) ומברך כו'. ואע"ג דעדיין אינו מקיים הכסוי כמו על בדיקת חמץ שמברך על ביעור כמ"ש הרא"ש (פ"א דפסחים ס"י) דאתחלתא דבעור הוא:
(כג) יכבס כו'. כמ"ש (פ"ז א') דם שנתערב במים אם יש בו מראית כו':
(כד) כל הדברים כו'. עתוס' שם ד"ה כל דבר כו':
(כה) ואם אינם כו'. ע"ש בד"ה שוחק כו' ואע"ג דלא כו'.
(כו) ובחול הדק מאד כו'. דבשל תורה הלך אחר המחמיר כמ"ש בפ"ק דע"ז (ז' א') ועבה"ג והוא כפי' הרי"ף ולרש"י כלישנא בתרא:
(כז) ובשחיקת אבנים כו'. ברייתא שם.
(כח) ובאוכלים או בגדים כו'. אוכלים שרופים שם ת"ר אין מכסין כו' שנאמר ולקחו כו'. ובגדים שרופים שם שורף טליתו כו' ועתוס' שם ד"ה מצינו כו':
(כט) ובשיחור כו'. שם תנא הוסיפו כו':
(ל) ולא בשחיקת מתכת אם כו'. עתוס' שם ד"ה שחיקת כו' ור"ת תירץ כו':
(לא) חוץ כו'. גמ' שם ועתוס' שם ד"ה שוחק כו' ולעיל דאמר אין מכסין כו':
(לב) ולכן כו'. ספ"ג דפסחים (מ"ז ב'):
(לג) ואין כו'. דלא כמ"ש הגאון לכסות בשלג דכתיב (איוב ל"ז) כי לשלג יאמר הוי ארץ דהא לא כתיב הוי עפר ועוד דפי' שהש"י מצוה שיהיה בארץ דהא לא כתיב שיקרא ארץ וגם כי נימוח ויתחמם הוא מים ומכסה במים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |