זכר למקדש/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

זכר למקדש ג

פרק ג – שאלת את מי

א

שנינו במוצאי יו"ט כו' יעוש"ב, ומסתפקנא אם גם בלילה היא זמן הקריאה דהא ל"כ בכאן יום שנמעט לילה, או י"ל מדכתיב בבוא כל ישראל לראות צריך זמן ראיה שהיא ביום כדמעטינן בציצית מדכתיב וראיתם אותו עיין מנחות מ"ג א' ב'. ובמועד קטן ח' א'. וכ"מ אלא שי"ל דגם במצות ראיה אפשר דהיו יוצאים גם בלילה מדכתיב לֵרָאות והוא להתראות לפני השי"ת והרי לפניו ית' לילה כיום כחשכה כאורה:

ואמנם י"ל לפי הדרש כשם שבא לראות כך בא ליראות א"כ דרשינן נמי קרא ליראות ג"כ א"כ י"ל דאין יוצאין בראיה בלילה.

אבל בהקהל דכתיב לראות בלבד אפשר דגם בלילה יוצאים אף דכיון דגמר ראיה ראיה א"א בהקהל באו"א מבראיה וא"י בלילה:

ועיין ר"ה ז' ב'. והרי רגלים דלא חייל מאורתא וקחשיב ומשני כיון דצריך לאתויי מעיקרא מחייב וקאי. וע"ש ברש"י דלמיחל ב"ת מאורתא נמי חייל. שוב מצאתי בספר מנחת חינוך במצות ראיה שכתב בפשיטות שיוצאין בלילה ומאפיסת הפנאי ל"ע על כל דבריו שם :

ועיין רש"י ר"ה ה' שכתב דביום טוב ל"צ קרא שחיובו לראות בעזרה ביום משמע דאי אפשר בלילה, ואפשר דר"ל להקריב קרבן ראיה שצריך לעמוד על הקרבן כתענית כו' וסוטה ח', והא צריך להקריב גם קרבן חגיגה ושמחה וצע"ק. ועיין תוס' שם ובכ"מ:

ב

מספק"ל באיזה זמן היה אם תיכף בבוקר יום חול המועד או לאחר הקרבת תמיד השחר שהיה קודם לו משום תדיר ומקודש, ואולי גם אחר המוספים, או גם אחר כל גמר עבודות היום כולם אחר שהושלמו כל הקרבנות גם נו"נ כדי שיהיו כל הכהנים והעם פנויים לשמוע, והכי מסתברא:

ג

מיבעיא לי מי שלא קיים מצות ראיה באותו החג עדיין אם הוא מקיים בביאתו לשמוע פ' ההקהל ומקריב הוא את עולתו ע"י ביאה זו או שאין עושין מצות חבילות חבילות וצריך ביאה מיוחדת לראיה ואחרת להקהל. ואם נאמר דזמן ההקהל מן התורה הוא ביום השני של החג נראה ודאי דצריך ביאה מיוחדת לזה. והוא עפ"ד הר"מ ז"ל פ"א מחגיגה שכתב דעיקר מצות ר"פ הוא ביו"ט ראשון של חג. וא"ת הוא פושע. ונ"ל שמקורו טהור מסוגיא דידן דכתיב בבוא כל ישראל לראות באתחלתא דמועד. והיינו כשכבר קיימו מצות ראיה ביום ראשון שלפניו וקיימו כולם מצות הבאת עו"ר. אז למחרתו כשכולם פנוים שהקריבו ביום הראשון עו"ר ושלמי חגיגה ושמחה שנאכלים לב' ימים ולילה אחד. ואז א"צ להקריב ביום הקהל כמש"כ התוס' פסחים ע"א א'. ע"כ אז עליהם לבא למקדש ה' לשמוע פ' הקהל:

אמנם לרש"י ז"ל בסוגיין המצוה ביום הראשון של חג. וא"כ י"ל דאה"נ שמקיימין מצות הראיה בביאתם להקהל והקרבנות יקריבו אח"כ. ויהיה זה בין שני תמידים וצ"ע, ולתוס' מן התורה היא ביום השני:

ונ"ל שיש תשלומין כל ימות החג אם לא קראוה ביום השני. ואולי אף בשמע"צ דנהי דכתיב בחג הסוכות מ"מ גם הוא בכלל כמבואר בסוגיין. ומ"מ אהני בבוא כל ישראל לראות ולכתחלה דבזמן חיוב הראיה היא מצוה להקדימו. אבל מכיון שאם לא ראה פנים ביו"ט הראשון משלים גם ביו"ט האחרון כחגיגה ט' א'. א"כ גם אז עדיין זמן ראיה היא, ולכן גם זמן ההקהל גם אז בדיעבד. ואולי דמ"מ לא קרינן ביה בבוא כל ישראל לראות על שעת דיעבד [ודו"ל כל גם מקצת משמע לח"ד מ"ד ע' בכורות ג' א'. ובכ"מ דאינו ענין לכאן] ועיין טורי אבן והובא גם בספר מנ"ח דעד חצי הרגל המצוה:

ואפשר דמה"ט בין במשנתנו במוצאי יום טוב הראשון של חג בשמיני ומנק"ל בגמ' בשמינית. דמ"מ מרמז לן רבינו הקדש דגם בשמיני של חג שפיר דמי:

ד

חל יום שני של חג בשבת מאחרין אותו למחרתו ביום שלישי של חג משנה פ"ב דמגילה ובירושלמי שם נחלקו אמוראי בטעם הדבר, ויעויין בד' הר"מ והראב"ד ז"ל. וברש"י מגילה כ' ה' א'. פי' דביו"ט לא משום דא"א להביא הטף. והקשה הטורי אבן ע"ז דלשיטת רש"י עצמו הרי מותר הוצאה גם שלא לצורך והכא לצורך מצוה גם לתוס' שרי והל"ל מפני הבימה. ועוד הקשו דקודם שנפרצו פרצות בחומת ירושלים גם בשבת היה מותר להביאם עש"ב:

ואאמו"ר הגז"ל כתב ליישב דבלז"ק הרי קיי"ל חי נושא את עצמו כמש"א בשבת צ"ד א'. דבאדם גס רבנן מודו לר"נ. אלא ודאי דמ"מ מדרבנן אסור וככל פטורי דשבת דפטור אבל אסור וא"כ גם קודם שנפרצו בה פרצות אסור מדרבנן משום דלא עכבו וכד"א בעירובין ק"א א'. ואפשר דקושייתו דמ"מ לשתרי דהי' הרי דרבנן עכד"ק:

ולי בנו ותלמידו עדיין לא א"ש להט"א עצמו דמגילה ט' ב'. דלא שאני ליה בין חד דרבנן לתרי דרבנן א"כ מיושבים דברי רש"י דשפיר י"ל דגם רש"י הכי ס"ל:

ומיהו כ"ז הוא רק לפי הסברא שהטף הם הראוים קצת לחינוך מצות אבל אם נאמר דהם גם יונקי שדים ועוללים שצריכים לישאם על ידיהם וא"י להלוך בעצמם בדידהו ל"א כלל חי נושא את עצמו ואסור בשבת. והקשה הט"א שפיר:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף