רש"י/סוטה/מא/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
מהרש"ל
באר שבע
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
קרן אורה
רש"ש
מנחה חריבה

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


רש"י TriangleArrow-Left.png סוטה TriangleArrow-Left.png מא TriangleArrow-Left.png א

ויקרא כו'. בספר עזרא כתיב קתני מיהא לרבנן בעזרה היו קוראים:

מתני' בכדי שלא יפסוק המתורגמן הוא. שפרשת שור או כשב קרובה לפרשת אחרי מות ולא גמר התורגמן לתרגם עד שזה רואה אך בעשור ומתחיל כשמפסיק זה:

ועד כמה מדלגין. בנביא:

כאן בענין אחד. מדלגין בתורה כגון מתני' דתרוייהו בעניינא דיה"כ נינהו הילכך מדלגין בכדי שלא יפסוק וברייתא דקתני דאפי' בכדי שלא יפסוק תורגמן אין מדלגין בשני ענינין שזה בענין יום הכפורים וזה בצו את אהרן או בפרשה אחרת שאין הלב שהוא נמשך אחר ענין אחד ממהר לצאת ממנו לשמוע ולהבין דברי ענין אחר הלכך תורה שהמצות תלויות בה ומשמיעין אותה לצבור ופסוק אחד שלא יבין בו הוא שוכחו ועובר עליו ואינו מקיימו ובאה חורבה על כך לכן אין מדלגין מענין לענין ואפילו אין התורגמן מפסיק אבל בנביא שפיר דמי:

והתניא. בניחותא:

ובנביא בשני ענינין. וכל שכן בענין אחד:

ובנביא של שנים עשר מדלגין. מנבואה לחברתה דכוליה חד ספרא הוא:

מסוף הספר לתחלתו. למפרע:

וכל כך למה. לו לומר להם:

שלא להוציא לעז. שלא יאמרו פרשה שהוא קורא על פה אינה כתובה בו וספר משובש הוא:

משום פגמו. של ספר תורה ראשון שלא יאמרו מצא בו פסול:

בעניינו של יום. פרשה של אותה שבת לפי סדר פרשיות התורה:

ת"ר השאר תפלה. זו היא שיש ברכה אחת ובו תפלה תחנה רנה ובקשה שעמך כו':

מכאן ואילך. לאחר שגמר כהן גדול לקרוא פרשה בברכותיה כל אחד מן הצבור מביא ספר תורה מביתו לעזרה דקסבר אין עירוב והוצאה ליום הכפורים[1] אי נמי ירושלים דלתותיה נעולות בלילה ומערבין את כולה:

להראות חזותו. של ס"ת ונויו דאמר מר (נזיר דף ב:) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות בס"ת נאה בציצית נאה:

מתני' בשמיני. בגמרא פריך בשמיני ס"ד הא אמרת במוצאי יו"ט הראשון ומשנינן אימא בשמינית במוצאי שביעית בסוכות שבתחילת שנה שמינית:

בימה. אלמבר"א:

שנאמר מקץ שבע שנים. בסוף שבע שנים ואותה קרייה על יד מלך היא כדתניא בספרי בפרשת המלך את משנה התורה הזאת אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה:

וקורא יושב. וקורא בישיבה:

אגריפס המלך. מלך ישראל היה מזרעו של הורדוס והוא שנחרב בהמ"ק בימיו:

זלגו עיניו דמעות. שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות:

אחינו אתה. שאמו מישראל:

וקורא מתחילת אלה הדברים עד שמע. שבואתחנן:

ושמע והיה אם שמוע. ע"י דילוג ומשם מדלג לעשר תעשר ומשם מדלג וקורא כי תכלה לעשר וברכות וקללות ומשם חוזר למפרע וקורא אשימה עלי מלך שמע קבלת מלכות שמים והיה אם שמוע קבלת עול מצות כדאמר בפ' שני דברכות (דף יג.) וכן ברכות וקללות קבלת בריתות של תורה ומשמיע לרבים עשר תעשר כי תכלה לעשר מפני שהוא זמן אסיף ומתנות עניים והפרשת תרומות ומעשרות ואע"פ שפרשת המלך מפסקת בין עשר לכי תכלה קורא את אלה יחד שלא להפסיק במעשרות ואח"כ קורא פרשת המלך ואי משום דיש כאן דילוג בתורה בכדי (שלא) יפסיק התורגמן אין למלך תורגמן ואין מתרגמין אחריו:

ברכות שכ"ג מברך. ביוה"כ אחר מקרא פרשה כדאמרן (יומא סח.) מברך עליה שמונה ברכות:

המלך מברך. אחר קריאתו:

של רגלים. מקדש ישראל והזמנים מברך תחת ברכות של מחילת העון שביו"כ:

גמ' צריכי. כל הסימנין הללו מקץ שנת השמיטה ובחג הסוכות ובמועד:

נימנוהו מהשתא. משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו ואע"ג דלא מתרמי בשמיטה שלא מנו שמיטין עד לאחר. שבע שכיבשו ושבע שחילקו כדאמרי' (בקידושין) (דף מ:) [ערכין] (דף יב:):

בסוף שמיטה. קודם ר"ה של שמינית דהא מקץ שבע בסוף שנה משמע:

מריש שתא. שכולן נקראו מועד כדכתיב (ויקרא כג) אלה מועדי ה' וקחשיב נמי ר"ה:



שולי הגליון


  1. כדברי רפרם (יומא ע., כריתות יד.), ובקרבן חגיגה לר"מ גלאנטי (סימן פג דרוש לחג הסוכות) הביא דברי רש"י וכתב שהוא חידוש גדול וצריך לתרץ משנתנו דאין בין יום היכפורים לשבת. ובשו"ת נשאל דוד (או"ח סימן ג) תמה עליו שנתעלם ממנו דברי רפרם ושהוכיח כדברי ממשנה נגד משמעות המשנה במגילה.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף