לחם משנה/יבום וחליצה/ג

לחם משנה ‏ יבום וחליצה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

אמר זה אחי או שאמר יש לי אחין כו'. כתב ה"ה ואמר אביי התם (דף ס"ד) דלרבי אפילו מוחזק לן באחין ואמר איהו אין לי אחין וכו' ומתבאר בגמרא בב"ב שאין הלכה כרבי לפי אוקימתא זו וכו' כוונתו על מ"ש גבי ההוא דמוחזק לן בגויה דלית ליה אחי ואמר בשעת מיתה נמי דלית ליה אחי ואמרו שם דמשום דאית ליה קלא דאית ליה עדים דאית ליה אחין במדינת הים אינו נאמן ומשמע ליה דה"ה להיכא דאית ליה חזקה ומפני כך כתב שאין הלכה כרבי אלא כרבי נתן ותימא דאפילו כרבי נתן לא אתיא ההיא דהא רבי נתן לא קאמר בפרק האומר אלא היכא דבשעת קידושין אמר אין לי אחין והוה מוחזק שיש לו ואח"כ בשעת מיתה אמר שיש לו דנאמן לאסור וטעמא דהדר ביה בשעת מיתה הא אם לא הדר ביה נאמן במ"ש תחילה וכן פירש"י ז"ל ומוכרח הוא דאל"כ אלא אפילו שלא יחזור אינו נאמן במ"ש תחילה למה אמר נאמן לאסור למה לנו לאסור לנאמנותו הא אוקמי' אחזקתיה א"ו דאם לא הדר ביה נאמן וא"כ ההיא דב"ב כמאן. גם על הר"ן יש לי כעין קושיא זאת שכתב דקי"ל כרבי דנאמן להתיר וכתב ויש לדקדק דאי קי"ל כרבי נקטינן דאפילו בדמוחזק לן דיש לו אחין נאמן לומר אין לי אחים ואלו בפרק יש נוחלין אמרינן ההוא דהוה מוחזק לן באחין לא מהימן לומר וכו' והשתא קשה לי נמי למה כתב שלא תפול קושיא זו אלא אי קי"ל כרבי אפילו אי קי"ל כרבי נתן תפול הקושיא דע"כ ל"ק אלא היכא דהדר אבל היכא דלא הדר לא. ונ"ל לתרץ קושיא זאת עם מה שנעורר קושיא אחרת והיא דאמאי לא אוקי בגמרא אביי ברייתא דמוחזק לן באחי ומוחזק לן דלית ליה בני ואע"פ כן אמר יש לי בנים הוא נאמן ואמאי קאמר ולא מוחזק לן בבני דמשמע דלא ידיע לן אי אית ליה או לא אפי' דמוחזק לן דלית ליה הוה מצי לאוקמי וכ"ת דמאי דלא מחזיק לן הוי כאילו אמר מחזיק לן דלית ליה א"כ מה נסתפק ה"ה לקמן בלשון המתחיל נאמן עד אחד אם כשהוא מוחזק דלית ליה בני אם הוא נאמן או לא הא ודאי דנאמן דהא קאמר כאן רבי דנאמן ורבי נתן ע"כ לא פליג אלא משום דהדר אבל לא הדר לא אלא ודאי דמאי דקאמר בגמרא דלא מחזיק לן בבני הוא דלא ידיע אי אית ליה בנים או לא ונראה לומר דלכך אוקמוה בגמרא בדלא ידיע לן אי אית ליה אי לא דמשום הך חלוקה נקט רבי נתן נאמן לאסור דהשתא כיון דהך דקאמר דאית ליה בנים אינו לגמרי נגד החזקה דבענין הבנים לא ידיע אי אית ליה ואע"ג דידיע דאית ליה אחים מ"מ אין זה נגד החזקה לגמרי ולכך אי לא הדר ביה בשעת מיתה נאמן אבל אי הדר אהדר החזקה למקומה ונאמן לאסור אבל בענין האחים ואיהו אמר אין לי אחים לא הוצרך לומר ר' נתן נאמן לאסור דאע"ג דלא הדר ביה אינו נאמן והשתא שפיר אתי ההיא דב"ב כרבי נתן וא"ת אכתי תפשוט דהיכא דמוחזק לן דלית ליה בני ואמר יש לי בנים אינו נאמן אמאי מוקי גמרא בדלא מוחזק לוקמא בדמוחזק לן דלית ליה והוה שמעינן דאפ"ה נאמן אי לא הדר ביה וי"ל דהשתא הוי רבותא טפי היכא דהדר ביה דאע"ג דמ"ש ראשונה אינו כנגד החזקה לגמרי דלא מוחזק לן דלית ליה בנים אפ"ה אי הדר ביה נאמן לאסור:

ד

מי שזנה עם אשה וכו'. כתב ה"ה והרשב"א ז"ל כתב בתשובה דכל שראינו שבא עליה כו'. מה שהצריך הרשב"א ז"ל שראינו שבא עליה אע"ג דבגמרא אמרו בסוף פרק אלמנה לכ"ג (יבמות דף ס"ט:) דיימא מיניה ודיימא מעלמא דמשמע דבחשודה מיניה סגי כבר כתבו התוס' דדיימא מיניה ר"ל כשידוע שבא עליה:

אעפ"י שהוא בנו לענין ירושה כו'. כתב הטור שהקשה עליו הרא"ש ז"ל ולמה יוציא הממון מחזקת היורשים וי"ל דשאני ממון דבידו להורישו אם ירצה וכיון שהוא אומר שהוא בנו הוי כמורישו ולכך נאמן אבל גבי איסורא לא:

ה

נאמן עד אחד להעיד ליבמה שמת בעלה ומתייבמת על פיו. כתב ה"ה וכן הכריע הרשב"א ז"ל וכתב דאין ראיה מבעל כו'. וא"ת דהיכי כתב דשאני הכא דהיא דייקא ומינסבא הא ע"כ טעמא דנאמן לא הוי אלא משום דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא דאי משום דדייקא ומינסבא הא היא עצמה תוכיח כדאמר שם בפרק האשה רבה דלא מהימנא א"ו משום מילתא דעבידא לאיגלויי הוא. ועוד קשה לדעת רבינו דסובר דהך בעיא איפשיטא א"כ הנהו בעיי דעד אחד דקטטה ועד אחד במלחמה בפרק האשה שלום שכתב בהו דס"ל לרבינו בסוף הלכות גירושין דלא איפשיטא תיפשוט מהכא דהא פשיטנא מהכא דטעמא הויא משום מילתא דעבידא לאיגלויי. וי"ל דהוא מפרש כמו פירוש התוס' דבעיין דעד אחד ביבמה הכא הוא טעם הי מינייהו הוי עיקר טעמא אי הוי משום דעבידא לאיגלויי ובדיוקא זוטא מהני או דילמא עיקר הטעם משום דדייקא ובעינן דיוקא רבה והשתא אמרינן דתרוויהו איתנהו טעמא דעבידא לאיגלויי וטעמא דדייקא ומינסבא והשתא לפי האמת אפשר לומר דעיקר טעמא משום דדייקא הוא ולא משום דעבידא לאיגלויי וכ"ת א"כ היא עצמה אמאי [אינה] נאמנת י"ל דבאשה ליכא אלא טעמא דדייקא לחוד אבל בעד דהוא סניף לו טעמא דעבידא לאיגלויי סגי אע"ג דאין זה עיקר הטעם מהני והשתא לפ"ז אכתי תיבעי לקמן דאפשר עדיין טעמא משום דייקא והתם ביבמה הוי דיוקא רבה ולכך מהני אבל בקטטה ומלחמה דהוי דיוקא זוטא לא וכדכתבו התוס' ע"ש וא"כ אע"ג דתיפשוט בעיין דיבמה דמהני אפשר משום דעיקר טעמא הוא משום דעבידא לאיגלויי ואין עיקר טעמא משום דדייקא ומינסבא אבל הך הוי דיוקא רבה והתם לא הוי רבה כ"כ והשתא אתי שפיר דקאמר הרשב"א דשאני גבי עד דדייקא היא דלעולם בעי דיוקא בין דנאמר טעמא דעבידא לאיגלויי בין דנאמר דייקא ומינסבא אלא דלטעמא דעבידא לאיגלויי סגי דיוקא פורתא ולטעמא דדייקא ומינסבא בעינן דיוקא רבה:

טז

אבל זו הצרה שהיתה עם בעלה וכו'. נ"ל שהוא מפרש מ"ש בפרק האשה שלום אמר זעירי לעצמה שלשה חדשים לחבירתה תשעה דלעצמה היינו הצרה שבמדינת הים ולחבירתה היינו שבכאן ורש"י ז"ל לא פירש כן אלא הכל קאי אצרה שבכאן ופירש מ"ש ולחבירתה בשביל חבירתה ולפי פירוש זה מחוור יותר דפשטא דמילתא קאי אצרה שבכאן דעלה הקשו בגמרא ולעולם ועל דא תירצו בגמרא וכו' אלא שהוא דחוק קצת שפירוש לעצמה ר"ל בשביל עצמה וכן לחבירתה בשביל חבירתה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף