טעמא דקרא/שמות/כד
א[עריכה]
ושבעים מזקני ישראל. בר"ה כ"ה א' ת"ר למה לא נתפרשו שמותם של זקנים הללו שלא יאמר אדם פלוני כמשה ואהרן פלוני כנדב ואביהוא פלוני כאלדד ומידד, ומפרש"י שלא יאמר אדם על בית דין שבימיו וכי פלוני ופלוני כמשה ואהרן שאשמע לו עכשיו שלא נתפרשו אמור לו אם אינו כמשה ואהרן הרי הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הם. וצ"ב וכי אם היתה התורה כותבת את שמותיהם האם היינו יודעים מי הגדול ומי לא. וצ"ל שאם היה כתוב שמותיהם היינו יודעים משמותיהם שהשם אומר ומרמז על מהותו של האדם כמו שאחז"ל בברכות ז' ב' דשמא גרים וביומא פ"ג ב' רבי מאיר הוה בדיק בשמא ולבסוף גם רבי יהודה ורבי יוסי הוו דייקי בשמא עיי"ש, אמנם באמת ביל"ש (בפרשת בהעלותך רמז תשל"ו) מפורט שמותיהם אבל מ"מ כיון שלא נכתבו בפסוק א"א לדרוש את שמותם, ודו"ק.
ו[עריכה]
ויקח משה חצי הדם וישם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח. משמע דמה שזרק ע"ג העם הוצרך קבלה בכלי שרת ומה שזרק ע"ג המזבח לא הוצרך קבלה, וצ"ע דגבי מצורע מצינו להיפך (בזבחים מ"ז ב') דמה שזרק ע"ג מזבח צריך קבלה בכ"ש. ומה שזרק ע"ג מצורע א"צ קבלה בכ"ש וי"ל דאשם מצורע שבא לכפרה (אע"ג דאמרי' בכריתות כ"ו א' שלא לכפרה אתי אלא לאשתרויי בקדשים מ"מ מקופיא מכפר דרק באשם נזיר אמרו שם כ"ז א' דלבטלה אתי אע"ג שמתירו ביין ע"ש) צריך קבלה בכ"ש כמו כל חטאת ואשם, אבל כאן בזבחי שלמי צבור דלא אתי לכפרה א"צ קבלה בכ"ש וההזאה על העם הי' כעין הזאה במי חטאת כמבואר ביבמות מ"ו ב' ואף דגם הזאה במי חטאת צריך מכלי אבל א"צ כלי שרת לכן לא כתבה קרא (מיהו בזבחים צ"ז ב' משמע שהאגנות היו לצורך הזריקה וי"ל).
הפטרת משפטים[עריכה]
בסוף הפטרת משפטים חוזרים ב' פסוקים לפ' הקודם כדי לסיים בדבר טוב ומקור המנהג באבודרהם ולכאורה המנהג דוקא במקום שאין נביאים כשרים שאז אין לחוש בדילוג כמ"ש הפוסקים והראשונים עי' במ"ב סי' קמ"ד ס"ק ו' אבל במקום שיש נביאים כשרים אסור לדלג למפרע והפמ"ג לא הקיל אלא בחד ענינא כמ"ש במ"ב שם סק"ט וכאן אין שייך כלל להענין לכן מסתבר דראוי לנהוג כמ"ש הרמב"ם לקרות עד סוף קפיטל ל"ה, וגם בשערי אפרים ש"ט סי' כ"ח כתב דבמקום שיש נביאים כשרים לא ידלגו למפרע ע"ש.
הפטרת משפטים. עי' בירמי' פל"ד, והפטרת פ' שקלים עיין במ"ב פי"ב.
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |