משאת המלך/בראשית/כח
י[עריכה]
ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח י)
המפרשים הקשו ל"ל לומר וילך חרנה, לא היה לו לומר אלא ויצא יעקב מבאר שבע לחרן. ונראה פשוט למבואר בפרש"י לעיל (כ"ח ט') שנטמן יעקב י"ד שנה בבית עבר ואח"כ הלך לחרן, ולפי"ז הרי ניחא היטב דויצא יעקב מבאר שבע הוא ענין אחד, ואילו וילך חרנה הוא ענין אחר שלא שייך עם יציאתו מבאר שבע, שהרי הפסיק ביניהם ונטמן בבית עבר י"ד שנה. [א"ה. אלא דיל"ע בזה דהרי משמעות בעה"ט וכ"כ מהרי"ל דיסקין זצ"ל דבית עבר היה בבאר שבע, וא"כ יציאתו מב"ש זהו לאחר שכבר נטמן ולא כמש"כ, אמנם יעויין בב"ר (פס"ח ו') דהק' אמאי יציאתו מב"ש עושה רושם והא הוו תמן יצחק ורבקה, ומשמע דאכן יציאתו מב"ש היא תחלת יציאתו מבית אביו קודם שנטמן בבית עבר וכמש"כ וצ"ת].
יז[עריכה]
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה וגו' (כח יז)
כתב הרמב"ם (בהל' בה"ב פ"ז ה"ז), אע"פ שהמקדש היום חרב בעונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבנינו וכו', ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח וכו'. ויל"ע דהא טעמא שלא יקל אדם ראשו כנגד שער המזרח זהו לפי שהוא מכוון נגד בית קה"ק כדאיתא בברכות (נ"ד.), וא"כ השתא שחרב הכל א"כ לכאורה אין עדיפותא לשער המזרח טפי משאר מקומות שם. [ועמש"כ בזה במשאת המלך סי' ש"ג].
אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים (כח יז)
פרש"י וזה שער השמים מקום תפלה לעלות תפלתם השמימה, ומבואר דמקום זה תרתי אית ביה, חדא מקום המקדש וגם שער השמים לתפלה, ואולי אין תלויים זב"ז ואין שער השמים צריך קדושת המקדש, ודינא דצריך לכוין תפלתו נוכח המקדש זהו אף בלא קדושת המקדש, ואף קראי דייקי הכי, דעל המקדש אמר בית אלקים לפי דצריך בית לעבודה, משא"כ לתפלה אמר וזה שער השמים דאכן א"צ בית להעלות תפלתו השמימה. (|מבני הרב יצחק זאב נ"י). [וצע"ק מתפלת שלמה דמשמע שאף התפלה תלויה בבנין ביהמ"ק, אמנם מה דחזינן לענין לכוין תפלתו נוכח המקדש דיש חילוקים בדבר ובתוך ביהמ"ק מכוין נגד קה"ק, זה יש ליישב אף לפי"ד דהכל כדי לכוין כנגד שער השמים].
כ[עריכה]
וידר יעקב נדר וגו' וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כח כ)
כתב הרמב"ם (פ"ו מערכין הל"א), יראה לי שאע"פ שאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, אם אמר הרי עלי להקדישו הרי"ז חייב להקדישו כשיבא לעולם משום נדר, ואם לא הקדיש ה"ז עובר משום לא תאחר ולא יחל ומשום ככל היוצא מפיו יעשה כשאר הנדרים וכו', ראיה לדבר זה מה שאמר יעקב אבינו וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ונאמר אשר נדרת לי שם נדר וגו'.
והנה כבר הקשו על מה שהוצרך להביא ראיה לזה מיעקב אבינו, ואמאי אין הדבר פשוט שהנדר חל, דמה לי אם נדר לקיים מצוה לעשות דבר מסויים כמו לילך למקום פלוני, ומה לי נדר לעשות הקדש או צדקה, ומאי שייטא דדבר שלא בא לעולם לכאן והרי אינו צריך להחיל כאן כל חלות על החפץ, וכל הנדר הוא רק על עצמו וגופו שיעשה כך וכך, וגופו הרי ישנו בעולם כבר.
וצ"ל למבואר דבדבר שלא בא לעולם מלבד חסרון בעלות איכא נמי חסרון של סמיכות דעת, וא"כ מטעם זה היה מקום לומר דכמו"כ לא סמכה דעתו לעשות הנדר בלב שלם, ומטעם זה לא יחול הנדר לפי שאין לבו שוה עם פיו לפי דלא סמכה דעתיה, ועל כך הביא ראיה מיעקב אבינו דהנדר חייל וליכא חסרון סמיכות דעת, וה"ט לפי שלא אמרנו שחסר בסמיכות דעת אלא היכא שצריך דעת מיוחד לעשות חלות קנין והקנאה, דלענין זה צריך גמירות דעת גמורה, אבל לא חשוב דבר שלא בא לעולם כמפליג עצמו בדברים לגמרי עד שנאמר דאף נדר לא חייל. [וע"ע מה שביארנו בזה במשאת המלך על הרמב"ם סי' רמ"ד].
כב[עריכה]
וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך (כח כב)
בב"ר הכא (פ"ע ז') איתא כותי אחד שאל את ר"מ א"ל אין אתם אומרין יעקב אמתי דכתיב תתן אמת ליעקב, א"ל הין, א"ל ולא כך אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, א"ל הין, א"ל הפריש שבטו של לוי אחד מעשרה, למה לא הפריש אחד מעשרה לשנים שבטים אחרים, א"ל וכי י"ב הן והלא י"ד הן אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וכו', צא מהן ד' בכורות לד' אמהות הבכור קודש ואין קודש מוציא קודש וכו', ע"ש.
וכבר הקשו המפרשים והרי אף מנשה בכור הוא וא"כ חמש בכורות הן, וא"כ לא היה לו להפריש כולי האי אחד לתשעה. ונראה פשוט שבכורה זו וקדושתה אינה אלא לענין פדיון הבן, ואע"פ שעדיין לא ניתנה קדושה זו שהיא כנגד הצלת הבכורים ולא ניתן דין פדיון הבן, ע"כ צ"ל שאף זה בכלל מה שאמרו שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה, וא"כ הרי ניחא שהרי יוסף כבר קדם וקיים פדיון הבן עוד לפני שאמר יעקב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, ונמצא שיעקב קבלם לאפרים ומנשה כבר חול לאחר שנפדו, ולכך אפרים ומנשה חייבים במעשר, משא"כ שאר ד' בכורות שקבלם יעקב קדש א"כ אינם בחיוב המעשר.
ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א