מגדל עוז/יבום וחליצה/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ יבום וחליצה ב

א

מדברי סופרים כו' עד ישן לא קנה. ביבמות פרק ר"ג (דף כג) :

נתכוון [להטיח בכותל] עד מ"מ. פרק הבא על יבמתו (דף נ"ג) :

ב

מדברי סופרים כו' עד ישן לא קנה. ביבמות פרק ר"ג (דף כג) :

נתכוון [להטיח בכותל] עד מ"מ. פרק הבא על יבמתו (דף נ"ג) :

ג

מדברי סופרים כו' עד ישן לא קנה. ביבמות פרק ר"ג (דף כג) :

נתכוון [להטיח בכותל] עד מ"מ. פרק הבא על יבמתו (דף נ"ג) :

ד

מדברי סופרים כו' עד ישן לא קנה. ביבמות פרק ר"ג (דף כג) :

נתכוון [להטיח בכותל] עד מ"מ. פרק הבא על יבמתו (דף נ"ג) :

ה

יבמה שנתייבמה עד אחר שכנסה. ביבמות פרק ב"ש (דף קי"א קי"ב) :

ו

מי שמת והניח אחים עד אשר תלד היבמה. פרק החולץ (דף ל"ט) :

ז

לא רצה הגדול עד כופין אותו לחלוץ. ביבמות פ"ב (דף כ"ד) :

ח

אמר הגדול עד יבם או חלוץ. פרק החולץ:

ט

וכן אם היה הגדול עד יבם או חלוץ. פרק החולץ:

י

יבמה הראויה ליבום עד כשאר האלמנות. פרק אעפ"י (דף ס"ד) :

יא

היו היבמין רבים עד כולן שוין כו' עד לא מרדה. פ"ב דיבמות (דף כ"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל ואיך יאמר שכולן שוין וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא מימים קדמונים בין רבותינו בעלי התוספות והספרים הישנים פ"ב דיבמות (דף כ"ד) גמרא מתניתין דמצוה בגדול כו' שיש גורסין בהא דאביי קשישא לא רצה הולכים אצל קטן ופר"י אצל קטן ממנו שהוא גדול משאר האחין ופסק כן ורבים עמדו בשיטתו וכ"כ הר"ם ז"ל מקוצי ובשיטה זו עמד הראב"ד ז"ל וגירסא מפורשת יותר אמנם ר"מ ז"ל רוח אחרת וטעמים רבים בטעמו חדא דגירסתו ספרדית מקובלת לו והיא אצלו הולכין אצל אחין אלמא כולן שוין ועוד שהרי משנה שלימה שנינו אותה בזה הלשון פרק החולץ (דף ל"ט) מצוה בגדול ליבם לא רצה הולכים אצל האחין לא רצו חוזרין אצל הגדול ואומרין לו עליך מצוה או חלוץ או יבם ועוד דאפילו תימא כי גירסת אביי קשישא חולק עם המשנה מ"מ לא שבקינן מתניתין ועבדינן כברייתא ואפילו היתה סתמא כ"ש שהיא יחידאה וסתם מתניתין מוסכמת סתמה רבי ועוד דאמר ר"י בכל התלמוד הלכה כסתם משנה ועוד דהא סוגיין בגמרא דילה שקיל וטרי ומותיב מינה כמה זמנין מכלל דהלכתא היא ודאביי קשישא לא מותיב מינה מכלל דלא קים ליה בגווה או לא מיתניא בי ר' חייא ובי ר' אושעיא ולא מותבינן מינה בבי מדרשא וגם ר"י אלפס ז"ל סמייה מן ההלכות דפ"ב מקמי הא מתני' דפרק החולץ ורבים מרבותינו בעלי התוספות כן גורסין ומסכימים וכן הוא בירושלמי ועל כן הסכים יפה ר"מ ז"ל:

ולא עוד אלא אם היה אחד כו' עד כדין כל מורדת. פרק החולץ נתבארו הדינים ופ"ב דיבמות ופרק המדיר (דף ע"ה) פרק אע"פ (דף ס"ד) וכולהו סוגיין מוכחן כי היבם והיבמה שוין:

יב

היו היבמין רבים עד כולן שוין כו' עד לא מרדה. פ"ב דיבמות (דף כ"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל ואיך יאמר שכולן שוין וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא מימים קדמונים בין רבותינו בעלי התוספות והספרים הישנים פ"ב דיבמות (דף כ"ד) גמרא מתניתין דמצוה בגדול כו' שיש גורסין בהא דאביי קשישא לא רצה הולכים אצל קטן ופר"י אצל קטן ממנו שהוא גדול משאר האחין ופסק כן ורבים עמדו בשיטתו וכ"כ הר"ם ז"ל מקוצי ובשיטה זו עמד הראב"ד ז"ל וגירסא מפורשת יותר אמנם ר"מ ז"ל רוח אחרת וטעמים רבים בטעמו חדא דגירסתו ספרדית מקובלת לו והיא אצלו הולכין אצל אחין אלמא כולן שוין ועוד שהרי משנה שלימה שנינו אותה בזה הלשון פרק החולץ (דף ל"ט) מצוה בגדול ליבם לא רצה הולכים אצל האחין לא רצו חוזרין אצל הגדול ואומרין לו עליך מצוה או חלוץ או יבם ועוד דאפילו תימא כי גירסת אביי קשישא חולק עם המשנה מ"מ לא שבקינן מתניתין ועבדינן כברייתא ואפילו היתה סתמא כ"ש שהיא יחידאה וסתם מתניתין מוסכמת סתמה רבי ועוד דאמר ר"י בכל התלמוד הלכה כסתם משנה ועוד דהא סוגיין בגמרא דילה שקיל וטרי ומותיב מינה כמה זמנין מכלל דהלכתא היא ודאביי קשישא לא מותיב מינה מכלל דלא קים ליה בגווה או לא מיתניא בי ר' חייא ובי ר' אושעיא ולא מותבינן מינה בבי מדרשא וגם ר"י אלפס ז"ל סמייה מן ההלכות דפ"ב מקמי הא מתני' דפרק החולץ ורבים מרבותינו בעלי התוספות כן גורסין ומסכימים וכן הוא בירושלמי ועל כן הסכים יפה ר"מ ז"ל:

ולא עוד אלא אם היה אחד כו' עד כדין כל מורדת. פרק החולץ נתבארו הדינים ופ"ב דיבמות ופרק המדיר (דף ע"ה) פרק אע"פ (דף ס"ד) וכולהו סוגיין מוכחן כי היבם והיבמה שוין:

יג

היו היבמין רבים עד כולן שוין כו' עד לא מרדה. פ"ב דיבמות (דף כ"ד) :
כתב הראב"ד ז"ל ואיך יאמר שכולן שוין וכו': ואני אומר זו מחלוקת ישנה היא מימים קדמונים בין רבותינו בעלי התוספות והספרים הישנים פ"ב דיבמות (דף כ"ד) גמרא מתניתין דמצוה בגדול כו' שיש גורסין בהא דאביי קשישא לא רצה הולכים אצל קטן ופר"י אצל קטן ממנו שהוא גדול משאר האחין ופסק כן ורבים עמדו בשיטתו וכ"כ הר"ם ז"ל מקוצי ובשיטה זו עמד הראב"ד ז"ל וגירסא מפורשת יותר אמנם ר"מ ז"ל רוח אחרת וטעמים רבים בטעמו חדא דגירסתו ספרדית מקובלת לו והיא אצלו הולכין אצל אחין אלמא כולן שוין ועוד שהרי משנה שלימה שנינו אותה בזה הלשון פרק החולץ (דף ל"ט) מצוה בגדול ליבם לא רצה הולכים אצל האחין לא רצו חוזרין אצל הגדול ואומרין לו עליך מצוה או חלוץ או יבם ועוד דאפילו תימא כי גירסת אביי קשישא חולק עם המשנה מ"מ לא שבקינן מתניתין ועבדינן כברייתא ואפילו היתה סתמא כ"ש שהיא יחידאה וסתם מתניתין מוסכמת סתמה רבי ועוד דאמר ר"י בכל התלמוד הלכה כסתם משנה ועוד דהא סוגיין בגמרא דילה שקיל וטרי ומותיב מינה כמה זמנין מכלל דהלכתא היא ודאביי קשישא לא מותיב מינה מכלל דלא קים ליה בגווה או לא מיתניא בי ר' חייא ובי ר' אושעיא ולא מותבינן מינה בבי מדרשא וגם ר"י אלפס ז"ל סמייה מן ההלכות דפ"ב מקמי הא מתני' דפרק החולץ ורבים מרבותינו בעלי התוספות כן גורסין ומסכימים וכן הוא בירושלמי ועל כן הסכים יפה ר"מ ז"ל:

ולא עוד אלא אם היה אחד כו' עד כדין כל מורדת. פרק החולץ נתבארו הדינים ופ"ב דיבמות ופרק המדיר (דף ע"ה) פרק אע"פ (דף ס"ד) וכולהו סוגיין מוכחן כי היבם והיבמה שוין:

יד

כל יבמה שאמרנו כו' עד כשאר כל האלמנות. זה מפורש במשניות ובגמרות אלו הפרקים שהזכרתים ובכמה מקומות:

וכן אם היה יבמה מוכה שחין כו' עד ונוטלת כתובה. פרק אלו הלוקין (דף כ"ג) והביאה ר"י אלפס ז"ל בהלכות פרק המדיר:

נולדו בה מומין כו' עד יחלוץ ויתן כתובתה. בכתובות פרק המדיר (דף ע"ה) :

טו

יבמה שנדרה הנאה מיבמה כו' וכן אם נתכוונה כו' עד ותצא בלא כתובה. פרק ב"ש (דף קי"א) :
כתב הראב"ד ז"ל אין הדעת מודה בזה וכו': ואני אומר גם זו מחלוקת ישנה היא ביבמות פרק ב"ש גמרא מתניתין הנודרת הנאה מיבמה ור"י אלפס ז"ל כתב שם בהלכות גבי בעיין דנטולה אני מן היהודים לגבי יבם מהו כמ"ש ר"מ ז"ל בכאן שהלך בשיטתו ור' אפרים ז"ל הגיה עליו וגם הראב"ד ז"ל כתב עליו מאותו הדרך ובראותי שקדמני קדוש מדבר הוא רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל הצילו מיד שניהם בספר המלחמות בראיות ברורות וסברות נכונות ומסתייע מפירש"י ז"ל ורבותינו בעלי שיטותינו הצרפתים עד שהעמיד דברי שמואל בענין אגרת מרד כמו שהאריך בו ר"י אלפס ז"ל פרק אע"פ כאשר אמר ר"מ ז"ל והאיר נתיב שתקתי והרוצה לדרוש הרשום יראנו משם:

טז

יבמה שתבעה היבם כו' עד מפני היבמה. פרק אע"פ (דף ס"ד) :

יז

יבמה שלא היה לה עד כדרך כל האלמנות. ביבמות פרק יש מותרות (דף פ"ה) :

יח

היבמה קודם שיבא עליה עד רצה חולץ. ביבמות פרק האשה (דף צ"ב) ובירושלמי פרק הזורק ומקצת בסוטה פרק היה מביא (דף י"ח) :

כל זמן שהיה בספק עד סוף הפרק. ריש פרק החולץ (דף ל"ה) ופרק האשה רבה משמע כן:

יט

היבמה קודם שיבא עליה עד רצה חולץ. ביבמות פרק האשה (דף צ"ב) ובירושלמי פרק הזורק ומקצת בסוטה פרק היה מביא (דף י"ח) :

כל זמן שהיה בספק עד סוף הפרק. ריש פרק החולץ (דף ל"ה) ופרק האשה רבה משמע כן:

כ

היבמה קודם שיבא עליה עד רצה חולץ. ביבמות פרק האשה (דף צ"ב) ובירושלמי פרק הזורק ומקצת בסוטה פרק היה מביא (דף י"ח) :

כל זמן שהיה בספק עד סוף הפרק. ריש פרק החולץ (דף ל"ה) ופרק האשה רבה משמע כן:

כא

היבמה קודם שיבא עליה עד רצה חולץ. ביבמות פרק האשה (דף צ"ב) ובירושלמי פרק הזורק ומקצת בסוטה פרק היה מביא (דף י"ח) :

כל זמן שהיה בספק עד סוף הפרק. ריש פרק החולץ (דף ל"ה) ופרק האשה רבה משמע כן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.