קובץ על יד החזקה/יבום וחליצה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קובץ על יד החזקהTriangleArrow-Left.png יבום וחליצה TriangleArrow-Left.png ב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יד דוד
יצחק ירנן
מעשה רקח
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

מד"ס וכו'. משמע קצת מדברי רבינו דמאמר הוי קנין מה"ת במקצת כיון דקרו לה ד"ס ועי' גמ' יבמות דף כ' קרי לדרבנן ד"ס ועי' בכ"מ ריש הלכות אישות ורש"י במתני' דעשה בה מאמר בפ"ב כתב דמאמר אינה אלא מדרבנן ועי' בתוס' יבמות דף י"ט ע"ב ד"ה גמרי' דג"כ ס"ל דמאמר מדרבנן בעלמא הוא וכ"מ מדקרו לה מאמר וכמ"ש הנ"י משום דאינם קידושין גמורים והוי כמו דבורא בעלמא מש"ה קרי לה מאמר ועי' בתי"ט דכ' הטעם משום שצריך אמירה והרמ"ז סתר לזה דא"כ גם קדושי נשים הוי לקרותו מאמר ובק"ע פ"ב דיבמות הלכה ב' הקש' מי דחיק רש"י לפרש דהוי מדרבנן דהא מבואר בירושלמי דבין לר"ש ובין לרבנן מאמר מה"ת קני במקצת ע"ש ואפשר שמזה הוכיח רבינו מ"ש מד"ס ונראה לי דרש"י ותוס' הוכיחו דמאמר מדרבנן מדמקשה התלמודא יבמות דף י"ח טעמא דעביד בה מאמר וכו' וקשה דלמא לעולם גם בלא עביד מאמר אסור מצד זיקה אלא דנקיט מאמר דמצד זיקה אינה אלא מדרבנן כמ"ש הב"ש וזיקה כה"ג שמת הבעל פשיטא דאינו אלא מדרבנן ועי' בתי"ט בפ"ב דיבמות משנה א' ד"ה עשה בה וכו' למאי דפסקי' כריב"ב וכו' ובק"ע השיג עלי' די"ל דבמת היבם פקעה זיקה והגמ' קאי למ"ד שומרת יבם שמתה אסור באמה ע"ש וכ"מ בתוס' דף י"ח ד"ה והאי וכו' ואנן קיימ"ל דיש זיקה ואסור מיהת מדרבנן ואמאי לא קאמר בגמ' דמש"ה נקיט מאמר דהוי מה"ת ומזה מוכח דס"ל לתלמודא דידן דמאמר אינו אלא מדרבנן ועמ"ש בס"ד בפ"ה.

ג[עריכה]

אחד המערה וא' הגומר קנה. כ"ה במתני' א' המערה וא' הגומר ולא חילק בין ביאה לביאה ועי' בתוס' שם מה שמקש' על רש"י וברש"י שלפנינו כתב תרווייהו ברישא ונראה דס"ל לרש"י בהא דקתני ולא חילק בין ביאה לביאה ה"ק דאין חילוק לענין קני' כי היכא שביאת הגומר קונה לכל הדברים בארוסה כ"ה המערה כמ"ש התוס' שם דף נ"ו ע"א ד"ה לדברים וכו' אף שלא נזכר בדבריהם כ"א בהעראה ה"ה לשלא כדרכה דהא חד טעמא הוא כיון דקונין בעלמא כדדרשי' משכבי אשה ומיושב קושי' התוס' ולכונה זו הביא הרע"ב בפי' המתני' והרמב"ם קרא דמשכבי אשה ע"ש בתי"ט שנתקשה בזה ודוק.

ה[עריכה]

מבקשים ממנו וכו'. ומה שלא הזכיר הרב דין היתר הצרה לרוב באורו כי לעולם אנו מזכירי' כנס וכו' ומחזיקים אותה כבעולה לכל דבר אם לא לטענותיהם כשיש טענת אלה בינו לבינה אבל הוא אינו נאמן לה וכ"ש לצרתה ופשוט הוא ד"ע. ומה שנתקשה בתי"ט על רבינו למה השמיט תי' דר"א בגמ' דף קי"ב דקאמר התם גט לזיקתה הכא גט לביאתה י"ל דס"ל לרבינו כפירש"י שהוא מפרש גט לזיקתה בשכתב לה מפורש גט לזיקתו והוא אומר בעלתי אחר הגט וכמ"ש בח"ר שם א"כ פשיטא דצריך גט שנית בכה"ג דיש ביאה אחר הגט וכמ"ש רבינו בפ"ו ופשוט הוא.

ח[עריכה]

או עד שיבריא החרש. עי' בש"ע קס"א ס"ד והוא פי' הרע"ב.

יב[עריכה]

לא לייבם ולא לחלוץ וכו'. יראה מדברי רבינו פה מדכתב ולא לחלוץ וגם בהלכה ו' הוסיף על מתני' או לחלוץ דס"ל כל"ב יבמות דף ל"ט בפלוגתא דר"י וריב"ל דר"י ס"ל דחליצת גדול עדיפא גם היכא דליכא יבום ודלא כמ"ד דבחליצה ליתא לדין דמצוה בגדול ושי' הרמ"ה משמע דס"ל דלחומרא בעלמא פסקי' כמ"ד דחליצה עדיף בגדול אבל לא לעיקר דינא ומש"ה ס"ל להרמ"ה דוקא היכא דאפשר בגדול אבל אין כופין לגדול אם לא ירצה ועי' ב"י אה"ע סי' קס"א והעיקר כדברי רבינו וכ"נ מדברי הרא"ש בקיצור פסקיו וכופין אותו אלא דאם ביקש ממון הרבה מה שא"א לה ליתן כפי מה שתקנו מדינות כמ"ש בהגהת רמ"א סי' קס"ה והולכין בזה אחר מנהג המקומות והב"ד מחויבין להשתדל בכל עז וכח שלא יחליץ הקטן במקום שיש גדול ויכולים לכופו עד שיאמר רוצה אני ואף שכ' הב"ש ססי' קס"א דגם בטור לא כתב דכופין לא נהירא לי דאין מזה ראי' דלא צריך לפרש כיון דסתם הטור דקיימ"ל חליצת גדול עדיפא ולא כ' מצד החומרא כדס"ל להרמ"ה א"כ ממילא מצוה מה"ת הוא לחלוץ הגדול וכופין אותו וכשיטת רבינו גם הרב בהגהת רמ"א בסי' קס"א הוסיף או לחלוץ משמע דדעתו כדעת רבינו ובאמת דברי הב"ש שם תמוהים וקיצר במקום שהי' לו להאריך דכ' שם דאם יש להגדול אשה אז חולץ הקטן והביא דברי הריטב"א שכ' הב"י וזה הדבר תמוה מאוד דתקנת ר"ג ידחה מצות של תורה לשי' רבינו דחליצת גדול עדיפא ותמהני על הב"ש שהוא גופי' בסדר חליצה בקצרה אות ל"ו כ' דדעת הרמב"ם דקימ"ל כמ"ד חליצת גדול עדיפא ולדידי' וודאי דכופין א"ו דלענין דינא צריך הגדול לחלוץ גם אם יש לו בנים ופי' דברי הריטב"א י"ל דמיירי שנשתהה הדבר הרבה אם ישתדל חליצה מן הגדול א"נ היכא דהגדול אינו רוצה כלל ויש אח קטן ממנו הגדול מיתר אחים וגם הוא אינו רוצה ויש לו אשה אז לפי שיט' רבינו כולם שווים ונראה דגם לשי' רבינו הגם דס"ל דכולם שווים עכ"פ וודאי דלכתחילה הגדול שבאחים עליו מוטל ביותר אלא דלא כ' רבינו דכולם שווים אלא לענין שלא נקראת מורדת ובזה נסתלק השגת הראב"ד מעל דברי רבינו כנ"ל ועי' הה"מ. ועי' שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' א' אם הגדול מתגורר בעיר אחרת אם יחלוץ הקטן ע"ש וצ"ע לדינא.

טו[עריכה]

יבמה שנדרה וכו'. מ"ש הה"מ על דברי רש"י במתני' דיבמות קי"א תמה עליו בתי"ט דאין דברי הה"מ כהוגן ע"ש ובס' קול הרמ"ז מיישב דברי הה"מ בטוב טעם ע"ש.

טז[עריכה]

שהרי היבם אומר לה וכו'. אפי' לפמ"ש ברפ"א דעל מצוה זו ב"ד כופין לקיים המצוה מ"מ הוצרך רבינו לטעם זה ונ"מ היכא דהיא מרוצה להתיבם ולא לחלוץ לדעת רבינו כמו שביאר המגיד.

כ[עריכה]

היבמה שזנתה. נראה אפי' אם נתייחדת עם א' בפני עדים לא אמרי' אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקדשה ותהי' אסורה ליבם ז"א כיון שעביד איסורא שבא על הזקוקה ליבם עי' במל"מ פ"ו מה' גירושין מ"ש בשם תשו' הרדב"ז ומ"ש בס"ד.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.