ערך/הקהל

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי הקהל

הקהל היא מצות עשה מן התורה להקהיל את העם כולו, אנשים נשים וטף, פעם בשבע שנים בשנה הראשונה לשמיטה בחג הסוכות, ולקרוא בפניהם פרשיות המזרזות את העם לקיום המצוות ולחיזוק הדת.

מקור

בדברים (דברים לא י-יג): וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל־יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת־פְּנֵי ה' אֱלֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת־הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל־יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת־הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת־ה' אֱלֹֽקיכֶם וְשָֽׁמר֣וּ לַעֲשׂוֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּֽאת: וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹֽא־יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת־ה' אֱלֹקיכֶם כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל־הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת־הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:

גדר המצווה

יש מהראשונים שמנו מצוות הקהל כמצווה אחת. הרמב"ם (עשה טז) כתב: היא שצונו להקהיל את העם ביום השני של סוכות במוצאי שמיטה, ולקרוא קצת פרשיות ממשנה תורה באזניהם כו'. ובסמ"ג (עשה רל): צוה הקב"ה בקרוא המלך את התורה שיבאו כולם לשמעו. ובחינוך (מ' תריב): שנצטוינו שיקהל עם ישראל כולו אנשים ונשים וטף במוצאי שנת השמיטה בחג הסוכות ביום שני בחג כו'.

ויש מהראשונים שמנו מצוות הקהל כב' מצוות. הבה"ג (מ' קסב) מנה מצוות הקהל, ובפרשיות חוקים ומשפטים המסורים לציבור (אות סה) חזר ומנה פרשת הקהל. ובביאור דבריו כתב הרא"ש טרויב (שם סקמ"ג) שחשב הבה"ג המצווה לב' מצוות נפרדות, הא' המוטל על כל יחיד ויחיד לילך הוא, נשיו וטפיו לשמוע, והב' מצות המלך והציבור. וכן ביראים כתב בסימן רס"ו קריאת המלך, צוה הקב"ה שיקרא ספר אלה הדברים בהקהל. ובסימן תל"ג: מצות הקהל צוה הקב"ה כשיקרא המלך את התורה שיבואו כולם לשמוע. וכ"כ רי"פ פערלא בדעת הרס"ג, שבמנין המצוות (עשה טז) הזכיר "והמלך יקראנה לעם בלהקים", והיינו מצוות הקהל. ובמנין הפרשיות שהם מצווה על הציבור כתב (פרשה י): והעם בתרועת מלך נועדים. וביאר רי"פ פערלא שאף דעת הרס"ג שנכללו במצוות הקהל ב' מצוות, הא' שהיא חובה על המלך והב' מצווה המוטלת על הציפור להקהל ולהיות נועדים לשמוע קריאת המלך.

זמן המצווה

בפסוק נכתב בפירוש שקיום המצווה פעם בשבע שנים בחג הסוכות, אלא שלא נתבאר בפסוק מתי בחג הסוכות יש להקהיל את העם.

במשנה בסוטה (מא.) איתא: פרשת המלך כיצד, מוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית כו'. ובגמרא שם ילפינן לה מקראי דאי כתיב "בחג הסוכות" הוה אמינא אפילו יום טוב האחרון של חג, כתב רחמנא "בבוא כל ישראל" מאתחלתא דמועד.

ובטעם הדבר שאין מקהילים את העם ביום טוב הראשון שהוא יותר אתחלתא דמועד ממוצאי יום טוב, הביא רש"י (שם ד"ה מאימת) פירוש הירושלמי (מגילה פ"א ה"ד) שאין תיקון הבמה דוחה לא את השבת ולא את יום טוב, ומאתמול נמי לא עבדינן לה דדחקא לה עזרה.

לעיון נוסף

• חדש על ה(מ)דף (סוטה מא).

תשלומין

דעת האדר"ת (זכר למקדש פ"ג אות ג) שאם לא קיימו המצווה במוצאי יום טוב, מכל מקום מדין תשלומין אפשר לקיים המצווה כל החג ואפילו בשמיני עצרת

סדר הקריאה

פירוש הפרשיות

האדר"ת (זכר למקדש פ"ב אות ה) כתב לדעת הרשב"ם שפירש "משנה תורה" - פתשגן אורייתא, מלשון ושננתם, וקאי אקריאת הפרשיות בעת ההקהל, שאפשר שהקורא אף היה מפרש את הפרשיות שקרא על פי תורה שבעל פה.

הבאת קטנים

מקור וטעם

בפסוק (דברים לא יב): הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו'. בגמרא בחגיגה (ג.) אמרו: נשים באות לשמוע, טף למה באים, כדי ליתן שכר למביאיהן.

על מי מוטל החיוב

הטורי אבן (חגיגה ג.) הסתפק אם חובת הבאת הקטנים מוטלת על האב או אף על הבית דין.

קטן חרש, סומא או חיגר

המנחת חינוך (מ' תריב אות ד) חידש שכיון שגזירת הכתוב היא להביא את הקטנים, ואין זה מחמת חינוך, לכן אף אם הקטן חרש וכיו"ב שאם יהיה גדול לא יהיה עליו חובת הקהל מכל מקום כשהוא קטן חובה להביאו, ולא דמי לראיה שכל החיוב להביאו מדין חינוך וכל שכשיגדל לא יהיה חייב אף בקטנותו אין חובה לחנכו. וכן ר"ל השפת אמת (חגיגה ג.) והניח הדבר בצ"ע.

ומאידך, הוכיחו המנחת חינוך (שם) והשפת אמת (שם) דדעת הטורי אבן (שם) שקטן שיש בו פטורים שכשיגדל יהיה פטור מהקהל, אף בקטנותו אין חובה להביאו.

ובאבי עזרי (חגיגה פ"ג ה"ב) הקשה מדברי הירושלמי (חגיגה פ"א ה"א) שם מתבאר להדיא שבדבר שגדול פטור אף הקטן פטור ודלא כדעת המנחת חינוך.

קטן שאין לו קרקע

דעת הטורי אבן (חגיגה ג.) שקטן שאין לו קרקע פטור מהקהל, שהרי ילפינן (חגיגה שם) פטורי ראיה מפטורי הקהל, ואם כן ה"ה להפך יש ללמוד פטורי הקהל מפטורי ראיה, ואם כן כי היכי דקטן שאין לו קרקע פטור מראיה שהרי אף לכשיגדל אם אין לו קרקע פטור, והוא הדין שלא יתחייב בהקהל. ולא יצוייר שיתחייב בהקהל אלא באופן שירש את אביו ויש לו קרקע.

אמנם דעת המנחת חינוך (מ' תריב אות ד) והשפת אמת (חגיגה ג.) שכיון שהחיוב בהקהל הוא על מביאהם ולא על הקטנים לא שייך לפוטרם באופן שאין להם קרקע.

כפייה על קיום המצווה

דעת האדר"ת (זכר למקדש פ"א אות ב) שבלי ספק כופין על כל אחד מישראל שאינו רוצה לבוא כמו על כל מצות עשה

והתועפות ראם (סימן תלג אות א) כתב שיש להסתפק בזה שהרי לא מצינו שכופין אלא על מצוה שעשייתה הוא גמר מצוה, אך כאן אף אם נכפהו לילך למקום הקריאה, הרי עדיין אם לא ישמע לא קיים המצווה, שגדר המצווה הוא שיבואו כולם לשמוע ועל השמיעה אי אפשר לכופו.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף