פלתי/יורה דעה/כט

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

פלתיTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png כט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
כרתי
פלתי
פרי מגדים - משבצות זהב
פרי מגדים - שפתי דעת
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


OCR Icon.png דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי

(א) שמונה וכו' בגמ' ריש פ' א"ט אמרי' שמונה מיני טרפות דן חנק נפש. לאפוקי לקותא דלא לאפוקי רכיש דאמר לקתה בכוליא טריפה. #א) והקשה הלח"מ הרמב"ם וכן הש"ע פסקו כרכיש כדאמרי' בגמ' הלכתא כרכיש א"כ ה"ל לחשוב לקותא ג"כ והן תשעה. ולא תי' כלום נראה ליישבו. #ב) או דבאמת קשי' להו איך אמרי' לאפוקי דרכיש ולקמן פסקינן הלכה כרכיש ולכן ס"ל דבגמ' א' רכיש לקתה בכולי' טריפה בני מערב' אמרו והוא דמגיע לקותא עד מקום חריץ. וס"ל לרמב"ם דבני מערב' פליגי על רכי' דלדיד' א"צ להגיע למקום חריץ כלל. והנה הרמב"ם וכן הש"ע פסקו דאין לקותא בכולי' של עוף פוסל ולפ"ז י"ל הא דלא מנה לקותא באלו ח' טריפות דמה דמנה עולא הן בקבלה בין בבהמה ובין בעוף ולכך לא מנה לקותא דליתנהו בעוף אך הרשב"א בתה"א דף נ' נתן טעם דלכך לא פוסל בעוף דעיקר טריפות במקום חריץ ולובין וזה אינו בעוף ולפ"ז ה"מ לבני מערבא דלא מטרפי עד שיגיע למקום חריץ וא"כ לא שייך בעוף וי"ל דלכך לא קחשיב עולא לקותא דבין בעוף ובהמה בעי אבל לרכיש דס"ל דלא בעי לקותא למקום חריץ א"כ תו ליכא סברא לחלק בין בהמה לעוף וא"כ דגם בעוף טרפה קושיא שפיר ה"ל למחשב לקותא וצ"ל דלא ס"ל הך דרכיש. וא"כ א"ש הגמ' קאמר לאפוקי דרכיש דאיהו ס"ל לא בעינן למקום חריץ וא"כ אף בעוף טריפה ואלו ס"ל עולא כוותי' ה"ל למחשב לקותא אלא דלא ס"ל רק כבני מערבא דבעינן למקום חריץ וא"כ בעוף כשר ולא קחשיב כהנ"ל וא"כ לא קשה לרמב"ם והש"ע דפסקו כבני מערב' ועוף באמת כשר. #ג) ויותר מתיישב לשיטת האגור דנתן טעם כמ"ש הפר"ח בסי' מ"ד דכל הטרפות דלקת' בכולי' משום דילקו בני מעים והם התלוים במקום חריץ. ולכך בעוף כשר דאין תלוי בבני מעים. ולכאורה קשה אם עיקר הטריפות משום בני מעים איך יחשוב לקותא דרכיש בכלל ח"י טריפות שם בגמ' וכן ס"ד למחשב גבי שמנה מיני טרפות הא אין טרפות רק מחמת נקיבת בני מעים והא תנא להו וכ"כ התוס' שם דלכך לא מנה חסרון גלגולת הואיל דסיבת הטריפות שיקוב קרום והא תנא ליה ניקב קרום וא"כ ה"ה בזה וצ"ל דרכיש דס"ל לא בעינין לקות' לחריץ ע"כ טריפות מחמת עצמו דקודם חריץ לא מתחבר לבני מעים וא"כ א"ש הא דקאמר הגמר' דעולא לא ס"ל דרכיש ולאפוקי היינו רכיש דס"ל דהוי טרפות מחמת עצמו וא"כ ה"ל למנותו אבל לדידן דקיי"ל כבני מערב' דבעינן לקות' למקום חריץ א"כ לא קשה דלחשיב ליה דאמרי' הטעם משום בני מעים וכבר תנא לי'. ובס"ק שאח"ז תמצא עוד ישוב:

(ב) מיני בגמ' אמרי' ח' מיני טרפות נאמרו למשה מסיני וכן כ' הרמב"ם ויש להבין לפי מ"ש הרמב"ם בהקדמת סדר זרעים כי כל מה שלמדו חז"ל מרוחב דעתם ועוצם בינתם בהו נפלה שכחה ומחלוקת אבל מה שקבלו הלמ"מ לא יפול בו מחלוקת ושכחה כלל והן הן הדברים כהווייתן תמיד ע"ש ואם אלו טריפות הלמ"מ הא מצינו בם מחלוקת חסרון בשדרה ב"ש וב"ה ניקב מרה ר"י ב"י מכשיר גלודה נחלקו ר"מ וחכמים צומת גידין ונשבר רגלי' פליגי וכו'. ולכן צ"ל כמו שכתבתי בכרתי כי לא נמסר למשה מסיני רק כללים יש ח' מיני טריפות ומסורת וכו' וחז"ל הוציאו לאור פרטי טרפות איך ומה וכל טוב אופני הטריפות כפי סדר למודם וחכמתם וא"כ חסרון היה הלמ"מ ויכלול בו חסרון שדרה או חולי' אחת או שתיי' נקובה היה הלמ"מ וכולל נקבים רבים ניקב הלב וכדומה שאין בו ספק וחז"ל נחלקו ונסתפקו אם גם במרה חל נקובה וכן כולם. וזהו שייך בכל שמנה מינים הנ"ל אבל לקותא אלו היה זה הלמ"מ הא לקותא לא מצינו שום טרפות רק לקתה בכולי' וא"כ קשה איך מצינו בו מחלוקת דאיכא אמוראי דלא ס"ל הך דרכיש א"כ חל מחלוקת על הלמ"מ דל"ל דהקבלה הי' על אחר דהא ליכא וצ"ל דבאמת אף כי לקתה בכולי' טריפה היינו שחז"ל דנו אותם כפי עוצם שכלם וכחם החזקה בתורה אבל הלמ"מ לית בו (ועי' במחברי' הבדל מה שיש ממה שהוציאו חז"ל משכלם או במה שבא הלמ"מ) ועיין נקודת הכסף דס"ל ג"כ סברא זו לחלק בין הלמ"מ או טריפה מצד דברי חז"ל אלא שלא נחית לדייק ולברר הדבר כמו שכתבתי. וא"כ א"ש לאפוקי לקותא דאינו הל"מ אבל מ"מ אסורה היא. #ד) ולכן הרמב"ם כתב באלו ח' טריפות הלמ"מ. ובמחבר נשמט הלמ"מ. ואינו נכון.

(ג) טריפות הן ע' כרתי שכתבתי שהט"ז ויתר מחברים תמהו על הטור ורמב"ם שהוציאו מהך פסוק לכלב תשליכון אותו דטריפה אינה חיה ובגמ' קאמר ר"ל דכתיב זאת החיה חיה ושאינו חיה אינו אכול ולמה שינו להביא ראיה אחריני: מה שנראה כי ודאי אף למ"ד טריפה חי' מ"מ אם ניקבו סימנים של שחיטה ודאי אינו חי כדקי"ל באמת נבלה היא ומתה. וא"כ י"ל דכך המשך הפסוק ובשר בשדה טריפה לא תאכלו הורה לנו הפסוק איסור לאו דטריפה וקאמר הפסוק אפי' שהטריפות כ"כ עד שלכלב תשליכון אותו שהוא טריפה בסימנים אשר ודאי לכלב תשליכון מ"מ שחיטה מטהר הוא רק משום בשר בשדה טריפה ל"ת. וכך המשך פסוק טריפה שסופו למות ה"א נבלה. היא קמ"ל דמ"מ שחיטה מטהרה ואינו לוקה רק משום טריפה. רק זהו אם ניקבו סימנים שחיטה מטהרה מידי נבלה אבל אי באמת אינה מטהר' א"כ ל"ל זה. ובפ' השוחט דף ל"ב ס"ל לר"ל בשחט שלא במקום חתך שהי' מעיקרא שחיטתו משוי לי' רק טריפה ור"ל ס"ל דמ"מ הוי נבילה והכי קי"ל. #ה) וא"כ א"ש דודאי הרמב"ם תפס הך דרש לכלב תשליכון שהוא דרש הפשוט וכדרך הרמב"ם דתופ' תמיד דרך הפשוט והקצר דל"ל הא י"ל דקרא אתיא אפי' שהוא בסימנים שעומד ודאי לכלב מ"מ הוי טריפה דזה באמת אינו דפסול בשחיטה אין שחיטה מטהר אבל ר"ל אזיל לשיטתו דר"ל דשחיטה מטה' אפי' בניקב סימנים א"כ שפיר י"ל דקרא מורה זה דאפי' בכה"ג שחיטה מועיל ולכך הוצרך ר"ל להביא דרש' אחריני זאת החי' וכו'. ועוד #ו) י"ל דבגמ' יליף הך מ"ד דס"ל דטריפה חיה מן קרא להבדיל בין חיה נאכלת בין חיה שאינה נאכלת היינו טריפה וקראו הפסוק חיה. וא"כ י"ל הא דאיצטריך קרא זאת החיה דטריפה אינה חיה ולא יליף מן לכלב תשליכון וכו' דהך פסוק דכלב אינו מיותר דחז"ל דרשוהו בפסחים פ"ב אותו אתה משליך ואי אתה משליך שאר אסורין או חולין בעזרה. רק הרמב"ם יליף לי' ממשמעות הפסוק אף דאינו מיותר רק זו נכון אם אין דרש אחר למולו אבל כיון שיש כאן פסוק להבדיל הנ"ל להורות דטריפה חי' א"כ מהכ"ת נימא דאינו חי' כיון דפסוק לכלב אינו מיוחד להך דרשא ואינו מיותר ולכך דרשינן מן זאת החיה דמלת חי' מיותר דה"ל רק לכתוב זאת אשר תאכלו להורות דטריפה אינו חי' ועכצ"ל ולהבדיל על דרשא אחריני. והנה לכאורה יש להקשות מנלי' למדרש בפסוק ולהבדיל על טריפה וא"כ טריפה חיה דזה דוחק דהתורה יקרא לטריפה חיה דאף דחי מ"מ חיה לא מיקרי דחי' משמע בריאה בתכלית הבריאה משא"כ טריפה דלכ"ע בתכלית החולשא. וכ"כ התוס' חולין דף ק"מ ד"ה טריפות וכו' ה"ל למדרש בפשוט לפי דעת בה"ג והתוס' ופוסקים דעיקר סימנים אינו טריפה וחי' יחי' וחלבה מותר רק שחיטה לא מהני ואסורה באכיל' א"כ זה מכוון בפסוק בין החיה אשר לא תאכל שהיא חיה ובריא' באמת עד שחלבה מותר ומ"מ לא תאכל כדין מיקר אבל מנלן להביא ראי' על טריפה. רק קרא מוסב על עוף ובהמה ואין עיקור סימנים בעוף לחד מ"ד א"כ ליכא לפ' בקרא כך. ובחולין דף כ' ע"ב ברש"י ד"ה ההוא דר"י כתב רש"י דזהו אי יש עיקור או אין עיקור בעוף תליא אי יש שחיטה לעוף מהתורה או לא ע"ש. ואמרינן בגמ' דנזיר במשנה איש מדיר בנו בנזיר ס"ל ר"י הלכה היא בנזיר ור"ל אמר לחנכו במצות ופריך הגמ' הא מולק בחטאת עוף ומשני קסבר ר"ל אין שחיטה לעוף מהתורה וא"כ א"ש דר"ל שפיר הי' מוכרח ללמוד דטריפה אינו חיה מן זאת החיה דמותר דל"ל מן לכלב כו' כיון דלאו מיותר הא י"ל מהך להבדיל דטריפה חי ואת"ל. דלמא הך קרא על עיקור נתכוון זה אינו דר"ל סבר אין שחיטה לעוף מהתורה ואם כן אף עיקור ליתא בעוף וקרא להבדיל מוסב על עוף ג"כ. אבל לדידן דקי"ל יש שחיטה לעוף ויש עיקור לעוף מהתורה א"כ שפיר י"ל להבדיל על עיקור כהנ"ל ואין מקום לטעות ותפס רמב"ם וטור דרך קצרה ופשוטה כי פשוט' של קרא לכלב תשליכון אותו. ומדי #ז) דברי בזה יש לעורר ברש"י בתור' דמפרש על קרא להבדיל הנ"ל בין יש בו סימני טהרה ובין יש בו סימני טריפה והיינו חיה בלתי נאכלת ועיין מזרחי וא"כ ס"ל טריפה' חי'. ובפ' מצורע צפרים חיות פירש"י להוציא טריפה ומבואר בגמ' דחולין דף ק"מ דזהו למ"ד דטריפה אינו חי' וכ"כ הרמב"ן שם ברש"י וא"כ דברי רש"י סותרין זה את זה. ובמזרחי לא מצאתי שעמד בו ולעיין בשאר מפרשי תורה אפס אצלי הפנאי וצ"ע לכאורה: ומה #ח) שנ"ל בישובו דבלא"ה יש לדייק דגמ' קאמר הך תנא דבי ר"י דס"ל טריפה חיה יליף לי' מן פסוק ולהבדיל וכו' ואורח' דתלמודא למפרך כאשר הקשה מקדם על זאת החי' וכו' ואידך וכאן לא פרי' וצריך טעם וצ"ל דהרשב"א ומהרש"ל האריכו דהא דטריפה חיה או אינו חי' הוא רק לספק טריפות אבל ודאי טריפה אפילו חיה ימים רבים מ"מ טרפה והוסיף מהרש"ל בטעם דרוב טריפות אינו חיים אבל מעוט' חיים ולכך בספק טריפה אזלינן בתר רובא ומדחי ש"מ דאינו טרפה כי רוב טריפות מתים אבל בודאי טריפה אמרינן מן מועט הוא וא"כ י"ל דזהו הפי' בקרא מן החיה דהיינו טרפה ודאי והי' חי' מ"מ לא תאכלו להוציא מלב השואל בתשו' רשב"א דס"ד הואיל וחי שרי והורה לנו התורה אע"פ שהי' חי' מ"מ לא תאכל כיון דאיהו טריפה וזהו טעמא של ר"ל דס"ל טריפה אינו חי' אמנם ר"י יליף מ"מ מן קרא להבדיל וכו' דכל כונת ר"י אי טריפה חי או לא הוא לספק טריפה דאי טריפה חי אין להתיר ספק טריפה אף דחי יב"ח ושפיר הוכיח ר"י עכ"פ אהך קרא דאיכא טריפה דחי ואמת הוא רק מיעוט מ"מ אין להתיר בספק טריפות דתנא דבי ר"י ור"י הכל חד (עיין קדושין ד"מ) ור' ישמעאל ס"ל בבכור' ד"כ דחיישי' למעוט' וא"כ אף בספק טריפה י"ל מן מיעו' היא ומ"מ טריפה וא"ש וא"כ אין כאן סתיר' בדברי רש"י ודבריו נכונים דלדידן דאזלינן בתר רובא שפיר י"ל דהפסוק מיירי בטרפות ודאי ואין כאן קושי' ודו"ק. עמש"ל סי' ל' ול"א:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.