אלשיך/בראשית/כט

אלשיך בראשית כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וישא יעקב וכו'. מי לא ידע שעל ידי נשיאת רגליו ילך. ואז"ל (ב"ר פ' ע') שעל הבשורה טובה הקילו רגליו ויתכן שנצטרף לכתו ללמוד תורה לבית מדרשו של שם ועבר ועל כן נשא לבו את רגליו ומשם וילך כדרך כל אדם ארצת בני קדם ויתכן בשום לב כי המהלך אינו נושא שתי רגליו כאחד כי אם שנתקיים בו על כפים ישאונך כו' כי נישאו ב' רגלו מדריך על הארץ כי מלאכיו ית' נשאוהו או כי היתה נפשו בו כארון שנושא את נושאיו כן יעקב אחר מראה זו היתה נפשו נושאת את נושאיה הן רגליו או אפשר כי קפצה לו הארץ ובב' פסיעות שנשא שתי רגליו זו אחר זו הלך מבית מדרשו של שם ארצה בני קדם:

ה

ויאמר כו'. הנה בראותו אותם רובצים על הבאר והוא לא חשב לעיכוב גלילת האבן מעל פי הבאר. חשבום למתרפים במלאכתם וכן לא יעשה ומה גם אם היו שכירים והיה חפץ לומר להם הן עוד היום כמשז"ל (ב"ר פ' ע') שהיה מוכיחן שהיו פושעים במלאכה ועל כן לו היחל בהגיעו להוכיחם. יקשה בעיניהם מאד באמרם כי טרם בואו לגור ישפוט שפוט ע"כ התחיל בדברים אחרים ואמר מאין באתם עם יודעו הדבר כי קרוב לעיר היה והוסיף לדבר ולומר הידעתם כו'. ואח"כ התחיל בתוכחת מגולה הן עוד היום כו' ולהיות שיקרה אל הרואה אנשים בלתי הגונים לשאל להם מאין באתם כלומר אולי בעיר בלתי כשרים נתגדלתם על כן בפתח דבריו קראם אחי כולם אנשים כערכי ואח"כ שאל מאין אתם לבל יחושו שעל רעתם היה שואלם

ו

ויאמרו שלום כו'. הנה בשבע בנות יתרו ארז"ל (ש"ר פ"א) שבקשו רועים לאונסן לולי משה שהושיען והיה שם הטעם על העדר שלום ליתרו שנדוהו אנשי עירו על כפרו בע"ג. ובזה ירצה כי אמרו אלה לו שלום והראיה כי והנה רחל בתו באה עם הצאן. כי אם לא היה שלום לו לא היתה בוטחת בתו. ומה גם יחידית לצאת על משכנות הרועים. ואפשר שקצת חשדם שהיו מתעכבים לראות בבנות הארץ היוצאת לשאוב מים ולהשקות הצאן ואמר הן עוד היום גדול כו' והנה רז"ל דרשו פסוקים אלו ע"ד רמז. ואפשר גם לנו לומר רמז על שלשלת הדורות בגלות שגלינו מארצנו ומבית מקדשנו. נרמז לנו זה עתה בהיותו יעקב גולה ממקום ב"ה. והוא וירא והנה באר בשדה הוא בהמ"ק. כד"א לשיח בשדה כי הבית הקדוש ההוא היה באר נובע שפע. והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים הם הכהנים לוים וישראלים בבית ראשון שכלם נכללו בתואר צאן. כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים הנזכרים מהשפע הנז'. ומה גם בשמחת בית השואבה שהיו שואבים רוח הקודש כמשז"ל (שם) אך גרמו העונות והאבן הוא היצה"ר הנקרא אבן הושמה גדולה על פי הבאר מונעם השפע מלשאוב והוא חרבן בית ראשון. ובראות הרעה הגדולה של האבן הנז' כי גדולה היתה הוא יצה"ר של ע"ג. ועל כן ונאספו שמה כל העדרים שנית בימי עזרא גללו את האבן מעל פי הבאר אז אנשי כנסת הגדולה שהסירו יצה"ר של ע"ג שהיתה אבן גדולה מן העולם. מעל פי הבאר שהיתה סותמת אותו. ואז והשקו הצאן כי חזרו להשקות להם עוד שפע מהבאר ההוא. כי נבנה בית שני והיו מושפעים בו כמאז. אך אחרי כן גרמו העונות והשיבו את האבן הוא היצה"ר למקומו. על פי הבאר למנוע השפע והטוב. גם שלא היתה גדולה כבראשונה כי אם של שנאת חנם הספיקה לכך ונחרב בית שני. ויאמר להם יעקב המיצר על כל צרותינו יותר משאר האבות. כמ"ש ז"ל על פסוק ותבער ביעקב כו' ועל כן נעשה כאומר לישראל אשר בגלות החרבן השני. מאין באתם מאיזה עון גליתם והם אומרים לו מחרן מחרון איש על רעהו. הוא שנאת חנם אנחנו גולים וואמר להם הידעתם אח לבן. הוא מי שעתיד ללבן את עונותיכם על יד ניחור וחרון חבלי משיח. ומה לכם תדכאו עצמכם ולא תשבו מיד ויאמרו ידענו. ויאמר להם השלום לו עמכם שאינכם שמים על לב ויאמרו שלום ואם אין ביניכם שלום. איך שלום ביניכם לבינו והלא למי נושא עון למי שעובר על פשע ואינכם עוברים על פשע. לזה אמר מה שאנו בוטחים בו הוא כי והנה רחל בתו באה עם הצאן. כי ע"י זכות רחל מבכה על בניה ישובו בנים לגבולם. ושב ואומר להם אם על זה אתם בוטחים ואין אתם שבים מאליכם הן עוד היום גדול הוא עת גאולתכם כי תאריך ותתרחק גאולתכם כי תהיה בעתה. ולא תזכו לאם זכו אחישנה לכן קבלו עצה והשקו צאן מעתה משפע הבאר. כי תחזירו את ההמון בתשובה ולכו רעו ע"י כן מפסת בר בארץ בלי עמל כרועה עדרו ירעה בלי יגיעת חרישה וזריעה כו'. אז משיבים כתשובת המון עם הארץ כי יאמרו אליהם ישובו אל ה' ויקראו לבבם שיענה. הנה לבבנו קשה להולמו עד יוסר לב האבן הוא היצה"ר מבשרנו לעתיד. וזהו יאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים הם הגליות. וגללו את האבן שיסיר הוא ית' בזכות כל העדרים את לב האבן הוא היצה"ר ויתן לנו לב בשר. אז והשקינו הצאן מבאר מים החיים שבשער השמים:

ט

עודנו וכו'. אמר פה אשר לאביה כי רועה היא ולא אמר כן למעלה הוא כי בא יתב' להורות מה רב טובה מתחבר לצדיק. כמשז"ל (שם פ' ע"ג) כי עד אשר לא בא יעקב בבית לבן. לא היו ללבן לא נכסים ולא בנים זכרים. מה יאמר עתה בבא יעקב ורחל באה עם הצאן כו' לומר כי לא היו לאביה יותר מאלו. שנערה קטנה תרעה את כולן כי מעט היו וגם בנים לא היו לו כי הלא רועה היא. ואם היו זכרים לא היתה היא רועה:

י

ויהי כו'. אמר כי לא לסיבת חיבת חתון. שם לבו לגלול את האבן להשקות צאנה. רק למה שהיתה בת אחי אמו וגם הצאן של לבן אחי אמו. והנה ארז"ל שנטל את האבן כנוטל צרור מעל פי צלוחית. ואחשוב הוא כי למעלה נאמר וגללו שהיו צריכים לגלגלם. ופה נאמר ל' גילוי ויגל שהגביהה בלי גלגל אותה:

יא

וישק כו'. אפשר היה מעין עובדא דר' עקיבא באשת טורנוסרופוס. שרק ובכה ושחק. רק על כי מטפה סרוחה היא. ובכה על ההוא שופרא דבלי בארעא. ושחק על שהיתה עתידה לינשא לו. והנה טעם הרקיקה אין ספק לבלתי הרהר ובא לידי קרי. על כן הכניע יצרו בהכיר לו כי מטפה סרוחה היא. ולא יחמוד יפיה בלבבו. אך זה אין צורך ליעקב שהי' יצרו כבוש תחתיו עד מאד. כמשז"ל (ב"ר פ' צ"א) שעד פ"ד שנה לא ראה קרי וטפתו ראשונה היה ראובן. אך על הב' האחרות כנגד מה ששחק ר' עקיבא היה מה שוישק לה מרוב שמחתו כי בת זוגו היתה ותנשא לו והוא חיבור הנפשות בנשיקה כנודע. ועל אשר בכה ר' עקיבא בכה יעקב כי רחל היתה יפת תואר ויפת מראה:

יב

ויגד יעקב כו'. הנה לא אחי אביה היה. ועוד שהיה לו לקצר ולומר כי אחי אביה בן רבקה הוא. ולא אחי אביה הוא וכי בן רבקה. וגם למה הגידה לאביה ולא לאמה כדרך נשים ורז"ל (שם פ' ע') דחקו שמתה אמם. ועוד אומרו ויהי כשמוע לבן את שמע כו' לא היל"ל רק את דברי אחותו. וגם ויחבק לו וינשק לו הל"ל ויחבקהו וינשקהו. ועוד אומרו ויספר ללבן את כל הדברים האלה. כי באומרו האלה לא יצדק רק על דברים שלפניו ואם הוא שהודיע לו כי ברח על שברכו אביו ושנטלו ממונו ממנו לא יצדק אומר האלה בזה:

אך אין ספק כי בראות כי בא ריק מכל טוב כאיש נדח ומה גם שיוכר בהיותו בורח יחשבהו כאנשי און. הבורחים מהמייסרים אותם באופן כי הלא יחשבוהו לאיש צר ופוחז. ומה גם במ"ש ז"ל (שם) שעיני לאה רכות בל תפול בגורל עשו. נראה כי ביניהם היה נודע כי היו לרבקה בן צדיק ובן רשע. ובראותם את זה הולך כמשולח לא יבצר מהם להרהר אולי זה הוא הבלתי צדיק. על כן בפתח דברו חל עליו חובת תת התנצלות על ענייניו ואמר כי אחי אביה הוא כו' והוא בשום לב אל משמעות הגדה באו' ויגד. שהוא סיפור באורך והמשך הדברים יפה עם שהכתוב מקצר המכוון והוא לומר שאל תתמה בראותו אותו נס ברגליו ריק מכל טוב כמשולח. כי הלא אחי אביה הוא לומר כי בהיותו אח לעשו הוא בהיותו אח ללבן. שהיה כמשז"ל מלובן ברשע כלומר כי על כן אני בורח מעשו שהוא דומה ללבן כי רוב הבנים דומה לאחי האם. ושמא תאמר אולי גם אני אדמה לו. כי אח אמי גם הוא על כן אמר וכי בן רבקה הוא לומר אין התייחסות קורבתי מאמי והלאה. להדמות לאחיה כי אם אל עצמה לבד וזהו וכי בן רבקה הוא באופן שהכשר משנינו תני הוא ולא אחר אשר תתן דאגה בל תפול בגורלו.

או יאמר כי הנה אין ספק הוצרך להגיד. כי אינו גורע מעבד אברהם שבא בעושר וכבוד והוא עיקר הבית בא כאחד הריקים אך הוא כי בורח הוא. על שרימה את אחיו ויקח ברכתו והנה לרמאי יחשבוהו כאשר לא טוב עשה. וגוזל את אחיו ועובר על רצון אביו על כן אמר אם עשיתי רמאות לאחי בברכות. הלא אחי אביה הרמאי אני אך הפרש יש ביני ובינו כי הלא בן רבקה אני כי הרמאות לטובה. וזהו וכי בן רבקה הוא הצדקת מתדמה אליה. ולשם שמים היה רמאותי בברכות:

גם יתכן לפי זה יאמר אם תאשימני שנסתי. על שנטלתי הברכה ברמאות. להיותי בן רבקה עשיתי שאמרה לי ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך כו' ותאלצני שלמה שאני בנה אעשה הרמאות בברכות. אז ותרץ ותגד לאביה ובאה להקביל פניו ולא לאמה כרבקה כי אם לאביה והוא כי רבקה בנזם על אפה והצמידים על ידיה לא ערבה אל לבה אל אביה פן יקצוף מיד עליה טרם יחקר בדבר באמור מאין ולאין באו אליך נזם האף וצמידי הידים. וע"כ פן יחשדנה הלכה אל בית אמה. מליץ בעדה אל אביה כי תמתיק אמריה לו כי תשמע ממנה לאט. אך רחל לא היה דבר בידה כי אם קול דברים על כן הלכה אל אביה כי הוא הקרוב ולא אשתו. והוא איש לבא להקביל פני יעקב. והנה אין ספק כי ע"פ הדרך הראשון שכתבנו כי אחי אביה הוא אמר על היותו אח לעשו הדומה ללבן שזה לא אמרה רחל לאביה. כ"א אומרו כי בן רבקה הוא וז"א ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו. כלו' שלא שמע ממנה רק היותו בן אחותו שהוא כי בן רבקה הוא. אך לא היות אחי אביה הוא ע"כ אז רץ לקראתו שאם היה שומע כי אחי אביה הוא לא היה רץ לפניו:

או יאמר על פי הדרך השני והיא כי הלא לא ימיש מתוך לבו שיש לו רב ק"ו מאליעזר. ולכן יאות לי לרוץ לקראתו אך כשמוע לבן את דברי רחל כי אין נכסים עמו כאליעזר שבא בעשרה גמלים טעונים. וגם לא ראה בידם לא נזם ולא צמיד. ועל כן נשאו לבו לומר גנבים באו לו. ולא השאירו את כל מאומה בידו. ורפו ידיו מלרוץ להקביל פניו אך בשומעו מהמון קריה את שמע יעקב שגלה האבן גדולה שהיו צריכים כל רועי העיר לגלגלם כמגל' פי צלוחית נטלה. ומה גם לאומר שגם עלו המים והשקה הצאן אז אמר בלבו אין ספק שעיקר לא יצא ריקן ק"ו מהעבד. ואין לומר ששלו אותו לסטים בדרך. שהרי מי שיש לאל ידו לגלול אבן כזאת. מי יעמיד לפניו ואשר המים עולים לקראתו גם מן השמים יעזרוהו לכן אין ספק כי אם יש זהב בחיקו או אבני נזר מתנוססות בתוך חכו. על כן אמר ארדוף אשיג אחפש חיקו ואם אין אראה מה בפיו גם הוא. אולי בפיו הוא מביא על כן וירץ ויחבק לו לראות מה בחיקו. וינשק לו לראות מה בפיו כמאמרם ז"ל (שם). וזהו ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו מענין האבן שעל פי הבאר אז וירץ כו'. והכריחם לרז"ל שתבקו לראות מה בחיקו. וינשק לו על אבנים יקרות ממה שלא אמר ויחבקהו וינשקהו אך אומרו לו הוא בשבילו שהוא בשביל עצמו וינשק לו בשבילו של לבן להנאתו:

והנה דרך המביא לביתו אורח חביב הוא כי גם בדרך שמלוה אותו עד ביתו. משתעשע אתו עמו ומדבר בו ושואלו מעניניו ושלו' מולדתו ומי הביאו הלום אמר כי זה על כי לא ראה את כל מאומה בידו לא דבר לו כי אם ויביאהו אל ביתו וגם אח"כ לא דבר על קורותיו ועל דבריו כדרך אנשים כי אם יעקב מעצמו סיפר לו את כל אשר קרהו פן יחשב לרע מעללים באו' איכה באת בדד. בלא כסף כרש ונקלה ואתה בן איש עשיר מאוד אין זה אם אשר לא טוב עשית ותברח ע"כ קידם ויספר ללבן את כל הדברים האלה אשר אמר לרחל כי אחי אביה הוא וכי בן רבקה הוא שהוא ענין רמאות הברכות ושהיה לטובה. ובעצת רבקה אשר אמרה בקוצר ורמז עתה ויספר ללבן כלומר סיפור שלם את כל הדברים האלה הנאמרים בסמוך וז"א האלה:

יד

ויאמר לו לבן כו'. אין בך לא הנאת ממון ולא הנאת סיפור אך עצם ובשר שלי אני רואה בך:

או יאמר על מ"ש בדרך הראשון בפסוק כי אחי אביה הוא ואפשר כי בתו העתיקה כל דבריו לאביה ובזה יאמר הנה אמרת שרמית את אחיך וע"כ דמית אלי ליקרא אחי. כמאמרך כי אחי אביה הוא והנה כ"כ היה הרמאות ההיא שלא תאמר שאתה אחי ברמאות. כ"א עצמי ובשרי ממש כאלו אתה אני עצם מעצמי ובשר מבשרי ולא דומה אלי בלבד כלומר ועל פי מדותיך אתה ריקן וישב עמו עובד אותו חדש ימים בלי שאלת שכר. אז ויאמר לבן ליעקב הכי כו'. והוא בשום לב אל אומר הכי שהוא משולל הבנה והל"ל האם על שאחי אתה ועבדתני חנם. אך הכי הוא כד"א הכי אמרתי הבו לי שהוא כאומרו כן והוא לשון ארמי כמו אי הכי שבתלמיד ולשון לבן היה ארמי. כי מה שקרא יעקב גלעד קרא לבן יגר שהדותא שהוא תרגומו של גלעד אך הוא כי ראה לבן שעבד אותו חנם חדש ימים. ולא היה תובע שכר. אמר לבן היתכן שתעבדני חנם ולמה אתה שותק. אך אין זה כי אם רמאות לגנוב את לבבי על איזה דבר גדול מכסף או מזהב נתת עיניך ועל כן תעבוד חנם כלומר שאין שרותך משתלם בכסף או בזהב. וז"א הכי אחי אתה הלא אמרת לרחל כי אחי אביה אתה שהוא ברמאות וצדקת. כי הכי אחי אתה כלומר כן אחי אתה ברמאות. והוא כי האם ועבדתני חנם. וע"כ הגידה לי מה משכורתך כי לא כסף וזהב היא רצונך. וזהו שלא אמר כמה כ"א מה כלו' מה הוא מציאות הדבר. אז גלה לו כן הוא שאין חפצו רק בבתו:

או שעור הענין כן אחי אתה כי שנינו רמאים ומבינים זה את זה. ועל מה שחששת אני הבנתי כי אינך חפץ בבצע כסף ועל כן אתה עובד ומחריש. וע"כ הגד לי מה משכורתך כי אין חסר ממנו זולת ההגה בפה אז גלה כמדובר:

טז

וללבן שתי בנות כו'. הנה או' ועיני לאה כו' נראה מיותר פה. וכן אומר ורחל היתה כו' בלתי מקושר. אך הנה ארז"ל (ב"ר פ' ע') כי רכו עיניה מלבכות פן תפול בגורל עשו. כי אמרו לרבקה שני בנים וללבן שתי בנות. ימהרו הגדול לגדול וקטנה לקטן. וזה אחשוב כוונו הכתובים באומרם וללבן שתי בנות. כלומר מקביל אל רבקה שיש לה שני בנים. ולהיות כי הגדולה לאה והקטנה רחל. על כן עיני לאה רכות ולא עיני רחל כי לאה יראה פן יאמרו הגדולה לגדול והיא הגדולה:

והנה הודיענו תורתנו הקדושה כמה מעלות טובות לנפש. תדרוש את ה' אלהינו ותתחנן אליו ית'. כי הלא כל כחות גדולים טבעיים והשתדלות נמרץ. אשר היו לשכנגדו לא יועילו לנצחו כי הביטו וראו כי הנה רחל היתה בדרך טבע העולה ליעקב ולא לאה. ועל שעיני לאה רכות שהתחננה לה' ובכה תבכה על כן גם שרחל היו לה כחות ד' לנצחה. (א) הטבע שנרמז כבר כי היתה קטנה הראויה ליעקב. (ב) כי ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה. (ג) כי ויאהב יעקב את רחל לא את לאה. (ד) השתדלות אשר עשה יעקב לבלתי יקח את לאה כי אם את רחל והוא כי התנה ואמר אעבדך שבע שנים ברחל. ולשלא יעשה לבן מרמה לתת לו אחרת ששמה רחל מן השוק על כן אמר בתך. ולשלא ישנה שמותן ויקרא את הגדולה רחל. על כן אמר הקטנה וכל ארבע' אלה נוסף על היות רחל בת זוגו ולא לאה. אין צריך לומר שלקחה גם היא כי אם שהיא קדמה לה. הוי אומר כי אין כאלהינו לכל אשר יקראוהו באמת. וטוב טוב אשר יעזרנו הוא ית'. מכל משכימי קום בכל כחות שבעולם כי הלא לאה קדמה כסיפור הכתובים ממשיכין הענין:

יט

ויאמר לבן כו'. נתבייש לומר כי נכריה נחשבה לו כי מכרה. וגם לשעבד בן אחותו מה שאין ראוי עשות כן. על כן אמר טוב תתי אותה לך. כלו' מתנה אני נותנה וטוב תתי אותה לך. כלו' חנם שהוא משמעות תתי לשון מתנה. מתתי אותה זולתך לאיש אחר כי גם לו הייתי נותנם ועם כל זה שאני נותנה חנם. אתה מוצא שפתיך תשמור שבה עמדי. ולהעלים הדבר היותו חפץ יעבדהו. אמר בל' נקייה שבה עמדי ולא אמר עבדני כמאמר יעקב אעבדך כו':

או אפשר עשה כדרך התגרים הרמאים כי כשנותנים להם יותר מכדי שווי סחורתם עושים עצמם שלא על מה שנותן שווי נותנים לו כי אם על היותו אהובו. כן עשה לבן אמר אל תחשוב שעל בלתי מוצאי יעבדני כשיעור הזה עלי' אני נותנת לך כי אמצא. רק על כי טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר. אך בזאת שלא תשאנה ואח"כ תעבוד רק שבה עמדי מעתה טרם תקחנה:

כ

ויעבוד יעקב ברחל כו'. היל"ל תחלה ויהיו בעיניו כימים אחדים. כשהודה ואח"כ ויעבד כו' ועוד מה צורך להודיענו שהיו בעיניו כימים אחדים. אך הנה היה נראה כעובד מצות אמו. שציותה לו וישבת עמו ימים אחדים שיראה ימים מועטים ואיך התנה על ימים רבים. על כן אמר הן אמת שבערך אהבתו אותה כל יום ויום היה נראה לו אלף שנים. עד מלאת שבע שנים ויקחנה. אך אחר שיעבוד יעקב שבע שנים היה נראה לו שלא עבד רק ימים אחדים באהבתו אותה כי שכח כל העבודה ומשפה שנדר לעבוד שבע שנים. שיער זה בדעתו בבחינה מה שאחר העבודה שיהיו כאחדים ובזה אינו עובר מצות אמו:

כא

ויאמר יעקב כו'. הנה כתבנו למעלה שנתיירא פן יחליפנה באחרת או באחותה. שעל כן אמר ברחל בתך ולא אחרת. הקטנה ולא הגדולה פן יחליף שמותן. ובזה נבא אל ענין הכתוב שהיל"ל הבא את רחל כו' וגם אומרו מלאו ימי. והיל"ל שנותי וגם או' ואבואה אליה שיראה חלילה כדברי אחד הריקי'. אך עד כה היית יכול לשנותה באמרך שעדיין לא נגמרה מכירת רחל. אך עתה הבא את אשתי ולא תחליפנה כי הנה מלאו ימי כי בשבע השנים לא היה כדרך שכירי שנה. שיום או יומים או עשרה ימים יתבטלו בתוך השנה ולא יקפידו. אך לא כן אנכי עמך כי הנה מלאו ימי כי היו ז' שנים בלי פחות יום כלל באופן שהיא קנויה לי ואין להחליפה. ועוד אני מודיעך שאם תתן לי את אשתי היא רחל אבוא' אלי' לו' שאם תחליפנ' לת אבא אלי' ותהי' לבוז ועכ"ז לא שוה לו כי החליפ' בלא' ובא אלי' כי לא הכיר' עד בוקר אור:

כב

ויאסף לבן כו'. דרך החתן להזמין קרואים למשתה. אז אמר כי עשה לבן בערמה ויאסף לבן את כל וכו' ויעש משתה. ולמה לא עשאו יעקב הלא הוא על כי ויהי ערב והנה היא לאה ויבא אליה ואין גולה אז אזנו. ואין זה רק על כי בושו מלבן שהזמינם ויעש להם משתה וע"כ אסף את כל אנשי העיר בל יבצר א' ויגלה סוד. וגם על מה שהשיב לבן ליעקב ואמר לא יעשה כן במקומנו כו' שיודו לו אנשי המקום באמור שכך הוא המנהג:

כה

ויהי כו'. אומרו הלא ברחל כו' מיותר. ולא היל"ל רק למה רמיתני וגם מה היא תשובת לבן לא יעשה כן כו' הלא תנאי היו דבריו ברחל בתך הקטנה. אמנם יאמר הנה חשבת להרע לי ולא עשית רק לך חרפה ובוז וז"א מה עשית לי לדעתך כלומר הלא לך עשית. כי הלא ברחל עבדתי עמך ומחויב אתה לתת לי. על כן איני אומר למה תמנענ' ממנו. רק למה רמיתני מה בצע ברמאות כי הלא תחזור לאה לך. והשיב לו ואמר אנוס הייתי מאנשי מקומי כי לא עשה כן במקומנו. וע"כ אין לך לגרשה כי לא במרד היה ולמה תביישני. ומה שאמרת כי קנוייה היא לך רחל הדין עמך כי לא אמנענ' ממך. כי אם מלא שבוע זאת ואחר שבעת ימי חופה זו ונתנה כו' לומר אם לא תבטח בי הנה אני וכל אנשי המקום מתחייבים. וז"א ונתנה לך גם את זאת בל' רבים. כי לכולנו תתייחס הנתינה וחלף הרמאות. הטבה זאת אעשה לך שלא אעכבנה עד תעבוד עוד שבע שנים. כ"א ונתנה לך גם את זאת מעתה בעבודה אשר תעבוד אחרי כן:

ל

ויבא גם כו'. הלא כמו זר נחשב שנראה שלא אהב את רחל רק אחר שבא אלי' ועוד שבאומרו גם את רחל נראה שיותר היה אוהב את לאה. ומאו' מלאה מורה שיותר אהב את רחל. ועוד כי מכל זה נראה שאוהב היה את לאה. ואיך אמר מיד וירא ה' כי שנואה לאה. ועוד מה פשע רחל שהיתה עקרה והלא הטיבה עם לאה:

אמנם הנה למעלה נאמר ויאהב יעקב את רחל. והנה היה הדעת נוטה שיקל באהבתו על שהיא היתה ידה ברמאות וכמשז"ל (ב"ר פ' ע') שהיה יעקב מדבר והיא תשוב אמריה לו. וגם מסרה לה סימנים ואם יהיה שלא תעבור אהבתו ממנה מיד לפחות אחרי בואו אליה תקל אהבתו כי יזכור אשר עשתה לו. קרוב למעשה אמנון שאחר מלא תאותו שנאה על כן אמר כי לא כאלה חלק יעקב. כי אם ויבא אליה ואח"כ ויאהב את רחל עדיין ומה שאהבה עדיין הוא נמשך מלאה. שאדרבה מאשר עשתה חסד עם לאה. שהוה חסידות גדול עמה. ע"כ אהב אותה על כשרונה כי הכיר כי לא מבלי אהבה אותו. שתה אחותה תחתיה. כי אם לשתהיה בגורל צדיק ועדיין היה אוהב את לאה. ששתה עצמה בסכנת בושה לאהבתו על צדקתו. אלא שאחר הכנם רחל היה הולך וממעט באהבת לאה. עד בא אל גדר שנאה וכמשז"ל (שם פ' ע"א) שהיה לבו לגרשה. וע"כ ויפתח את רחמה ולא שעשה את רחל עקרה. כי אם שמאליה ורחל עקרה והוא כי כל האמהות היו עקרות מאתו ית'. מן הטעמים האמורים במדרש אלא ששינה הוא יתברך בלאה. שפתח את רחמה מעקרותה הראוי כאחרות. ורחל נותרה עקרה:

לב

ותהר לאה כו'. הנה ארז"ל (ברכות דף ז') שאמרה ראו מה בין בני לבן חמי. שהוא מכר את הבכורה וערער עליה וזה לא מכרה ליוסף ולא די שלא ערער אלא שבקש להצילו מן הבור. וראוי לשים לב מי הכניס את לאה בזה. ועוד אנה יעזבו טעם הכתוב כי אמרה כי ראה כו' ובקשו טעמים מן החוץ. ועוד איך באומר ראובן נרמז שאינו כבן חמיה ועוד איך יאמר ראו מה כו' במה שאינו נראה:

והנה לבא אל הענין נקדים מאמרנו למעלה פ' תולדות כי רצה הקב"ה להתיך זוהמת נחש בקרב ימים לקרב זמן תורה בהעדר זוהמא. ולכן אברהם לקח את הגר והטיל בה זוהמת נחש. מהנשאר עדיין בו עודנו ערל כמשז"ל (ב"ר פ' מ"ו). שע"כ לא נימול קודם שהוליד את ישמעאל כדי שיצא יצחק מטפה קדושה. שהוא כמפורש אצלנו כי הערלה המשיך בחינת הזוהמא בכלי מוכן היא הגר. כדי שבמילה וע"י שרה הצדקת תמשך טיפה מבחינת הקדושה וגם בהיות אברהם בן מאה שנה ושרה בת צ' יצא יצחק קדוש. ועדיין היה צריך ג"כ מירוק מאשר עוד צד זוהמא בו ולא היה יכול לישא אחרת זולת רבקה בת זוגו להטיל בה זוהמא לכן ילדה תאומים. והלכה הזוהמא לצד אחד ויצא עשו והקדושה לצד אחר ויצא יעקב כמפורש למעלה. ולכן לא נקרא לאברהם בישמעאל זרע ולא ליצחק בעשו כי לא היתה רק הפרשת הזוהמא. כמשז"ל (נדרים דף ל"א) כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק. שהוא יעקב הנה כי סילקו את ישמעאל ועשו ואם עשו היה נקרא בן ליצחק למה מיעטו מאברהם. וכמ"ש בכוונת או' אברהם הוליד את יצחק. כלל הדברים כי כל אחד הפסול שבזרעו לא נקרא בן לו:

ונבא אל הענין והוא כי היה אפשר לחשוב כי כאשר קרא לאברהם ויצחק. שהראשון בבניהם היה פסול ולבלתי נקרא בן. כן היה ג"כ ביעקב כאשר חשב יעקב עצמו בעת שאמר לבניו שמאיש בכם כו'. כאברהם שהוליד את ישמעאל ויצחק את עשו וכן דעת בעל העקידה שחשבו השבטים בהתקוממם על יוסף. וזה אחשוב כוונו רז"ל (ברכות כה) שבאה לשלול לאה. והוא כי הוקשה להם שאם על כי ראה ה' בעציה קראתו ראובן. הל"ל לשון עבר ולא לשון עתיד ותקראנו ראיה ולא ראובן. ועוד אומרו כי אמרה. והל"ל כי ראה ה' בעניי ותקרא שמו ראובן. על כן אמרו כי שני טעמים בדבר. אחד הנזכר בכתוב והוא אשר אמרה בפירוש לעיני הכל. והוא כי ראה ה' כו' וזהו אומר כי אמרה כו' לומר כי אשר אמרה בפרסום הוא זה. וזהו על לשון ראיה והשני רמז באומרו הראיה בל' עתיד ובאומרו בן והוא ראו מה בין בני לבן חמי כו':

והענין אל יעלה על לב איש לומר כי כאשר היוצא ראשון מיצחק אינו נקרא בן כן זה שיצא ראשונה מיעקב הוא קלט זוהמא ולא יקרא בן כי אם מהשני והלאה או היוצאים מרחל רק ראו כי בן הוא ואינו כבן חמי הבלתי נקרא בן. וז"א ראובן. והראיה אל ההפרש הוא כי עשו אחר שמכר הבכורה לאחיו היה מבקש להורגו. וזה עם שלקחה יוסף בחנם בקש להצילו והוא כי אלו היה זה פסולת כעשו נגדיי בטבע אל הקדושה היה מבקש המיתו תמיד ומה גם אחר שבכרתו לקח וא"כ אין זה רק אנוש כערכו של יוסף ולא פסולת. ולא נשמרה כי אם לבל ישוי אותו לעשו. אך לא פן ישויהו לישמעאל על כי בזה היה מקום לטעות כי היה בן גבירה כמוה וזה ראובן לומר ראו והביטו בו בבחינ' היותו בן כאמור או ראו את אשר יקרנו לעתיד ויבחין שהוא בן ואפשר ליישב מלת ראו שאמרה במה תראה מעתה שנבואתי אמת. כי הלא ראה ה' את עניי כי הנה עתה יאהבני אישי. ואם היה זרע פסול איך יאהבני אישי הלא נהפוך הוא אך כאשר יאהבני תראו כי בן הוא. וזה לא אמר' בפרסום מה בין בני כו' מפני כבוד חמיה רק לאישה ולקרוביה מאד. אך אומרה כי ה' כו' פרסמה. וז"א בו כי אמרה כו' כמדובר כו':

לג

ותהר עוד כו'. הנה הבן הראשון היה ראוי תקראנו שמעון. כי שמע כי שנואה היא. ועוד למה בראשון אמרה ראה ובשני שמע ועוד מאי שמע. אך הנה יש שנאה ויש העדר אהבה בלבד. והנה מה שהיה מראה לה לא היה רק שלילת אהבה אך לא שנאה. על כן בראשון אמרה כי ראה ה' כו' כי עתה יאהבני. אך בראות בן שני אז אמרה אם לא היה הענין רק העדר אהבה. היה מספיק בן א' להקנות אהבה. אך בהיות שנים אמר' אין זה כ"א שבוחן לבות ה' הוא הבין מה שלא נהיה גלוי והוא כי שנואה אנכי. וע"כ ויתן לי גם את זה ויהיה שמע כד"א שמעני אדוני לשון הבנה על כן קראתו שמעון:

לד

ותהר עוד כו'. הנה היה ראויה לא תנקד יו"ד של ילוה בחיר"ק אלא בשב"א לומר ילוה אישי אותי וכן למה בכולן כתיב קראה. ובזה נאמר קרא ועוד שיותר יצדק לקוראו לויה. ועוד באומר ביהודה הפעם אודה את ה' והלא טוב להודות לה' גם בג' הראשונים. ויתכן כי היא ראתה ג' בנים כנגד ג' אותיות של שם. אמרה הפעם ילוה וכו'. והוא כי במלת ילוה הן יו"ד וי"ו ה"א. ואין ספק שהילד הזה ילוה ויתחבר עם מי שישלים השם בה"א אחרונה וע"כ יהיה אישי אלי. עד כי בי יהיה הלווי אל ה"א שבשמי. וזהו כי ילדתי לו ג' בנים. וצריך אלי להשלים השם וע"כ יו"ד של ילוה בחירק שחוזר אל הנולד שהוא וי"ו שילוה מהה"א על כל פנים. והיה דעתה לקרותו לויה ולהיות שאין הדבר כן לפי האמת. כ"א שיצטרף עם יהודה שאחר זה שהם ארבע סמכין דכורסיא שהם כנגד הד' אותיות. ע"כ לא שבקה לסיומי למלתיה ואחר שאמרה הפעם ילוה טרם תקרא השם קפץ הוא וקרא שמו ולא הניחתו לקרא לו שם שלפי דעתה היתה קוראתו לויה. להשלים השם בה רק קראו לוי בלי שום ה"א בל יראה שבה יושלם השם. כ"א לרמוז שיש מציאות לווי והתחברות אך לא כמחשבתה וכאשר ילדה את יהודה אז הבינה בדברים ואמרה הפעם אודה את ה' שלם בד' אותיות. כי יהודה השלים הה"א אחרונה ע"כ קראה אותו יהודה שבו דלי"ת ושם הוי"ה. לרמוז כי בד' בנים יש השם או יאמר כמ"ש ז"ל כי באה לרחל היתה שם שכינה כי היתה בת זוגו. וע"כ נאשם ראובן על שבלבל יצועיה נמצא כי בהיות יעקב באהל רחל היה מלוה מהשכינה יותר מבהיות באהל לאה. ע"כ אמרה הפעם ילוה אישי שיהיה מלווה בהיותו אלי ג"כ כי ילדתי לו שלשה בנים. שהם תלת סמכין דכורסיא דשכינתא שהן ד' עם לאה עצמה. ויוכן להשראת שכינה כאהל רחל. להיות יעקב מלווה שם עמה וילדיה כמדובר. ע"כ קרא אותו לוי כלומר לווי שני. עוד אפשר רמזה הפעם ילדתי כי ילוה אישי אלי בזוגות הקבר. ולא עם רחל כי ילדתי לו שלשה בנים אשר זה להיות' שלישי הוא מעשר קדש לה'. כאשר נזכיר בסמוך בסדר מספרם למעשר. וע"כ קרא אותו לוי לווי שלי שהוא בסיבת הבן הזה:

עוד יתכן בשום לב אל אומרו עתה הפעם כי מלת עתה מיותרות. אך הנה ארז"ל (ב"ר פ' ע"א) ותקרא את שמו שמעון זה עתיד להעמיד שונא ומי מרפא מכתו גם את זה פנחס שהוא עתיד לעמוד מלוי ע"כ. וע"ד זה יאמר בראותה את לוי אמרה הנה זה הוא המעשר קדש לה' במה שהוא שלישי כנודע מרז"ל (שם פ' ע') כי בסלק ד' בכורות שהם קדש ראובן יוסף דן וגד. השלישי הוא עשירי שמעון לוי יהודה יששכר זבולון בנימין נפתלי אשר שמעון לוי. ע"כ אמרה הנה בראובן ושמעון יש פקפוק בכשרותם. בזה מיצועי אביו ובזה ממעשה השטים שהיו מחייבים כליה כל שונאי ישראל. באופן שלא היה על ידן התחברות ליעקב בעצם ע"כ אמרה עתה הפעם כלומר עתה הפעם בלבד. הוא שילוה אישי משא"כ ע"י ראובן ושמעון הגורמי' פירוד. כי הוא יהיה מלווה מבניו וממנו ית' וע"י זה בעגל ובשיטים וזה בחירק שביו"ד של ילוה וע"י כן יהיה אלי. כי ילדתי לו שלשה בנים שלהיות השלישי ממנו הוא הקדוש כי הוא המחבר על כן קרא יעקב את שמו לוי שהוא לווי בודד לכלול ב' הלווים. אך עדיין נשאר יד על כס יה ואין השם שלם כביכול, כי אם על יד יהודה ע"י משיח בן דוד הנותן נקמות באדום ועמלק. כי על כן אמר דוד שהוא משיח (תהלים קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. וז"א הפעם אודה את ה' ע"י זה שהוא השם בד' אותיות. על כן קראה אותו יהודה שבו השם ואות דל"ת לרמוז אל הד' אותיות של השם ישתבח ויתעלה שמו לעד אמן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף