זכר למקדש/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

זכר למקדש ב

פרק ב שאלת למי

א

מי היה קורא . כבר מבואר שבמשנה תורה היה קורא מחחלת אלה הדברים עד שמע וכו'. והנה מן התורה לית כלל מה יקרא. ואולי מדכתב התורה הזאת משמע במשנה תורה הוא מדבר. וכמו השירה הזאת וצע"ק.

ויעויין ברש"י במשנה מייתי דברי הספרי שאותה קריאה ע"י המלך היתה וכו'. נ"ל דגרס בדברי הספרי כמו שהוא בספרי זוטא שהביאו הילקוט אחרים אומרים משנה התורה כותב שכן אין קורין בהקהל אלא משנה תורה בלבד ונאמר לפי זה שלת"ק דא' משנה תורה ע"ש שעתידה להשתנות אין לנו מה"ת מה לקרות בהקהל ורק הלמ"מ בדיני אותם הפרשיות שנזכרו במשנה ובתוספתא. והמלך צריך לכתוב לו לשמו כל הס"ת כולה אבל לאחרים ס"ל דנקראת משנה תורה מפני הקריאה שקורין אותה בהקהל והוא ל' שונין מל' ושננתם ועמ"ש הרשב"ס ז"ל. וא"כ אין המלך כותב כן משנה תורה בלבד. ונראה לפ"ז דלאחרים צ"ל א' משתי אלה, או שהיה קורא כל הספר דברים בלי שום דילוג כד' כמשנה וכמו כתיבת הספר שהוא בתומו או להיפוך אם קבלה בידנו לדלג בקריאה הכי נמי בכתיבתו אך נראה יותר כסברא הראשונה:

והנה' רש"י והר"מ וסייעתו חלוקים באיכות הקריאה הנזכרת במשנה ותוספתא לרש"י ז"ל אחר פ' כי תכלה לעשר מדלג עד ברכות וקללות ושוב חוזר למפרע לפ' המלך ומסיים בה, ולהר"מ והבאים אחריו גומר מפ' כי תכלה לעשר עד סוף הקללות ופוסק. ומפ' המלך לא זכרו מאומה ועיין תוי"ט ולח"מ. ולכאורה הנ"ל דמשום דלא פסיקא להו לקרות לעולם פ' המלך שי"ל דדוקא כשהיה מלך בישראל הוא שהיה קורא גם פ' המלך. אבל בימי שפוט השופטים או שמפני סבה אחרת לא היה המלך בעצמו קורא, י"ל שהיה מדלגה לגמרי. וא"ש לרש"י שמה"ט היתה מאוחרת לכולן. אך לפמש"ל בס"ד בפ"א אות א' ליישב קושית המאירי על רש"י ז"ל דמה שכתב דאין למלך מתורגמן היינו לפ' קריאת המלך אבל לעולם היה קוראה אחר ג"כ א"כ נסתרו דברינו אלה:

ונ"ל ראיה לרש"י דהיה מסיים בפרשת המלך מדברי רז"ל המובא בילקוט מלכים שלכן נחרד יאשיהו המלך על הס"ת שמצא חלקיהו במקדש לפי שמצא מגוללת בפסוק יולך אותך ואת מלכך וגו'. ומה כל החרדה הזאת והלא י"ל שנשאר כן גלול מאז קראו בתורה פ' הקהל בשמטה שלפניה ורש"י לשיטתיה בב"ב י"ד ב' ד"ה ספר עזרה שכתבו משה ובה היו קורים בעזרה פרשת המלך בהקהל. א"כ הרי נסתמה הקריאה בקללות. אלא ודאי דהיה מסיים אח"ז בפ' המלך וא"כ או שנמצאה מגוללת בדרך נס לפורעניות ר"ל. או שבשגגה עשו אז שלא כהלכה ולא סיימו בפ' המלך לאות שלא יהיה עוד מלך בישראל. ולכן יפה חרדו לראות פרשה זו מגולל לפניהם בהמצאו.

ומיהו יש לדחות דהא כתב רש"י שם דכה"ג נמי היה קורא בה א"כ ה"ל להיות מגוללת בקריאת הכה"ג ביוה"כ שלפנינו ולא בהשמטה שלפני כמה שנים וא"כ אין ראיה לזה.

אך נראה דרש"י ז"ל דייק לכתוב פרשת המלך בהקהל וכה"ג ביוה"כ ולא כתב להיפוך דהא כה"ג כל שנה היה קורא. אלא דס"ל לרש"י דקריאת הכה"ג אינו מן התורה רק מדרבנן ע"כ נקט קריאת הקהל שהיתה גם בבית הראשון וכה"ג בבית שני. וא"כ ל"ה קריאת כה"ג בימי יאשיהו עדיין. וא"ש רש"י ז"ל לשיטתיה כפתור ופרח ת"ל, אך להר"מ ז"ל שלא כ' פרשת המלך א"ש בפשיטות.

אלא דנראה ברור שחסר בדברים דבא משנה שלימה שנינו כן באגריפס המלך, וע' בתוספתא שמבואר שם דלת"ק קורא מתחלת אלה הדברים עד שמע, והא"ש כ"ת לעשר [והיינו בודאי ע"י דילוג כדתנן במתני'] ורבי אומר לא היה צריך להתחיל מתחלת אלה הדברים אלא שמע והיה אם שמוע כי תכלה לעשר ופרשת המלך עד שגומר את כולה. ומשנתנו נכללת מדברי הת"ק ודברי רבי ודוק לא הוצרך לפרש כיון דמסיים שגומר את כולה מספקא לן אם עד סוף בו"ק או כל הספר קאמר. ואולי חסר שם כמו שגם בסיפא נראה חסר עיין שם:

ב

בענין הברכות. לא ביאר הר"מ ז"ל שבסוף הברכות היה מסיים ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם וכמבואר בתענית פ"ד. וכבר העיר הגאון מנחת חינוך בזה שהר"מ סמך על מ"ש פ"ד מתענית ע"ש:

ג

מספקא לן אם גם באלו הברכות היה כורע בתחלה ובסוף כל ברכה וברכה לבר קפרא או כולם בכריעה לריב"ל כמו בתפלות העמידה שבכל יום בברכות ל"ד א' ב' [וכן יל"ס בשל כהן גדול ביוה"כ] ויל"ח דבתפלה המיוחדת שאני:

ד

הר"מ ז"ל כתב שגם הברכות היו בלשון הקודש כמו הקריאה, ולא מצאו נושאי כליו מקור לזה, ועיין במים חיים להפר"ח ז"ל. ואולי בנ"ד תחז"ל הוא כן שאינו בדין שהקריאה הקדושה במקום המקודש לעם הקדוש במעמד קדוש וביום מקודש יהיה בלשון הקודש והברכות לזה יהיה כלשון חול.

לכאורה נ"ל שהיה מברך מתחלה אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על קריאת פרשת הקהל וכיוצא בזה או לקרוא לבד ברכות התורה כדרך שמברך כל יחיד בבית הכנסת. ואפשר שהיה די בברכת התורה הקבועות לבד וגם השומעים לא ברכו ברכה כזו והם היו יוצאים בברכתו אף שחלוקים הם זה לקרות ואלו לשמוע. ואולי גדול השומעים הוציא כל העם בברכה מיוחדת להם לבד:

[וברור בעיני דעל מצות ראיה היו מברכים כ"א כל הבא לעזרה קודם שנכנס וצ"ע ובמקא"ה בכל כי"ב בס"ד]:

ה

נראה לי לפי' הרשב"ם שמפרש משנה התורה שבפ' המלך פתשגן אורייתא והוא מל' ושננתם והוא מפני קריאת הפרשיות בעת ההקהל וכמש"ל בס"ד. אפשר שהיה מבאר התורה בפירוש מבואר ע"פ תורה שבע"פ וא"ש לשון למען ילמדו ולמען ישמעו וא"ש מש"א נשים לשמוע ולא ללמוד ודוק. ואולי זהו כוונת התוספתא סוטה דמסיים ודרשות נדרשות בה וגו' עד סוף וע"ש בפי' מנחת בכורים וצ"ע:

ו

בספר יראים כתב מתחלת אלה הדברים עד שמגיע לפרשת שמע, והיה אם שמוע, עשר תעשר, כי תכלה לעשר ופרשת המלך עד שהוא גומר כל הפרשה. ונראה פשוט שחסר בדבריו מלות ומדלג עד כמובן. ואח"כ צ"ל חוזר למפרע לקרות פרשת המלך. ואמנם מה שכתב גומר כל הפרשה אולי הכונה כל פרשת שופטים או פרשת המלך לבד קאמר. אבל זה פשוט הוא: ועמש"ל סוף אות א'. ואולי צ"ל גם בתוספתא כבראיה. אך מברכות וקללות לא הזכיר כלל והסמ"ג כתב ברכות וקללות אבל מפרשת המלך לא כתב כלל:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף