לחם משנה/יבום וחליצה/ב

לחם משנה ‏ יבום וחליצה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

יבמה שנתייבמה ואמרה בתוך ל' יום לא נבעלתי וכו'. וכתב ה"ה ופי' ז"ל דהגט זה נתן עכשיו דאי קודם כניסה אפילו לאחר שלשים יום היתה וכו'. קשה דהא אמר שם רב אשי בגמ' (דף קי"ב) התם [כותב] גט לזיקתו הכא [צריך] גט למאמרו x ופי' דנתן גט לזיקתו ונפסלה עליו ומחלוקתם הוא דחד אמר דבעל אחר הגט ודי בגט דיש ביאה אחר גט וח"א שצריך חליצה מפני שעדיין לא בעל והשתא תיקשי ליה אמאי לאחר ל' יום מבקשים כיון דאוקי ברייתא דנתן לה גט א"כ היא נאמנת דכיון דאיכא איסורא מוקי איניש נפשיה ואולי לא אמרו כן אלא לומר דר' אמי לא מוקי התם גט לזיקתו הכא גט למאמרו וכו' משום הך סברא וכיון שכן מה שאמר כשגט יוצא מתחת ידה ע"כ אחר כניסה ומ"מ קשה מניין להם שר' אמי ור' אסי חולקים בהא דילמא לא בעי ר' אמי לאוקמי בברייתא ב' גיטין כרב אשי אבל לענין הך סברא לעולם דמודה ליה וגם צריך טעם למה לא פסק רבינו כרב אשי דהוא בתרא. עוד כתב ה"ה והטעם לזה דכיון דאיהו אמר בעלתי וכו' קשה דהא בסוף הלשון כתב לדעת רבינו דאפילו דשניהם אומרים לא בעלתי צריך גט משום דחזקה דאחר שכנסה בעלה ואיך כתב כאן דמשום דאמר לא בעלתי צריך גט, וי"ל דלא כתב ה"ה כן אלא לסתור הגירסא שגורס בדברי רבינו שיכפו אותו לבעול או יוציא בגט וטעמייהו דמהימנינן ליה להך דאמר בעלתי ועדיין לא נחית ה"ה לבאר פירוש זה בלשון רבינו דאחרי כן חדשו ולמד ועוד שמה שאמרו הנהו שניהם וכו' השתא רצה לדחות הגירסא עם הפי' שפירשו רוב המפרשים ולא רצה להכניס עצמו בזה עד לבסוף ודוחק. עוד כתב ועוד י"ל שמה שאמרו הנהו שניהם מודים וכו' לפי זה צ"ל הברייתא דקאמרה הוא אמר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אע"פ שחזר ואמר לא בעלתי ה"ה אע"פ שלא אמר בעלתי אלא ששניהם מודים שלא נבעלה שצריך גט ומאי דנקט שאמר בעלתי הוא להודיענו דאע"פ שהוא מתחלה אמר בעלתי והוה ס"ד דכופין קמ"ל כיון דחזר ואמר לא בעלתי צריכה חליצה כלומר מבקשין אבל לא כופין כדכתב רש"י ז"ל וקשה קצת א"כ למה לא פירש רבינו כשאמר ואם היה מודה שלא בעל כופין דבעינן הודאה מתחלה ועד סוף דאי חזר ואמר לא בעלתי אין כופין אלא מבקשין וקצת דמיון יש לקושיית ה"ה שהקשה דאי מאי דקאמר רבינו כופין אותו שיבעול או יחלוץ איירי כשאמר בעלתי היה לו לרבינו להודיענו דין הברייתא ולא אמר שאע"פ שחזר ואמר לא בעלתי שצריך גט אלא ודאי שרבינו איירי באמר לא בעלתי מתחילה ועד סוף ובהכי קאמר דצריך גט והך קושיא נמי שהקשיתי דכוותה היא קשה קצת דהיה לו להודיענו דין הברייתא. עוד כתב ה"ה ז"ל דכיון שכנס מסתמא בעל שמא יאמרו יבמה שנתייבמה יוצאה בחליצה וכו'. לשון זה מגומגם אצלי דנראה דתרי טעמי הוי דטעמא דכיון שכנס מסתמא בעל הוא דאי אמרינן דודאי בעל וטעמא דשמא יאמרו וכו' הוא דאע"ג דאמרינן דלא בעל מ"מ צריך גט שלא יאמרו יבמה שנתיבמה יוצאה בחליצה ולפי טעם שני זה קשה טובא דא"כ כיון דאנן אמרינן דלא בעל אלא מה שצריך גט הוא משום שלא יאמרו אמאי פטרינן לצרה שאמרו לקמן וכי מפני שאנו כופין ומבקשין נאסור צרה וכו' אלא ודאי טעם ראשון עיקר. ואפשר דהך כתבו ה"ה לסניף לטעם הראשון ועכ"פ נראים שני טעמים ואע"פ שהלשון מוכיח שהכל טעם אחד. עוד כתב ה"ה ונ"ל ראיה וכו'. הראיה שהביא מדברי רש"י אע"פ שיש לדחות דמה שאמר רש"י ז"ל דאע"ג דאמרה יבמה לא נבעלתי הוא כשהוא אמר בעלתי ולכך צריכה גט ולא תאסור צרה אבל כששניהם מודים שלא נבעלו אינה צריכה גט ותאסור צרה, מ"מ הביא ראיה ממאי דקאמר דחזקה כונס את האשה בעל לאלתר דכיון שכן אפילו לא אמר בעלתי סמכינן אהך חזקה:

ט

וכן אם היה (אחיו) הגדול במדינה אחרת וכו'. על זה הוא שכתב ה"ה פירוש קטן הנזכר כאן ר"ל קטן מאחיו וגדול בשנים דאל"כ איך חולץ ומ"ש בספרים ופירש ז"ל קטן הנזכר ר"ל גדול בשנים וקטן מאחיו ט"ס הוא וצ"ל פירוש קטן הנזכר כאן רוצה לומר גדול בשנים וקטן מאחיו:

יב

אמר הגדול איני רוצה וכו'. כתב ה"ה דגירסת רבינו בפרק כיצד (דף כ"ד) בהא דאביי קשישא מצוה בגדול וכו'. ויש לתמוה עליו מה שתמה הרשב"א דא"כ אמאי הקשו בפרק כיצד מאביי קשישא הו"ל לאקשויי ממתני' ונראה דממתניתין ה"א מאי גדול בכור כדכתב שם רש"י ז"ל ואע"ג דלא קאמרה מתניתין בכור הו"א דרך המשנה הוא לדבר לשון סתום אבל אביי קשישא אם פירוש דבריו הוא בכור היה לו לומר בכור בפירוש דאין דרך לדבר לשון הברייתא כל כך סתום ועם זה נאמר דחידוש זה השמיענו אביי קשישא כלומר דמאי דקאמר מתניתין גדול אינו בכור אלא ר"ל גדול ממש וכ"ת א"כ למה לא הביא הרי"ף ההיא דאביי קשישא כדי לגלות לנו דגדול שאמר במשנה אינו בכור וי"ל דסמך על פשט המשנה המוכיח שהוא גדול ממנו ולא הוה אמרינן הכי אלא בדרך דחייה אבל ודאי פשט הלשון מוכיח שאינו בכור ולזה לא הצריך להביא הא דאביי:

טו

יבמה שנדרה הנייה מיבמה בחיי בעלה וכו'. הרי"ף מפרש ההיא פלוגתא דיבם הרי הוא כבעל כפי' התוספות לענין דאין כופין ולמ"ד אינו כבעל כופין. וכתב שם טעמא דנדרה בחיי בעלה הא לאחר מיתת בעלה הויא מורדת משמע דליתא לדשמואל דאמר אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ע"כ. וקשה איך למד דליתא דשמואל לימא דאיתא והחילוק שיש בין נדרה בחיי בעלה לנדרה לאחר מיתת בעלה הוא דלאחר מיתת בעלה אין כופין לו אלא מבקשין לבד ואם לא רצה היא תשב עגונה כיון שהיא נתנה אצבע בין שיניה אבל לעולם אין כותבין עליה אגרת מרד ואם היה בחיי בעלה כופין לחלוץ לה ולא תשב עגונה. וי"ל דמשמע ליה להרי"ף מדקאמר יבם הרי הוא כבעל ובבעל כשנדרה מן היהודים הויא מורדת ואבדה כתובתה ה"נ הויא מורדת ואבדה כתובתה ואע"ג דרב אמר אינו כבעל ע"כ לא פליגי אלא בחיי הבעל אבל לאחר מיתה הוי כבעל וכי היכי דבבעל נקרא מורדת ואבדה כתובתה ה"נ כן הוא אבל ה"ר אפרים תלמידו הקשה עליו לפי' זה כמבואר בהרא"ש ז"ל וכן נראה דעת הראב"ד ז"ל בהשגות ולדעתם מה שאמר הרי הוא כבעל אינו [אלא] לענין הכפייה לבד אבל דין הפסד כתובה אין לו ויש לרש"י ז"ל בזה פירוש אחר שלא נלמד משם דין זה אבל הרי"ף פירש פירוש התוספות כדפרישית. עוד כתב ה"ה ורישא דקתני כופין אותו משום דאמרינן דלא מסקא וכו' נראה דכתב כן להכריע הפירוש דודאי הוא כשיש כעס לה עם היבם משום דקאמר בגמרא לאו מסקא ואי איתא דהוא בלא כעס ודאי דמסקא כיון דבלא מריבה אסרה עצמה על היבם למאי הילכתא אלא ודאי מסקא אדעתה:

טז

יבמה שתבעה היבם לחליצה וכו'. דברים אלו מבוארים בכתובות (דף ס"ד) שהקשו על ההיא דשמואל דאין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם מברייתא דקאמרה אחת לי ארוסה וכו' אחת לי שומרת יבם ותירצו כאן [שתבע לחלוץ] כאן [שתבע] לייבם דא"ר פדת אר"י תבע לחלוץ נזקקים לו תבע לייבם אין נזקקים לו והקשו מ"ש לייבם דאין נזקקים וכו' וסובר רבינו דהך קושיא הוי לפי משנה ראשונה. וא"כ לפי משנה ראשונה בין ליבם נזקקים ובמסקנא תירצו דהא דר"י ושמואל איירי במשנה אחרונה. וה"ה כתב שיש מפרשים שסוברים שקושיא זו הוי לפי משנה אחרונה והקשו דאע"ג דמצות חליצה קודמת מ"מ ליבום אמאי אין נזקקים וכו' אבל לפי משנה ראשונה ודאי דלחלוץ אין נזקקים וכשתירצו בגמרא כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה ק"ל קצת לפירוש זה דההיא דר"י דאמר תבע לחלוץ נזקקים וכו' כפי פירוש זה כמאן מוקמינן ליה דלמשנה ראשונה לחלוץ אין נזקקים ולפי משנה אחרונה מאי שנא לייבם דלא דהא הקושיא שהקשו בגמרא לפי משנה אחרונה היא נהי דלפי האמת תירצו קושיא דשמואל אבל הא דר"י לא תירצו ולפירוש רבינו אתי שפיר:

יז

אם רצה היבם לייבם מייבם ואין לה עליו כתובה וכו'. לשון רבינו נראה דאפשר לו לשהות ליבם עם אשתו בלא כתובה וזה א"א כדכתב ה"ה בשם הרשב"א והרמב"ן ודבריהם דברים נראים כדכתב ה"ה אבל מ"מ לשון רבינו קשה להולמו וצ"ע:

יט

נתקדשה לאחר לא נאסרה על יבמה כו'. כתב הרמב"ן וזה תימה בעיני שנחמיר בזו יותר מן האשה וכו' ואם נתגרשה מותרת נמי למקדש. משמע דפשוט לו כן אבל במשנה לא אמרו בפרק האשה רבה אלא אמר לה מת בעליך ונתקדשה לאחר מותרת לחזור לו אבל למקדש אם גירשה זה לא הוזכר במשנה אם הותר ואפילו שאסור לא תיקשי מידי להא דרבנן אלא שאולי פשוט לו להרמב"ן ממקום אחר ולקושיא זו תירץ ה"ה דשאני התם דהוא ברשות והכא שלא ברשות דאם נשאת הכא ברשות כגון שא"ל מת יבמיך ונתקדשה ואחר כך בא יבמה וחלץ לה מותרת למקדש וא"ת א"כ אמאי לא מוקי (בבא ג') [בכה"ג] בגמרא מימרא דשמואל בפרק האשה רבה (יבמות דף צ"ב:) דאמר אם היה יבמה כהן חולץ לה ושריא ליה כשהקשו התם אתגורי אתגור לימא דאיירי שמואל בגוונא דמתניתין דהתם דנשאת ברשות ולא היה צריך לדחוק ולהפוך המימרא ולומר אם היה יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו. וי"ל דמשמע ליה חולץ שחולץ בע"כ כדכתבו שם התוספות ולהכי פריך דאמאי חולץ בע"כ ולכך הפך המימרא והשתא שפיר קאמר נותן גט בע"כ:

כא

כל יבמה שהיא ספק מדבריהן וכו'. כתב ה"ה שהוא בפרק החולץ. ונ"ל שלמדו מההיא דהביא ריש פ"א גבי ההיא דרשב"ג דאמר אם לא שהה שלשים יום ספיקא אמר דאם נתקדשה לכהן אינה חולצת וא"ת שא"ה דלרבנן הוי היתר ודאי דהוי ולד מעליא ולר"ש הוי ספק דלא שהה ספיקא הוי וכיון שכן אין ספק דר"ש מוציא מידי ודאי דרבנן בדיעבד מיהא מסתייה לכתחילה חיישינן לר"ש אבל מיהו דלכ"ע הוי ספיקא לעולם דמוציאין וי"ל דהתם אמרינן גבי מעוברת חבירו כמאן נעביד משמע דאי איכא שום תנא דמתיר אע"ג דאיכא חד דאוסר ודאי אין מוציאין והרי הוא ספק אם הוא כמתיר או כאוסר ומ"מ אין מוציאין כיון דהוי ספק דרבנן א"כ למדנו מכאן דכל ספק מדרבנן אין מוציאין והכרח זה מבואר בדברי מ"כ הובא בב"י סי' קנ"ט ע"ש:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף