טעמא דקרא/שמות/כה

טעמא דקרא שמות כה

פרשת תרומה

ה

ועורות אילים מאדמים. פירש"י ז"ל צבועות היו אדום לאחר עיבודן וכתב בפי' רבינו עובדי' מברטנורא ז"ל וז"ל צבועות אדום לאחר עיבודן פי' מדלא כתיב אדומים אלא מאדמים משמע מאדמים מחמת ד"א ולא אדומים מעצמן אמנם בירושלמי כתוב שהיו משרבטין האילים ומכים אותם בשרביטין בעודם קטנים והדם נצרר בהכאתן ואחר כך שוחטין אותן עכ"ל והוא בירושלמי פרק ז' דשבת ה"ב ועי' תוספתא פ"ט דשבת וצ"ע למה פרש"י ז"ל שהיו צבועות לאחר עיבודן דלא כהירושלמי. וי"ל דבמנחות דמ"ב פליגי תנאי אי בעינן צביעה לשמה בבגד"כ וילפינן מינה התם דגם בציצית בעינן צביעה לשמה ע"ש ועי' ירושלמי פ"ג דיומא דבגד"כ צריך שתהא אריגתן בקדש ומסתבר ודאי דה"ה צביעתן צריכה שתהי' בקדש ולכאו' מסתברא דה"ה בכל מלאכת המשכן בעינן שתהא הצביעה לשמה ומה שהתנדבו ישראל תכלת וארגמן וכו' ומשמע ודאי שהתנדבו מה שכבר הי' צבוע תכלת צ"ל לכאורה שהם עשו את הצביעה לשמה ולפי המבואר בירושלמי דיומא דבעינן אריגה בקדש [ולכאורה ה"ה צביעה] צ"ל שהמנדבים הקדישוה קודם הצביעה והי' עבודתן לשמה ובקודש. ולפ"ז לכאורה ה"ה צביעות האילים מאדמים צריכה שתהי' בקדש ולשמה ולפ"ז א"א לפרש כהירושלמי שהיו מאדימים מחיים ע"י שרביטין בקטנותם דא"כ לא נעשה בקדש דהא לדברי הרע"ב ז"ל זה הי' נעשה בעודן בקטנותן [דאח"כ שוב אין העור מתאדם ע"י צרירת הדם] וכל זמן התנדבות ישראל למשכן הי' שני ימים [כמ"ש בש"ר פמ"א] וכיון שהם עכשיו כבר אילים שהם לכה"פ בן י"ג חדש כדתנן ריש פרה נמצא שלא נצבעו לשמה ולא בקדש ומשו"ה פירש"י ז"ל שנצבעו לאחר עיבוד והירושלמי הנ"ל דמפרש שנצבעו מחיים ע"כ אזיל כמ"ד דא"צ צביעה לשמה.

ועורות תחשים. בתנחומא (ס' ו' רנ"א) מעשה נסים היתה ולשעה שנבראת בו בשעה נגנזה ועורות תחשים למה דכתיב אורך היריעה האחת שלשים באמה מי מביא לה יריעה של שלשים אמה אלא מעשה נס לשעה שנבראת נגנזה וכעין זה מבואר בשבת כ"ח ב', ונראה שנבראו כמה תחשים כאלו וכל א' ארכה ל' אמה כדי שיוכלו ישראל לברר איזה שירצו ולכן כתיב עורות תחשים לשון רבים ומשאר התחשים שנשארו עשו בנ"י מעורותיהם מנעלים לרגליהם, ומיושב קושיית הרא"מ דהא כתיב ביחזקאל ט"ז ואנעלך תחש ומבואר ביבמות ק"ב ב' דמיירי במנעלים ממש, ומ"ש שנגנזו היינו רק אלה שנבראו ונשתיירו אבל יותר לא הי' זה בארץ. ועיין מש"כ בזה בפרשת ויקהל.

ו

שמן למאר. כתיב למאר חסר ובפ' ויקהל כתיב למאור מלא, וי"ל ע"פ הגמ' בשבת פ"ח א' בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס' רבוא של מלאכי השרת לכאו"א מישראל קשרו לו ב' כתרים כו' וכיון שחטאו ישראל ירדו ק"כ רבוא מלאכי חבלה ופירקום כו' וכולן זכה משה ונטלן כו' וכתבו התוס' שני כתרים של הוד היו לפיכך כשנטל משה קרן אור פניו ומבואר דלפני מעשה העגל הי' כל ישראל קורן עור פניהם כמו של משה ונמצא שלא הוצרכו למאור כשנכנסו למשכן שאור פניהם הי' קורן ומאיר ולכך כתיב למאור חסר אבל בפ' ויקהל שהי' אחר מעשה העגל שכבר פירקו קרני ההוד אז היו צריכין למאור ממש כמ"ש בתנחומא תצוה (סי' ד') ויקחו אליך בשבילך שאתה רואה להיכן אתה נכנס ויוצא ולכן כתיב שם למאור מלא (וגם לדעת התוס' בשבת כ"ב ב' דכל מ' שנה לא הוצרכו לאור שעמוד הענן הי' מאיר בכל מקום מ"מ הוצרכו בשביל אחר המ' שנה משא"כ לפני מעשה העגל שאלמלי לא חטאו הי' נשאר קירון העור להם ולדורותם).

שמן למאור בשמים לשמן המשחה. יל"ע למה לא כתיב ג"כ שמן לשמן המשחה כמ"ש למאור, וי"ל דהשמן של שמן המשחה בכלל הבשמים הוא דגם שמן זית יש לו ריח טוב כמש"כ הרמב"ם בפ"ט מברכות ה"ג שמן זית שכבשו או שטחנו עד שחזר ריחו נודף מברך עליו בורא עצי בשמים וע"ש בכ"מ ולפ"ז היו ה' מיני בשמים בשמן המשחה.

ו, ז

שמן למאור בשמים לשמן המשחה וגו' אבני שוהם וגו'. ובויקהל כתיב ושמן למאור ובשמים וגו' ואבני שוהם, ובע"ז כ"ד ע"א בעי למילף מדכתיב אבני שוהם בלא וי"ו דלא קאי על דבר אל בנ"י ויקחו וגו' ופריך והא בסדר ויקהל כתיב ואבני שוהם וגו', וצריך טעם למה באמת לא כתיב כאן בהני וי"ו ובפ' ויקהל כתיב. וי"ל משום שהני לא התנדבו באמת כל ישראל רק הנשיאים כדכ' בפ' ויקהל והנשיאים הביאו את אבני השוהם ואת אבני המילואים ואת הבושם וגו' ואת השמן וגו' לכן לא כתיב בהני וי"ו דלא קאי באמת על כולם אבל בפ' ויקהל כתיב בוי"ו דמשה כשאמר להם אמר שכולם יכולים לתת הכל אם ירצו אבל לפי האמת לא נתנוהו רק הנשיאים.

י

ועשו ארון עצי שטים. כתיב ארון מלא ובפ' ויקהל כתיב ויעש בצלאל את הארן כתיב חסר, וי"ל דארון רמז לתורה כמ"ש ביומא ע"ב ב', ואמרי' בתדא"ז (פ"ד) משעה שנשתברו הלוחות נגזרה גזרה על ישראל שילמדו את התורה מתוך הצער ומתוך השעבוד ומתוך הטירוף ומתוך שאין להם מזונות, לכן בפ' תרומה שהי' לפני מעשה העגל כתיב ארון מלא שת"ח יהיו מלאים ברכת ה', אבל בפ' ויקהל שהי' אחר מעשה העגל נגזר שת"ח יהיו לחוצים ודחוקים לכן כתיב ארן חסר.

יב

ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית. עי' רש"י דוי"ו זו יתירא, ובאמת כל הפסוק מיותר לכאו' דכבר כתיב על ארבע פעמותיו פירש"י זויותיו וא"כ ממילא ב' על צלעו א' וב' על צלעו השנית. וי"ל דאי מארבע פעמותיו הו"א באלכסון כזה תבנית:תמונה להוספה ואז לא יוכלו להכניס הבדים בהם לכן קמ"ל דב' טבעות היו על צדו א' לארכו וב' על השנית כזה תבנית:תמונה להוספה ואי מסיפא לחוד הו"א שיהא באמצע הארון קמ"ל שיהו בזויותיו ולפ"ז י"ל דאין הוי"ו מיותר דתחלה קאמר על ד' זויותיו ואח"כ קאמר דב' מהן מצד זה וב' מצד זה.

טו

בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו. ביומא ע"ב א' המסיר בדי ארון לוקה, נשאלתי מה הדין אם הסירה מאחת מן הטבעות ונשארה תלוי' בשני אם לוקה ונראה שאינו לוקה מדלא כתיב לא יסורו מהם [דהיינו מהטבעות] אלא לא יסורו ממנו דהיינו מהארון והרי לא הוסר מהארון, מיהו אם הסיר אחת מהבדים משתי הטבעות בודאי לוקה כמש"כ הרמב"ם ספ"ב מכה"מ.

רק בארון ושלחן ומנורה ומזבח הקטרת כתיב זהב טהור ובשאר הדברים כתיב זהב סתם ומשמע במנחות פ"ט א' דהיכא דכתיב סתם זהב א"צ זהב טהור, ונראה שרק הדברים שבתוך ההיכל הוצרכו זהב טהור.

יח

ועשית שנים כרובים וגו'. נשאלתי למה התורה כתבה ועשית וגו' ועשה כרוב וגו' ואח"כ כתיב מן הכפורת תעשו ל' רבים. וי"ל עפ"ד הרמב"ן בשם מדרש יבואו כולן ויתעסקו בארון כו' יתנדבו זהב או יעזור לבצלאל עזר מעט, והנה בצלאל עשה את הארון כמפורש בפ' ויקהל ויעש בצלאל את הארון וגו' אבל להוציא הכרובים משני קצות הכפורת צריך ב' בנ"א אחד שמחזיק את הכפורת וא' שימשוך מקצותם (אחר שהתיכוהו קצת) ולכן כתיב כאן תעשו.

ל

ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד. גבי מנורה לא כתיב סדר ההדלקה וכן במזבח לא נזכר ההקטרה רק כאן גבי שלחן וי"ל דהוצרך להזכירו משום סדר העמדת הסניפין והקנים דל"ש להעמידן אם אין לחם וצריך לצמצמם לפי מדת הלחם וכן הדפוסים ולכן הוכרח להזכיר כאן הלחם (ועיקר פ' לחה"פ כתיב בפ' אמור ועמש"כ בפ' תצוה פ' וזה אשר תעשה).

לו

כפתוריהם וקנותם ממנה יהיו. יל"ע על מה קאי כפתוריהם אי על המנורה הול"ל כפתוריה וקנותיה. ונראה דכפתוריהם של הקנים וקנותם של הכפתורים דכל א' שייך לשני.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)