מנחת חינוך/תריב
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
שנצטוינו שיקהל עם ישראל כולם וכו' ועל־זה נאמר הקהל את העם האנשים והנשים והטף וכו'. מבואר בר"מ פ"ג מה' חגיגה והדינים כך הם:
מצות־עשה מן התורה להקהל כל ישראל ולקרוא את פרשיות ממשנה תורה.
זמן המצוה
וזמן המצוה במוצאי שמיטה בחג הסוכות. ועיין בסוטה דף מ"א ברש"י (ע"ב ד"ה מאימת) כפי מה שהבינו התוס' (ע"א ד"ה כתב) מדבריו דהמצוה הוא ביום טוב ראשון של חג דוקא. והתוס' הקשו עליו. ונראה מדבריהם דהמצוה ביום א' דחול־המועד דוקא. ועיין במגילה (ה.) דיום הקהל שחל להיות בשבת מאחרינן, נראה דהמצוה אחר־כך גם־כן. ועיין בספר טורי־אבן (שם ד"ה חגיגה) שכתב דהמצוה עד חצי הרגל דעדיין רוב הרגל בחוץ וזריזים מקדימים אך ביום טוב ראשון נדחה מחמת הבימה על־כן קורא במוצאי־יום־טוב הראשון.
עבר הזמן
והנה בעבר הזמן ביטל המצוה ואין תקנה עוד.
לאחר היובל
והנה הקהל היה בכל שבע שנים דהיינו מוצאי שמיטה אך השמיטה הסמוך ליובל היו קורין ביובל בחג הסוכות ואחר־כך עברו שמנה שנים היינו שנת היובל ושבעה שני השמיטה, כפי מאי דקיימא לן שנת היובל אינו נחשב לשמיטה, אם כן בכל יובל היה הקריאה בסוף שמנה שנים. עיין בספר טורי אבן בראש השנה (ט. ד"ה ואי) כתב כן.
מלך או גדול שבדורו
והנה מבואר בש"ס דהמלך היה קורא, ואיני יודע אם הלכה למשה מסיני כן־היא דדוקא מלך ואם אין מלך בישראל אין מצוה כלל, אם כן עד שאול המלך עליו השלום לא נתקיימה מצוה זו. ואפשר דלאו־דוקא מלך רק גדול שבדורו עליו היה המצוה אם לא היה מלך וכן נראה מצד הסברא[1].
מקום המצוה
וגם אם היה עיכוב דוקא בעזרת נשים והיינו בבית־המקדש או אפשר אף במקום אחר בירושלים. אך מה שנדחה מפני הבימה שלא לדחוק את העזרה נראה דבבית המקדש דוקא. ומכל מקום אין ראיה, דתיקנו שיהיה בבית המקדש וממילא אחרו מטעם הבימה וצ"ע.
החייבים במצוה
ומי החייבים במצוה זו, כתב הר"מ (ה"ב) כל הפטור(ים) מן הראיה פטור מ[מצות] הקהל חוץ וכו' ויהיו נחשבים לפנינו בס"ד:
נשים
והנה נשים פטורים מהראיה דאיתמעט או דהוי מצות עשה שהזמן גרמא וכאן נשים חייבות דגזרת הכתוב בהדיא הקהל וכו' ונשים.
טומטום ואנדרוגינוס
וטומטום ואנדרוגינוס נמי חייבים, דבראיה פטורים מחמת ספק אשה, וכאן גם נשים חייבות על־כן חייבים. כן כתב הר"מ ואזיל לשיטתו פ"ב דטומטום ואנדרוגינוס פטור[ים] מחמת ספק אשה, אם כן כאן חייבים. אבל לפי־מה שהקשו על הר"מ דבש"ס דילן איתמעט אנדרוגינוס מזכורך, וגם טומטום אף על פי שביציו בחוץ, דגזרת־הכתוב דפטורים, לאו מחמת ספק אשה. אם כן אפשר דכאן פטורים, דזה כלל כל הפטורים מראיה [פטורים מהקהל], דילפינן גזרה־שוה הקהל וראיה זה־מזה כמבואר בחגיגה. אך באמת במסכת חגיגה (ד.) איתמעט טומטום ואנדרוגינוס מתיבת זכורך, והיינו דאינם זכרים גמורים, אבל כאן דאשה ממש חייבת לא־שייך למעוטי טומטום ואנדרוגינוס דלא גריעי מאשה גמורה וזה־פשוט.
עבדים
עבדים פטורים אף על פי דנשים חייבים ועבד איתקש לאשה מכל מקום כתיב בבוא כל ישראל להוציא עבדים ע' בלחם משנה כאן.
חציו עבד וחציו בן חורין
וחציו־עבד וחציו־בן־חורין דגבי ראיה פוסק הר"מ דפטור והיינו משום דצריך שיהיה לו רק אדון אחד, עיין בגמרא. והנה שם הקשו על הר"מ הא קיימא־לן כמשנה־אחרונה והוי כמשוחרר, עיין מה שתירצו, אם כן הכי־נמי פטור דילפינן מראיה. אך לפי מה שכתבו האחרונים דהתם הטעם דחולין בעזרה אם כן הכא מודה הר"מ דחייב מצד חלק הישראל ולא שייך חולין בעזרה.
חציה שפחה וחציה בת חורין
אך בחציה־שפחה וחציה־בת־חורין, כאן דנשים גם־כן חייבות רק מצד חלק השפחות ואין כופין לשחררה כי אשה אינה מצווה והויא־לה כמשנה־ראשונה לכל הראשונים, אם כן אפשר פטורה כאן דילפינן מראיה, כיון דיש לה עוד אדון פטורה לגמרי, ובאתי רק לרמוז.
טמא
וכתב הר"מ דטמא פטור מהקהל שאינו ראוי לביאה. ולכאורה למה פרט הטעם כאן הא כללא כייל לפני־זה דהפטור מראיה פטור מהקהל מגזרה־שוה, אם כן כאן נמי. ונראה דהגזרה־שוה שייך ללמוד בדבר שכתבה התורה אצל ראיה ואצל הקהל דפטרה התורה מגזרת־הכתוב כגון סומא וכיוצא־בו נלמד אחד מחבירו שפיר מגזרה־שוה אבל טמא אין לנו לימוד בראיה שפטור אך ממילא פטור דכתיב ובאת וכו' כמבואר בגמרא וזה אינו ראוי לבוא אם כן כיון דדבר זה תליא בטעם וכ"ה דל"ש הטעם אין נלמד מגז"ש על־כן כתב כאן הטעם ג"כ דאינו ראוי לביאה ונ"מ דבטמא הראוי לביאה כאן ולא בראיה חייב בהקהל אף דפטור מראיה דשם א"י לבוא אבל כאן יכול לבוא.
והנה בראיה שהיה בעזרת מחנה שכינה כמ"ש לעיל אם כן טמאי־מת או טבולי־יום או מחוסרי־כפרה אסורים ליכנס לשם מן התורה וחייבים־כרת (חוץ ממחוסר־כפרה לדעת הר"מ שאינו חייב־כריתות אבל איסור תורה יש) אם כן בוודאי פטורים מראיה אבל הקהל היה בע"נ דמותר מן התורה ליכנס שמה ט"מ וטבו"י אם כן יכול לבוא וחייב בהקהל מה"ת. אך אפשר כיון דחז"ל אסרו לט"מ ולטבו"י בע"נ העמידו דבריהם במקום עשה על כל פנים מח"כ שאין מעלה בע"נ פטור מראיה דא"י לבוא אבל בהקהל חייב וזה כוונת הר"מ שפרט הטעם דוקא אם אין יכול לבוא אבל ביכול לבוא חייב ול"ש גז"ש כיון דלא נכתב בראיה שהוא פטור אך ממילא פטור דא"ר לביאה אם כן כאן דהוא ראוי לביאה חייב.
ערל
וכ' הר"מ דערל חייב היינו כדברינו כיון דראוי לבא בע"נ ול"מ מעלה בע"נ לענין ערל אם כן חייב ול"ש גז"ש דשם פטור דא"ר לביאה וכאן ראוי לבוא חייב. ועיין בלחם משנה ועיין בר"מ פ"ז מה' בהב"ח. הכלל דטמאים הראוים לבוא בע"נ חייבים להר"מ אך לאחר גזירת חכמינו זכרונם לברכה אינם ראוים לביאה אך מח"כ חייב בהקהל וגם ערל דל"ש גז"ש כיון דאיכא טעם וכאן ל"ש הטעם ועיין בר"ה בתוס' בד"ה של יעל וכו' בדף כ"ו ע"ב כתבו כה"ג כ"ה דבאחד איכא טעם ובשני ליכא טעם לא ילפינן בגז"ש ועי' ברא"ש שחולק על התוס' וסובר דאף בכה"ג ילפינן מגז"ש ונ"ל דדעת הר"מ כאן כדעת התוס' דאל"ה למה מחייב ערל אלא ע"כ כדכתיבנא ועיין בר"מ פ"א מה' שופר ובהה"מ ובכ"מ שם.
טף
וטף מפורש בתורה שחייבים ולא נתבאר שיעור השנים של טף נראה דתיכף שיצאו מכלל נפל או בנולד שרוב כלו חדשיו חייב במצוה זו. והנה הטף לא נצטוו דלאו בני צווי נינהו אך נצטוו להביאם כמבואר בגמרא טף למה באין כדי ליתן שכר וכו'. ועיין בטורי אבן בחגיגה שחקר על מי מוטל המצוה אם על האב או על הב"ד ולא הכריע בדבר ונראה כיון דהמצוה על המביאים דכך גזה"כ אף אם הטף חרש או סומא או חיגר דבגדלותו פטור מכל מקום עתה כשהוא טף דהמצוה על המביא חייב להביאו ול"ד לראיה דקטן חרש וכו' פטור דבגדלותו פטור שם מחמת חינוך דרבנן אם בגדול לא מחייב אינו חייב בחינוך אבל הכא דגזה"כ להביאו אף דבגדול לא מחייב בעצמו מכל מקום כ"ז שהוא בכלל טף חייבים להביאו כ"נ ברור.
שאר אישים
ושאר האישים כל שפטור מן הראיה פטור מן הקהל עיין בר"מ פ"ב כאן נחשב הפטורים מראיה פטורי' ג"כ ממצוה זו.
מי שאין לו קרקע
והנה התוס' פוסקים כר"א דמי שאין לו קרקע פטור מראיה והר"מ השמיט זה וכבר כתבנו בח"ז אם כן כאן נמי לדעת התוס'. וראיתי בטר"א שהקשה אם נאמר דטף מצוה על אביו הא אין לו קרקע ותירץ דיש לו בירושה מצד האם ע"ש. ולפמ"ש אף הפטורים בגדלות מכל מקום מחמת טף חייב המביא אם כן אין קושיא כלל. ולענין הלכה קטן דאין לו קרקע או חרש וכו' נ"ל דחייב המביא לו כמו שנראה מהטר"א ומכל מקום צ"ע בזה. ובתורה כתיב הקהל וכו' וגרך וכו' ועיין בטורי אבן שחקר מאין לו לגר קרקע בא"י ותירץ שבזמן שאין היובל נוהג או אפילו בזמן היובל ביובל ראשון לדעת הר"מ בכל יובל ראשון למכר הו"ל קה"ג ע' לעיל.
לשון הקריאה
והקריאה צריכה להיות בלה"ק דוקא.
הפרשיות הנקראות
ואיזה פרשיות דברי הרהמ"ח כהר"מ ועיין ברש"י במשנה דרך אחר בסדר הפרשיות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |