משנה למלך/יבום וחליצה/ב

משנה למלך ‏ יבום וחליצה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד. כתב הטור סי' קס"ו דהיינו דוקא כשנפלה מן הנישואין אבל נפלה לו מן האירוסין אינו קונה בביאת שוגג וטעמו מהא דתנן אחד המערה ואחד הגומר קנה ואמרינן בגמרא מאי קנה רב אמר קנה לכל ושמואל אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפרשה ואוקמוה בלישנא בתרא מן האירוסין ד"ה לא אכלה וכתבו התוספות והרא"ש דלענין תרומה לאו דוקא דה"ה ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה. ועיין במ"ש התוס' פ"ד דסוטה (דף כ"ד) ד"ה ורבי יונתן ודוק:

ד

בד"א שנתכוון לבעול כו'. נסתפקתי בהא דקי"ל דביבמה אינו קונה אלא בביאה כמאמר הכתוב יבמה יבא עליה וקי"ל דבין שוגג או מזיד קנה אי בעינן בביאה זו עדים דומיא דקידושין דעלמא דקי"ל המקדש בלא עדים אין קידושיו קידושין. או דילמא כי היכי דגזירת הכתוב הוא ביבמה דאפילו שהיו שניהם שוגגים או אנוסים ואפילו היתה היא ישנה קנה ה"נ נימא דביבמה אפילו דליכא עדים קנה. וראיתי להרב שה"ג בס"פ בית שמאי שכתב בשם ריא"ז וז"ל וכן נראה בעיני שאם לא כנס היבם יבמתו ולא נתייחד עמה בעדים ושניהם מודים שבעל בלא עדי יחוד לא נקנית לו באותה ביאה קנין גמור ואינו יכול לפוטרה בגט בלא חליצה שכשם שקידושין וגירושין צריכין עדים כך יבום וחליצה צריכים עדים ע"כ:

ט

וכן אם היה הגדול במדינה אחרת כו'. (*א"ה עיין בסמוך הלכה י"ב):

יב

ולא עוד אלא אם היה אחד מהם במדינה אחרת כו'. כתב ה"ה ואע"פ שנתבאר למעלה וכו' י"ל שכיון שהגדול כאן כו'. וחילוק זה שכתב ה"ה ז"ל דק וקלוש הוא ואין צורך לזה דלא דמי לההיא דלעיל דהתם הוי טעמא דשהויי מצוה לא משהינן וכיון דתלה במי שאינו כאן לא מתקיים מצות יבום וחליצה כלל אבל הכא אף שתלתה במי שאינו כאן הרי יכול לחלוץ לה ואין כאן שהוי מצוה כלל וזהו שכתב רבינו אם תרצה לחלוץ לה כו' וזה ברור ודוק:

טו

יבמה שנדרה הנייה מיבמה בחיי בעלה כו'. משנה בפרק ב"ש. וכתב ה"ה ופירש"י בחיי בעלה ולא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה אלא שהיה להם כעס זה עם זה ע"כ פירוש לפירושו שכל שהיה שם כעס חוששין כו'. ודברים תמוהים הם בפירש"י דהוא סבור שדברי רש"י נאמרו על ואם נתכוונה לכך אפילו בחיי בעלה ולכך נדחק בפירושו הרבה. ובאמת דברי רש"י ארישא דמתניתין דהנודרת הנאה בחיי בעלה נאמרו והוא ג"כ הביאם בריש דברי רבינו ז"ל כנראה דעל יבמה שנדרה בחיי בעלה מיירי ושוב השיאם לדבר אחר. ולפירושו קשה מאי דאתמר בגמרא אדתני אם נתכוונה לכך ליפלוג וליתני בדידה כו' דהוה מצי למידחי עדיפא מינה אשמעינן לא מיבעיא אין לה בנים דמסקא אדעתה דמת בעל אלא אפילו יש לה בנים דכל כי האי לא אסיק אדעתה כל שיש לה כעס חוששין משום שמא נתכוונה ועיקרן של דברים נוסחא משובשת נזדמנה להרב ז"ל ודו"ק: אלא א"כ מרדה ותצא בלא כתובה. כתב ה"ה והראב"ד נראה שמודה לו בדין המורדת כו'. ולא נתבררו לי דברי ה"ה במה שתמה על הראב"ד דהא בנודרת ומתכוונת לאסור עצמה ליבם כתב רבינו דאין כופין אא"כ מרדה כלומר שאמרה מאיס עלי בהדיא. משמע דסתמא כמורדת דבעינא ליה ומצערנא ליה דיינינן לה א"כ מה זו ששנינו כופין ומבקשין דמשמע מיד וזה לא שייך אלא באומרת מאיס עלי. ומה זה שכתב דהנודרת מיבמה אין לך מאיס גדול מזה דרבינו עצמו לא ס"ל הכי ודוק:

כא

גירשה הכהן או מת הרי זו חולצת. כתב ה"ה ז"ל ודברים נראים הם שהרי לא התירוה בלא חליצה אלא כדי שלא לאוסרה עליו כו'. אך ריא"ז בשה"ג פרק החולץ כתב דכיון שהותרה לכהן בלא חליצה אם מת הכהן אין מצריכין אותה חליצה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף