משאת המלך/שמות/כד
א[עריכה]
עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (כד א)
בר"ה (כ"ה.) תנן ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים, אלא ללמד שכל שלשה ושלשה שעמדו בי"ד על ישראל הרי הוא כבי"ד של משה. הנה מבואר דהיה בדין שיתפרשו שמותם של שבעים הזקנים בתורה, ונטלו מהם זכות זו כדי ללמד וכו', וע"כ שניתן להם חליפי זכות זו, דבר שאינו פחות מהזכות להכתב בתורה וששמותם הוא חלק מהתורה.
ומה הוא הדבר שניתן להן כגמול ע"ז, וי"ל דהא גופא מה שעי"ז ילמדו זו ההלכה שכל שלשה ושלשה שעמדו ב"ד וכו', והרי זו ההלכה למדין ממה שהשמיטו את שמותם, הרי זכות זו היא בידם ושלהם היא, ומעתה צא ולמד כמה גדולה זכות זו שהיא כיוצ"ב דהזכות להכתב בתורה.
ה[עריכה]
וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים (כד ה)
ופרש"י את נערי, הבכורות, והוא מדתנן בזבחים (קי"ג:) עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, ולכאורה עבודת הבכורות מדין כהונה הוא, אלא שעד שלא הוקם המשכן היתה הכהונה אצל הבכורות, ולאחר הקמת המשכן נעתקה הכהונה מבכורות לכהנים, אבל מ"מ לעולם ההקרבה היתה טעונה כהונה.
אמנם נראה לא כן מפרש"י כת"י זבחים (ס"ח:) וז"ל, ונילף מבמה, נימא מליקת זר אם עלתה לא תרד, שהרי הזר כשר בבמה דעבודתה בבכורות, עכ"ל. ואם נימא דאף דין הבכורות היה מדין כהונה, א"כ אין זה חשוב הותר בזרות, שהרי מדין כהונה הוא אלא שאז הבכורות הם הכהנים, אלא ע"כ מבואר דלא כמש"כ אלא דכשהיתה עבודה בבכורות לא הוצרכו לדין כהונה כלל, ולכן שפיר חשיב הותר בזרות, ומה שצריך בכורות דוקא הוא ענין אחר להיות העבודה במיוחדים לכך.
וראיה לזה שהרי משמע ממתני' הנ"ל דאף בקרבנות החיה ועוף היתה העבודה בבכורות, והרי חיה ועוף כל דין הקרבתן היה מדין קרבנות בן נח, דאילו בקרבנות ישראל לא הוכשרו אלו להקרבה, ומ"מ היה צריך גם בהם שהעבודה תהא בבכורות, ובודאי בקרבנות ב"נ א"צ דין כהונה, ומוכח דיש דין מיוחד להצריך בכורות ולא מדין כהונה, וא"כ ה"ה בקרבנות ישראל דבהמות מה שהוצרכו לבכורות כבר אין מוכח שהוא מדין כהונה וכש"נ.
ועיין בהג"ה על פרש"י כת"י הנ"ל דאפשר לפרש הגמ' ונילף מבמה היינו במת יחיד דזר כשר בבמה, ובדעת רש"י נראה דס"ל דכיון דאיירינן התם בעופות, ובעופות הא לא אשכחן הכשר זר למ"ד מנחה ועוף אין קריבים בבמה, הלכך נקט רש"י בכורות, והוא כדאמרו דעד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות והכל כשרין ליקרב בהמה חיה ועוף כו', אלא דאכתי לא ארווחנא בזה, שהרי מה שקרבו חיה ועוף הרי ג"כ אין זה מדין קרבנות ישראל אלא מדין קרבנות ב"נ, ובקרבנות ישראל לא אשכחן היתר עוף בזרות וצ"ע. [ועיין בחי' מרן הרי"ז עה"ת פ' יתרו].
ח[עריכה]
הנה דם הברית אשר כרת ה' (כד ח)
הנה גר צריך חוץ ממילה וטבילה אף הרצאת דמים שכן מצאנו באבותינו שנכנסו לברית במילה וטבילה והרצאת דמים ולכן גר מביא ב' פרידות, מיהו אמרו בכריתות (ח:) גר שהביא פרידה אחת שחרית אוכל בקדשים בערב, וקשה כיון דחובתו ב' פרידות איך סגי באחת לאכול בקדשים.
ויתכן דאין חובת הקרבנות מעכבתו להשלים גירותו אלא הרצאת דמים כמו שמצאנו באבותינו והרי לא היה זה קרבן מיוחד מחובתם אלא הרצאת דמים גרידא, ואף לדורות כן סגי בהרצאת דמים, וזה ישנו אף בפרידה אחת.
[ובישעיהו ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילני ה' מעל עמו וגו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, ויתכן לבאר הואיל ובזה"ז הוכשר גירותו בלא הרצאת דמים כדילפי' לה מלדורותיכם, וכשיבנה המקדש חייב להביא, הרי הגר בזה"ז יחשוב שעדיין מובדל הוא מכלל ישראל, וזהו שאמר הכתוב ואל יאמר בן הנכר הנלוה אל ה' לאמר הבדל יבדילנו, והשיבו הכתוב והביאותים אל הר קדשי וגו' עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי שאזי יקריב עולה ושלמים כמוש"כ הרמב"ם בפ"א ממעה"ק הל"ו שאף שלמים יכול להביא לגירותו].
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א