אלשיך/שמות/ט

אלשיך שמות ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

הנה יד ה' הויה כו'. אומרו יד ה' במכה זו משא"כ בשאר מכות יתכן כי הלא בכנים בלבד אמרו לו חכמיו אצבע אלהים היא אמר לו עתה הוא ית' הנה יד ה' הויה כי בזאת שתהי' מכה חמשית נשלמו חמש אצבעות ונהיתה יד שלמה. או יאמר הנה במכה זו בלבד יד ה' הויה שכנגד חמש אצבעות תהי' מכה זו שורה בה' מיני' בסוסים כו' ולהיות שהמכה מתחלת מעט ומתעבת ומתחזקת אפשר כאשר הובה במדרש בפר"א שפלאות ה' הנמשלים לאצבעות מתחילים מאצבע קטנה עד"ז יאמר בסוסים כו' ובצאן שהיא תועבת מצרים יהי' בבהן היד שהוא כח גדול וע"כ ובצאן דבר כבד מאד. והנה כתבנו למעלה כי אומרו אצבע אלהים הודו שהי' הנס בבחינת אלהים ולא אצבע ה' ע"כ יאמר הנה יד ה' תדע איך הוא יד ה' ולא יד אלהים כי הלא והפלה ה' כו' ואלו היה בשם אלהים לא היה מרחם עליהם בצאן ישראל כי היה להכניע מזל טלה שהיו עובדי' גם הם כמצרי' אך אין זה כ"א שם ה' בעל הרחמי' מידה זו היא שעמד' להם. או יאמר הנה יד ה' הויה כו' והוא כנודע מספר הזוהר כי בהיות ה' בד' אותיות כסידרן הוא רחמי' ובהיותן מהופכות יורו דין וזה יאמר הנה יד ה' נעשה הויה בהיפך דין בהיפוך אתוון שמורה רוגז במקנך כו' אך לישראל והפלה ה' כו' שהוא ביושר וזהו מקנה ישראל כו' כי לזה ברחמים ולמקנה מצרים ברוגז בהיפוך. עוד כתוב אצלנו בפסוקי' אלו בשערים בתת טעם אל סדר המכות ומספרם. בהקדמת מכת הדם:

ח

ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם כו'. לבא אל ענין המקראות נעתיק מאז"ל (בש"ר פ' י"ב) וז"ל המכות האלו שלשה על ידי אהרן ושלשה ע"י משה ושלשה ע"י הקב"ה וא' ע"י כולן דצ"ך שהיו בארץ ע"י אהרן בא"ח ע"י משה לפי שהן באויר שכך שלט משה בארץ ובשמים ערוב דבר מכת בכורות ע"י הקב"ה ושחין ע"י כולן עכ"ל:

והנה ראוי לשום שכל והבין. (א) מה זה היה ליעשות שלשה ע"י אהרן כו' למה שהן בארץ ולא ע"י משה אחר שגם הוא שלט בארץ כדברי המאמר. (ב) שא"כ איפה גם הערוב שהיה בארץ למה לא היה ע"י אהרן גם הוא ואם יחשבו לבריות שבאויר יהיו ע"י משה וגם הדבר ומכת בכורות שהיו מן השמים למה לא היו משה ששלט בשמים כאומרו שכך שלט משה בארץ ובשמי'. (ג) למה נפרדו מכות שע"י משה מהמכות שע"י אהרן ונכנסו של הקב"ה בין שניהם. (ד) כי טוב טוב היה יהיו כולן על ידו יתב' כי הוא המושל בכל. באמת. (ה) למה נכנסו של משה בתוך הג' של הקב"ה ולא היו מעמד שלשתן של הקב"ה יחד כולן. (ו) מה נשתנה השחין שהיה על ידי שלשתן. (ז) למה הי' בין של הקב"ה לשל משה:

אמנם לבא אל הענין נעיר במקראות קצת הערות ועל פי ביאור המאמר נבא על תכונתם והנה הנם. (א) אומרו קחו לכם כי אומרו לכם הוא מיותר ומשולל הבנה כי אינו לעצמם ולא להנאתם בייחוד ולא משלהם כי מה יתן ומה יוסיף אם יהיה משל זולתם. (ב) למה לקחוהו משה ואהרן יחד בחפניהם ואח"כ זרקו משה לבדו. (ג) מה צורך לזרקו השמימה ומה גם למאמרם ז"ל (שם פ' י"א) שהוא עד כסא הכבוד שהוא מריבוי ה"א ראשונה שה"א אשר היא בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה. (ד) אומרו לעיני פרעה מה לנו אם יהיה לעיני פרעה או שלא בפניו וגם למה לא יהיה גם בעיני עבדיו וגם אומרו לעיני פרעה ולא בפני פרעה. (ה) אומרו והיה לאבק על כל ארץ מצרים אם זרקו השמימה איך היה לאבק על הארץ ואם אחרי כן ירד והיה אבק מה צורך הודיעו יתב' אותנו שהיה לאבק על הארץ ומהראוי לא יאמר רק והיה על האדם ועל הבהמה לשחין כו'. (ו) מה ענין או' והיה זה פעמים. והיה די בראשון (ז) אומרו ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה כו' שאומר לפני משה הוא מיותר כי אחר שהוא מפני השחין גם לפני זולת משה לא יכלו לעמוד. (ח) אומרו ובכל מצרים הוא מיותר כי הלא לא על ההמון ידבר רק על החרטומים לבדם:

ונבא אל ענין המאמר ובו נבא אל כוונת הכתובים והוא כי הנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל לדעת את ה' כי הוא היוצר הוא הבורא לפיכך הרבה אותות ומופתים בארץ מצרים למען יראו ויבינו וישכילו כי כל מעמד שלשת העולמות הוא בראש והוא כי הנה מעמד שלשתן המה כוללו כל מעשה בראשי' עולם השפל ועולם הגלגלים ועולם המלאכים כי הלא המלאכים בכלל הבריאה המה לדברי הכל כנודע. וע"כ בהראותו ית' כי הוא מושל על הארבע יסודות אשר המה כוללו העולם השפל וגם מושלו על כוכבי השמים וכסיליהם הוא יורה כי הוא יתברך ברא גם עולם הגלגלים ובהורות הוא ית' אשר הוא שליט בשרו של מצרים יודע כי הוא הבורא גם את עולם המלאכים על כן גזרה חכמתו ית' להורות את בני ישראל במצרים כי יוצר הכל הוא ארץ ושמי השמי' וכל צבאם בהכות את מצרים זה עשר פעמים כי בם הורה אהרן שליטתו ית' בארבע יסודות ובמזלות ובשרו של מצרים בשני יסודות התחתונים מים ועפר ע"י אהרן כי הוא הכה את מימי היאור ונהפכו לדם וגם מהמים השריץ בריות הגדלות בם הם הצפרדעים ועיקר יסודם הוא יסוד המים ויסוד העפר היפך לכנים וגם שמשה רבינו ע"ה גם הוא שלט בשני יסודות אלו לא הוצרך ליסודו' התחתונים העשות על ידו ומה גם לרז"ל כי לבל יהיה כפוי טובה למימי היאור כי בו ניצול מגזרת פרעה:

ועל פי דרכנו נשית אל דבריהם אלה כי הלא לא היאור סיבב הצלתו לולא ה' היה לו ויתן בלב בתיה בת פרעה תצא לרחוץ על היאור כי אין ספק כי הוא ית' שלחה מביתו היאורה ויתן בלבה תשלח את אמתה אל התיבה אשר שם חלקת מחוקק ספון. אך אחשבה להבין דבר זה במז"ל כי פרעה לא גזר כל הבן הילוד כו' כ"א על פי חרטומי מצרים באומרם אליו כי עתיד מושיען של ישראל ללקות במים וע"כ נתחכמה אמו לשומו על שפת היאור למען יאמרו החרטומים אל פרעה כי כבר מושיען של ישראל במים ומן אז נתבטלה הגזרה וע"כ לא שתו לב אל ראותם יוכבד מניקה את הילד אם בנה היה או זולתו באמור כ"א זה היה איך נושע מהמים הנה כי היותו במימי היאור הית' סבת הצלתו וע"כ הי' בלתי ראוי ילקה על ידו ליהפך לדם ולא להשריץ צפרדעי' ממנו וגם לא עפר מצרים נעשה כנים על ידו כי בו טמן את המצרי המכה איש עברי:

עוד טעם שני יתכן על פי מאמר רבותינו ז"ל כי על מניעת מצרים מלטבול את בנות ישראל מנידתן פן ירבו על כן הפך את מימיהם לדם והנה נודע מאמר רז"ל כי אהרן היה משים שלום בין איש לאשתו ובין איש את עמיתו. ע"כ יתכן כי מכת הדם על שהיה על העדר שלום בין איש לאשתו תהיה על ידו וגם הצפרדעים הפרים ורבים לרעת המצריים תחת כי מנעו פריה ורביה מישראל תהיה ע"י אהרן המרבה פריה ורביה בהם. בשיתו שומו שלום בין איש לאשתו וגם אשר על ידו יהיה כל איש שאנן ושלו. ע"י שים שלום בין איש לרעהו תהיה מכת הכנים הממעט שלותם אשר היו כשכים וצנינים. כחצי גבור שנונים מכף רגלם ועד קדקדם:

כלל הדברים כי על כל אלה גם שלא יעדר ממשה השתרר גם השתרר בשני יסודות השפלים לא נעשה המתייחס אליהם כ"א ע"י אהרן. אמנם השני יסודות העליונים רוח ואש הורה הוא ית' שליטתו בהם ע"י משה. כי ניתן כח ביסוד האויר להקפות הברד ואשר היה מים בשמים ובאויר נקפה עם היות אש תוך כדור הברד ולא יכלה האש להפשיר הברד וגם הורה יתברך שליטתו ביסוד האש ויסוד המים כי היתה באש תוך האבן ברד ולא המים מכבין את האש ולא האש מתיכה את המים וגם מכת הארבה אל יסוד האויר מתייחס כנודע מחכמת הטבע. כי סוד האויר הוא הגובר בכל נפש חיה אשר לה כנפים. וכן מכת החשך ומה גם לרז"ל (שם פ' י"ד) שהיה החשך עב מתמשש בידים כי נתעפש האויר ונתעבה. על בלתי עבור בו אור השמש וע"כ היו בא"ח ע"י משה. והנה עד כה לא לראית שליטתו יתב' רק בעולם השפל בארבע יסודותיו וע"כ הורה הוא ית' הדבר על יד בני אדם אשר בארץ הנה. אך השליטה במזל אשר מעולם הגלגלים. הורה על ידו ית'. והוא כי מזל מצרים אשר עבדוהו לאלוה הלא היה מזל טלה. כי על כן כל תועבת מצרים כל רועי צאן כמאמר המתרגם והן זאת היתה מצותו ית' בצוותו משכו וקחו לכם צאן כו' למען יבעטו בעבודת הטלאים אשר עבדו עד כה ויעשו בו שפטים ועל כן היה הערוב על ידו. הלא הוא שע"י חיות היער הכה הוא ית' את מצרים הפך דעתם כי הם נתנו יתרון הצאן על שאר ב"ח ויעבדו את צאנם וגם בדבר היה יד ה' הויה במקניהם וגם מכת בכורות היתה להכניע ולהשפיל מזל טלה אשר הוא בכור וגדול שבמזלות ומושל בראשון מחדשי השנה הוא חודש ניסן. ויפיליהו יתב' בעת הכות כל בכורי מצרים מאדם עד בהמה אשר היו המושפעים יותר בייחוד ממנו ועל כן היו שלש אלה על ידו ית'. ועוד יתכן בסדר שלש אלה בשום לב אל שינוי לשון שבשלשתן שניין דא מן דא כי בערוב נאמר הנני משליח בך את הערוב ובדבר נאמר יד ה' הויה ובמכת בכורות הוא אומר ועבר ה' לנגוף את מצרים כו':

אמנם הורה הוא ית' שליטתו במזלות בשלשה הדרגות זו למעלה מזו והוא כי למעלה מארבע יסודות הוא הצומח ולמעלה מהם הם הבעלי חיים וזה יתחלק לשנים. (א) הבעלי חיים מדבריים ועופות הבלתי בייתים. (ב) בעלי חיים בייתים כסוסים וחמורים וצאן ודומיהם ולמעלה מהם הוא האדם והנה ע"י אהרן ומשה הורה הוא ית' שליטתו בארבעה יסודות ובצומח ע"י ברד וארבה ורצה הוא ית' להורות גם על שלשה הדרגות שלמעלה מהן ומזלם שעליהם ובקטן מהב"ח מדבריי' אשר אין ספק יש לכל מין ומין כח שר או מזל כאשר יש על כל עשב ועשב מזל למעלה שמכה בו ואומר לו גדל אלא שאין ספק שרוח המושל על מיני הבעלי חיים גדול מאד מאשר על כל עשב ומ"ש ז"ל (שבת דף נ"ג) בהמה לית לה מזלא היינו לכל בהמה בפני עצמה כי אם לכל מין ומין ולהיות מדרגתם שפלה מהשני מינים שלמעלה עשה הדבר ע"י שליחות שצוה על מזלות שכל מיני הבעלי חיים ועופות המדבריות שישלחו כל מזל המושל על כל מין את מינו לארץ מצרים וז"א הנני משליח בך את הערוב שהוא כמ"ש ז"ל (שם פ' פ"ב) מיני חיות ועופות מדבריות ולא אמר משלח רק משליח יוצא לשלישי שצוה על שריהם ישלחום ויביאום על כרחם אל תוך בתי מצרים הפך טבעם כי הלא בורחים מהישוב בטבעם ומה גם מתוך בתי החצרים נמצא באחד מורה שליטתו ית' בהם ובמזלם והמין השני והוא על הבעלי חיים בייתים הורה בדבר והוא מאמר הכתוב בסוסים ובחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד כי הכניעם ואת מזלם של אלו ומה גם המזל טלה שהיה עיקר הכוונה. ולהיות זו למעלה מהמדרגה הראשונה היה ע"י כח מאתו יתב' וז"א יד ה' הויה. שהוא ע"י יד וכח אלקי:

אך במכת בכורות שלמעלה מכלם שהם בכורי אדם ומושפעים יותר מהמזל היה בעצמו יתברך. וז"א ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך. והכתי כו'. הנה ע"י אלו נודע כחו ית' בעולם השפל. ובעולם המזלות. ועדיין לא נודע כחו בעולם המלאכים. ועל כן היתה מכת השחין והיה ע"י שלשתן יען כי בשחין לקו שני יסודות. הא' מהסוג אשר לקו על ידי אהרן. והב' מהסוג אשר לקו על ידי משה וגם בו לקה שרו של מצרים. על כן היה ראוי יהיה חלק בו על ידי אהרן. וחלק על ידי משה. וחלק על ידו יתברך כי מי זולתו יכה את השר והוא כי אמרו רז"ל (בכורות דף ע"א) כי שחין מצרים היה לח מבחוץ ויבש מבפנים כאש צרבת והלחות הוא תתייחס אל יסוד המים על כן היה על ידי אהרן המכה יסוד המים ביאור והיובש היה מיסוד האש לכן היה על ידי משה. ואמרו רז"ל (שם) על פסוק כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים חרטומם כתיב מלמד ששרו של מצרים לקה. ועל כן הוצרך יהיה גם על ידו יתברך. כי הוא לבדו יתברך אשר כת בו ללקותו. ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מצותו יתברך שיקחו יחד משה ואהרן בחפניהם פיח כבשן ושאח"כ יקחנו משה לבדו. וגם שיזרקנו השמימה כי מה בצע בזריקה ושיהיה על ידו ושיהיה השמימה שהוא בשמי השמים העליונים על כן יש ה"א בסוף תיבה וה"א בראשה. אך הוא כי למה שהיה צריך יהיה השחין לח ויבש כאחד שהם אש ומים כמאמרם ז"ל שחין מצרים היה יבש מבפנים ולח מבחוץ. על כן הוצרך יקחו יחד בחפני שניהם פיח הכבשן. למען הקנות בו שתי הבחינות המתייחסות אליהם שהם אש ומים אש ע"י משה להיות יבש מבפנים ומים על ידי אהרן להיות לח מבחוץ וז"א קחו לכם כלומר בשביל בחינות שלכם. שהוא להקנות בו בחינותיכם ונצטוה אחרי כן יזרקנו משה השמימה אשר שתי הההי"ן יורו היות בשמים העליונים. ומה גם לאומרים מרז"ל (ש"ר פי"א) שכביכול היה עד השכינה. ויהיה למען ע"י השכינה ית' יתן בו כח ילקה בו שמה השר. אשר מבלעדו יתב' לא ילקה השר הרוחני. והענין כי רצה הקדוש ברוך הוא להורות כי במה שמכה החומריים מכה השר כי אין לפניו יתברך הפרש בין זה לזה ע"כ העפר שהוכו בו העם נזרק למעלה עד המכה בו את השר והזריקה הוצרך להיות על יד משה לבדו משני טעמים. (א) כי השר לוקה על ידי כח האש שמבחינת משה ולא על ידי כח המים מבחינת אהרן כדרך כל כח רוחני כנודע. נמצא כח אש שמבחינת משה היה עולה עד השכינה. ובו היתה השכינה מכה בשר ודולק בו ומלקותו נמשך גם עד אומתו:

ובזה נבא אל ענין הכתוב. ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים. כי הלא יקשה כי אומרו לפני משה בלתי מובן כי אחר שמה שלא יכלו לעמוד היה מפני השחין. מה יתן ומה יוסיף היות לפני משה ומהראוי יאמר ולא יכלו לעמוד בפני השחין:

ועוד כי אחר אומרו ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה. הנה בכלל האדם הם החרטומים וכל מצרים. ועוד שאיך או' ובכל מצרים הוא טעם אל מה שלא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה:

ועוד למ"ש ז"ל כי חרטומם כתיב והוא השר איך מה שלקה השר. הוא טעם אל בלתי יכולת החרטומים לעמוד לפני משה. וגם מה נשתנה מקום זה שנקרא השר חרטום ולא כיתר הכתובים שנקרא מצרים. כמאמרם ז"ל (שם פ"א) על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם וירא ישראל את מצרים מת:

אמנם למה שכח האש המשחין ושורף בם. היה מכח משה גם אשר לקה בו השר ונמשך לאומתו. על כן בהיות החרטומים עומדים לפני משה אשר האש שהיה שורפם. הי' נמשך ממנו הי' אש שבהם מתעורר ומתחזק בעומדם לפני משה המבעיר את בעירתם. ע"כ ולא יכלו החרטומים לעמוד לפניו ושמא תאמר גם כל מצרי זולת החרטומים יהיה לו כן ומה נשתנו אלו. ע"כ אמר כי היה השחין בחרטומם הוא השר כפי המסורת. וחרטומים כפי המקרא והוא כי מלקות השר היה נמשך לקות אש למטה בעמו. ומהיות ממנו היה מתחיל תחלה בחרטומים הקרובים אליו בטומאתם ואח"כ ולכל מצרים ועל כן היו החרטומים נכוים יותר לפני משה. כי היו בין שתי אשות. בין משה שממנו ומכחו היחל ובין השר שממנו נמשך הלקות באומה שמקבלים עיקר השרפה להיותם מושפעים ממנו בלהטיהם יותר מזולתם:

והטעם הב' שהוכרח היות הזריקה השמימה ע"י משה הוא כי הלא דרך הזורק אפר השמימה. כי לא יעלה שיעור אמה שהרוח לא יפזרנו ויפילנו ארצה. על כן צוה הוא ית'. כי משה המושל ביסוד האויר יקח האפר בחפניו. למען יקנה ע"י חפניו כח גובר על יסוד הרוח. לבל יוכל הרוח לפזרו עד הגיע השמימה והוא מאמרנו במאמר שלמה המלך ע"ה בדברו על מעלות מרע"ה באומרו (משלי ל') מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו כו'. והענין כי בהאשים שלמה את עצמו על הרבות נשים. ומהם נכריות באו' דברי אגור בן יקא כמפורש אצלנו במקומו אמר אחרי כן ולא למדתי חכמה כו'. והיה לי ללמוד ממשה. כי עם גודל מעלתו. לא זכה לבנים שלמים כאהרן כי היו בניו גדולי עולם עם שהוא גדול מאוד ממנו אך אין זה כי אם שבניו היו בני גיורת ואהרן לקח אחות נחשון. כמז"ל שמשם נלמד כי רוב הבנים דומים לאחי האם. והיה לי ללמוד ממשה כי אין דומה לו כי מי עלה שמים כמוהו בתוך האש הגדולה ולא שורף בהבל פיהם של מלאכי השרת כמוהו ושמא תאמר הלא חנוך ואליהו עלו השמים. לז"א וירד והוא כי חנוך ואליהו לא עלו לרדת לגור פה בהוייתם הראשונה. ע"כ לא יפלא כי הלא בעלייתם נהפכה גוייתם מאיכותם. טרם יעלו אל הרוחניות העצמי כמאמר חנוך אל ר' ישמעאל. כאשר שאל מאתו אופן עלייתו ואמר לו אברי נעשו לפידי אש ושערותי כו'. הנה הודיע שני דברים לבל יפלא. (א) כי חומרו נהפך איכותו. (ב) שגופו ונפשו לא יהיו יחד במצב א' כאשר בעודו פה כי הלא איבריו הנה הנם במקום ממשות לפידים בשמים התחתונים אך נשמתם עלתה מעלה. וכן אליהו הסערה שעלו בה היפכתו מחומריותו אל לבוש דק. וישאר שם להתלבש בו ברדתו כנודע. אך לא כאלה עליית משה אדונינו ע"ה. כי אם מבלי ישתנה איכותו. עלה למעלה מן השמים כד"א ומשה עלה אל האלהים וזו תלונת המלאכים מה לילוד אשה בינינו והראיה שלא נהפך איכותו כי הלא וירד בהוייתו הראשונה:

או יאמר גם כי תאמר אולי בעלותו השמים אל האלהים נפשט מחומרו וישאר בגלגלים הגשמיים ונפשו עלתה מעלה מעלה הלא עכ"ז יגדל כחו במה שוירד כי הלא בשובו למטה. שב ויתלבש בגלגלים כהויתו בארץ. כי לא נתהפך חומר ללפידי אש כאשר כמי שעלה ולא ירד להיות פה ככל האדם. עכ"ז יפלא איך גשם כשאר אנשים ירד ולא נכוה ביסוד האש אשר למטה מן השמים ויותר יפלא הירידה מהעליה כי הלא העליה היה בדבקות ורצון נמרץ מאתו ית'. ועי"כ לא יפלא אך באומרו אליו ית' לך רד ומה גם לרז"ל (ברכות דף ל"ב) האומרים שהיה הוא ית' בכעס ואמר לו רד מגדולתך. ועכ"ז וירד ולא הוזק חומרו ביסוד האש הלא יורה כי זולת גדולתו בשמים גם בגוף ונפש שלט ביסוד האש כמדובר. וגם שלט ביסוד הרוח. וזהו מי אסף רוח בחפניו. וזהו במכת השחין שצווהו ית' יקח מלא חפניו פיח כבשן וזרקו משה השמימה. וארז"ל (ש"ר פי"א) עד כסא הכבוד ונוראות יפלא. איך לא זורה מרוח מצויה מידו של משה עד יסוד האש מה גם פיח כבשן אשר ידפנו רוח עד בלתי השאיר כל זכר לו. אך הוא כי ללקות גם השר הוא רוחני ועליון. אין יד בן אדם שולטה להכות בו. על כן צוה הוא ית' יזרוק השמימה עד כסא הכבוד. למען מכסא כבודו ית'. ילקה השר שתחת כסא כבודו ית' ע"י מה שלוקים האדם והבהמה:

והנה ליזרק למעלה ללקות גם השר במה שלוקים אנשיו הנה ידפנו רוח ולא ישאר מאומה. ע"כ צוה הוא ית' יקחנו אח"כ משה לבדו בחפניו ויזרקנו השמימה למען לא יוכל הרוח להפיצו. כי בהאסף בחפני משה השולט ביסוד הרוח. לא ישלוט הרוח באבק ששם בחפניו באופן שהיה יסוד הרוח כאלו אסף וקלט אותו בחפניו בל יעצר כח. להיות נושב באבק ההוא בזרוק אותו. כאלו מידו עד יסוד האש רוח לא היה:

וזה מאמר שלמה בחכמתו מי אסף רוח בחפניו הנה ששלט למעלה במקום אש להבת שלהבת מלאכי קדש וביסוד האש ויסוד האויר. וגם שלט משה ביסוד המים שעל נטיית ידו של משה בלי מטה האלהים נבקע הים כמאמרם ז"ל (שם פ' כ"א) הרם את מטך והפרישהו ממך ונטה את ידך ונצבו כמו נד וקפאו תהומות כאלו ינצרו המים בצרור. בל יצאו ויתפשטו ולא על ידי איכות קדושת נפשו המלובשת בחומרו כי אם בשמלה שהוא בנטיית ידו הגשמית אשר הוא מלבוש ושמלה שאת הרוח ונשמה יעטוף. כמאמרם ז"ל הרם וסלק את מטך ונטה את ידך כמדובר שבנטיית ידו צרר מים במה שהי' שמלתו לנפשו. כי אין זה רק שהשליטו האלהים ביסוד המים. וזהו מי צרר מים. בשמלה. ומי זה שלט גם ביסוד העפר כמשה כי מי הקים כל אפסי ארץ והוא כי על דבר קרח ארז"ל (במדרש פ' י"ח) שבאומרו ופצתה האדמה את פיה נעשתה כל הארץ כמשפך כי פי הארץ עמוק וסביבות פי הארץ גבוהים סביב ונעשו כמדרון והיה כל אשר לקרח ודתן ואבירם מתגלגל בכל מקום שהיה ויורד כמים הנגרים במורד. וזהו מי הקים כל אפסי ארץ שהקים והגביה האפסים הם כל קצוי הסביבות של ארץ. והיו משופעים והולכים עד אמצעות פי הארץ:

הנה כי הוכרח היות זריקת פיח הכבשן על ידי משה להיותו מושל ביסוד האויר כמדובר:

והנה עדין צריך לתת טעם למה של הקב"ה היו בין של אהרן ומשה ולמה הית' המשותפת לכולם מכה ששית אחר השתים של הקב"ה. והנה על דרך רז"ל (ש"ר פ"ט) האומרים כי סדר המכות היו כטכסיס מלחמת ב"ו. נחו שקטו שאלות אלו:

עוד אחשבה למצא טוב טעם לשבח. על פי אשר אמרנו כי רצה הוא ית' להורות את בני ישראל. כח מעשיו בבריאת עולם וזכר עשה בנפלאותיו בי' מכות. אל י' מאמרות שנברא בהם העולם כמבואר בשערים באר היטב. איך חוייב הסדר הלז על פי סדר המאמרות. ולא כתבנוהו פה לאהבת הקצור. והיה מלמטה למעלה במה שכנגד המאמר האחרון. היחל במכה הראשונה במה שכנגד הראשון כלה במכת בכורות. ועל הדרך זה כל א' וא' כסדרן והלכתן. וע"כ הוכרח היות שלשה שע"י אהרן ראשונה והשנית של הקב"ה אחריהן והשחין ששית. ושל משה אחריה ומכת בכורות באחרונה:

ובזה מצאנו ראינו טעם נכון אל היות המשותפת הששית היא השחין. והיא למה שהיא לעומת מאמר תדשא הארץ דשא כמפורש שם. והוא כי בענין המאמר ההוא צריך שיתוף ד' יסודות עפר ומים להוציא דשא ונשיבת רוח וחום השמש שמבחינת האש. ובכל עשב כח שר שמכה בו ואומר לו גדל. כן בשחין אשר כנגד המאמר ההוא שם נמצאו ושם היו כולנה פיח כבשן הוא יסוד העפר. והיה שחין משחין ושורף מיסוד האש. פורח אבעבועות מיסוד המים. וזרקו משה על ידי קליטה בחפניו את יסוד האויר. והכאה את השר על ידי הזרקו השמימה כאמור. וחמשתן בפ' א' קחו לכם מלא חפניכם הרי יסוד אש ומים. שע"י לקוח אותם בשני חפניהם קנה האבק כח מים על ידי אהרן וכח אש על ידי משה. ובאומר פיח כבשן הרי יסוד העפר ובאומר וזרק הרי יסוד האויר. שקלט בחפניו לבל ידפנו רוח. ובאומר השמימה שהוא כמ"ש ז"ל (שם פי"א) עד כסא הכבוד. שהוא כמאמרנו למה שע"י השכינה ילקה השר:

וזה יאמר וזרקו משה השמימה לעיני פרעה. כי הלא יקשה כי הלא לא בלבד לעיני פרעה זרק כי גם לעיני כל אשר לפניו. והנה לכאורה אפשר לומר כי למה שפרעה היתה יד חכמתו משגת יותר מכל חרטומי מצרים כמאמרם ז"ל. על כן לעיני פרעה החכם יותר. נראה היות הזריקה השמימה. לא לעיני הבלתי משיגים כמוהו. עוד יתכן יאמר מה שכתבנו כי אומרם ז"ל השמימה עד כסא הכבוד הוא למען משם ילקה השר:

והענין כי הנה עיני פרעה וכל מעייניו ועיניו אל שרו כענין ופרעה הקריב. שהקריב את שרו כמבואר אצלנו. ובזה יאמר וזרקו משה השמימה שהוא עד כסא הכבוד. ולמה היה שם הלא הוא לעיני פרעה שהוא להכות מהשמימה למי שהיא עיני פרעה. הוא השר והוא חרטומם הרמוז אח"כ כמדובר. וע"פ הדברים האלה יתכן או' והיה לאבק כו' והיה על האדם כו' כי הלא יקשה מה ענין או' והיה ב' פעמים:

ועוד מה יתן ומה יוסיף היות לאבק בכל ארץ מצרים. כי מן הראוי לא יאמר רק והיה לשחין באדם כו'. אך אחרי אומרו כי היו ארבע יסודות. והכאת השר גם הוא כנרמז בפסוק הקודם. בא עתה ויאמר כי גם היה נגלה לעיני הרואים כי הלא והיה לאבק כו'. והוא כי אחר שזרקו משה השמימה חזר למטה והיה לאבק הוא הוראת יסוד העפר. ויסוד הרוח פיזרו על כל שטח גבול מצרים. וזהו או' על כל ארץ מצרים הרי מציאות שני היסודות. והנה על הארץ לא נראה רק הויית שני היסודות. אך באדם ובהמה היתה הויית שני יסודות אחרים וזהו והיה לשחין. הוא חום צרבת בוער באש וגם יסוד המים כי הי' פורח אבעבועות לח מבחוץ. הרי ד' היסודות. אחרי כן הוא אומר כי גם לקה השר באו' ולא יכלו כו' כי היה השחין בחרטומים כמאמרם ז"ל (שם) חרטומ' כתיב הוא השר. נמצא שיעור הכתובים ענין רמז הארבע יסודות ולקות השר בפסוק הראשון. ומציאותו ית' נגלה בכתובים שאחריו כמדובר. ומיושב כל מה שהערנו במקראות:

יד

כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי כו'. הלא כמו זר נחשב יקרא מגפותי אל הברד. ומרז"ל (שם פי"ב) נראה בפירוש שעל מכת בכורות ידבר וכן מפרש"י ז"ל. והנה ראיתי מי שמשנה ל' רש"י ז"ל ואומר מכת בכורות. כמו כביכורה בתאנה בראשיתה שהכה אותם הברד ואין זה מתקבל. כי לא היה זה צודק רק אם לא היתה המכה בפרעה ובעבדיו ובעמו. רק בפירות הארץ וגם שהיתה המכה בזמן הביכור של פירות. ועוד כי לרבותינו ז"ל (שם פ"ט) שהיתה המכה משמשת חדש א'. היה הברד בטבת זמן שאין פירות באילנות. ועוד שבדברי רז"ל אין דרך לנטות מלפרוש על מכות בכורות ממש.

אך להשיב על זה. נשית לב על אומרו כי עתה שלחתי את ידי איך יאמר עתה. ועבר יותר מחדש ימים. כנראה מרז"ל משמוש המכות. ועוד שהרי בין מכת הדבר שעליה אמר כי עתה שלחתי את ידי להתראה זו שיעשה. היתה מכת אחרת בנתים. כי הנה אחר הדבר היה השחין ואיך יאמר כי עתה כאילו היא הסמוכה אל הברד. אך במה שכתבנו למעלה הוא מבואר כי המכות יתחלקו לג'. דצ"ך עד"ש באח"ב כל כת לכונה מוחלקת מחברתה. דצ"ך להודיע מציאותו ית'. וכן הוכר בשלישית באומר בה אצבע אלהים היא. ועד"ש למען יכיר בם כי הוא ית' אלהי ישראל בייחוד ומפליא בין ישראל למצרים. ובאח"ב להודיע שמושל על פרעה עם היותו אלהי ישראל בייחוד וגוזר עליו יעשה ציוויו וישלח את עמו. ועל כן בתחלת סימן באח"ב. אמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ כי איני כאחד משרי האומות. שאינו משתרר על זולת אומתו. אך אני עם היותי אלהי ישראל בייחוד מושל בכל אני וגוזר עליך תעשה ציווי. כי בפעם הזאת שהיא בכח המכות הבאות כעת. הלא המה סימן באח"ב אני שולח את כל מגפותי שהוא מכות בכורות שהיא תכליתם ועיקרם. ואמר כי עתה שלחתי את ידי כי עתה בג' הקודמות לאלו החשובות כאחת. גם הם על פי כוונתם שמכללם הוא הדבר שהיא האמצעית. שלחתי את ידי. וכוונת הכתוב כי אין כוונתי רק להודיעך כי אין כמוני בכל הארץ ואין רצוני להמיתך. כי עתה במכת הדבר כבר היתה ידי שלוחה להכות. כמ"ש הכתוב הנה יד ה' הויה. ולא היה צריך התעוררות מחדש. ואך אותך כו' כי הייתי יכול בידי השלוחה להכות אותך. ואולם בעבור זאת העמדתיך כאשר אומר כי עתה שלחתי את ידי על העבר. הוא על כת עד"ש כן אומרו כי בפעם הזאת הוא על כת באח"ב שהיא כת של הפעם הזאת. שמתחיל בה יאמר עודך מסתולל לומר הנה על ידי כתות הקודמות דצ"ך עד"ש. הנה הכרת מציאותי וגם היותי אלהי העברים בייחוד.

אך עדין עודך מסתולל במי שידעת כבר שהוא עמי שהיא השנית לבלתי שלחם שהיא השלישית. וז"א בתחלת ההתראה כה אמר ה' אלהי העברים שלח כו' לומר ה' שהוא העיקר הראשון. אלהי העברים שהוא השני שהכרת שתי אלה בדצ"ך עד"ש. קיים ג"כ הג' והוא שלח עמי:

יט

ועתה שלח העז כו'. ראוי לשית לב. מה זו הודעה הלא טוב טוב אבוד רשעים וימוטו עליהם אש וברד. אך לזה נשים לב אל מלת ועתה שלח העז. כי אומר ועתה הוא מיותר. ומה גם כי עד יום מחר היה שהות. אך הנה ארז"ל (שם פ' כ"ג) על פסוק מרכבות פרעה וחילו ירה בים. מהיכן היו להם מרכבות והלא מתו בברד. אלא מהירא את דבר ה' הניס כו'. והנה הוא ית' היה מזומן להפיל מרכבות מצרים בתוך הים. ואם עתה היו כלם מתים לא הי' בא הנקמה אל הפועל. ומה גם כי הסוסים עצמם היו משקעים את רוכביהם בתוך הים. כמשז"ל לסוסתי כו' שהיה גלי המים נדמים לפני סוסים זכרים של מצרים לסוסים נקבות. והיו קופצים תוך המים ומשקעים את רוכביהם. כמשז"ל על פסוק לסוסתי ברכבי פרעה שהי' המצרי רוכבו אומר לו אתמול הייתי מושכך לנילוס ולא היית נכנס. ועתה אתה משקעני אותי ואותך במים. על כן אמר הוא ית' ועתה שלח העז כו'. כלומר עתה ע"י שליח תוכל לקבצם אצלך. משא"כ אח"כ כי יבא זמן כי לא בלבד ע"י שלוחך. כ"א גם ע"י עצמך לא תוכל לקבצם אליך כי תרכב על סוסיך. ותרצה לקרבו אליך מהגלי'. ולא תוכל כי יצלול וישקיעך בהם. וזהו ועתה שלח העז. לרמוז כי לרעה גדולה מזו הם נשמרים. וע"כ הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס כו' לומר כי לא היו יראים את ה' רק יראים את דבר ה'. כי יראים פן יתקיים דברו וירד עליהם הברד ומתו. וע"כ הניס כו' אך לא לקיים מאמרו ית'. או לאמר לפרעה למה יעשה כה לעבור את פי ה' רק ליסתר ולנוס מפני הרעה:

אך אשר לא שת לבו אל דבר ה'. אפי' הבהמות שדרכם להאסף הביתה בלילה. עזב חוצה בשדה עד המחרת ואין צריך לומר חוץ מהבתים. כ"א בשדה רחוק מהיישוב ולא חש פן טרם יאספו הביתה ימותו. הנה פי' הכתוב שתי הקצוות הירא ואשר לא שת לבו. ומאליו נשמע כי הבינוניים לא הניסו ולא עזבו לכתחלה רק עשו כדרכם בכל יום. ובין כך ובין כך אפי' אשר לא שת לבו לא עזב חוצה. רק את עבדיו ואת מקנהו. אך את נפשו שמור לשבת בית. וזהו ואשר לא שת לבו כו'. ויעזוב את עבדיו כו' בשדה אך לא את עצמו. כי חש פן יתקיים כל הקודם:

כב

ויאמר ה' כו'. נטה את ידך כו'. הנה כתבנו למעלה כי על ג' עיקרים שהודיע הוא ית' לפרעה. (א) מציאותו ית'. (ב) בהיותו אלהי העברים באו' אלהי העבריים. (ג) שעם היותו אלהי ישראל בייחוד משתרר על פרעה ומצוה עליו ישלח את עמו ועל ג' אלה היו ג' כתות דצ"ך על הא' עד הכירם מציאותו ית' ויאמרו אצבע אלהים היא ועד"ש על הב' שעל כן הפלא בהם הוא ית' בין ישראל למצרים ועתה התחיל בסימן באח"ב להורות לו כי ישתרר עליו גם השתרר ובטכסיס מלך המכה את עבדו הבלתי עובד אותו כן יעשה לו והוא כי תחלה מכה בו באבן או באגרוף והוא הברד ואם לא יקבל מוסר מחסר לחמו והוא הארבה שאוכל החטה והכסמת וכל אשר השאיר הברד ואם עד אלה לא ישמע לו יאסרהו בבית כלא והוא החושך. ואם בזה ג"כ לא ישמע יכנו נפש אותו או את בנו והוא ענין מכת בכורות ואז על כרחו ישלח:

ולבא אל ענין הכתובים נשית לב כי הנה באומרו ית' נטה את ידך ולא אמר את מטך ואח"כ הוא או' ויט משה את מטהו ואפשר כי הוא ית' כיוון כי יד משה תספיק להעשות על ידה הנס ע"ד קריעת ים סוף שלא רצה ית' יקרענו משה במטה כ"א בידו כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' כ"א) ומשה בענותנותו לא רצה תהיה תפארתו בכך רק נתן כבוד לאלהינו לעשות במטהו הברד ויתיישב בזה אומרו ית' ויהי ברד ואח"כ אומר וה' נתן כו'. והנה בזה היה מקום לומר כי ע"כ במעשה הוסיף הוא ית' על הייעוד כי בתחלה אמר ברד בלבד ואח"כ תהלך אש ארצה:

אמנם עדיין צריך עוד לתת טוב טעם ודעת. (א) על מה זה היה האש אחר שעיקר הפועל היה בברד. (ב) כי באומרו נתן קולות וברד יאמר ג"כ ואש כי גם היא נתנה מידו ית' כקולות וברד ולא יאמר ותהלך אש כאלו הוא נעשה מאליו. (ג) שאחר אומרו נתן קולות וברד ותהלך אש למה חוזר ואומר וימטר ה' ברד כו' הרי נאמר ולא עוד אלא שממעט הענין ואינו מזכיר האש. (ד) או' אח"כ ויהי ברד מי לא ידע שאם המטיר ברד שיהי' ברד ואם הכוונה היא לחדש שהיתה אש מתלקחת בתוך הברד לא היה לו לומר כ"א זה וימטר ה' ברד ויהי אש מתלקחת בתוך הברד. (ה) כי כמו שאומר מה שעשה הברד כאומרו ויך הברד כו' למה לא יודיע מה נעשה על יד האש. (ו) מה הוא השנות הל' שאומר ראשונה ותהלך אש ארצה ואח"כ אומר ואש מתלקחת בתוך הברד:

אמנם הנה אין ספק כי עיקר הכונה לא היה רק הברד אלא שרצה הקב"ה להורות כי הברד ההוא לא היה טבעי' שהוא כי מים היורדים מלמעלה מתקררים ונקפים בקרירות האויר ונעשה ברד כ"א גם שמן השמים לא יצא הברד כ"א מים ונתהוה באויר כי אין דבר רע יורד מן השמים לא נתהוה מחמת קרירות האויר כי אדרבה האויר היה חם כאש כ"א שמה' ית' נתהוה ע"ד נס:

עוד רצה ית' להכות ולשבר כל עשב ותבוא' זולת חטה וכוסמת ולשבר גם כל עץ לח כקטון כגדול והנה כל עץ לח עודנו קטון ורטוב נכפל בהכאת האבן ואינו נשבר ומה גם עתה כל עשב לח בצד מה על כן מה עשה הוא ית' טרם רדת הברד המשיך מיסוד האש עד למטה לארץ עד שתהלך אש ארצה כדי ליבש ולהקשות כל צמח לח שע"י כן בבא הברד אחרי כן משבר את הכל:

וזה מאמר הכתוב נטה את ידך בלי מטה האלהים ומשול על השמים ממעל שמשם ירד ברד שיתהוה שם אז אמר בלבו איך אטה ידי וירא' כי גם על השמים ידי מושלה לי ע"כ מענותנותו נטה את מטהו הוא מטה האלהים כלומר כי הורמנותא דמלכו של עולם היא המושלת על השמים וז"א ויט משה את מטהו ולא את ידו בלבד ותדע למה עשה כן במכה זו יותר מבשאר למה שהוא על השמים ולא רצה תהי' תפארת לו רק תפארתו ית' ואמר ראה כי הנה וה' נתן קולות וברד שהוא מאתו ית' ולא מקרירות האויר כי אם נתן מציאות' מכוחו והראי' כי הנה טרם רדת הברד המשיך מלמעלה ותהלך אש ארצה ואח"כ וימטר ה' ברד שע"י מה שותהלך אש ארצה נודע כי וימטר ה' ברד ולא היה בטבע רק נס מאת ה' כי הלא ע"י האש שתהלך ארצה הרי נתחמם האויר ואיך היה מתהוה ונקפה בו המטר ונעשה ברד אך זה הוראה כי וימטר ה' ברד כו'. וז"א ותהלך כו' וימטר כו' ושמא תאמר כי אינם ראיה גמורה היות הברד מאתו ית' ולא שקפאו המים באויר כי אפשר כי האש שירדה דרך העברה באויר לא הספיק' לחממו עד שלא יהיה בו כח להקפות המים הנגרים בו אחר עבור האש הנה ראי' יותר גדולה כי הנה ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד שהוא כמז"ל כי היה בתוך כדור האבן ברד חלול ובו אש ובהשבר האבן ברד היתה האש מתגלה בתוכם ומעתה אין דרך לנטות כי מה' היה הדבר כי האש אשר בתוך הכדור לא הספיק להתיך הברד ולא מי הברד לכבות האש. ושמא תאמר א"כ איפה אחר הורא' הגדול הזאת מה צורך היה שתהלך אש ארצה אש היסודיי טרם המטיר הברד לז"א ויך הברד כו' ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר ואיך היה אפשר זה שהעשב הוא לח או עץ רטוב שישבר ואדרבה הוא מתקפל ובלתי נשבר אך הוא במה שנאמר ותהלך אש ארצה היה כל רטוב מתקשה:

ובזה יתכן מז"ל (ש"ר פ' י"ב) כי אפילות הנה פלאי פלאות נעשו בהם כי הלא אדרבה הוא בטבע כי להיותן אפילות היו רכות ואין הדבר הקשה משברו כמשז"ל על תיבת גמא שהגמא רך ועומד לפני קשה בפגעו בו אלא ודאי כי אחר שהאש מתהלך ארצה היתה מלהטת כל מה שעל פני הארץ ומייבשת ומקשה את הכל והברד גומר משבר ומכלה וא"כ גם החטה והכוסמת היה ראוי יוכו ויאבדו לולא פלאות ה':

עוד יתכן בשום לב ענין היות האש תוך כדור חלל של ברד כי לא על חנם עשה ה' ככה:

אמנם הנה כתבנו למעלה כי כת אחרונה של המכות שהם סימן באח"ב הנם על העיקר השלישי שהודיע ה' לפרעה שהוא שעם היוהו יתברך אלהי העברים בייחוד לא יבצר מהשתרר גם השתרר על פרעה ועל כל מלכי האדמה כי יוצר הכל הוא והנה מה שהי' בוטח פרעה יהיה על שרו או על מזלו על כן רצה להורות לו יתברך כי כל אלהי העמים אלילים ושרים ומזלות כאין נגדו וכל יצורי עולם מחוייבי' לעשות רצונו. והוא מאמרנו על פסוק (ד"ה א' י"ו) כי כל אלהי העמים כו' והוא כי ע"י מה שוה' שמים עשה יוודע כי כל אלהי העמים אלילים. והוא כמז"ל (ב"ר פ' ג') כי טרם עשות ה' אלהים ארץ ושמים לא רצה לברא שום מלאך שלא יאמרו שסייעוהו בנטיית שמים מיכאל מותח בדרומו וגבריאל בצפונו כו' וזהו נוטה שמים לבדו כו' וזה יאמר כי כל אלהי העמים בין שר או מזל אלילים והראי' כי הלא וה' לבדו ולא עם מלאך או שר שמים וכל צבאם שבתוכ' עשה והנה השמים שבהם המזלות שהם אש קבועים בגלגל שהוא ממים כדוריי' וכן שמי השמים שבהם מלאכי מעלה שהם רוחות אש הם שמים כדוריי' והם ממים בין למ"ד מאש ומים וכ"ש למאן דאמר ממים בלבד שמים שא מים וכן אמרו גלה הקב"ה הטיפה האמצעית וממנה ברא את השמים אך מזלות ומלאכים שבתוכם הם של אש כאמור ולהורות לפרעה הוא יתב' כל זה הוריד מלמעלה כדורי מים ובתוכם אש ומתקיימים להורות שמי שכח בידו לעשות כן הוא ודאי עשה את כדורי שמים ושמי השמים ויברא בתוכם מלאכי אש ומזלות כאשר שם אש תוך כדור הברד ובכלל הדבר הוא כי אשר שם שלום באש ומים באבן הברד הוא עושה שלום במרומיו בשמים עצמם שמאש ומים או בין שרי אש ושרי מים כפירושו רז"ל על הפסוק ההוא ואחר הראות הוא ית' אח כל זה הנה יוכר כי מזלות ושרי מעלה ועולם המלאכים ומזלות הוא יתברך בראם:

וזה מאמר הכתוב ויאמר ה' אל משה נטה את ידך כי רב כח ידך בלי מטה והוא על השמים שהוא אות ומופת על מציאות השמים להורות כי לה' המה וע"כ לא רצה משה עשות זה רק ע"י מטה האלהים לתת הכבוד לאלהינו כמדובר וע"כ ויט משה את מטהו ולבל יאמר פרעה הודינו לך אלהים כי אתה עשית את השמים אך לרוממותך על השמים כבודך ולא על הארץ מתחת על כן הראה לו כי גם מלך על כל הארץ כבודו כי הלא כל הארבעה יסודות תחתוני' סרים אל משמעתו כי הלא יסוד האש ותהלך אש ארצה הכנה אל הבאת הברד כמו שכתבנו גם יסוד האויר בהיותו חם מהאש שעברה בו לא פעל טבעו להתיך הברד או לשלא יקפה בו למ"ד מרז"ל במדרש (ש"ר פי"ב) כי באויר נקפה ולא ירד רע מן השמים וגם יסוד המים לא כבו את האש שבכדור ואשר נשתנה טבעם להקפות באויר החם וגם יסוד העפר כי האש שתהלך ארצה ליחכה נירו וסכסכה אבניו הנה הוראה כי הכל שלו יתברך והוא בראם ויחוייבו כל יצוריו עשות רצונו ועוד כי ידו יתברך מושלה לו לשעבד ולדכא תחת רגליו כל חלקי ברואיו כי הנה יתחלקו לארבעה דומם וצומח ובעל חי בלתי מדבר וב"ח מדבר כי הנה את כלם הכה הוא יתברך את הדומם כמדובר ע"י האש שליחכ' נירו כו' ועל הצומח כי כל עשב השדה הכה הברד ועץ השדה שבר ועל החי מדבר ובלתי מדבר כי הנה ויך הברד כו' מאדם עד בהמה כו' ולא עוד כ"א שמהאדם היחל שהוא העולה על כלן וזהו מאדם ואחריו ועד בהמה ואחריו הצומח ואת כל עשב כו' וזה שעור הכתובים וה' נתן קולות מלמעלה ותהלך אש ארצה כו' שהוא ענין שהי' ארצה כו' חוץ מטבעה יסוד האש ויסוד העפר ע"י מה שתהלך אש ארצה וליחכה נירו וסכסכה אבניו וגם שליטה באויר כי הנה וימטר ה' ברד שהוא שנקפ' ביסוד האויר כאמור למעלה ועל יסוד המים בכלל שנקפו באויר חם ושנה טבעה הוא יתברך מלבד מה שהשמים שמים לה'. כי הנה ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד שהוא ממין השמים כמדובר ועל כן גם יצוריו משועבדי' תחתיו ית' ויתדכאו לפניו כי על כן הורה יתברך שאת כלם הכה וזהו ויך הברד כו' שכולל כל מיני היצורים מהדומם ומעלה כאמור הנה כי הורה לו הוא יתברך כי יחוייב פרעה על אפו ועל חמתו לעשות רצון קונו הוא אלהי ישראל כי יוצר הכל הוא והכל תחת רגליו:

כז

וישלח פרעה כו'. אמר חטאתי הפעם כי לא חטאתי רק הפעם הנה בדצ"ך אמרת שהוא לדעת כי אני ה' הוא מציאותו ית' הוא העיקר הראשון שאמרת בזאת תדע כי אני ה' ובעד"ש היו שאדע כי אלהי ישראל הוא בייחוד כמאמרכם למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ ועדיין הייתי חושב כי להיות אלהי ישראל לא הייתי חייב לקיים גזרתו כ"א עתה בברד שאמרתם למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ שהוא כי אינו כשרי האומות שלא ישתרר שר על זולת עמו כי אין כמוני משתרר על הכל וע"כ בברד הכרתי שאני חייב וע"ז אני אומר כי אם חטאתי הוא הפעם בלבד שהודעתם לי הדבר כי מאז התריתם בי היה לי להודות ולעלות על לבי כי כאשר צדקתם בראשונות תצדקו גם בזאת להתחיל לעשות רצונו ית' ואחר הוידוי אמר ה' הצדיק כו' לומר אל יחר אפו לבלתי קבל תשובה כי הלא לא יודע גודל צדקתו כי ה' הצדיק אם לא במה שאני ועמי הרשעים ועכ"ז יקבל תשובה כי לפי גודל החטאים יודע יקר הרחמים. או יאמר במ"ש כי בברד הורה לו הוא יתב' היותו מושל בכל והשר והמזל לא ימנעו רצונו ית' כי הוא בראם ובזה יאמר עד כה חשבתי כי השר גם הוא מעכב באופן שאם אני הייתי מרשיע שגם הוא הרשיע בעוזרו אותי אך עתה אומר כי ה' הצדיק ואני ועמי בלבד הרשעים אך לא השר כי לא ממנו הוא העיכוב כ"א ממני ומעמי כי אין לאל ידו לעכב ובודאי שאינו מעכב כ"א אני ועמי בבחירתנו. או יאמר מה שהוא ודאי כי ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים אך אם גם ישראל צדיקים ליגאל אם לאו איני גוזר אומר ע"פ מעשיהם:

כט

ויאמר אליו משה כו'. הנה יותר יצדק אומרו מה שיודע לו בהבאת המכה מבסלוקה ועוד מה השנוי הלז כי לה' הארץ ולא אמר כלשונו שלמעלה. כי אני ה' בקרב הארץ או כי אין כמוני בכל הארץ. ועוד אומר וכי טרם תיראון מפני ה' אלקים למה כפל השמות. ועוד אומרו והפשתה כו' לא היה מקומו כ"א למעלה אחר ספרו מה שהכה הברד. אך יהיה כי לפעמים מרחם הוא ית' על העם בעבור הארץ. כמאמר הכתוב (תהלים פ"ה) רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב. (יואל ב׳:י״ח) ויקנא ה' על ארצו ויחמול על עמו וכן אדם בזכות בהמה תושיע ה' וכעובדא דאלכסנדרוס כן אמר משה כצאתי את העיר אפרוש את כפי כו' ולא מפני שתשובתך ווידוייך היה בלב שלם. כ"א למען תדע כי לה' הארץ ומרחם עליה ולא למענכם כי אתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' לקבל אלהותי וז"א אלקים למה שהוא אלהים רק על מה שהפשתה כו' והחטה והכוסמת לא נוכו ויראתם פן כאשר עשה בפשתה יעשה בחטה וכוסמת ג"כ ומה גם למז"ל (שם) כי פלאי פלאות נעשו בהם:

לג

ויצא משה כו' וירא פרעה כו'. ראוי לשים לב אל הפרש שבין מאמר פרעה למאמר מרע"ה. כי הנה כה אמר פרעה העתירו אל ה' ורב מהיות קולות אלקים וברד ומשה אמר הקולות יחדלון והברד לא יהיה עוד. ועוד כי אחרי כן הוא אומר ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה מטר מאן דכר שמיה. ועוד באומרו וירא פרעה כי חדל המטר כו' ויוסף לחטוא כו' והלא אדרבה על שנעשה רצונו היה ראוי ירבה להיטיב ואיך יוסף לחטוא והנה שמעתי אומרים כי היו ג' דברים מטר וברד וקולות ופרעה היה חפץ במטר לתועלת הארץ ע"כ לא שאל רק ורב מהיות קולות אלקים וברד לבד אך בראות כי לא נעשה עצתו כי גם מטר לא נתך ארצה אז פקפק בהשגחה וז"א וירא פרעה כי חדל המטר והברד כו' ויוסף לחטוא. וקשה כי הלא לא מצינו שהיה מטר תחלה כלל כי לא נזכר רק קולות ואש וברד. ועוד שהיל"ל ומטר לא ירד ארצה מה ענין אומרו נתך הבלתי צודק רק בדבר עב וקשה הניתך. ומה גם כי במצרים אין להם צורך למטר שישאל אותה פרעה. אמנם האמת הוא כי כמ"ש רז"ל (ברכות דף נ"ד) על אבני אלגביש שהפיל ית' בכיבוש הארץ על אויבי ה' במורד בית חורון שארז"ל כי היו ממה שנשארו באויר במכת הברד במצרים. ובזה נבא פה אל ענין הכתובים האלה והוא כי הנה פרעה בקש שקולות וברד לא יהיה במציאות שמשמעו לא למעלה ולא למטה אך משה אמר הקולות לבדן יחדלון לגמרי. אך אשר אמרת וברד לא יהיה שהוא שום מציאות ברד אני לא אעשה כך. כ"א והברד הידוע בה"א הידיעה שהוא אשר נתהוה כבר לא יחדל מציאותו כ"א שלא יהיה עוד בארץ כ"א ישאר באויר והם האבנים גדולות אשר הפיל הוא ית' על שונאי ישראל בימי יהושע במורד בית חורון וזה מאמר הכתוב ויפרוש כפיו אל ה' ויחדלו הקולות כו'. והוא כי כרגע בפרוש כפיו חדלו הקולות והברד חדל מיד מהארץ והנה לפי הטבע היה ראוי שבפרוש כפיו לא יתהוה עוד ברד אך אשר כבר נתהוה והיה באויר מתחת השמים עד הארץ יהיה נופל עד תומו אם בהוייתו בדרך נס כאש בתוך הברד או שיותך הברד באש שבתוכו ויהיה למים ויעשה מטר וימטיר על הארץ. אומר כי לא היה לא זה ולא זה כ"א חדלו הקולות והברד כרגע וגם מטר לא נתך כלו' שלא נתך הברד להיות מים וליעשות מטר שהוא כי נשארו באויר למלחמת יהושע. אמנם פרעה כאשר ראה כי כמו רגע חדל המטר כי לא נתך הברד ונעשה מים. ולא היה ברד יורד. אז אמר בלבו אם בפרוש כפיו משה היה עתיד לירד יותר אם לא תפלתו למה כרגע פסק ולא ירד הברד שבתוך אויר. ולא הותך להיות מטר. אך אין זה כ"א שמתחלה תם הברד וכאשר פרשת כפך כבר ירד גם מה שהיה באויר וע"כ ויוסף לחטא וזה וירא פרעה כי חדל המטר כו' ויוסף לחטוא כו' והוא לא ידע כי כל אשר באויר ישאר לינקם גם מיתר רשעים כיוצא בו אך משה ידע את הדבר:

לח

ויחזק לב פרעה כו'. אחרי אומרו ויכבד לבו הוא ועבדיו חזר ואמר ויחזק לב פרעה. לומר כי גם שהצד השוה שבהם כי הוא ועבדיו הוכבד לבם. לא ראי זה כראי זה. כי הנה ויחזק לב פרעה ביותר מהם ולא שלח כו' ולא בטבע כ"א כאשר דבר ה':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.