עמר נקא/ויקרא/יא

עמר נקא ויקרא יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

מבשרם לא תאכלו אין לי אלא אלו שאר בהמות שאין להם שום סימן טהרה מניין וכו' ואעפ"י שאין מזהירין מן הדין גלוי מלתא בעלמא הוא דהא מי שאין לו שום סי' טהרה הוא בכלל מי שחסר לו אחת מהם ואמנם הוצרך להוכיח מק"ו משום דפרט לך הכתוב אלו הד' ארנבת שפן גמל חזיר. אי נמי מקרי גלוי מילתא משום שכבר נאסרו מעשה דואותה תאכלו דמשמע את שיש לה שני סימנין תאכלו הא את שאין לו שגי סימנין לא תאכלו והוי ליה לאו הבא מכלל עשה. מהר"ר:

יט

הדוכיפת תרנגול הבר וכו' ונגר טורא נקרא על שם מעשיו כדאיתא בגיטין פי' על שם שמבקע הרים בשמיר שהוא תולעת קטן שבו בנה שלמה את המקדש וכדאיתא התם שזה העוף יודע מקומו ואינו רוצה לגלותו:

כא

ממעל לרגליו וכו' עד וכל הסימנין הללו מצויין לאותן שבינותינו אבל יש שראשן ארוך וכו'. וצריך שיהא שמו חגב קשה הא כתי' בפרשה סלעם וארבה וחרגול וכל הדומין להם ואיך אמר שצריך שיהא שמו חגב וי"ל דהכי קאמ' רש"י כל הסימנין מצויין לאותן שבינותינו אבל יש מהן שראשן ארוך ואין להן זנב ואלה צריך שיהא שמם חגב כלומ' אלה שמובדלין מהאחרים שראשן ארוך וכו' צריכין שיקרא שמן חגב:

כד

ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלתם וגו' לכל הבהמה וגו' כל הנוגע בם יטמא וגו' וכל הולך על כפיו וגו' כל הנוגע וגו' והנושא וגו'. לפי דעת תורת כהנים כמו שמביא הסמ"ג תרי קראי קמאי דמגע ומשא מיירי באבר מן החי של בהמה טמאה לומר שהיא מטמאה במגע ובמשא השלישי דמיירי במגע בא להורות שהבהמה טמאה לא תטהרנה שחיטתה וגלי רחמנא במגע והוא הדין במשא דכיון שאין שחיטה מטהרתה א"כ נקראת נבלה וכבר כתיב והנושא את נבלתם ותרי קראי בתראי דאיירי במגע ובמשא איירי במיתה לגלות לנו קמאי איירי בהיותה בחייה מהר"ר:

כו

טמאים הם לכם כל הנוגע בהם יטמא וכל הולך על כפיו וכו' טמאים הם לכם וגו' והנושא את נבלתה טמאים הם לכם צריך לישב אמאי אצטריכו למכתב כל הני טמאים לכם טמאים לכם דבשלמא טמאים הם לכם דכתיבי לעיל מבשרם לא תאכלו ובנבלתם לא תגעו טמאים הם לכם אתא לאסור את גידן ואת רוטבן והקיבה שלהם כדאיתא בת"כ ומייתי לה במסכת חולין אי נמי אתא לומר שמצטרפין זה עם זה כדאיתא בת"כ ג' טמאין דכתיבי גבי שרצים האחד לרבות עורותיהם והאחד לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ והאחד לרבות שמצטרפין זה עם זה אבל כאן העור אינו מטמא כדאית' בפרק העור והרוטב וגם באבר מן החי לא שייך הצטרפות דהא בעינן שיהא אבר שלם וי"ל דמדאצטריך למכתב בהו לכם למעוטי אוכלין ומשקין כדאית' בת"כ וז"ל לכם הם מטמאין ואין מטמאין לא אוכלין ולא משקין כתב בהו נמי טמאים לא לרבות שום דבר בא אלא שלא רצה לשנות בדבריו ממה שכתב למעלה:

לד

מכל האוכל אשר יאכל וכו' ולמדנו שאין אוכל מטמא אחרים אלא אם יש בו כביצה דכתי' מכל האוכל אשר יאכל וכו' קשה דהא מקרא זה לא מיירי לטמא אחרים וי"ל מדחזר הכתוב לכתוב יטמא דלא הוה צריך קרינא ביה יטמא כלומ' יטמא את אחרים אבל צריך עוד ליישב מנא לן דבעי כביצה לטמא אחרים יותר מלטמא עצמו וי"ל דרשינן דמקבל טומאה בפחות מכביצה מדכתי' התם כל אשר בתוכו התורה העידה על כלי חרס שאפי' מלא חרדל. מהר"ר:

לו

אך מעין ובור ומקוה מים וכו' אין מקבלין טומאה ועוד יש ללמוד יהיה טהור הטובל בהן מטומאתו. נראה דבא לישב למאן דאמ' אין למשקין טומאה מן התורה אמאי אצטריך לומ' אך מעין ובור מהר"ר. ובגמ' דרשו עוד ממקרא זה שמעיין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן דדרשו אך מעיין כלומר המעיין מטהר בזוחלין כמות שהוא ובור מקוה מים כלומר שמטהר בהיותו נקוה ועומד דהיינו באשבורן: וכי יותן מים על זרע וגו' הנהו תרי קראי דמיירי בהכשר מים מוקי להו בפרק שני דחולין חד בטומאת מת וחד בטומאת שרץ וצריכי דאי אשמעי' במת משום שאינו מטמא בכעדשה. ואי אשמועינן בשרץ משום שאינו מטמא טומאת שבעה צריכי. מהר"ר:

מג

לא תטמאו לעבור עליהן בלאוין הרבה וכל לאו מלקות וזהו שאמר אכל פוטיתא לוקה ד' נמלה לוקה חמש צרעה לוקה שש פי' אכל פוטיתא הוא שרץ המים לוקה ד' משום ושקץ יהיו לכם מבשרם לא תאכלו הכתו' כאן גבי וכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת ב' אל תשקצו את נפשותיכם בכל שרץ השורץ ג' ולא תטמאו בהם שאלו השנים כוללים כל השרצים בין שרץ המים בין שרץ הארץ בין שרץ העוף ואע"ג דאמרינן לאו שבכללות אין לוקין עליו הני מילי (נ"ל דליכא) דאיכא לאו בלא הוא אבל איכא לאו בלא הוא כי הכא לוקין עליו דוכל אשר אין לו סנפיר וקשקשת לא תאכלו דמשנה תורה. נמלה הוא שרץ הארץ לוקה חמש א' וכל שרץ השורץ על הארץ שקץ הוא לא יאכל. ב' לכל השרץ השורץ על הארץ לא תאכלום כי שקץ הם. ג' אל תשקצו את נפשותיכם בכל שרץ השורץ. ד' ולא תטמאו בהם ה' ולא תטמאו את נפשותיכם בכל שרץ הרומש על הארץ. צרעה הוא שרץ העוף לוקה שש ה' לאוין דשרץ הארץ ו' וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו דמשנה תורה אבל קרא דכתי' בפרש' קדושים ולא תשקצו את נפשותיכם בבהמה ובעוף וגו' לא קחשיב להו משום דהאי קרא מיירי לעניין טומאה ולא לענין אכילה כך פי' הסמ"ג אמנם הרמב"ם ז"ל לקח לו שטה אחרת כסמ"ק שלו ושם תבינהו:

מז

ובין החיה הנאכלת צריך לומ' בין צבי לערוד הרי כבר מפורשין הן וכו' זהו לשון הרשב"א בתשובות שאלות שלו. שאלה לבאר מה שכתב רש"י בפירוש התורה בסוף סדר שמיני בין שנולד לה סימני טריפה וכשרה בין נולדה לה סימני טריפה ופסולה. תשובה מה שכתב רש"י ז"ל ברייתא היא שנויה בת"כ וכך היא שנויה להבדיל בין הטמא ובין הטהור בין פרה לחמור אין צריך לומ' כי הרי הן מפורשין ועומדים אלא להבדיל בין הטמא לך לטהור לך בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו וכמה בין חציו לרובו כחוט השערה כלומ' שלא אמרה תורה כאן להבדיל בין הבהמות הטהורות כפרה וכשב ועז לטמאה כחמור וסוס וכיוצא בו אלא במינין טהורים ממש דבר להבדיל ביניהן לפי המקרים שיארעו להם בין נשחט חציו של סימן לנשחט רובו שאם לא נשחט אלא חציו הרי היא טמאה לך ואם נשחט רובו הרי היא טהורה לך ורובו הוא כחוט השערה יותר מחציו ואח"כ חזר ופירש מה שכתו' ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל שגם זה לא במינין האסורין והמותרים קאמ' שאף הן מפורשין ועומדין אלא להבדיל ביניהן לפי המקרים שיארעו להם ומה הן המקרים מקרה טרפיות שיש מהן אסורים ויש מהן מותרין כיצד ניקב קרום של מוח העליון לבדו כשירה שעדיין היא חיה ואם ניקבו שניהם פסולה שאינה חיה כדקימא לן טרפה אינה חייה ויש טרפות שאנו רואים שמתה מחמתם ואפי' הכי כשרה כמו שאמ' והא חזינן דמתי בכולייא וקטילי גמירי דאי מבדרו לה סמא חיי. ולפי' אמר לדקדק ולהבדיל בין הטרפות שיש להם תקנה בברור סמנין וכיוצא בזה זהו פירושו אין בו ספק. ולדעת תנא דבי ר' ישמעאל סבירא ליה דטריפה חייה אלא שי"ח תרפות נאמרו לו למשה בסיני כל שכן שפירושם שפיר והכי קאמ' בין החיה הנאכלת ובין מי שהיא חיה כמוה אשר לא תאכל. ואיני רואה ספק אתכם בזה מפני מה שאמ' בין שנולדו בה סימני טריפה וכשרה ואינו עניין שתהיו צריכין לעמוד עליהם אם תטרף בהם וגדולה מזו אמרו רבא שרא טריפה וזבין מינה ואם היתה טריפה היאך התירה אלא הכי קאמ' רבא שרא בהמה שהיתה ספק טרפה ובלשון אחר מפורש יותר והיא שנויה בתנא דבי ר' ישמעאל ומייתי לה בריש פרק אלו טרפות דאמ' התם למאן דאמ' טרפה חיה מנא לן כלומ' הטרפות האסורות מנא לן נפקא ליה מדר' ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל בין חיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו י"ח טרפות שנאמרו למשה בסיני כלו' אע"ג שבאלו ובאלו אפשר להיות הפרש ביניהן אלו לאסור ואלו להיתר כמו שנצטווה משה ונאמר לו בסיני וזה מפורש ודבר ברור הוא עכ"ל. מהר"ר:

אלהי צורי חזקת ימיני

בסדר ויהי ביום השמיני

ואת שם קדשך תודיע

בפרשת אשה כי תזריע

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.