משך חכמה/שמות/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה שמות ג

ו

אלקי אביך אלקי אברהם כו' לפי מש"כ הרמב"ם בהלכות מלכים שהאבות חדשו מצות ועמרם נצטווה במצרים מצות ותורות. לכן כתיב אלקי אביך זה עמרם כו' שהג' אבות עם עמרם נצטוו במצות וכן אמר במדרש אלקי אביך על עמרם.

ז

ראה ראיתי את עני עמי כו' ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו יתכן כי הכלל מכונה בלשון יחיד והפרטים בשם רבים ולכן אמר כי שמעתי צעקת הפרטים לא שכל אחד צועק על עצמו מפני שהוא נלחץ רק הפרטים צועקים על לחץ האומה בכלליותה וכל אחד אינו חושש על עצמו בפרט רק על חלול כללות כבוד האומה והבן.

ח

וארד להצילו וכו' ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני והחתי והאמורי כו' ולהלן לך ואספת כו' ואומר אעלה אתכם כו' אל ארץ טובה כו' אל ארץ הכנעני כו' אל ארץ זבת כו' והענין עפ"י מה שאמר להם במשנה תורה לא בצדקתך ולא ביושר לבבך כו' כי אם ברשעת הגוים האלה כו' ומשמרו השבועה והכוונה פשוטה שלא תאמר שבצדקתך באת לרשת את הארץ ואם תחטא ככל רשעת הגוים אשר לא יהיה גוי צדיק ממך מה אעשה להחליף גוי אמונים בגוי עובד פסילים לא כן כ"א ברשעת הגוים וכו' ואם תרשע אז תקיא הארץ אותך כאשר קאה הגוי מלפניך ולכן אמר כאן אל ארץ זבת חלב ודבש שהיא עצם טוב לך לשבת ולשמוח בכל הטובה ויותר עיקר אל ארץ הכנעני אשר שם המה הרשיעו ונתמלאה סאתם שהחטיאו את הארץ בכל תועבה אשר שנא ד' אולם לבני ישראל צוה את משה שיזכיר להם התכלית הטובה להם ולא רשעת הגוים האלה כדי שלא לערבב שמחת הנאנקים האלה אשר ימצאו מנוח כרגע כי סיום המאמר הוא השקפה התכליתי וכיו"ב דרשו על אהיה אשר אהיה כו' ונכון.

יא

ויאמר משה כו' מי אנכי כו' ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון כו' על ההר הזה קישור הכתובים כי משה היה עניו ונמוך בדעתו יותר מכל האדם כאשר העיד עליו הכתוב והוא משה עד שלא נדבר עמו הוא משה משנדבר עמו כמבואר בתורת כהנים ריש ויקרא שלא זחה דעתו עליו והוא ענין נשגב מבינת אדם איך יתכן שלא יתפעל האדם משנוי הטבע שבידו להופכה כחומר חותם ואין בנמצאים למעלה ממנו שיהיה נמוך ושפל יותר מתינוק קטן אין זה רק מפני שגדלה השגתו באלקות פנים אל פנים ודבוק תמיד באלקים אמת והוא בטל ממציאותו האנושית כנר בפני האבוקה ולפי ערך גדלו בהשגה באלקות, יודע הוא כי הוא אפס ואין ואין הקב"ה משרה שכינתו רק על עניו ונמוך בדעתו ולכן לא השרה שכינתו רק על סיני שהוא הנמוך וקטן מכל ההרים וכמו שאמרו חז"ל בפ"ד דמגילה עיי"ש על קרא דלמה תרצדון הרים גבנונים ולכן אמר כי אהיה עמך וזה מה שאתה עניו אמיתי בדעתך שאתה אומר לפני יודע תעלומות מי אנכי כו' וזה לך האות וכו' כי מענותנותך יראו הכל שאתה מקושר באלקות והנך שליח מיוחד לי מה שאתה עניו הוא סיבה כי אנכי שלחתיך כמו שבהוציאך העם ממצרים תעבדון וכו' על ההר הזה הנמוך מכולם והבן.

יד

ואמרו לי מה שמו כו' אהי' אשר אהי' כו' אהי' שלחני אליכם. יעוי' מה שכתבתי בפ' ברכה ששם אהי' שתי פעמים כ"א הן כנגד כ"א שמות שבתפילין של יד וכן הם בתפילין של ראש ובצירופן יש מ"ב הוא השם הנורא שהיודעו אימתו מוטלת על הבריות, וכל זמן שבין עיניך יהיו שתים ותפילין דמארי עלמא שכתוב בהן אהבת ישראל ומעלתו אם הכבוד השם יתברך הוא בגלוי ומקויים וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך וזה תפילין שבראש שאז שם מ"ב בשלמות. אבל כשההשגחה היא בהסתרת פנים אז נתגלה רק תפילין של יד שאינו נראה לרבים כמו שכתוב והיה לך לאות ולא לאחרים לאות. ואז הוא בבחינת שמוני בניך כחולדה הדרה בעקרי בתיך וזה אמר אהי' אשר אהי' זה שמי בהנהגה הנסיית שאז וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ובשעה שאין בגלוי אז רק אהי' שלחני כו' שאין נראית רק תפילין של יד ודו"ק.

וזה מה שאמר האי צדוקי עמא דאסתיר מרי' פניו מנייהו כו' אחוי ליה ועוד ידו נטויה שנא' ובצל ידי כסיתיך שהראה לו שאף עפ"י שהתפילין של ראש אינו נראה שעל פניו אבל תפילין של יד רחימותיה לגבן איכא שנאמר ובצל ידי כסיתיך ודו"ק.

והנה בארנו בהפטרה פ' פקודי כשההשגחה היא בהעלם כמו בזמן הגלות הזה הארוך אז הקדושה על מקום מקדש בהעלם ועומד אחר כתלינו לכן אסור להקריב על מקום מקדש, שבגלות אין נראית קדושה על המקדש אבל להקריב בבמות גם כן אסור שבהעלם עוד הקדושה קימת יעו"ש מבואר מאוד מה שאמר השם יתברך לשלמה הקדשתי את הבית הזה כו' שמי שם עד עולם שבזמן הגלות גם כן קדוש אמנם רק בהתגלות רק תפילין של יד לבד, והיו עיני ולבי שם כל הימים שביום שבזמן שישראל בארץ ועשרה נסים נעשו במקדש לבד הקבועים אז יראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך ואז יהיו תפילין של יד ושל ראש ששניהם הם שם מ"ב וזה והיו עיני ולבי שם כל הימים זה עיני הוא תפילין של ראש בין עיניך ולבי זה תפילין של יד שהן שימה כנגד הלב אבל בלילות הן רק תפילין של יד ומקום מקדשו מסור לזרים עד בוא גואל בב"א.

בגמ' בעו"ג ד' ע"ב לא ליצלי אינש מוספין וכו' ביחיד בג' שעי ואב"א משום כו' דעוסק בתורה דכתיב ביה אמת דין דלא כתיב בי' אמת עביד לפנים משוה"ד כן מפורש בנחמיה ט' משפטים ישרים ותורות אמת. לכן אמר וכל מאמינים שהוא דין אמת בתורה דכתיב בה אמת ואז אינו עושה לפנים משורת הדין, ההגוי באהי' אשר אהי' זה שם מ"ב השם הנורא שיודעו אימתו מוטלות על הבריות ואין מוסרין אותו אלא למי שמעביר על מדותיו פן ינקם מאויביו הלא נפחד מעומק הדין.

ויאמר אלקים אל משה אהיה אשר אהיה וכו' ויאמר עוד וכו' כה תאמר אל בני ישראל ד' אלקי אבותיכם כו'. פירוש שהבורא ית"ש השגת הויתו נצחית ובלתי מושגת קדמון ושלם בתכלית השלימות בקדמותו האמיתית לא"ס רק משתנה בשמותיו לפי השגת הנבראים וכמאמרם ז"ל כשאני עושה דין וכו' וכשאני עושה חסד כו' ופעולותיו המה לפי צורך הנמצאים ולפי שלימות הנבראים ואמר לו למשה התגלות חדשה בשם הויה אשר לא נתגלה בזה להאבות בעודם בחיים עלי ארץ ולכן הקדים, כי חלילה לא ידמו שנהיה אצלו שום השתנות או הוספה בשלימותו חלילה רק אני ד' לא שניתי וזה שאמר כי אנכי אינני כהמושגים זולתי אשר המה מקבלים הוספה ושינוי ויתכן להיות בם מחר מה שאינו היה אתמול וזה תכלית בריאותם כמו שאמר אתהלך (להלוך תמיד ממעלה למעלה) לפני ד' לא כן הבורא חלילה רק מה שהוא יהיה לעתיד בבוא משיח קדשינו ויראינו נפלאות לא ישוער לשכל המלאכים (וכמאמרם ז"ל עתידין צדיקים שמלאכי השרת כו') הוא כעת וכן היה טרם הבריאה בלי שום שינוי ותמורה וזה שאמר מה שאנכי עתיד להיות כבחור ביום קרב בקריעת ים סוף כזקן ויושב בישיבה במתן תורה ועוד ועוד הנני אנכי כעת וכן הוא אמור לנצח שמה שיושג אצל הנבראים בזמן העתיד הוא כן בזמן הקודם וזה אהיה אשר אהיה שהנני מה שאהיה לזמן הבא ובזה רמוז כי ישיגו בו עוד השגה יתרה ונפלאה וזה אשר אהיה בשעבוד ש"מ שעדיין אין השגתו בשלימות לכן מה אני מזכיר להם צרה אחרת ולכן כה תאמר לבנ"י אהיה פירוש שהנני תמיד בלי שום שינוי חלילה כו' וכה תאמר לבנ"י ד' אלקי וכו' ודו"ק. ולזה כוון בזוה"ק פ' ויקרא ר"א פתח. אהיה דא סתימתה עילאה כו' דזמן כו'.

מעודי נתקשתי ומצאתי במגיד משרים אם שם אהיה הוא כתר למה מותר להגות ושם הויה אסור. ונראה פשוט כי קצת השגה יש מחכמה עיין מגיד שם, אם כי השגה גמורה אי אפשר אף לנברא יותר שלם. וזה שאמרו דע מה בחינת מה הוא סוד החכמה למעלה ממך ושם הויה רמוז כתר בקוצי דיו"ד יעוין ולכך הוא שם שקרא לו אדם כמו שאמרו ויקרא לו כו' והוא שלימות ותכלית השגת הנבראים להיות כהשגת אדם קודם החטא שקרא שמות, לכן אסור הוא להגות כי השגת הנבראים בהשי"ת אינו על שלימות האמיתי כפי מה שהוא וזה נפמש"כ הקדמונים הפשט כי הוא כמו יהי"ה וי"ו במקום הי' ועוד הכל כפי מה שמדבר האדם על השגתו בהשי"ת ולכן אסור להגות אבל שם אהיה הוא מה שאנו משיגים ומבינים כי השי"ת מכיר את עצמותו בתכלית השלמות וזה דבר השי"ת לעצמו כביכול אהיה זה ההשגה מבינים הנבראים השלמים על צד השלימות לכן מותר להגות והבן היטב: וראה לשון רבינו ביסוה"ת פ"ב ה"י הקב"ה מכיר אמתו כו'.

אלקי אברהם יצחק ויעקב פירוש מה שהבטיח לשלש אבות ביחד אבל שלש אומות קני קניזי וקדמוני שלא הראה רק לאברהם לבד זה לא יתן לכם כעת רק פירשן לעתיד כמו שאמר במ"ר לכן כתוב חד אלקי בכולן ודו"ק.

ב"ב ע"ה ג' נקראו על שמו של הקב"ה. צדיקים שנאמר כל הנקרא בשמי משיח דכתיב וזה שמו אשר יקראו ד' צדקנו ירושלים כו' ד' שמה אל תקראו שמה אלא שמה הכוונה דהוראת השם מובן על ג' דברים האחד כי הוא מחוייב במציאותו והוא בעצמו סיבת מציאותו וכל אשר זולתו המה אפשרי המציאות וסיבת מציאותם הוא רצונו יתברך להמציאם וזה חותמו של הקב"ה אמת שזה קרוי אמת. יעוין ספר המדע פ"א ה"א ב' ג' בזה. הוראה השנית שהוא נצחיי אין ראשית לראשיתו ואין סוף לאחריתו וזה הי' הוה ויהי' השלישית על השגחתו הפרטית וקיומו הנמצאים בכל עת ורגע כי זה מאמרם שתלוים בזרועו של הקב"ה ואינו כמו פועל שעשה כלי ששוב אין צריך אל הפועל, רק הוא מחיה אותם ומהוה אותם כל רגע בלי הפסק ובהפרד רצונו מהם נעדר מציאותם וזה מהוה כל עלמין ובערך ייחס אל הנבראים כפי מה שעלה ברצונו יתברך אי אפשר לעולם בלא צדיקים והמה סיבת הנמצאים זולתם א"כ יש להם יחס בהוראה הראשונה שמחויב המציאות האמיתי יתברך וברצונו סיבת כל הנמצאים המה צדיקים וזה כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו שתכלית הבריאה ליתן כבוד להשי"ת ובאין צדיקים אין כבוד משיח הוא נשמתו בערך הנבראים עלה במחשבה טרם נברא העולם ויהיה עד סוף הבריאה וכמו שדרשו לפני שמש ינון שמו והוא ביחס הוראה השנית. ירושלים היא מקום ההשגחה הפרטית וזה ד' שמה, ששם הוא ד' ועיניו צופיות תמיד שאפילו בארץ ישראל כתיב אשר ד' דורש אותה תמיד ומכש"כ ירושלים. זה יתיחס אל הוראה השלישית השגחה הפרטיית וזה אשר נקראו בשם ד' ודו"ק: ויתכן דלזה כוונו ובכן תן כבוד ד' לעמך הוא כבוד שמתייחסים בשמו של השם של הקב"ה ודו"ק.

טו

זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור יתכן כי מה שמתיחס על האבות אלקי אברהם יצחק ויעקב הוא שמי לעולם כי ברית אבות לא תמו כמוש"כ ר"ת בפרק במה אשה והיינו מה שאני מוציאכם ממצרים אשר זהו ראשית דבקות השי"ת להאומה הישראלית ורובי מצות בנוים ע"ז כמו פסח וסוכה ומועדים וכיו"ב ולכן הקב"ה מתאר עצמו תמיד אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אני ד' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וכי"ב לאין מספר הוא זכרי לדור דור כאמור בנביאים ולא יאמר עוד חי ד' אשר העלה מארץ מצרים כ"א חי ד' אשר העלה ואשר הביא ב"י מארץ צפונה ומכל הארצות כו' דתהא יציאת מצרים טפל יעו"ש ושקלו וטרו בזה בסוף פ"ט דברכות עיי"ש והבן.

טז

פקד פקדתי אתכם ואת כל העשוי לכם במצרים ואומר אעלה אתכם מעני מצרים פירש אבא מארי ז"ל ע"ד הציור דידוע דברי רז"ל כי השי"ת בדעתו שוקל במאזני צדק מה שיש לזכות ומה שיש לחייב ואמרו נושא עון והזכות מכביד והכל במשל כפי שידוע שקול הדבר אצל תמים דעים כמוש"כ הרמב"ם. כן הכתוב מדבר כאן פקד פקדתי שתי פקידות אתכם הוא מצב ישראל שהפרו ברית מילה ועובדין ע"ז. אף רואה אני את העשוי לכם במצרים קושי השעבוד והצרות שמעבירים אותם ע"ד קונם והמאזנים שקולים. וגזרה חסדו להיות נושא עון ומכביד מאזני השעבוד, וזה אומר אעלה אתכם נגד מה שאני רואה מעני מצרים והעוני והשעבוד בפרק מכביד המאזנים והבן.

יט

כי לא יתן כו' ולא ביד חזקה. פירוש, דהנפש הישראלי המוכרח ע"י הכאה נפשו מתאווה אל השלימות האמיתי וע"י כפיה סרה ממנו תאות החומר ונשאר הנפש נהנה מקיום רצון השי"ת כמו שכתב הרמב"ם הל' גירושין פ"ב אבל הוא לא יסכים ברצונו המוחלט ולא ע"י ידי יד חזקה שאף אם יכוהו ביד חזקה ויכפוהו ג"כ לא יתן להלוך ברצונו רק בעל כרחו דזה אינו נתינה ברצון ודוק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.