אלשיך/בראשית/כח

אלשיך בראשית כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

ואל שדי כו'. הדרך ממעטת ג' דברים ממעטת את הממון ופריה ורביה והשם. עוד ד' היה אפשר יירא יעקב מאד והיא כי הלא עשו נשאר בא"י והוא עוזב אותה. פן תהיה לעשו למורשה כי בן יצחק הוא ג"כ לכן להעלות ארוכתם אמר על הראשונה יברך אותך ועל הב' ויפרך וירבך ועל השלישית והיית לקהל עמים כי אין לך שם גדול מזה. ועל הד' אמר ויתן לך את ברכת אברהם כו'. והראי' כי לא על עשו נאמר. כי הלא לרשתך את ארץ מגורך הוא אשר נתן אלהים לאברהם כי אשר סובל המגורים והגלות הוא היורש מה שאין כן עשו כי אין לו רק יישוב ומנוחה והוא כי הנה לאברהם נאמר נחלת הארץ סמוך לאומרו כי גר יהיה זרעך כו':

או יאמר שברכו בחיי ובני ומזוני וזהו ואל שדי יברך אותך בעצמך דהיינו חיי. ויפרך וירבך היינו בני ולהיות שעיקר הברכה היא היות הבנים צדיקים אמר והיית לקהל עמים שהוא שעם שיהיו ממנו עמים כלם יהיו קהל א' משא"כ עשו וישמעאל ששום אחד מהם לא נתייחד עם אחיו להיות ושניהם קהל א'. כ"א יעקב שמטתו שלמה ויתן לך את ברכת אברהם ארץ זבת חלב ודבש היינו מזוני. וריבה האת שיוסיף לך גם את כל העולם ופרצת ימה כו' יותר על ברכת אברהם בעלותו ממצרים שנא' לארכה ולרחבה שיש לה אורך ורוחב שאם לא יהיה לך רק במצרים כבר נשבע זה אלהים לאברהם ולא יחשוב לך לברכה רק העודף. ושיעור הכ' שאם לא יהיה לך רק לרשתך את ארץ מגורך בלבד הלא זו היא אשר כבר נשבע אלהים לאברהם:

ה

וישלח כו'. הנה אומרו אם יעקב ועשו יקשה כי מי לא ידע בכל אלה:

אמנם אשר למדתנו תורה שרוב הבנים דומים לאחי האם בפסוק אחות נחשון. יתכן כי גם מעת דהודיע לנו אלהים את זאת והוא כי הלא הרואה מבטן מי יצא עשו. מרבקה הצדקת הלא יפלא על יצחק ששלח את יעקב. וגם על יעקב יפלא איך הלך ולא שתו לב כי עם היות רבקה צדקת ילדה בן רשע על היותה בת בתואל ואחות לבן ומפדן ארם שגם אנשי מקומה רמאים ועל זה יתמהו על יצחק ועל יעקב שלא שתו לב על היות בנות לבן בן בתואל ומפדן ארם פן יצא דבר בלתי מתוקן דומה לעשו. ע"כ יאמר וישלח יצחק את יעקב וגם וילך הוא ולא חשו המשלח וההולך אל היות פדנה ארם מקום רמאים. והיות אל לבן בן בתואל פן מנגעי קרוביה ומקומם יצא מבנות לבן דבר בלתי מתוקן. הטעם הוא כי אין לחוש על אבי האם רק על אחיה. כי הלא למה שהיה לבן אחי רבקה היתה אם יעקב ועשו ולא על היותה בת בתואל ועכ"ז על דבר צדקתה לא פגם לבן רק לחצאין וא"כ איפה בנות לבן שאין להם אחים והן צדקניות יהיו ילדיהן צדיקים והוא מאמרם ז"ל (ברכות מ"ב) כי לא היו ללבן בנים כי אם בנות עד שבירך אותו אלהים לרגליו של יעקב אחרי כן:

ח

וירא עשו וכו'. עד סוף הפרשה יתבאר בתחלת הפרשה שאחר זאת:

י

ויצא יעקב כו'. ראוי לשום שכל והבין במקראות בהעיר קצת מההערות הראויות להעיר הלא המה. (א) קשר אומרו ויצא יעקב כו' אל לכת עשו אל ישמעאל והפסיק בין ענין יעקב בענין עשו כי זולת מה שכתב רש"י ז"ל ראוי לחפש אחר טעם שיהיה ענין אל הנוגע ליעקב. (ב) כי הליכת יעקב פדנה ארם נאמר זה שלש רגלים: א' וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם כו'. ב' וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. ג' ויצא יעקב מבאר שבע. (ג) באומר למעלה וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב וכו' ואחרי כן הוא אומר וירא עשו כי רעות בנות כנען כו'. והפסיק בין שני הכתובים בפסוק וישמע יעקב אל אביו ואל אמו כי הלא יקשה למה לא גמר כל מה שראה פעם א'. וריחק ראיותיו וישם בין הדבקים מה ששמע יעקב ולא יתכן לומר שבכלל מה שראה עשו הוא ששמע יעקב אל אביו כו' שא"כ למה אמר וירא פעם שנית. ועוד כי איך ראה שוילך פדנה ואח"כ כי רעות בנות כנען ונהפוך הוא כי זה ראה מיד כשדבר לו אביו טרם לכת יעקב ועוד שמה שדבר לו אמו שעשו מבקש להורגו לא יתכן ששמע עשו שאין ספק כי בסתר דברה. (ד) מה צורך הודיע לנו שראה כי בירך יצחק את יעקב ושלח אותו וכו'. כי אל מה שנמשך לעשו מזה שהלך אל ישמעאל אינו מעלה ומוריד מה שראה כי בירך כו'. רק מה שרעות בנות כנען וכו' וכן אמרו בברכו אותו הוא מיותר וגם אומרו ויצו עליו לאמר מלבד הייתור אין מלת לאמר צודקת כלל כי אינו לאמר לזולת ועוד שהוא הפך הסדר ושלח אותו ואח"כ ויצו עליו לאמר. והראוי היה יהפך ויאמר ויצו עליו כו' ואח"כ ושלח אותו כו'. (ה) אומרו ויצא יעקב אחר אומרו למעלה וילך פדנה ארם והלא היציאה קודמת אל הגעת מקום החפץ. (ו) כפול הפסוק ויצא כו' וילך כו' שאם הלך מי לא ידע שיצא. (ז) אומרו וילך חרנה אם כבר הלך לחרן איך אח"כ פגע במקום עד שהוצרכו (רז"ל חולין דף צ"א) לומר שאחרי היותו שם אמר עברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי וחזר לחרן ואז ויפגע כו'. (ח) אומר ויפגע במקום שאם להורות שקפצה לו הארץ יוכל ללמדנו בבלתי אומרו לשון פגיעה כי הלא רבים קפצה להם הארץ כאשר מנאם רז"ל (ב"ר פ' נ"ט) בפ' הרעשת ארץ פצמת' ולא אחד בהם נאמר בו לשון פגיעה ולא דבר רק הוא וידוע מאמר רש"י ז"ל על זה שהוא להרכיב שני דברים תפלה וקפיצת הארץ ולרש"י ז"ל שנעתק הר המוריה ובא לכאן יותר היה ראוי יעתק לוז וילך להר המוריה. ולא שרב יעבוד צעיר. (ט) מה ענין הודיע אלהים אותנו כי בא השמש ושלקח מאבני המקום וששכב במקום ההוא ע"ד הפשט. (י) למאמרם ז"ל (חולין שם) כי באה שמש שלא בעונתו למה עשה ה' ככה ואין מעצור לה' להלינו שם באופן אחר מבלי העריב שמש שלא בעונתו. (יא) מה ענין החלום הזה אשר חלם הבא נבא אל דרך ישר בלתי תסתבך בסבכי אמרי' אשר לא בשורש גזע פשט הכתובים המה. (יב) מה ענין מלאכי אלהים עולים ויורדים אם עולים תחלה או יחד שתי הכתות כמאמרם ז"ל:

והנה לבא אל הביאור נשאלה טוב טעם אל יציאת יעקב מארץ כנען וילך חרנה בידיעת עשו כי הולך הוא כי הלא ידע עשו ושמע מפי יצחק אביו בברכו אותו ושלח אותו פדנה ארם ולא פחד ורגז לאמר כי עשו אחי יחם לבבו ופן בחרב יצא לקראתו ולא נאמר כי בטח בצדקו או כי ידע כי בחיי אביו לא יהרגנו כי הלא ארז"ל (ב"ר פרשה סח) שגדל אימתו מעשו ואמר אשא עיני אל ההרים אל ההורים הם האבות ואמר מאין יבא עזרי. וגם שאחרי כן זאת השיב אל לבו ואמר עזרי מעם ה' כו' עכ"ז לא יותר לאיש צדיק לסמוך על הנס ולהביא עצמו לידי סכנה שהלא חבי כמעט רגע כתיב ולכאורה היה אפשר לומר כי הן זאת כוונת אומרו ויצא וגם וילך. שהיל"ל ללכת כי הלא אח"כ הוא אומר ויפגע כו':

אך יאמר במה שנזכירה מאמרם ז"ל (מגילה דף י"ז) כי בן ס"ג שנה נתברך יעקב וי"ד שנה נטמן בבית מדרשו של שם ועבר הרי ע"ז ושבע שנים עבד את לבן ברחל הרי כי בן פ"ד שנה נשא אשה הנה יראה מדבריהם כי בצאתו מבאר שבע לא החזיק צדיק דרכו לחרן. רק הלך אל מקום מדרשו של שם ועבר ואחר י"ד שנה הלך חרנה ואין זה רק כי ידע כי מיד בצאתו את העיר לא הרחיק לא ימיתנו רק אחר התרחקו מבית אביו. לכן מה עשה לגנוב דעתו עיקם עליו את הדרך והלך לו בארץ ישראל עצמה אל מדרש עבר להתחבא שם י"ד שנה. וזהו שארז"ל (שם) נטמן בבית מדרשו וכו' כי טמון מעשהו היה שם ואחרי כן משם נסע חרנה אשר לא ידע עשו את עתו אשר ילך בו:

וזה יתכן הוא מאמר הכ' כי שתי נסיעות עשה אחד ויצא יעקב מבאר שבע שלא היה רק יציאה מן המקום אשר עשו בי לא ללכת חרנה והוא אשר נטמן בבית שם ועבר ואחרי כן וילך חרנה שהיתה אז הליכה לארץ בלי יציאה מבאר שבע ואין כוונת הכתוב ללמוד הגעתו לחרן שיקשה עלינו אומרו ויפגע אחר שוילך חרנה רק עשותו ב' מסעות. (א) ויצא. (ב) וילך כו':

אך הדרך ישכון אור ליישב כל אשר הערנו הלא הוא כי תורתנו הקדושה תעיר לנו אזן להשמיענו כי הוא ית' למען הציל את הצדיק מרעתו מעור פקחים ופוקח עורים והן זאת חשבתי למשפט בכונת סמיכות הפרשה אל שלפניה ואל ענין פגיעת יעקב במקום ובאה שמש שלא בעונתו והיות המלאכים עולים ויורדים בו וה' נצב עליו והוא יען כי גדול כבוד הצדיק לפניו ית' כי הוא מקיים את העולמות כלם ואת כל מעמד שלשתן קנה בצדקתו ונתונים נתונים המה לו אל עבודתו ועל משאו:

והוא בשום שכל והבין מסרה אחת הלא היא כי ג' ועיני הם במקרא. ועיני לאה רכות ועיני ישראל כבדו ועיני רשעים תכלינה. והענין כי הנה הורנו ית' גודל השגחתו ושום כל מעייניו ליישר דרך הצדיק ולהרים המכשלות ולשים המעקשים למישור למען ילך לבטח דרכו ורגלו לא יגוף והוא כי הלא ידענו כי הן זאת היתה עם עשו לכבד את הוריו ולשמוע בקולם כמאמרם ז"ל במסכת קדושין (דף ל"א) אל המשבח עצמו שכיבד את הוריו אמרו לו עדיין לא הגעת למה שהיה מכבד עשו. והנה מהדבר הלז היתה יוצאת תקלה גדולה אל יעקב וללאה והיא כי הלא עשו שמעה אזנו ותבן לה כי רעות בנות כנען וטובות בנות לבן בעיני יצחק אביו כי כה אמר לא תקח אשה מבנות כנען קום לך פדנה ארם כו' וקח לך כו' מבנות לבן אחי אמך והנה אם כאשר שם על לבו כי רעות בנות כנען ישים גם כן כי טובות בנות לבן בעיני אביו היה הולך אל לבן כאשר הלך אל ישמעאל ולפחות יקח הוא את הגדולה לאה ויניח את הקטנה ליעקב ואם כה היה עושה היה נופל כריסא בבירא כי יאבד מנות מיעקב או לפחות ילוה אליו בדרך והוא בורת ממנו ויפגענו בחרבו הקשה כי לא ישאלו פנים כאליפז בנו וגם ללאה יימר לה מאד כי הלא אשר היה עיני לאה רכות הלא היה מלבכות בל תפול בגורל עשו פן מהר ימהרנה הגדולה לגדול והקטנה לקטן לכן מה עשה הוא ית' ראה והתקין גם שניהם באשר שם שומה בלבו בל ישית לב אל כל דברי אביו רק על מחצית' והוא בל יפנה אל אומרו כי טובות בנות לבן רק כי רעות בנות כנען. וע"י כן הלך עשו אל ישמעאל וכו'. ועי"כ ויצא יעקב מבאר שבע. והוא כי בראות יעקב שהלך עשו אל ישמעאל ולא היה נמצא אתו בעיר. אז ויצא וגם ע"י כן וילך חרנה שאלמלא כן לא היה עשו הניחו להגיע שם כאשר הניחו אליפז אשר נשאר פה בצואת אביו. והנה היה מקום לבלתי הגדיל הנס ולו' אולי לא שמע עשו מאביו חלוקת היות טובות בנות לבן רק כי רעות בנות כנען או גם כי לאמר ששמא עלה אל רוחו הקשה. כי לא מבחור בבנות לבן מבנות ישמעאל צוהו עליהן רק חדא מנייהו נקט או שכל עיקר מאמר יצחק לא היה רק לא תקח אשה מבנות כנען. כי אם ע"פ דרכו שהראה לו מקום שירצו להתחתן בו מחמת הקורבה. לכן הקדים ואמר וירא עשו כי בירך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם. לומר לא מבלתי שמוע ששלח אותו פדנה ארם לא שת לבו גם לזאת. כי הלא וירא עשו כי בירך יצחק והוא לקחת לו משם אשה. וא"כ אין לומר ששמע תחלת מאמרו לא תקח אשה מבנות כנען ואשר ברך אותו בסוף מאמרו ואשר היה בנתים שהוא מבנות לבן לא ראה וגם הטענה הב' לו' שלא מהיות אושר בהדבק בבנות לבן צוה עליהן איננה כי הנה בכנל מה שראה עשו. הוא שלח אותו פדנה ארם בברכו אותו כי דבק היה צווי קחת מבנות לבן אל הברכה וזהו ושלח וכו' בברכו אותו. וכן היה קח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך ויתן לך את ברכת אברהם. וגם השלישית לו' אולי עיקר הדבר היה צווי לא תקח מבנות כנען אלא שגמר בעצה אחת ואם כן תהיה הברכה חוזרות אל העיקר לא כן הוא כי אם בכלל מה שראה עשו. הוא ויצו עליו לאמר לא תקח אשה כו' כי מה שצוה עליו לא תקח אשה לא היה העיקר על עצמות הדבר. רק הכנה אל מה שעתיד לגמור ולו' קום לך פדנה ארם כו' כי הוא העיקר וזהו ויצו עליו לאמר לא תקח כו' כי צווי זה היה כדי לאמר ולא למען הדבר עצמו. ואם כן מה היה שלא שת לבו רק אל כי רעות בנות כנען. לז"א וישמע יעקב אל אביו כו'. לו' כי על ידי מה שבענין הלז זולת צדקת יעקב עשה ג"כ מצות כיבוד אב ואם וישמע אל אביו ואל אמו שצוהו ללכת פדנה ארם ע"י כן נמשך שהפליא עשות הוא ית' שוירא עשו כי רעות כו' ולא כי טובות בנות לבן ומזה נמשך שוילך עשו אל ישמעאל. ושיצא יעקב מבאר שבע ולא יצא גם עשו ושהלך חרנה שאם לא כן לא היה מגיע חרנה:

ועוד הורה לנו הוא ית' באומרו וישמע יעקב כו' כי מאז שמע אל אביו ואל אמו העלה עליו הקב"ה כאלו כבר וילך חרנה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה שהיא לעשות מצות אביו ואמו צרופה למעשה כי וירא עשו כו' כמדובר. נמצא כי הוא ית' עוור את עיני עשו מראות כל דברי אביו רק מחציתם כאמור בשעור הכתובים שאע"פ שראה הכל כי וירא עשו כו' עם כל זה בזכות שוישמע יעקב כו' שפתח אזנו לשמוע אל אביו ואל אמו, סגר ה' ביד עיני עשו ולא ראה רק כי רעות בנות כנען ולא כי טובות בנות לבן וזהו וירא עשו כי רעות וכו' כאמור. והיה זה שלום ליעקב וללאה. כי שמע ה' קול בכיה לבל תפול בגורל הרשע. וזהו ענין המסרה שלשה ועיני הם וכו' והוא כי הלא שתים זו עשה הוא ית' עם לאה. (א) שלא תפול בגורל עשו. (ב) שתנשא ליעקב. והנה אם כאשר בערב החליף לבן את רחל בלאה היה מקיים יעקב מאמרם ז"ל חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יפה יפה שעל ידי כן היה רואה כי הנה היא לאה טרם יבא אליה היה משלחה מביתו באומרו הלא ברחל עבדתי ולא היה נושא אותה וכן אם היו עיני עשו פקוחות לראות כי טובות בנות לבן בעיני יצחק אביו. היה לוקח אותה. והנה שערי דמעתה לא ננעלו מלפניו יתברך לכן מה עשה הוא ית' הכביד עיני יעקב מהסתכל בה פן יגעל בה טרם יבא אליה. ואת עיני עשו סימא מראות כי טובות בנות לבן לבל יחמדנה עשו ולבל יגעל בה יעקב. וזה שיעור המסרה על ידי מה שעיני לאה רכות פן תפול בחלק עשו כי אם שתנשא ליעקב. לכן מה עשה אלהים שעיני ישראל כבדו מלבדוק אותה. ושעיני רשעים כעשו תכלינה ולא יביט אל כי טובות בנות לבן רק אל כי רעות בנות כנען כמדובר:

הנה כי הוא ית' משנה החושים ומחליף את הטבעים לעבודת הצדיק ונקל הוא בעיני ה' לעשות כן כי הלא גם העולמות שברא נתן לו לעובדו ולכבודו בראו יצרו אף עשאו. וזה אחשבה הורה לו הוא ית' ליעקב לא יירא מפחד עשו ופן בצאתו מתוך הפחד של עשו. יפול אל הפחת של לבן. ומה גם בראות את עצמו יצא ממקום הקדושה מתחת כנפי השכינה אל אדמה טמאה. כי לכן נתן אל לבו ללכת אל עיר מושב אלהים אפשר שם שכינה שורה. הוא הר המוריה להפיל תחנתו שם. והראה לו הוא ית' כי אם קטון הוא בעיניו. הלא כל העולמות שברא למענו המה. והנה הראה בעיניו כי כלם סרים אל משמעתו והוא כי עולם השפל אין צ"ל כללות העולם או ארץ ישראל העולה על כלם כי אם גם ראש עפרות תבל הוא הר המוריה. כי בו בחר ה' לשכן שמו שם גם הוא יעתק ממנו ויבא לקראתו להקביל פניו. וזהו שלא יהפך הוא ית' שיעתק לוז וילך להר המוריה והוא כפרש"י ז"ל שלא נתקרב מקום אל מקום. רק שנעתק הר המוריה ובא לכאן. וזה יראה כוונת רבינו ז"ל באומרם כי ד' פעמים קפצה הארץ. וזה לשונו (ב"ר פ' נ"ט) הרעשת ארץ בימי אברהם. פצמת בימי אליעזר עבד אברהם רפה שבריה בימי יעקב כי מטה בימי ישבי בנוב כי הנה ראוי לדעת הד' שינויי תוארים בד' המקומות ההם. אמנם הנה ד"פ קפצה הארץ וכל אחד משונה מחבירו. הלא הוא כי ברדוף אברהם את הד' מלכים ארז"ל (שם פ' מ"ג) בכל פסיעה ופסיעה של אברהם אבינו היתה ג' מילין נמצא שהיתה קפיצה ככל פסיעה אך קטנה של שלש שלש מילין. והנה יתייחסו קבוץ הקפיצות כלם שבכל כללות הפסיעות הקרובות זו לזו אל הרעשת הארץ. אך אליעזר שביום שיצא מבית אדוניו הגיע לארם נהרים היתה פצימה כי נפתחה הארץ ונתחברו שפתיה זו לזו הסמוכה אל בית אברהם אל הסמוכה לארם נהרים אך אשר ביעקב שנעתק הר המוריה ובא ונתקע בלוז ואחר כן חזר למקומו נעשו ב' דברים א' מקום שנעתק משם. וא' במקום שנכנס. וזהו או' רפה שבריה בימי יעקב. אך אשר בישבי בנוב בהוא כמאמרם ז"ל בגמרא שכשנמשך דוד אחר השטן שנדמה לו לצבי והלך עד מקום ישבי בנוב. ושאל אבישי לחכמים אם ירכב על סוסו של מלך לבקשו ונתנה לו רשות וקפצה לו הארץ ומצא את דוד שזרקו ישבי בנוב השמימה לקבלו בלהב חניתו. והזכיר אבישי את השם והעמידו באויר. אמרו שם בגמ' בקפיצת הארץ אשר קפצה לאבישי הלשון הזה אפי' היה בסוף העולם הסיטו הקב"ה לשעה קלה ע"כ:

והנה ייחסו הדבר אל הסטה והחלקה. כאלו הסיט ונדנד הקב"ה את הארץ ומעדו קרסוליו מירושלים עד המקום ההוא כרגע ויתכן אמר כן למה שירושלים גבוה מכל הארצות לכן משם הטה הארץ ונשמט כרגע וז"א כי מטה בימי ישבי בנוב הנה כי דעת רז"ל (חולין דף צ"א) כפירש"י שנעתק הר המוריה ממקומו ובא לכאן כי בזה יצדק מאמרם באומרם רפה שבריה ויצדק טוב טעם הדבר במאמרינו שהוא להורות את יעקב שלא יירא כי הלא כל שלשת העולמות טפלים אליו ומשועבדים לו וכמרז"ל ע"פ בוראך יעקב ויוצרך ישראל אמר הקב"ה עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך יעקב יצרך בשום לב אל כפל או' עולמי עולמי. וכן באומרו בראך יצרך אך הוא כי ג' העולמות יתפרדו באיכות השפל והגלגלים הם בעלי גשם ושל מלאכים רוחניות ועל שני הסוגים אמר עולמי עולמי שני פעמים. והשיב על סוג הגשמי יעקב בראך ועל סוג הרוחני בעל צורה יעקב יצרך ובכן יחויב כי אחר שבזכותו נבראו ישתעבדו לו ולכן יתכן הורה לו הוא ית' פה כי כל שלשת העולמות משועבדים אליו ובשפל היחל והורה לו כי לא בלב' אדמת ח"ל או כללי ערי א"י כ"א גם הר המוריה שכנגד שער השמים מקום המזבח שלוקח משם עפר שעשה ממנו ית' את אדם יציר כפיו שהוא חלתו של עולם גם הוא אשר הוא כל טוב העולם השפל מוכן לעבודתו כי הר צבי קדש נעקר ממקומו ובא לקראתו וגם עולם הגלגלים משועב' אליו כי הלא בא השמש שלא בעונתו למען ילין שם וגם עולם המלאכים והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו לכהנו לו אשר לווהו בארץ ואשר ילווהו. או לרז"ל (בראשית רבה פ' נ') כי המלאכים אשר באו להפך את סדום על אומרם כי משחיתים אנחנו. לא הניחום לעלות אל מחיצתן קל"ח שנה. עד בא האורח הקדש אל בית מלונו יתברך ולאהבתו קבץ הוא ית' את נדחיו שיעלו השמים וזהו והנה מלאכי אלהים עולים. ואחר כך יורדים לכבודו כי המלאכים צריכים אליו והם ישרתוהו וילווהו ואין על יעקב נצב עליו למעלה הימנו מכל יצורי העולמות כלם בלתי אם ה' לבדו אפילו רכב אלהים שה' בם כי אך בו בחר למרכבה לו וזהו והנה ה' נצב עליו:

ועל כי דרכינו שרצה ה' הראות לו כי הג' עולמות כלם נבראו לשמשו וסרים אל משמעתו. והנה באים לכבודו ולשרתו נאמר כי רצה הוא ית' ילין שם:

יא

וישכב במקום ההוא ויתן מראשותיו מאבני מזבח עקידת יצחק. כמאמרם ז"ל בפר"א (פ' ל"ה) למען יכיר כי המקום משועבד תחתיו כי הוא התקיימו. ובזה מצאנו טוב טעם אלהיותו שם בבלי דעת שלא היה כי אם בלוז. והוא שאלו ידע לא שכב שם על קדושת המקום וזה מאמר הכתוב ויפגע במקום שע"י היותו כך שהיה בלוז ונעקר הר המוריה ובא שם לא ידע כי המקום אשר הוא שוכב עליה אדמת קדש היה רק לוז על כן וילן שם. ושמא תאמר אם חשב שהיה בלוז למה לא החזיק צדיק דרכו עד הר המוריה להתפלל שם כתאותו. על כן אמר כי בא השמש שלא בעונתו וע"י כן בחשבו כי בלוז היה. נמשך כי ויקח מאבני המקום של המזבח וישם מראשותיו שנשתמש מהן. וגם כי וישכב במקום ההוא כרצונו ית' מהטעם הנזכר. משא"כ אילו ידע קדושת המקום. כמאמר רש"י ז"ל על אומרו ואנכי לא ידעתי. שאלו ידעתי לא ישנתי כאן:

והנה אין ספק כי הלא גם בעיני יעקב יפלא. על מה זה המשילו ית' במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו על כן הורהו מראה הסולם ויחלום וכו' למען הודיעו כי גם כי כל צדיק מקיים כל העולמות הוא עולה על גביהן. כי הלא למה שהעולם השפל חומרי הוא הוה ונפסד. ואיזה הדרך יהא מבא לבא בו שפע מסבת הסבות אל חומר עכור. ואיזה חבל ישלשלהו מן העולם העליון עד השפל ומי יקשרם להיות מקבלים דין מן דין מלמעלה למטה ומי יתן בהם רוח להחיותם גם את השפל גם את עולם הגלגלים כי גם הוא גשמי כאחיו אם לא ע"י שפע רוחני היורד מאתו ית' מהעולם העליון לכן הוא יתברך מאז בחכמה יסד ארץ. על מכונות גשמות קדושות אשר ברא. אשר כח בהן לתקן עולם ולקיימו קיום עצמיי בל ימוט ויחלק מאז הנשמות הראויות בכל דור ודור מפני תקון העולם להקימו ולקיימו בצדיקים שבכל דור ודור אשר הם באמת יסוד עולם גם ראה והתקין את האדם עולם קטן הכולל כל הד' עולמות מן השפל אל העליון והוא כי הלא החומר יכולל הד' יסודות כנודע הכוללים. כל העולם השפל עד עולם הגלגולים והחלק הב' הוא הנפש החיונית הנותנת חיות ותנועה בחומר הלא היא מאיכות עולם הגלגלים וחיותם להתמיד תנועתם והחלק הג' הוא הרוח מעין עולם המלאכים כד"א (תלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות. והחלק הד' היא הנשמה אשר מלמעלה מעולם העליון וד' חלקים האלה אשר באדם. הנה לכל אחד יש שורש מוצאו מתייחס אליו במקומו. וע"י כן בקיימו תורה ומצות אשר יעשה בד' חלקיו אלה הלא יעורר ויקדש שרשיו כלם ע"י קדושת המצות. ויתאחדו ע"י קיימו התורה והמצוה באחדות ד' חלקיו יקשר העולמות וע"י כן ישלשל מלמעלה השפע עד למטה לארץ נמצא ע"י כן מקיים העולם כמדובר:

והן זאת כונת הכתובים אשר הראה הוא ית' את יעקב ואף גם הורהו אשר גדלה מעלתו. על כל איש צדיק תמים אשר למטה מגדרו בשלמות ד' חלקיו והוא לומר לו הנה כל האדם יכלו לכל הד' עולמות כסדרן אשר סדרנום. ואתה עלית על כלם כי אתה סולם מוצב ארצה מפאת החומר. וראשך הוא הנפש הדבק אל החומר בצד מה גם בקבר כנודע אינו כשאר בני אדם שמגיע עד הגלגלים רק השמימה הם השמים העליונים בעולם המלאכים כי יורה אומרו השמימה בה"א בסוף תיבה ובראשה לעומת מה שארז"ל בלשאולה באמבטי התחתונה של שאולה. על היות ה"א בסוף תיבה ולמ"ד בראשה. ועל החלק הג' הוא הרוח אשר דרכו להיות מעולם המלאכים. זה הוא למעלה מהם שהם עולים ממחיצתם ויורדים בו עד מחיצתו כי מלמעלה מהם הוא ועל החלק הד' אמר והנה ה' נצב עליו כי אין שורש נשמתו מתחת כנפי השכינה. רק מאיכות עליון המתייחס אל השם הגדול. כי אותו השם הוא לבדו אשר עליו וזה והנה ה' נצב עליו וכל זה למען הודיע כי לא על חנם המשילו במעשה ידיו. ואת כל חלקי העולמות קרבה לעבודתו כמדובר כי הלא הוא מקיימם וזכותו בראם. כמאמר רז"ל שאמר הקב"ה עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך יעקב יצרך כאשר ביארנו בסמוך כי למה שאין דרך רז"ל לחלק עולם השפל ועולם הגלגלים לשנים. כמפורסם לבקיאים בנועם מליהם כחכמי דורות האחרונים למה כי הכל גשמיות לכן המה כוללי העולמות לשנים הגשמים אחד והרוחני הוא השני ועל שניהם אמר זה פעמים עולמי עולמי מי בראך ועל הא' אמר יעקב בראך ועל העליון אמר יעקב יצרך:

או על דרך זה יותר בפשיטות על העה"ז הכולל שלשתם כאשר נכללו בחדוש העולם כא' ועל העה"ב על הדרך הנזכר. כלל הדברים כי זכותו ברא העולמות והוא מקיימם וידו בכל משלה והמה יהיו שומרי משמרתו ועובדי עבדתו:

עוד יתכן כי משל הסולם אינו על עצמו. רק על המקום של בית המקדש אשר הוא שוכב עליו והוא כי למה שהיוצא מא"י לח"ל נכנס תחת כחות חיצונים ומושפעים על יד השר השורר על הגוי והממלכה אשר הוא גר שם ועל כן בחר הסתופף בבית ה' בהר המוריה. כי שם בית אלהים לבקש על נפשו איכה תרעה ע"י שר. ע"כ הורה לו הוא ית' כי אדרבה חשוב הוא בעיניו ית' יותר מן המקום כי הלא המקום הוא ההולך לקראתו להקביל פניו ואדרבה קדושתו גדולה ממנו למען ידע כי כאשר אין שכינה זזה מהר המוריה מק"ו ידון שלא תזוז ממנו גם כי יצא לח"ל כי בכל מקום אשר ימצא שם יהי אלהיו עמו כמאמרו ית' אליו בפירוש באומרו הנה אנכי עמך כו'. ועל המקדש העתיד לבנות שם הוא שראה והנה סולם מוצב ארצה והוא כי כאשר הסולם מחבר המקום הגבוה עם הנמוך. כן המקדש הוא כסולם שעם היותו מוצב ארצה. הנה ראשו ואיכותו מגיע השמימה ומחבר העולמות ולא עוד אלא שמלאכי אלהים עולים ויורדים בו. כי בהיות הקב"ה למטה השכינה שוכנת בארץ. ועי"כ מלאכי אלהים דירתם פה באופן שכשיצטרכו לעלות למעלה לאיזה שליחות עולים תחלה ואח"כ יורדים למטה כי שם ביתם כי מלאכי אלהים המה והראהו כי עם הגדולה הזאת אשר למקדש גדולה מעלתו של יעקב כי והנה ה' נצב עליו. והוא כי המקדש אין מתייחס בו רק השכינה הוא שם אלהים הנזכר אך ביעקב והנה ה' כי השם הגדול והנורא ההוא הוא נצב עליו. ולא לעתיד כאשר במקום ההוא רק והנה כלומר בעת הנזכר יתב' נצב על יעקב. וכל זה להורות לו אשר הקדמנו כי גדולה מעלת הצדיק ומה גם כמוהו לפניו. ולכן לא יפלא בעיניו יעשה עמו יותר מעל כל עולמו. כי הוא המקיימו ומייסדו. וכל העולם לא נברא רק לתשמישו:

יג

והנה ה' נצב כו'. הנה לבא אל הענין הכתובים הבאים נשים לב. אל אומרו אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק כי אומרו אביך היה ראוי ביצחק ולא באברם ולמה נהפך הדבר. ועוד איך נמשך מזה אומרו הארץ אשר אתה שוכב כו'. ועוד כי הארץ אשר הוא שוכב בה הוא ארבע אמות. ועוד אומרו והיה זרעך כעפר הארץ למה הניח ברכות החול או הככבים ואמר בעפר וגם מהיחס ברכה זו פה וכן ברכת ונברכו כו'. ועוד אומרו והנה אנכי עמך אם היה ה' נצב עליו ודאי שהוא ית' עמו. ועוד כי בכלל אומרו לא אעזבך כו'. הוא הכל ולשתוק מתחלת הפסוק:

אמנם הנה אחרי הודיע אלהים אותו כי רב גדרו. כי כל השלשה עולמות תחת ממשלתו והוא למעלה מכלם. כי מלאכי השרת עלו בזכותו. כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' נ') שמלאכי' שנדחו ממחיצתן עלו בזכותו כמפורש למעלה וא"כ היה מקום יאמר יעקב למה גרעתי מאבותי כי הלא את אברהם הוצאת בעצמך מאור כשדים לתת לו הארץ הזאת והיה בח"ל וצוית עליו לבא אל הארץ ואמרת לו לך לך מארצך כו'. ולאבי יצחק לא הנחתו לצאת ואמרת לו גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך. ולמה אני בורח ויוצא כנדח ממנה ועוד כי אמרת ליצחק גור בארץ הזאת ואהיה עמך נראה כי לא יהיה לו כן בח"ל כי אם יהיה תחת שר השורר במקום שהיה שם. וא"כ איפה מדוע אהיה משולל מהיותך עמי. ועוד כי גם לו אמרת גור בארץ כו' ואברכך שהוא כי השפע והברכה תהיה לו על ידך ולא ע"י שר כדר בח"ל וא"כ איפה למה אני אוכל ע"י שר ולא על ידך כאשר בארץ הלזו לכן אמר לו הוא ית' אני ה' אלהי אברהם שהוצאתיו מאור כשדים ואמרתי לו לך לך מארצך כו'. ולא גרעת ממנו כי אדרבה מה שאני אלהיו שהוצאתיו מאור כשדים להביאו לארץ שהוא ליקרא אלהיו משא"כ לדר בכשדי' שהוא כמי שאין לו אלוה. ולא מת באור כשדים היה זה לו להיותו אביך כמ"ש ז"ל (נדרים ד' ל"א) כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק והוא מאמרם ז"ל לא ניצול אברהם מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב משל למי שיצא דינו לפני השלטון ליהרג וצפה המלך שעתיד להוליד בת שנשאת למלך כו'. הנה להיותו אביו של יעקב ניצול וגם ואלהי יצחק שאמרתי לו גור בארץ הזאת להיותו אלהיו. הפך הדר בכשדים שהוא כמו שאין לו אלוה. ואני שעשיתי עמהם כל זה הוא מניחך ללכת ולא שנותי חלילה. והטעם הוא כי הארץ שאתה שוכב עליה לך אתננה והוא כי לך כל הארץ וחוצה לארץ כולה. כי הכל שלך בסוף ויקדש כל העולם על ידך שהוא כי כל העולם כלול בד' אמות הארץ אשר אתה שוכב עליה:

והוא בשום לב אל שני מאמרי רז"ל הנראים כסותרים זה את זה א' אומר' אדם ממקום כפרתו נברא כו' ולעומת זה אמרו צבר הקב"ה מכל העולם עפר וברא בו את האדם. שאם נולד אדם במקום אחד ומת במקום אחר שתקלוט אותו הארץ. וקשה שא"כ איך הוא ממקום כפרתו אך הנה הכל דבר א' והוא כמשז"ל במדרש כי שלמה זרע פלפלין בא"י וכל הדברים הבלתי נמצאים. רק אחד הנה ואחד הנה במקומות ידועים לכל א' מהם בקצות הארץ וארז"ל שהיה בקי במקומו' המיוחדים בארץ לכל דבר ודבר. והוא כי גם שהארץ גדולה וכדוריית הנה הנקודה שכנגד שער השמים הוא מקום המזבח. שם נכללו כל הבחינות כל טבעי הארץ ומנקודה האמצעית ההוא יתפרדו רצועות כל בחינ' מכלן עד קצות כל הארץ סביב אלא שלפי התרחקות הארץ מנקודה של סוף סביבותי'. כן יהיו הרצועות הולכות ומתרחבות. באופן כי הרצועה שטבעה להוציא פלפלין והיא בקצה הארץ רוחב מהלך ז' ימים יהיה בתחום סביבות א"י מהלך שתים או שלש שעות. ועד"ז הולכה וצרה עד הנקודה האמצעית. וההקש בזה בכל יתר טבעי חלקי הארץ וזאת היתה חכמת שלמה שהיה מכיר בא"י כל רצועה ורצועה מכל מין עם היותן דקות. וזורע הראוי לכל א' מהנה:

כלל הדברים כי המקום המזבח הוא מקום כולל כל העולם כי שם ראשי כל בחינות חלקי העולם. כי שם העיקר ומשם יפרדו ובזה מאמרם ז"ל כי אדם ממקום כפרתו נברא. ומאמרם שהיה עפרו מכל העולם צדקו יחדו כי שם הכל וזה ג"כ מאמר הכתוב פה הארץ אשר אתה שוכב עליה. שהוא מקום המזבח כמשז"ל בפר"א (פרק ל"ה) לך אתננה כי זה כל העולם והוא נתינת טעם אל צאתו ח"ל כי הכל שלו. וכך הוא אצלו ח"ל כארץ באופן כי גם שם אהיה עמך. ועוד כי הנה והיה זרעך כעפר הארץ. והוא כי הנה ארז"ל על פסוק עד לא עשה ארץ וחוצות. כי תחלה לא ברא הוא ית' כי אם א"י בלבד ואח"כ נתפשטה עוד כל אפסי ארץ. וזהו עשה ארץ וחוצות כן יהיה זרעך פעם היותם קדושים מתדמים אל קדושת הארץ. יתפשטו עד כל העולם כי ופרצת ימה וקדמה כו' כי זה כל העולם נחלה בלא מצרים. לכן רצה הקב"ה ילך ח"ל שיהיו בניו הנולדים שם להחזיק מעתה בכל:

ועוד טעם ג' והוא ונברכו בך כו'. לכן להשפיע בהם ברכה וקיום טוב לך לצאת ח"ל. ומאשר אמרתי ליצחק גור בארץ הזאת ואהיה עמך שמורה שבח"ל לא אהיה עמו. אל תירא כי והנה אנכי עמך כו'. וגם מה שתירא שאמרתי לו ואברכך. שמורה כי בהיותו בארץ יברכהו ע"י עצמו. ובח"ל ע"י שר גם מזה אל תירא כי לא אעזבך כו' או יאמר אנכי אלהי אברהם כו'. והוא כי הלא יתחמץ לבב יעקב (א) באומרו הלא אם יש לי זכות אבות אברהם ויצחק שג"כ לעשו אחי. (ב) ועוד לו עודף שהוא דר בארץ ואני בח"ל ואולי יירשנה. (ג) כי הוא מוליד בארץ ואני אוליד בח"ל ואינו דומה הנולד תוך הקדושה לנולד במקום הטומא'. (ד) ישראל הדר בח"ל כו' ואיך אילך ממקום ישולל שם אלהות ית' מעלי. (ה) כי הלא כל זה הוא בהנחת הנצלי מעשו אך גדולה על כלן פן ירדוף עשו אחריו ויכנו נפש והוא בעל בחירה ולא יבצר ממנו כל אשר יזום לעשות ומה יהיה חלומו אשר ראה מכל הטוב. על כן בא הוא ית' ויאמר על הא' אשר חשבת כי גם לעשו זכות אבות כמוך אל יעלה כן על רוחך. כי הלא אנכי אלהי אברהם אביך כלומר לא לעשו יקרא אברהם כי אם לך והוא מאמר ז"ל (נדרים דף ל"א) כי ביצחק יקרא לך כו' ולא כל יצחק כ"א ביעקב ועל הב' אמר הארץ אשר אתה שוכב וכו' והוא מה שכתבנו למעלה כי הארץ ההיא הוא מקום המזבח כולל כל העולם כמדובר בקדם. ועל הג' אמר והיה זרעך כעפר הארץ. שהוא כי גם שנולדים בח"ל גם גופם יהיה קדוש ולא ידמו לעפר ח"ל רק כעפר הארץ היא א"י והוא שהל"ל כעפר בנקודת הכ"ף בשב"א ולא בפת"ח. שהוא כעפר הארץ הקדוש הידוע ההוא של א"י. ושמא תאמר הלא טוב טוב היה בנים יולדו בא"י לז"א ופרצת כו' ונברכו כו' כמפורש בקודם. ועל הד' אמר והנה אנכי עמך ואמר לשון והנה כו' עמך לומר ראה איך דבקותי בך כי הלא אנכי שהורדתי מלאכי' עולי' ויורדי'. למה לא הנחתיך בשמירת' בפקוד אליהם עליך כ"א אני בעצמי נצב עליך לשומרך. כאומרו והנה ה' נצב עליו אך בזה הוראתי כי אפי' אלה שהם שרפי קודש מלאכי המרכבה ולא כשרים החצונים שרי ח"ל. איני חפץ ישמרוך כי אם אני בעצמי וגם בכל אשר תלך שהוא בכשדים לא תהיה כמי שאין לו אלוה כי הלא לא תהיה משולל ממני. כי לא אניחך תחת השר שבמקומות ההם:

או שיעור הכתוב הלא אתה ירא פן בצאתך מא"י לא אהיה עמך כי הדר בח"ל הוא תחת צל השרים דע לך כי נהפוך הוא. כי הלא יותר אתה מוכן להיותי שורה עליך מהארץ עצמה שתחשוב לזכות על ידה. והוא כי מקום המקדש או א"י אין הקב"ה עמה בארץ ממש. כי האמנם ישב אלהים על הארץ אך הוא התפשטות שפע קדושת שכינה שהמרכבה העליונה שורה עליה. והשכינ' על המרכבה כענין (תהלי' מ"ה) רכב אלהים רבותים כו' ה' בם. שהוא בם ולא בהר סיני עצמו ועם כל זה לא נאמר הקדש בסיני שאינו כבודו ית' רק סיני בקדש כענין הנה מקום אתי. אך האבות הן הם המרכבה ששורה עליהם השכינה כי היכל ה' המה. וזה מאמרו ית' אליו איך תחפוץ תבא בך אלהותי על יד א"י הלא אתה גדול ממנה כי אני איני עמה. רק על המרכבה של המלאכים שעליה. אך אתה הנה אנכי ממש מרכבה אל השכינה. ואם כן בכל מקום אשר תהיה לא אסלק ממך. ועל הה' אמר ושמרתיך כו' ולא תאמר הלא עשו בעל בחירה ואין מידו מציל, אל תחוש כי הלא לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך שאתן לזרעך נחלה בלא מצרים ואם ישלוט בך כעת נמצא הכל מתבטל. והנה כל תכלית בריאת העולם הוא על זה. ואיך אניח שיאבד הכל בבחירת עשו וידוע כי אין בחירת רשע מועלת רק נגד יחיד אך לא נגד רבים וכ"ש נגד כל כללות ישראל וכל העולם. וזהו כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר וכו':

טו

ויקץ יעקב משנתו כו'. ראוי לשים לב מה זו תמיהה ואנכי לא ידעתי ועוד היתכן נעלם ממנו כי יש ה' בהר המוריה וגם אומרו ויירא ממה היתה יראתו ולמה לא נאמר ויירא טרם אומר אכן כו' ועוד מה הנה שלש חלוקות מה נורא כו' אין זה כו' וזה כו', אך הנה הוא היה בלוז ונעתק הר המוריה ממקומו ובא אצלו שם כמו שכתבנו מרז"ל (חולין דף צ"ח) למעלה. לכן בהקיצו והוא חשב היה בלוז תמה אכן יש ה' במקום הזה בלוז ואנכי לא ידעתי זה רק בהר המוריה על כן למעל ישכיל כי בהר המוריה הוא שנעתק ממקומו ובא לכאן. הטיל עליו הוא יתב' מורא. ע"י גודל הופעת קדושה המטלת מורא יתירה כנודע. אז אמר מה נורא המקום הזה שהספיק להטיל מורא על איש כמוני אין זה כי אם בית אלקים כי בא לכאן הר המוריה כי אין במקום זולתו כזה כי על כן בחשבו תחלה שהיה לוז. לא אמר ה' במקום הזה רק יש ה' כלומר שייכות מה. ועל שלשה דברים שראה (א) מקום רגלי הסולם שהיה מוצב ארצה (ב) הסולם (ג) ראשו מגיע השמימה על א' אמר מה נורא וכו' ועל הסולם אמר אין זה כו' כמו שכתבנו כי הסולם שהראה לו הוא בית המקדש ועל ראשו אמר וזה שער השמים. עוד אפשר כי ידע שבהר המוריה היה. אך הוא חשב כי הר המוריה נעתק ההר ממקומו אך לא חלק השמים שכנגד המזבח שהוא שער השמים. ועל כן תמה ואמר אכן יש ה' במקום הזה. והוא משולל ממה שיורה הפלגת קדושה שכנגדו בשמים. אך כאשר ויירא שהוטלה עליו מורא אז אמר שני יתרונות יש פה. אחד שאיננו בלוז כי אין זה כי אם בית אלהים. ולא בלבד מה שלמטה נעתק ויבא. כי אם גם זה שבראש הסולם נוכח מקום שאני שוכב הוא שער השמים כי גם נעתק ממה שנכחו של בית המקדש בא לכאן ובזה לא נצטרך למה שדחקו רז"ל (ב"ר פ' ס"ח) ואמרו שהיה הסולם משופע ראשו נגד בהמ"ק ומשופע עד היות רגליו בלוז:

יח

וישכם יעקב כו'. כנגד הסולם שהוא משל אל בהמ"ק ויקח את האבן וישם אותה מצבה להקריב בה כבית המקדש לרמוז כי האבנים שנעשו אבן שהוא סימן לבניו הם יהיו ב"ה. כי היכל ה' המה ועל ראשו משער השמימה שיורד השפע מלמעלה. ויצוק שמן על ראשה שבזכות זה השפע תורק בו מלמעלה בשופע ואל מקום רגלי הסולם הוא הר המוריה ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. שיצטרף שם החסד בו ונכנס בלשון מקום ויצא בלשון עיר. וגם אומרו ואולם לוז כו' מה צורך הודיע אלהים אותנו את זאת ועוד אומרו לראשונה והל"ל בראשונה אך הוא כי מה שקרא שם בית אל. לא כיון על לוז. רק אל המקום לבדו שנעתק ובא לשם. אך לוז הוא שם העיר לא לוז שיעקב בה עתה. כי כבר הוא בירושלים כי שב הר המוריה בו למקומו אך הוא לראשונה שבא בה יעקב הוא לוז אלא שנשאר לה שם זה על שם מה שהיה בראשונה בא יעקב בהיות הר המוריה שם:

עוד יתכן דרך אחרת בענין ונשוב להזכיר קצת מה הערות האמורות למעלן אגב זולתן שמתיישבות בזה והם. (א) אומרו כי אחר לכתו לארץ איך פגע במקום (ב) אומר וילן כו' שהל"ל ויבא השמש וילן שם. (ג) למה הודיענו שלקח מאבני המקום (ד) שאחר אומרו וילן כו' לא היה צריך לומר וישכב (ה) מה ענין מראות סולם. וגם אומרו השמימה בה"א בסוף תיבה ובראשה (ו) אומר ארצה שהוא כאומר לארץ ולא יצדק לשון זה רק בדבר שמשליכין מלמעלה אל הארץ והיל"ל מוצב בארץ (ז) אומר עולים ויורדים בו והל"ל יורדים ועולים (ח) מה זה אומר ג' פעמים והנה היה די יאמר והנה סולם כו' ומלאכי אלהים כו' וה' נצב עליו כו' (ט) אומרו אלהי אברהם אביך כי יותר היה צודק או' אביך ביצחק מבאברהם (י) אומר הארץ אשר אתה שוכב עליה כו' האם ארבע אמות נתן לו. ורז"ל דחקו לומר שקיפל תחתיו כל א"י (יא) אומרו והיה זרעך כעפר כו' למה לא כחול או ככוכבים (יב) אומרונברכו בך כו' הנה נאמר על זרע יצחק ולמה הוצרך לאומרו עתה ליעקב (יג) אומרו והנה אנכי עמך כו' כי בכלל היותו ית' עמו. הוא שישמרנו בכל אשר ילך ובכלל אשר ילך הוא שישיבנו אל האדמה הזאת. ומה בא ג"כ להוסיף באומרו כי לא אעזבך וכו'. (יד) אומרו אשר אם משולל הבנה כי מלת אם בלתי צודקת:

והנה. ג' פסוקים ראשונים מפורשים למעלה. ועוד אפשר דרך אחרת בשום לב אל מאמר רז"ל במדרש (ב"ר פ' ס"ה) וז"ל הריעו לאלהי יעקב מלה"ד למלך שהיו לו שלשה אוהבים ובקש לבנות לו פלטין. הביא הא' ואמר לו ראה המקום שאני מבקש לבנות. אמר לו זכור אני שהיה הר בתחלה. קרא לשני א"ל ראה המקום שאני רוצה לבנות לי פלטין. אמר לו זוכר אני שהיה שדה מתחלה הניחם והביא לשלישי א"ל זוכר אני שהי' פלטין מתחלה א"ל חייך שאני בונה אותו וקורא אני אותו על שמך. כך אברהם יצחק יעקב היו אוהבים של הקב"ה. אברהם קראו לו לבה"מ הר בהר ה' יראה יצחק קראו שדה ראה ריח בני כריח שדה וכו' ויעקב קרא אותו פלטין שנ' אין זה כי אם בית אלהים כו' א"ל הקב"ה חייך קראת אותו בית אלהים עד שלא נבנה דע שאני בונה אותו וקורא אותו על שמך. שנאמר לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב. וכן ירמיה הנני שב את שבות אלהי יעקב. וכן אסף קשט לדבריו ולא הזכיר אלא יעקב ע"כ:

לשים לב בין במשל בין בנמשל למה קצף המלך על שני אוהביו הלא אשר ראו הגידו. ולמה ישבח את מי שזכר היותו פלטין הלא הוא ראהו פלטין וכן אמר כי אשר יראה יגיד. ובנמשל גם כן אם אברהם הזכירו הר ויצחק שדה. למה יקצוף אלהים על קולם כי כן ראוהו. ואדרבה על יעקב יפלא למה קראו פלטין ובימיו שדה היה. ועוד מה צורך להראות לאוהבים מה שרוצה לבנות ולמה במשל אמר כל א' מה שהיה זוכר וגם כי אין המשל דומה לנמשל. כי במשל אמר כל א' מה שהיה זוכר משא"כ בנמשל וכן הערות זולת אלו ויתישבו אגב הנזכרות:

אמנם הנה כשהראה הוא ית' את המקום לאברהם היה הר. וכשהראהו ליצחק היה כבר שדה ניר. וכשהראהו ליעקב עם היותו שדה על ידי חלומו קראו בית והענין כי שלשה פעמים נבנה בית המקדש השנים בידי אדם. והשלישי יהיה בידי שמים והנה הראשון הוא בזכות אברהם. ועל שיצא ממנו ישמעאל לא התמיד ועל כן נפלו בידי ישמעאל בחר בנו שמונים אלף פרחי כהונה. והשני בזכות יצחק ועל שיצא ממנו עשו לא נתקיים ונפל בידי עשו הוא אדום:

ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל האריכו ית' אפו בבית ראשון מלהחריבו עד עבדו שבעה בתי דינין ע"ג. מה שאין כן בשני שעל שנאת חנם בלבד לא האריך להם כל כך. וגם אל חמשה יתרונות שהיו בראשון ולא היו בשני. אך הוא כי הראשון היה בבחינת חסד לאברהם והב' בבחינת דין ופחד יצחק אך השלישי בזכות יעקב ועל שמטתו שלמה יהיה קיים לעד. ועל כן הראשון שבזכות אברהם חזר להיות הר כבתחלה אך השני כי המנגד הוא עשו. היה יותר קשה מישמעאל וציון שדה יחרש כי חרש טורנוסרופוס את בית שני. ועל כן כשראה אותו אברהם בתחלה ראהו הר ע"ש מה שמעותד להיות מקדשו וכשראהו יצחק ראהו שדה. כי ככה יעשו את מקדשו ממנו. אך יעקב לא הראו לו הקרקע רמז המקדש. שזה ראה הר וזה שדה רק הראו לו הרמז בסולם רוחני מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והמלאכים עולים ויורדים בו שיורה שבית המקדש יהיה רוחני. ומלאכים עולים ויורדים בו שאין לך פלטין ומושב אלהים גדול מזה ושה' נצב עליו:

הנה כי מתחלה הראהו מה שעתיד להיות בית. הנבנה על מטתו שלמה כאשר יבא ביאורו בס"ד ע"כ קראו בית שהוא קיום. והנה ארז"ל במדרש (רבה פ' ס"ח) ה' יראה כו' מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרוב ובנוי ה' יראה הרי בנוי. אשר יאמר היום בהר הרי חרוב כד"א (איכה ד') על הר ציון ששמם ה' יראה הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא. כד"א (תהלים ק"ב) כי בנה ה' ציון נראה בכבודו עכ"ל. הרי שאמר לו הקב"ה שבונה אותו לעתיד לבא. וראוי לשית לב למה מגיד הכתוב שהראה לו החרבן. ועוד שהרי אין משמעות הכתוב אלא שהם דברי אברהם כאו' ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה כו'. ועוד כי הלא בנוי וחרב היו שתי פעמים ולמה לא הראה לו כי אם פעם אחת אך הוא כי רצה הקב"ה להראות לו שעתיד לבנות לו שם בית קיים שהוא אחר שיחרב שלו ולא הראו לו של יצחק להיותו גרועה משלו וששדה יחרש. רק באחרון שישמח ויתנחם בו וכאשר ראה אמר ה' יראה שיבנה שלי. אך עם כל זה דואג וזוכר אני אשר יאמר היום בהר שיעשה הר. ומתנחם כי ה' יראה שיבנה לעתיד על ידו ית' קיים לעד לא אמנע מלהזכיר. ואצטער על כי שלי נעשה הר והוא מאמרינו שאנו בו. שהמשיל את אברהם לאוהב המלך שאמר לו ראה המקום שאני בונה אותו. ואמר לו זוכר אני שהי' הר כי כן היה באברהם שהראהו ית' המקום שהוא ית' בעצמו בונה אותו לעתיד וקראו הר. שאמר זוכר אני שהיה הר כי גם אחר הבנותו לעתיד לא אמיש מלזכור כי נעשה הר על סיבתי כשנבנה בזכותי. וזהו בנוי וחרב שהוא הא'. ובנוי ומשוכלל שהוא הג' וכן יצחק אמר ראה ריח בני כריח שדה. הוא בית המקדש אשר הראה לו הקב"ה בית קיים שעתיד לבנות שם בזכות יעקב. אמר ששלו יעשה שדה ונצטער וזהו ראה ריח כו' כי בהכנס יעקב כאשר נכנס ג"ע עמו. נכנס שפע ב"ה העתיד לבנות בזכותו שבו ריח ניחח. וזהו ראה ריח בני כריח שלי שנעשה שדה. כי גם שנתבשר בהבנותו זוכר ודואג מה ששדה תחרש אשר נבנה שם בזכותי. אך מי אשר תמיד קראו בית על כי אין בזרעו פסול הוא יעקב כי מתחלה נתעתד בזכותו ליבנות השלישי קיים לעד. וע"כ מתחל' קראו בית אלהים שאין חרבן בא מצדו. ועל כן מטרם יבנה כיון שמאז נתעתד ליבנות בזכותו על ידו ית' על כן מעתה ראוי יקראנו בבית. ועל כן אמר לו הוא ית' אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה. כלומר שלא היה בזרעך פיסול למונאך מלקוראו בית מעתה. על כן גם שאני בונה אותו בעצמי רוחני אני קורא אותו על שמך והוא מעין המשל הקרא המלך לראשון. ואמר ראה מקום כו' לומר שאתה רואה אותו עתה כי אני בונה אותו. והשיב מה בצע במקום שאחר שתבנה הפלטין אזכור ואדאג שהיה הר מתחלה. ולא היה פלטין מאז ראהו מתחלה וכן השני אשר ראהו שדה ואמר שיזכור אחר כן שהי' שדה. וידאג שלא היה פלטין מאז ראהו. אך השלישי אמר זוכר אני שלא הראיתני המקום עודנו הר או שדה אלא פלטין. כך אברהם הי' דואג שלא היה פלטין מאז מתמיד לעולם וכן יצחק משא"כ יעקב כאמור. ואמר לו הקב"ה אתה קראת אותו בית עד שלא נבנה. כי מאז זכית על ידי היות מטתך שלמה להיות הנבנה בזכותך בית קיים. חייך שעם שאני בונה אותו שהוא רוחני אקראנו על שמך שאקרא אותו ביתך. והנה בלי משל היה אפשר לומר ענין זה אלא שלבל הזכיר שעל מה שיצא מאברהם נחרב בית א'. ועל היוצא מיצחק נחרב בית שני לא היה יכול לומר כי אם אברהם קראו הר ויצחק קראו שדה. ולא יובן הענין על כן נשא המשל אל שלשה אוהבים. שהאחד היה זוכר שהיה הר ושני זוכר שהיה שדה. לו' שגם פה הוא כן כי אברהם זוכר ודואג על מה שהיה בתחל' הר שאליו הוא הזכיר וכן יצחק זוכר ודואג. ויעקב אין לו מה לזכור שידאג. ובזה בקלות יובן הענין כי היותר אפשרי להסתיר דבר על כבוד אברהם ויצחק הוא הראוי. וכן אמר שעשה אסף שקשט את דבריו כי במאמר הנביאים גלוי כמעט הדבר. באומרו אל הר ה' אל בית אלהי יעקב שקוראו הר ואח"כ מייחס הבית אל יעקב. שזה כמפרש הדברים שעל הראשונים נקראו הר ועל יעקב בית. אך ירמיה לא גלה כך כישעיה ומיכה. שלא אמר אלא שב את שבות אהלי יעקב. ולא הזכיר הקרא תחלה הר ואח"כ בית על שמו רק שמזכירו לבדו שהוא רמז בלבד באומרו אהלי יעקב כי אם רמז שבות הראשונים בשל יעקב וקראם אהלי על שהיו בלתי קבועים כבית של יעקב. ואמר וכן אסף קשט דבריו כאשר קשט ירמיה בערך מיכה כן קשט הוא מירמיה והוא שלא הזכיר אלא יעקב שהוא קישוט שלא אמרו אלא ברמז שלא אמר שהיה בית של יעקב בל יובן כי של אבותיו לא נקראו בית:

עוד יתכן במה שיעקב קראו בית מתחלה כי לא ראה בית. והוא במה שמפרש רשב"י בב"ר על וזה שער השמים שהוא ב"ה שלמעלה. והוא כי הנה ארז"ל (ב"ר פ' י"ט) כי שבעה מאדם ואילך סילקו השכינה עד ערבות ואברהם הורידה למכון יצחק למעון יעקב לזבול כו'. והנה זבול שם ב"ה שלמעלה והיא מכוון כנגד ב"ה שלמטה. כמשז"ל על בנה בניתי בית זבול לך ובהיות השפע בב"ה שלמעלה על ידו נשתלשל עד שלמטה. גם בהבנות למטה כי על כן נקרא בית זבול. ובכן בהיות יעקב שם הממשיכו על כן מאז קראו בית כדוגמת העליון הנשפע שם. ולז"א אין זה כאשר בתחלה שהיה הר או שדה שלא הוריד ונשתלשל אור שפע השכינה להר המוריה ממקום שהוא בית אלהים כאשר הוא עתה שהוא בזבול. ושעור הכ' אין זה כי אם בית אלהים שבא בית העליון ונשתלשל בסולם ולמה זה היה עתה ולא בזמן אבותי הלא הוא כי וזה שהוא ראש הסולם שמשם משתלשל הוא שער השמים הוא ב"ה של מעלה ושם היא שכינה עתה ונשפע דוגמתן מעין השלישי משם. וענין הראותו יתברך ליעקב ב"ה האחרון ואומרו כי מעתה אין זה כי אם בית אלהים האמור במאמר יהיה דרכינו בכוונת המקראות והוא כי הנה לא נעלם מיעקב מה שהראו לו לאברהם ב"ה בנוי וחרב ובנוי. וכן ליצחק כמדובר. אך עדין היה ירא אולי לא תהיה מטתו שלמה ויהיה גם בשלישי פגם חלילה. כמשז"ל (בראשית רבה פ' כח) שלקח אבני המקום ואמר שאם יתאחדו ידע שלא יהיה פסול בזרעו ונעשו אחד כאומר והאבן הזאת כו'. וכן אמרו כי בשעת סילוקו אמר לבניו שמא ח"ו יש פיסול כו' ואמרו לו שמע ישראל כו' ועל כן כאשר ויצא יעקב מבאר שבע מקום קדוש בעצמו לחרן אדמה טמאה בחברת לבן ואנשי מקומו אמר בלבו אולי על העדר קדושה במקום שאני הולך לדור ולהוליד שמה ימשוך פיסול בזרעי חלילה וכמקרה אבותי בב"ה הנבנה בזכותם גם אני יקרני. ומה גם עתה במה שכתבנו פרשת ויחי במאמר יעקב באמרו כרע רבץ כאריה שהוא כי חרבן בית ראשון היה כריעה בלבד. אך חרבן שהוא ארוך כרביצה מי יקימני שעל כן על ראותו כי קשה לתקן חרבן שני מהא' היה מצטער פן יהיה ח"ו פיסול בזרעו ולא יהיה תיקון חלילה. ובזה יתכן מאמרם ז"ל (ברכות דף כ"ו) באומרם אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב יעקב תקן תפלת ערבית דכתיב ויפגע במקום וילן שם כי כו'. כי הנה ראוי לשית לב למה שינוי הסדר שהיום הולך אחר הלילה בק"ש. וכמאמר הפ' ויהי ערב ויהי בקר והי' ראוי אברהם יתקן תפלת ערבית ויצחק שחרית ויעקב מנחה ולא שילך הלילה אחר היום ויתחיל אברהם מהבקר:

אך הוא כי אברהם התפלל על הבית הראשון שבזכותו שהיה בבקר של האלף הרביעי ולא העיל לגמרי כי באה שמשו בצהרים יצחק התפלל במקום ההוא לעת ערב על הבית שבזכותו שיחרב בערב של אלף ההוא באותו מקום ואחרי כן חשך כיום ויהי ערב חשך אפלה. וע"כ תיקן יעקב תפלת ערבית שיאיר לו כבקר אור כי נפשו לה' משומרים לבקר ויהיה לפי דרכנו זה ויפגע במקום לשון תפלה שהתפלל בעד המקום שהיה בו הוא ב"ה. וילן שם הלילה לראות מה ידבר בו הוא ית' בחלום הלילה. ומה גם לספר הזוהר (פ' ויצא דף קי"ט) שלהיותו עדיין שרוי בלא אשה לא היה מתנבא רק בחלום ועל מה התפלל על כי בא השמש שהוא על חשך חרבן בית שני כי אז בא השמש הוא ערב של סוף אלף הרביעי. שהוא ענין תפלת ערבית כמו שכתבנו. ולהיות שהדבר תלוי בהיות מטתו שלמה כי בזה יש תקוה כמו שכתבנו למעלה. על כן ויקח מאבני המקום כשכז"ל (שם פ' ס"ח) לראות אם יתאחדו להתגבר מאחדות הכשר זרעו ובהתאחדם והיתה א' וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא של אבני המקום הוא מקום המזבח. כמשז"ל בפר"א (פרשה ל"ה) שהיו אבני מזבח של עקידת יצחק. כי שם היא נקודת הקדושה שכנגד שער השמים. ושם יושפע בחלומו רוח בואה לראות מה ידבר בו ומה ישוב על תפלתו ואז ויחלום והנה סולם וכו'. והוא במה שהערנו אל או' והנה זה שלש רגלים. אך הוא שהראהו בית ראשון שהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה אש מן השמים ונבואה וארון ומנורה ואורים ותומים שהיה כסולם מתווך בין עולם השפל והעליון. ועל הה' דברים שהיו בו יתירים על השני ייתר ה"א יתירה במלת השמימה. שיש ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה וה"א אחרת בראשה וזהו והנה סלם וכו' ועל הבית שני שאחריו הראה לו שלא היה ראשו מגיע השמימה, שלא היה לסולם הוא ב"ה שני כ"כ גדולה כבראשונה כ"א והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. שלא היה מגיע השמימה כקודם כי חסרו ממנו ה' דברים עליונים. ולא נבאר בו רק שהיתה השכינה למטה בארץ באופן שמלאכי אלהים היו עולים תחלה ואח"כ יורדים עם האלהים על הארץ כי מושב אלהים היה בב"ה למטה. וע"כ מלאכי המרכבה עולים מלמטה תחלה כי שם ביתם. ואח"כ יורדים עם האלהים על הארץ:

או והנה מלאכי הדין עולים ויורדים בו ועל כן גרע מהראשון ואחרי כן הראה הבית השלישי שבזכותו נאמר והנה ה' נצב עליו. הוא שם הרחמים הגדול כי לא בלבד שהיה בו השראת שכינה כי אם גם השם הגדול נצב עליו באופן שלא ימוט לעולם. ולפי דרך הזה כי הם ג' מקדשים אמר יעקב על הבית הא' מה נורא המקום הזה. כי היה בו נבואה ואש מן השמים כו' הם ה' דברים שהיו בו שרמזם בה' יתירה שבהשמימה. ועל הב' שחסרו בו הה' דברים ועליו אמר למעלה והנה מלאכי אלהים כו' אמר אין זה כי אם בית אלהים לומר אין יתרונו רק היותו בית אלהים אך לא כיתרון שבראשון. או אין זה כי אם בית המתייחסת אל מדת הדין מפאת יצחק ועל כן חסר יתרון שבראשון שמצד החסד. וגם ע"כ לא האריך להם הוא ית' כ"כ. כאשר בבית הראשון שהאריך עד עבוד שבעה בתי דינין ע"ג. וכל עוד בלא ביטלו התורה ויתר להם משא"כ בשני. ואין זה רק על היותו ע"פ מדת הדין היא מדת יצחק שבזכותו נבנה ועל הג' שהראו לו למעלה והנה ה' נצב עליו אמר וזה בער השמים כמפורש למעלה. ובבקר השכם כנגד הבית הא' אשר רבו בו עובדי ע"ג. קרוב אל הבנותו מתחלת מלכות ירבעם מטרם מלאת ל' שנה לבניינו. על כן ויקח את האבן היא אבן השתיה כמו שאמרו ז"ל (פרק ל"ה) וישם אותה מצבה. שבזכות זה יהיה לו התייצבות והתמדה כאשר היה עד עבוד שבעה בתי דינין ע"ג. ועל הב' שבו עתיד גלות יון לפרוץ בו פרצות ולהצר לישראל מאד. על כן מאז ויצוק שמן על ראשו היא תשועתן על ידי כהנים משוחים שמן על ראשם וגם נסב שמן למנורה. ועלהג' אמר ויקרא את שם המקום ההוא אשר קראו בית אלהים בית אל. שיטה אליו חסד אל הוא ית' להגדיל כבודו וקיומו. ושמא תאמר הלא מה שקרא שם הוא ללוז שהיה בו ואיך יתקיים בהר המוריה, לז"א ואולם לוז שם העיר לא לזו שקרא שם עתה. כי אם לראשונה שלן בה טרם יפגע במקום. אך לא לאחרונה שנעתקה ממקומה ובאה פה. כי את הבא אח"כ הוא שקרא שם זה כמדובר בקודם:

או יהיה כי כל ענין החלום היה על הבית הג'. שהיה תאב לדעת ענינו כי הוא חלקו. והראהו א' שאין איכותו כאיכות הראשונות מדברים גשמים כי אם רוחני שישלשלהו הוא ית' מן השמים לארץ. וז"א מוצב ארצה שהוא ה"א בסוף תיבה כאומר לארץ שמשמעו שהוצב לארץ מלמעלה. שעל כן לא נאמר בארץ והתפשטות איכותו הוא עד הרקיע העליון מכלם הם ז' רקיעים. וזהו וראשו מגיע השמימה שהוא ה"א בסוף תיבה וה"א בראשה שהוא להפליג העליה עד ערבות. ע"ד אומרם ז"ל (ב"ר פ' ס"ח) על לשאולה שיש ה"א בסוף תיבה ולמ"ד בראשה לרמוז על אמבטי התחתונה שבשאול. ע"ד זה הוא פה בבחינת העליה בהפלגה. שתהיה התפשטותו עד גדר שוה. המלאכי אלהים שבעולם המלאכים עולים מעולמם דרך התפשטות אור המקדש למעלה. וחוזרים עד גבולם ועלייתם וירידתם בו במקדש. כי למעלה מעולם המלאכים הוא ראשו אשר יעלה התפשטותו. עוד גדולה אחרת לו על הראשונים והוא כי והנה ה' הגדול נצב עליו ולא שכינה בלבד כמדובר בקודם. ואחר הראותו ית' אליו את כל זאת בא להסיר מלב יעקב. בל יעלה על רוחו כי מה שיחרבו שני מקדשיהם ולא הג' שבזכותו הוא. על כי היה לאברהם יחס עם ישמעאל וליצחק עם עשו. ע"כ ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך כלומר לאביך יתיחס ולא לאב לישמעאל. כאומרו כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק שהוא ביעקב ומכל שכן שיצחק לא יקרא אב לעשו. כיון שאברהם עם היותו יצחק זרעו אין נכנס בכלל עשו ולכן לא חזר ואמר אביך ביצחק. אך רמז לו כי לא קל גדרו של יצחק לפניו ית' כי הלא מכנה שמו עליו בחייו ועכ"ז שחשובים הם לפני הנה נתתי לך שכם א' אליהם כי הארץ אשר אתה שוכב עליה הוא ב"ה מקום המזבח לך אתננה מתנה מוחלטת מה שאין כן להם כי הוא כדבר השאול שיעזב מהם שתי פעמים אך לא כאלה חלקך יעקב כי לא ימוט מקדשיך ממך ומזרעך לעולם. ושמא תאמר הלא ירא אני פן בהולידי ח"ל יצא דבר בלתי מתוקן ולא יזכו לכל הטוב הנזכר. לז"א והיה זרעך כעפר כו' והוא בשום לב אל הנקוד הכ"ף בפתח שהוא כאומר כהעפר הידוע והיל"ל כעפר בשבא הכ"ף אך יאמר כהעפר הידוע הוא עפר מן האדמה שממנו נברא אדם שהיה קדוש ממקום המזבח שהוכן לקבל נשמת אדם שנפח בו הוא ית' בפיו כי לולא נתעכר אחרי כן בזוהמת נחש לא יצאו רשעים לעולם ואמר אל תחוש פן תוליד בלתי טהורים בח"ל כי הלא יהיו כעיקר קדושת הארץ. ושמא תאמר למה אוליד' חוצה הלא הוא כי ופרצת כו' שהוא כל העולם נחלה בלי מצרים ע"כ תוליד שם כי הכל שלך. ועוד טעם שני כי ונברכו בך כל משפחות האדמה ע"כ יהיו שם במושבותכם כדלעיל. ושמא תאמר מי יודע מעתה עד זמן הבית השלישי שבזכותי שיהיה קיים לעד ותהיה לי נחלה בלא מצרים אולי יתגרשו דברים המבטלים הטובה ההיא כי הבחירה חפשית ועיקר פחדו היה על שתי הגליות שיגלו ישראל לח"ל בין האומות נמצאת כל הטובה האחרונה מסופקת על כן אמר אל תירא מזה כי הלא אתה סימן לבניך. כי והנה אנכי עמך עודך פה ואפילו בצאתך גולה ח"ל ושמרתיך בכל אשר וכו'. וגם משם אשיבך וזהו והשיבותיך אל האדמה הזאת מזה תדע העתיד כי גם לא אעזבך עד אשר אם כו' שאשיב גם את בניך פה אל כל הטובה שדברתי לך לו' הנה ייעודים שדברתי לך מסופקים מסורים אל הבחירה. והנה מלת אם מסופקת ומלת אשר ודאי אמר לא אעזבך עד אעשה שמה שהוא אם שהיא ספק אעשה אשר שהוא ודאי וזהו אשר אם עשיתי. ומה הוא המסופקת שאעשנו ודאי הוא מה שדברתי לך מהבית השלישי והוא מאמרם ז"ל (דברים רבה פ"ב) כי גם שהטוב העתיד תלוי בתשובה. הוא ית' הבטיחנו שודאי נשיב ויביא עלינו את כל הטובה. כמו שאמר הכתוב בצר לך כו' באחרית הימים ושבת כו'. וכן הוא אומר והיה כי יבואו עליך כו'. ושבת עד ה' וכו' ושב ה' אלהיך את שבותך וכו'. ושעור הכתוב אל תהרהר יתקלקלו בניך בגלות בהיותם תוך ארץ שביים כי והנה אנכי עמך ושמרתיך והשיבותיך כן אעשה לבניך כי אהיה אנכי עמהם בארץ אויביהם ושמרתיך בגלות והשיבותים שמזרה ישראל יקבצם אל האדמה הזאת כי לא אעזבך כו' כמדובר. וכאשר הקיץ משנתו אמר אכן יש ה' כו'. והוא כי הוא לכאורה עלה על רוחו. כי למה שהר המוריה עפר ארץ גשמית לא תסבול השראת השם הגדול כי הלואי יהיה הבית שעל הארץ גשם זך כעצם הגלגלים. ולכן תמה ואמר אכן יש ה' שורה על המקום הארציי הזה ואנכי לא ידעתי לכן מה עשה ית' הטיל בו מורא כי השפיע מעין אור הבית הג' המטיל מורא לעוצם הקדושה. ויירא. אז אמר אין ספק כי מקום ההר הזה לא יהיה איכותו כאשר הוא עתה. כ"א זך כראשיתו כאשר מאז נבראת הארץ והיה בה איכות שאמר עליה ה' תוצא הארץ נפש חיה. ושבידו ית' לקח מעפרה ועשה את האדם מעשה ידיו שאין זה רק שלא היתה עכורה כהיום. ותהי כן עד אחר חטא אדם ונתקללה ותתעכר. ולעתיד תזדכך ירושלים יותר הרבה מאשר היתה בהבראה. כי ע"כ האלהים אשר אמנם לא ישב על הארץ. יהיה לה חומת אש ולכבוד יהיה בתוכה. וזה מאמר יעקב על המקום שבארץ אין לתמוה על היות בו ה' לעתיד ע"י ב"ה כי מה נורא המקום הזה באיכות שיראה לעתיד ולא על חנם ירושלים תקרא ה'. כמשז"ל שם העיר מיום ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה. ועל הסולם אמר אין זה כאשר חשבתי שיהיה מגשם זך כעצם השמים כי אם בית אלהים מעשה אלהים רוחני הוא. ועל ראש הסולם שמגיע השמימה הוא שער השמים. כי גדול יהיה כבוד הבית האחרון מאיכות השמים כי עיקר מכון שבתו ית' יהיה למטה. וכמשז"ל שלעתיד יבאו מלאכי השרת לשאול לישראל למטה מה הקב"ה עושה. על דרך מאמרם ז"ל (שמות רבה פ' מ"ה) על והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד. כי המלאכי השרת היו יורדים מלמעלה לבקש ה' בבית מדרשו של משה. וכן ראוי כי הלא הבית האחרון יהיה רוחני מעשה אלהים. וזה מאמר יעקב הנה ראיתי מלאכי אלהים עולים ואח"כ יורדים בו וע"כ אגזור או' כי מקום ראש הסולם הוא שער השמים ליכנס אל הבית. כי לא יקראו השמים בית אלהים כ"א ב"ה שלמטה והשמים כחצר שבו שער ליכנס אל הבית. וע"כ היו מלאכי אלהים עולים תחלה כיוצאים מהבית אל החצר ואח"כ יורדים אל מושבם העקרי אל ב"ה כי שם ביתם מרכבה אל השכינה:

כ

וידר כו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומר לאמר כי אינו לאמר לזולת. (ב) אומר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני כו' כי למה יאמר כמסתפק מה שהוא ית' אמר לו בודאי הנה אנכי עמך ושמרתיך כו'. (ג) או' אשר אנכי הולך שהוא מיותר. (ד) או' ונתן לי לחם כו'. היתכן ישמרהו בדרך ויניחהו ערום ורעב. (ה) או' ושבתי בשלום ולא אמר והשיבני כמאמרו ית' והשיבותיך כו'. (ו) והיה ה' לי לאלהים כי הלא כמו זר נחשב מאמרו זה הרבה כי האם לא יעשה לו הוא ית' כל הדברים האלה לא יהיה לו לאלהים. (ז) באומרו והאבן הזאת כו' היל"ל תהיה בית אלהים ולא יהיה ל' זכר. (ח) כי אחר שהוא ית' בנה ב"ה מה לו אם יהיה האבן ההיא או זולתה:

אמנם הנה ארז"ל (ב"ר פ' ע) שרצה ללמד לזרעו לנדור בעת צרה. ע"כ אפשר אמר לאמר כלומר וידר יעקב נדר לאמר וללמד לדורות וזהו נדר לאמר כדי שנדר יאמרו גם זרעו. ואמר אם יהיה אלהים כו' הנה נאמר והנה ה' נצב עליו הוא שם הרחמים ע"כ אמר הנה את האלהים אני ירא. הוא מדת הדין פן תנגדני ומה גם בדרך מקום סכנה כי לפעמי' מד"ה מקטרגת כענין וממקדשי תחלו כנודע מרז"ל (שבת דף נ"ה) ע"כ אמר אם יהיה אלהים עמדי הוא מדת הדין ושמרני וכו' שתתהפך לי לרחמים. ועוד כי באומרו ית' הנה אנכי עמך אפשר הוא עתה בארץ ישראל אנכי עמך אך בלכתך ח"ל ושמרתיך אך לא אהיה עמך שורה עליך ע"כ אמר אם יהיה אלהים ממש עמדי. שהוא לעתיד בצאתי מא"י כמשמעות יהיה שהוא הויה עצמות וגם ושמרני בדרך הזה ולא לבד בזה שהוא ללמוד תורה בבית מדרשו שם ועבר. כי אם אחרי כן ג"כ בלכתי משם אחר י"ד שנה לחרן. שהוא אשר אני הולך שהיא הליכתי המיוחדת לי כי ההליכה לבית מדרשו של שם ועבר לא היה רק להיות נטמן שם תחלה. פן יצא עשו אחריו בדרך חרן שידע כי ילך שמה. וזה יורה ל' רז"ל באומרו נטמן י"ד שנה בבית מדרשו של שם וגם ונתן כו' לומר ידעתי שיפרנסי אך ירא אני פן בח"ל. ישלשל פרנסתי ע"י השר המושל שם ואין לי חפץ בזה כ"א ונתן לי על ידי עצמו ית' ולא בלבד יהיה ע"י לחם שהוא קיום נפשי בו כ"א גם הבגד שהוא דבר חצוני וטפל גם זה יתן לי בידו ית', הנה אם כל אלה תעשה לי מה שאמרת והשיבותיך אל האדמה כל שכן הוא ואין צריך ייעוד וזהו ושבתי בשלום כלומר כמעצמי ולא אמר והשיבני והטעם הוא כי עתה ירא אני על עזבי מצות כבוד אב ואם וא"י והולך ח"ל מקום שישראל הדר בו דומה כו' ע"כ אני מבקש רחמים שמיד תשמרני כו' אך בשובי ושבתי מאלי. והטעם הוא כי ב' מצות גדולות עמי והמה ינחוני בלי צורך שמירה כ"א ושבתי כמעצמי והן. (א) שאני בא אל בית אבי מקום אכבד בו אבי ואמי משא"כ בצאתי עתה. (ב) כי בשובי הוא אל א"י הוא מקום שיהיה לי לאלהים משא"כ בח"ל שהדר בו אין ה' לו לאלהים בעצם כ"א ידמה למי שאין לו אלוה:

או יאמר בשום לב אל אומרו בשלום כי היתכן שבהיותו ית' שומרו בלכתו ח"ל וישבהו לא"י שלא יהיה בשלום אך יאמר הנה שאלה א' גדולה אני שואל מאתו ית' יתוסף עלי בשובי אל בית אבי בא"י הלא הוא כי אתה ה' אינך מכנה שמך ליקרא אלהי פלוני על הצדיק בחייו והנני רואה כי אמרת לי אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק. הנה לאברהם לא עשית כן לכנות שמך עליו בחיו. הוספת מדריגה על יצחק שאמרת בחייו ואלהי יצחק אך היא על היותו סומא חשוב כמת ולא יבצר מהיות לו מדריגה יתירה על אברהם כי אינו דומה המת לחשוב כמת. אך מדריגה אחרת על זו אני שואל ממך. כי אברהם היה לו זכות עצמו בלבד. ויצחק זכות שניהם ואני זכות שלשתנו והוא כי לא כיצחק שעל היותו סומא נקראת אלהיו כי אם בריא שלם בגופי בלתי חשוב כמת תכנה שם אלהותך עלי. וז"א ושבתי בשלום בלי שום פגע ליחשב כמת ועכ"ז והיה ה' לי לאלהים שיקרא אלהי יעקב וכן היה לו וזה שאמר הכתוב ויבא יעקב שלם כו' וארז"ל (שבת דף ל') שלם בגופו כו' שהוא בלתי חשוב כמת ושלם בממונו שאינו עני חשוב כמת. ועכ"ז גומר הענין ואומר שנקרא הוא ית' אלהי ישראל. כי ויקרא לו אלהי ישראל והקדים לומר ויקרא לו אל מפני שעדיין ראוי לשית לב כי מאחר שמה שאין הקב"ה מכנה שמו על הצדיקים הוא על כי הן בקדושיו לא יאמין. וא"כ למה עשה כן לבעל בחירה. לכן הקדים. ואמר ויקרא לו אל שהוא את יעקב כמשז"ל בגמרא (מגילה דף י"ח) מנין שהקב"ה קרא ליעקב אל שנאמר ויקרא לו אל אי ס"ד שיעקב קרא את המזבח אל הל"ל ויקרא לו יעקב אל אלא ויקרא לו אל מי קראו אל את יעקב אלהי ישראל ע"כ. וראוי לדעת למה הודיענו שקראו אל. ועוד שהל"ל ויקרא לו ה' אל ולא יאמר אלהי ישראל. אך כוונת הכתוב להודיע איך הקים הוא ית' דבר עבדו ששאל כי עודני חי ובלתי חשוב כמת יכנה שמו עליו וכן עשה כי הנה ויבא יעקב שלם בגופו. וגם שלם בממונו לא כיצחק שלא היה שלם בגופו שהיה סומא חשוב כמת וגם שלם בממונו ולא עני חשוב כמת. עכ"ז כינה שמו ית' עליו ליקרא הוא ית' אלהיו בחייו ולשמא יאמר איש ולמה יעשה כן והן בקדושיו לא יאמין לכן הקדים ויקרא לו אל שהקב"ה קרא את יעקב אל לומר לית דין בר נש לבלתי האמין בו לכן עליו יאמר אלהי ישראל שאכנה שמי עליו בחייו כי צדקתו לא תמוט לעולם:

כב

והאבן הזאת כו'. הנה הערנו שהל"ל תהיה. אך הוא כי האבן ארז"ל (ב"ר פ' ס"ח) שי"ב אבנים נעשו א' סימן לי"ב בניו שיהיו צדיקים ולא יהיה פיסול בזרעו נמצא כי האבן הזאת משל אל אחדות בניו. לכן לרמוז כי אומר יהיה בית אלהים. אל אחדות בניו מכיון אומר יהיה לשון זכר. והענין כי עיקר הבית המקדש להשראת שכינה אינו הבית כי אם הצדיקים שבדור כי היכל ה' המה כנודע:

לכן אמר אשאלה עוד מאתך ה' כי והאבן כו' שהוא רמז אל בני יהיה בית אלהים שתהיה עמהם לעוזרם שיהיו צדיקים שהם יהיו בית אלהים מרכבה אל השכינה. והנדר הוא וכל אשר תתן לי כו' ואפשר אמר עם היותי בכור וכהן לא אעכב המעשר אלי כי אם אעשרנו לך ולענין הכפל דרשו רז"ל על החומש ודרשו שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש. והנה דעת רז"ל (שם פ' ע') כי גם הבנים בכלל המעשר כי הבכורות לא ימנו נמצא לוי עשירי. שמעון לוי יהודה יששכר זבולון בנימין נפתלי אשר הרי שמונה חוזרים אל הראשון שמעון לוי נמצא לוי עשירי שלהיות שעד"ז בבנים אפשר הם ב' מעשרות והוא אומרו עשר אעשרנו. והוא כי אמר למען הכין את בני שיהיו הם בית אלהים המרכבה אל השכינה אעשרם קדש לה' כי לוי יהיה מעשר ואעשרנו עוד מעשר מן המעשר והוא אהרן יהיה מעשר מן המעשר שהיא תרומה להיות כ"ג והוא לבני ושמעי עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל מחלי ומושי אהרן משה שהוא עשירי והוא היה ראוי להיות כהן גדול. אלא שעל שסירב בשליחות מצרים הושם במקומו אהרן. כמשז"ל (ש"ר פ"ג) על פסוק והנה אהרן אחיך הלוי כו' ועל כן הלוים נוטלים המעשר ונותנים לכהן תרומת מעשר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף