אלשיך/שמות/כד

אלשיך שמות כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואל משה אמר עלה אל ה' וכו' ונגש וכו'. הנה אומרו פה ענין זה שהיה קודם מתן תורה יהיה כי כל הדרוש שלמעלה הוא לומר כי קרוב אלינו הוא ית' ואין שלחו מלאך כ"א מצדנו בהעדר שלמותנו כי ע"כ צריך אמצעי בינינו ע"כ סמך ענין זה לומר ראו עתה כי כאשר הכינו עצמן במתן תורה ודבקו בה' נמשך כי ויחזו את האלהים בלי אמצעי. ולענין הכתוב יקשה אומרו והעם לא יעלו עמו כי אחר אומרו אתה ואהרן וכו' מי לא ידע כי והעם לא יעלו. אך לימדנו כמה מעלות טובות אל המחבר אל השלם כי יעלה במעלה ויתקרב אל ה' במעלה עמו. אך אין זה רק אל המוכן וקרוב אל צדקת השלום. אך לא כן אל הרחוק ממנו באיכות. וזה אומרו ואל משה אמר עלה וכו'. ואגבך יזכו גם אהרן נדב ואביהו וכו'. וז"א אתה שהוא מיותר. אך הוא שבהיותך אתה עמהם יעלו הם עמך. אך לא עד המקום שיגיע הוא רק והשתחויתם מרחוק. אך ונגש משה לבדו וכל זה הוא לקרובים אל השלימות כמשה יוכלו לעלות עמו אך והעם שלא הוכנו עדיין לא יעלו במעלה עמו כאשר יעלו אהרן נדב ואביהו וכו'. אפי' להשתחות מרחוק. וזהו והעם לא יעלו עמו:

ג

ויבא משה בתוך הענן וכו'. ראוי לשים לב מה זה היה כי עתה לא אמרו רק נעשה וביום שאחריו אמרו נעשה ונשמע. גם מה ענין הקדמת עשיה לשמיעה וידוע מאמריהם ז"ל על זה:

אמנם הנה ידוע מאמרם ז"ל כי מהיום הראשון לחדש שדבר משה לישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וכו' אמרו ישראל רצוננו לראות את מלכנו ולדבר עמו פה אל פה. וזהו וישב משה את דברי העם אל ה' וביום הרביעי לחדש היה זה שאל משה אמר עלה אל ה' וכו'. ונגש משה לבדו וכו' ויספר לעם את כל דברי ה' הם ציווי פרישה והגבלה ואת כל המשפטים שנצטוו במרה ואז השיבו כל הדברים וכו' נעשה אז ויכתוב משה את כל דברי ה' הוא מבראשית ועד כאן ואז אמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. עוד כתבנו למעלה כי מה שהיה שלא נעדר איש מששים רבוא מהשיג נבואת פנים בפנים במעמד הר סיני כי הוא כי אין הוא ית' מסתיר כבודו משום בריה אלא שעכירות האדם הוא המעכב בידו מהביט אל האלהים כמו שכתבנו במאמרו ית' באו' לא תוכל לראות את פני כלו' העיכוב מצדך שלא תוכל. וזה נראה בפירוש באדה"ר כי טרם יחטא והי' זך בלי שמרי זוהמת נחש הי' מביט ורואה ומדבר ומשתעשע עם אביו שבשמים וכשחטא נחבא בשמוע את הקול ולא יכול לסובלו. והנה ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. וע"כ השיגו כלם נבואת פנים בפנים כי פסקה זוהמתן ואין בהם עיכוב:

ונבא אל הענין והוא כי הנה לא מתחלת הימים שעמדו על הר סיני הוכנו לכך כי אם ע"י היותם ימים נגד ההר אשר שם האלהים שע"י כך היו מזדככים וע"י השליחיות מאתו יתב' אליהם. וע"י פרישה והגבלה ומילה וטבילה והזאה כמו שכתבנו למעלה כי בתחלת הימים עם שפסקה עיקר זוהמא לא הטהרו לגמרי להנבא פני' בפני' מעין נבואת מרע"ה שהיא כספיריות איספקלריא המאירה. ע"כ אמר לו הוא ית' למשה הנני בא אליך בעב הענן שהוא אצלו כאספקלריא עבה שאינה מאירה בעבור ימשך שישמע העם בדברי עמך. מש"כ אם אדבר בך במאירה כי גם באמצעותך לא ישמעו אז ויגד משה כו'. שלא היו רוצים רק לדבר פנים בפנים בעצם כאומרם רצוננו לראות את מלכנו וכו'. אז אמר הקב"ה א"כ איפה. לך אל העם וקדשתם וכו' שע"י טבילה ופרישה והגבלה וקרבנות והזאה תושלם טהרתם ויזדכך חומרם להשיג לשמוע פנים בפנים כתאותם:

ונבא אל הענין והוא כי הנה ביום הרביעי בא וסיפר לישראל את כל האזהרות וההכנו' הנזכרות ועל זה נאמר פה ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' הם האזהרות ואת כל המשפטים שניתנו במרה למען זככם על ידי מה שכבר קבלו והם ענו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה. כלומר הננו מקבלים לעשות. אך שאלתנו לשמוע מפיו של השם הנזכר בפירוש לא נאמין כי נשיגהו כי היה כמו זר בעיניהם גם שפסקה זוהמתן כאשר תמהו ז"ל על שאלתם רצוננו וכו' אמרו וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל אלא שהיו עתידי' לעשות העגל וכו'. ע"כ למען יאמינו ביום גמר ההכנות המכינות אותם וגומרים טהרת הזוהמא ביום הה' קרא להם מבראשית וכו'. כאומרו ויקרא באזניהם מבראשית ועד כאן למען בשומעם יאמרו הנה אדם הראשון ראינו בס' בראשית זה כי טרם היות בו זוהמא לקחו ה' ויניחהו בג"ע ויבן את הצלע ויביאה אליו והיה דובר בו בעצם. ואחר כך שנדבק בזוהמת נחש ונתעכר אז לא יכול לסבול את הקול וא"כ איפה גם אנו פסקה זוהמתנו ותגמר הטהרה ע"י הכנת אלו הנז' ודאי שנוכל גם אנו לשמוע מפיו ית' כמוהו. וזהו את כל הדברים אשר דבר עד כה נעשה וע"י כן ונשמע מפיו של ה' הנזכר ולא יעצרנו זוהמת הנחש ואז גמר קדושתם בהזאה וזהו ויקח משה את הדם וכו'. באמור אתמול אמרנו כל אשר דבר ה' הגבלה וטבילה וכו' נעשה. אך לא גמרו בלבם שיזכו לשמוע מפיו ית' פנים בפנים. ע"י עשותם ההכנות ההם. אך ביום החמישי ע"י מה שקרא לפניהם ספר הברית מבראשית. וראו ענין אדם הראשון כמדובר. אז גמרו בלבם. לומר שודאי ע"י עשות ההכנות שנאמרו ביום הרביעי יזכו לשמוע מפיו ית' בהקיץ וזהו כל אשר דבר ה' נעשה וע"י כן נשמע מפיו יתברך כמדובר:

י

ויראו את אלהי ישראל וכו'. ראוי לשים לב מה הוא לבנת הספיר. שאם לבנה שבא ממעוכי הבנין מהו ספיר ואם הוא שהיה לפניו ית' זכר לשעבוד לבנים של מצרים למה הודיענו שראו זה הזקנים ומה גם ענין ספיר ואם הוא שהיה אבן סנפרינין או דמות אבן ספיר האמור ביחזקאל. היה לו לומר דמות אבן ספיר ולא כמעשה לבנת ועוד או' ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו. ופירשו ז"ל (ברכות דף מ"ח) על נדב ואביהו והלא גם הזקנים ראו ולמה לא נאמר בהם לא שלח ידו. ועוד למה שינה שבזקנים אמר ויראו ובהם ויחזו. ועוד או' ויאכלו וישתו. כי לא יתכן שהוא כמשמעו כי הלא צריך התבודדות ולא יחזו בעוד אכלם בפיהם ואם שהיא שאחרי החזיון אכלו ושתו למה נאמר. אך הנה אין ספק כי הלא כמו זר נחשב יראו את אלהי ישראל ומי יוכל להביט את אלהי ישראל. וכמו שאמר רבי יהושע לקיסר באומר אליו איה אלהיך שיביט אל ניצוץ השמש ואז היחלו עיניו כהות ואמר לו רבי יהושע זה אחד ממשמשיו הקטנים. וההוא מדרבנן דאסתכל בר' חייא וכהו עיניו וק"ו לשכינה. ע"כ אמר ויראו את אלהי ישראל ואל תתמה על החפץ כי הלא ותחת רגליו וכו' והוא כי לחולשת כח ראות עיני בשר. מהביט אל ספיריות רב ועצום. לעוצם בהיקותו לא יוכל לראות אמנם אם מסך בהתלבשות מה יושם בנתיים יפלש אור הגדול ההוא דרך המסך ויראה הרואה מתוך המסך כאשר בהכות ניצוץ השמש אל מסך זכוכית שיוכל להביט בו עין אדם מהעבר מזה בצד מה. אך לראות בעצם במהות האור המכה במסך דרך המסך ההוא לא יעצר כח אם ספיריי ובהיר הוא מאוד לא יספיק מסך אחד ויצטרך שנים בהדרגה הפנימי זך ובהיר לבן והחצון עב ממנו ובהיר מצד מה ואינו לבן בעצם למען יהיה מאסף הראות מעט ואז על ידי שני אלה יוכל להביט דרך השתלשלות. וזה מאמר הכתוב ויראו את אלהי ישראל ואיך עצרו כח להביט אל האלהים. לזה אמר כי והנה ותחת רגליו שני מסכים אחד כמעשה לבנת הספיר הוא אבן סנפירינון שאמרו ז"ל (שם) שהוא אבן שכשמקישין בו נכנס בקורנס שהוא הנקרא דיא"מנטי שהוא זך ולבן כן היה במעשה אבן ספיר הוא מסך מלובש בצד מה כלבנת הספיר הוא לבניות הספיר שיש בו ספיריות. ועוד מסך אחר הוא וכעצם השמים שאינו לבן בעצם רק מעין תכלת שמאסף הראות. וע"י כן ויראו את אלהי ישראל. וזהו ויראו וכו' ותחת רגליו כמעשה וכו' וכעצם השמים ולמה צריך שני מסכים. לזה אמר לטוהר בפת"ח הלמ"ד לומר כי כ"ז צריך לטוהר שהוא להשיג הטוהר ובהירו' העליון הידוע שצריך להשיגו שני המסכים. ואל אצילי בנ"י הם נדב ואביהו שבכל הנז' לא שלח ידו ומה עשו שהיה ראוי לשלוח בהם יד יותר מהזקנים הלא הוא כי לא היו כזקנים שראו ראיה אחת ופירשו כ"א אחר שויראו וכו'. עוד הוסיפו ויחזו את האלהים שהוא לשון הסתכלו' אחר הראיה. ולא עוד כ"א שתי הראיות היו בכוונת הנאה לזון עיניהם כאוכל הזן עצמו ואחרי אכלו שותה וזהו ויאכלו וישתו שהיא הזנה שנית כי תחלה היה כאלו אכלו ואח"כ ויחזו כשותים אחרי האכילה:

יב

ויאמר ה' כו'. הנה אומרו התורה והמצוה כו' יקשה כי לא היו בלוחות כ"א י' הדברות ועוד או' להורותם והל"ל ללמדם. ועוד או' ויקם משה ויהושע משרתו למה מזכיר יהושע כיון שלא עלה עמו וגם או' משרתו הוא מיותר. ועוד מה צורך או' שאמר לזקנים שישפטו הם לבעל דברים וידוע הוא כי הלא סנהדרין היו:

אמנם הנה בפ' כי תשא כתבנו. כי בהיות משה בהר מ' יום נזדכך שם ונעשה בריה חדשה מוכן לשני דברים. (א) לקבל הלוחות מידו ית' לידו כי אי אפשר אם לא בהיותו משולל גשמו'. (ב) למען יוכל לקבל כל תורה שבע"פ מבלי ישכח דבר שהוא כדבר נמנע לאיש גשמי והוא מז"ל שלא מצא הקב"ה כלי זפות כמשה וביארנו שם שהוא שלא היה מאבד טיפה ככלי ששועין אותו בזפת שהיין נשמר בתוכו והוא כי אין התורה ניתנה כ"א בפעם א' והיה זה ע"י היותו שם כל המ' יום. כמשארז"ל שהיה בכל יום לומד ושוכח עד יום הארבעים כמפורש אצלינו שם:

וזה יאמר עלה אלי ההרה והיה שם כי על ידי היותך שם ימים תקנ' הויה חדשה שתתהוה שם. וזהו והיה שם כי ע"י כן תוכן לב' דברים. (א) כי ואתנה לך את לוחות האבן שהוא מיד ליד. (ב) והתורה היא תורה שבע"פ שהוא פירוש מה שבכתב והמצוה היא כל מה שהוא מדברי סופרים שהכל היה למשה מסיני ופירש ואמר מה שאמרתי שהוצרכת להיות שם כדי שואתנה לך לוחות אבן. הוא להרותם אשר כתבתי בם כי אין כתיבה על ידי עצמו יתברך כ"א בדבר רוחני מאד ולא על עצם גשמי והוצרך יהיה שם משה שיופשט חומרו לקבלם כי למה שהוא מכתב אלהים שהוא רוחניות עצום גם בהתגשם הלוח לינתן למשה הוא ג"כ מעשה אלהים כי אין התגשמות רב כי עדין נשאר בו המכתב רוחני מאד כנודע כנשמה בגוף ועל אשר אמרתי והתורה כו' הוא דבר גדול שצריך זיכוך רב הלא הוא להורותם שלא תצטרך רק להורותם ולא לשוב לשאול מאתי אורה לך כי לא תנתן פעמים והטעם הוא ככתוב אצלנו על מאמרם ז"ל (תמורה דף ט"ז) באו' כי שלש מאות הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה והיה מבקשים לרגום את יהושע עד שריחם ה' ע"י עתניאל בן קנז שהחזירם בפלפולו והלא יקשה כי הלא יהושע נביא היה ישאל מאתו יתברך ויגידם לו. אך הוא כי צפה הוא ית' יתעתדו לבא בעולם אומרים כי אחר תתו יתברך התורה נתן עוד תורה אחרת ועל כן מאז הורה כי פעם אחת נתן. ולא ישנה חליל':

יג

ויקם משה כו'. למדתנו התורה כי גדולה שמושה ששמש יהושע יותר מלמודן של זקנים כי הוכן יהושע יותר מהם כי הנה ויקם משה ויהושע למה שהוא משרתו ששמשו כי על שגדולה שמושה עם היות שויעל משה ולא יהושע עם כל זה נגש יהושע עד מקום שלא זכו כל השאר כי הלא אל הזקנים אמר שבו לנו בזה. ולא אמר שבו לי בזה הנה כי ממקום שלא עצרו כח הזקנים ללכת הלכו שניהם משם והלאה ולבל יתביישו כי הם לא יכלו להתקרב עד מקום שיהושע מגיע ע"כ אמר שבו לנו בזה כו' לו' תתעכבו פה והנה אהרן וחור כלו' כי הם גדולים מכם והם עמכם ולא עמנו. כלו' ולכן לא תחושו כי אין כל זה אלא לשפוט את מי שהוא בעל דברים כלומר וע"כ צריכים אתה לשבת פה ואמר זה להסתיר גדולת כבוד יהושע עליהם:

טו

ויעל משה וישכן כבוד כו'. ראוי לשים לב. כי באו' ויכסהו הענן ששת ימים יראה כי ביום השביעי לא היה ענן ואיך יאמר ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן. ועוד שאו' ויבא משה בתוך הענן הנה כי ביום הז' הי' ענן. ועוד שאחר או' יקרא כו' בתוך הענן הל"ל מיד ויבא משה ולא יפסיק בנתים בפסוק ומראה כבוד ה'. ועוד כי באו' ויקרא מתוך הענן נראה כי משה היה תוך הענן ואיך יאמר ויבא משה בתוך הענן הרי שם היה כבר:

אך הנה ידוע כי ד' מסכים יש לפני ה'. (א) רוח סערה. (ב) ענן גדול. (ג) ואש מתלקחת. (ד) ונוגה לו סביב כאמור ביחזקאל ואמר כי כאשר נאמר ומשה עלה אל האלהים בר"ח סיון אח"כ כסה הענן הוא מסך השני את ההר. וזהו ויעל משה אל ההר ויכס כו' וימשך זה ששת ימים. וזהו וישכן כבוד ה' על הר סיני ויכסהו כו' כי הענן היה מכסה סביב את ההר כלומר כי המסך השני הוא הענן היה בתחלת ההר כי הראשון היה חוצה מההר ומשה עדין לא היה בתוך עובי מסך הענן. אך ויקרא אל משה ביום השביעי שיכנס לפנים במסך ההוא עד השלישי היא אש מתלקחת וזהו ויקרא כו' וישמע את הקול מתוך הענן שהיה משה חוצה שיכנס לפנים מהמסכים אשר שם הערפל אשר שם האלהים וש"ת למה לא נכנסו ישראל לפנים מהמסך הב' לז"א ראה נא גודל אור אש הגדולה שבראש ההר שלפנים מהמסכים אשר שם נכנס משה. כי הלא מראה כבוד ה' אשר היה בראש ההר היה מפלש אותו עד מעבר מסך הענן. עד שהיו רואים כאש אוכלת ולא עצרם עב הענן עם השנים שלפניו מלהבהיק אור כבוד ה' עד הראות כאש אוכלת לעיני בנ"י. וא"כ איך יוכלו לסבול ע"י שני מסכים בלבד ועם כל זה זכהו ית' יכנס הוא שם אל ההר וכן עשה ויבא משה בתוך הענן שהיה חוצה לו ולא בלבד תוך עובי מסך העק כ"א גם ויעל אל ההר אשר שם האלהים לפנים מכל המסכים אשר שם האש הגדולה אך ישראל גם שראו את כבודו יתברך לא נכנסו תוך המסכים אלא שקרע ית' כל הרקיעים והמסכים שלפניהם והראם את כבודו יתברך מרחוק. אך לא כן עבדו משה כי ויבא משה בתוך הענן. ואחז צדיק דרכו עד שויעל אל ההר שנכנס גם תוך השני מסכי' עד ראש ההר אשר שם האלהי'

או יאמר בשום לב כי הרי נאמר למעלה ויעל משה אל ההר ואיך עתה חוזר ואומר ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ועוד כי למעלה לא נאמר שבא בתוך הענן כ"א ויעל משה אל ההר ואח"כ אומר ויכס הענן אל ההר ועוד נשית לב למה בפ' ויבא כו' הזכיר את משה שני פעמים. וכן באומרו ומ' לילה כי בכלל מ' יום הם הלילות:

אך יאמר ויעל משה אל ההר ואח"כ ויכס הענן את ההר ממשה וחוצה ונשאר הוא בפנים בתוך הענן וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים שהוא מר"ח וכאשר קרא את משה ביום הז' היה עודנו משה בתוך הענן שקראו ית' מתוך המסכי' שיעל' למעלה ועתה או' התורה הנה מראה כבוד ה' שהי' מפלש עד חוץ מג' מסכים אשר שם ישראל היה כאש אוכלת כו'. ומה גם עתה לעיני משה אשר נכנס תוך המסכים כלם. ואיך יכול לסבול ועלה אל ההר ולא שלטה בו האש והוא היה ירא מהמלאכים שלא ישרפוהו בהבל פיהם. לז"א ויבא משה בתוך הענן כי פירשו עליו עננו ובתוכיות הענן נכנס ונתלבש ובתוכיות ההוא בא ויעל כו' ועצר כח לסבול האש ולא הוזק. וזהו ויבא משה בתוך הענן ולא עוד כ"א ששם קנה הויה חדשה ע"י היותו בהר כאש אוכלת והוא מ"ש בפ' כי תשא כי לבלתי שכוח תורה שבע"פ ולהיות מוכן לקבל לוחות מידו יתברך הוצרך לזכך חומרו וליעשות בריה חדשה וע"כ לא בא טרם מלאת ארבעי' יום ומ' לילה בלי פחת שעה א' כי כאשר נעשית ברייתו החומרית בסך זה כן צריך להתהפך. וע"כ לא בא טרם העשות העגל וזה ויהי משה כי נתהוה משה שאינו משה הנזכר שבראש הכתוב. ולכן הוצרך ארבעים יום ומ' לילה ולא ירד קודם הלילה האחרון וגם לא בהשכמת הבקר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.