אבן עוזר/שבת/ב/א
מסכת שבת
בתוספות ד"ה פשט בעל הבית כו' תימא לר"י כו'. עד למילתא אחריתי. עכ"ל. בכאן נתקשו התוספות ד' קושיות, הא' למה לי תרי קראי בהוצאה, ב' בפ' במה טומנין מבואר דהוצאה והכנסה הי' במשכן וא"כ קראי ל"ל, ג' בפרק הזורק אמר סברא הוא מה לי עיוני כו' הא גם הכנסה הי' במשכן, ד' למה אמר בפרק במה טומנין דגם הכנסה הי' במשכן, הא כיון דהוצאה היה במשכן ידעינן הכנסה מסברת מה לי עיולי כו', ונ"ל נתרץ כ"ז, משום דבאבות מלאכות מ' כו', מבואר דעל הוצאה והכנסה והושטה מרה"י לרה"י שכנגדה,, דרך רשות הרבים, או מעביר מרה"י לרה"י אף שלא כנגדה (עיין תוספות עירובין דף ל"ג ע"א) על כולן אינו חייב אלא אחת, ובאמת כיון דכל חד מנייהו הוי במשכן ה"ל לחייב על כל אחד ואחד, כדאמר לקמן דף ע"ג ע"ב בזורה ובורר ומרקד, דאף דדמי להדדי, כיון דכל חד מנייהו הוי במשכן חייב על כל אחד ואחד, אם כן כל שכן הושטה והעברה דל"ד כל כ להוצאה לרשות הרבים, עכצ"ל, דלהכי אתי קרא דויכלא העם מהביא, דלגופה לא איצטריך דהא הוצאה הי' במשכן, אלא ע"כ לאשמעינן דליכא שום אב במלאכת עקירת החפץ ממקומו, כ"א הוצאה לבד דגלי ביה קרא, וכלם תולדות הוצאה נינהו לחייב על כלם א', ואי לאו קרח דאל יוציא, סלקא דעתא אמינא דקרא דויכלא אתי לאשמעינן דלא תימא סברא חיצונה הוא, דעני ועשיר הם שוין, דבמשכן היה דומיה דעני שהרי בקרקע היו עומדין והושטו הקרשים לעגלה במ"ש התוספות, וע"כ אתא קרא דויכלא דאיירי בבעלי הבתים שהביאו נדבתן לר"ה, לומר דבע"ה אינו חייב בהושטה אלא בהליכה עם חפץ מרה"י לר"ה כמו שהיה שם ועיין תוספות שבועות), מש"ה איצטרך קרא דאל יוציא איש ממקומו לרבות הושטה דבע"ה לר"ה לחיובי וע"כ קראי אתי דעל כלם אינו חייב אלא אחד כדפירשתי, ואי לאו סברת מה לי עיולי כו', ס"ד אמינא מכדי קראי אתי לסתור הסברא החיצונה, א"כ מנלן לחייב א' על כלם דהא הסברא הוא לחייב על כל אחד ואחד, ואימא אתי למעוטי הכנסה דבע"ה, אבל השתא דאמרינן סברת מה לי עיולי כו', א"כ אם נמעט הכנסה דבע"ה נסתור בזה שני סברות א' שנצטרך לחלק בין הוצאה דבע"ה להכנסה, ב' שנצטרך לחלק בין הכנסה דבע"ה ובין הכנסה דעני, מש"ה מסתבר טפי לסתור רק סברא אחת לחייב א' על כלם, ומש"ה אתי שפיר דהוצרכה הברייתא לומר דגם הכנסה היה במשכן, דאל"כ סד"א דקראי אתי למעוטי הכנסה בין דעני ובין דבע"ה, ולא נסתר רק סברא א' דמה לי עיולי כו', והשתא דהכנסה נמי הי' במשכן נצטריך נמי לחלק בין הכנסה דעני ובין הכנסה דבע"ה, ונצטריך לסתור שני סברות, וזה לא אמרינן כדפירשתי, וליכא לאקשוי אכתי מנלן דקראי אתי לפטור כל מלאכת ההוצאה בקרבן א', אימא דאתי דלא תימא דהליכה דבע"ה עם החפץ מהר"י לר"ה. וכן הושטת יד דבעל הבית לר"ה, הויין תולדות דהושטת יד העני דהוי במשכן, וע"כ אין חייב בשלשתן אלא אחת, מש"ה אשמעינן קרא דהליכה דבע"ה ילפינן מקרא דויכלא והושטה דבע"ה מקרא דאל יוציא וחייב בשלשתן ג' קרבנות. י"ל איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי, ע"כ כל למעוטי קרבן טפי עדיף, דמספיקא לא מעיילינן חולין לעזרה, תו י"ל דהא נפקא לן מקרא דעל כל המלאכות אינו חייב כ"א ל"ט חטאות, כדאיתא דף ע"ד, הלכך ל"ל הכי, ודקשיא לך ל"ל קרא דאין חייב על כל מלאכת ההוצאה אלא א', תיפוק ליה דאל"כ הוי יותר מל"ט חטאות, י"ל דסד"א דאזורה ובורר ומרקד דדמי להדדי אין חייב על שלשתן כ"א א', ואהוצאה והושטה והעברה דנ"ד כל כך להדדי, חייב על כל א' וא', מש"ה איצטרך קרא דעל כל מלאכת ההוצאה אינו חייב אלא א', וממילא ע"כ להשלים ל"ט מלאכות צ"ל דאבורר וזורה ומרקד חייב על כל א' וא' כדאיתא דף ע"ד, והשתא מתורץ מה שהקשו התוספות לקמן על רב אשי דאמר המוציא מרשות לרשות היינו נמי הכנסה, ולמה לא כלל בשאר אבות ג"כ התולדות כמו בהוצאה, תו תמהו בשבועות הא תנן בסיפא הרי אלו אבות מלאכות כו', ולפי מ"ש אתי שפיר דבאמת גם הכנסה הוא רב דהיה נמי במשכן, וסד"א לחייב עליה בפני עצמו, לכן אשמעינן דיש קראי לזה דגזירת הכתוב הוא לחייב על כונן, והשתא מש"ה חשיב עני ועשיר בתרתי דהא קראי צריכי לכל א' לעצמו כדפירשתי.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |