מראי מקומות/ויקרא/כו
פסוק ד[עריכה]
ונתתי גשמיכם בעתם[עריכה]
תמהו הראשונים הלא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וכיצד זה מבטיח הקב"ה שכר גשמי בעבור 'אם בחוקתי תלכו'.
הרמב"ם (תשובה פ"ט ה"ב) מבאר שאין הדברים האמורים בפרשתנו מתן שכר, וכן הרעות אינם עונש, אלא שהבטיחנו הקב"ה שאם נקיים התורה בשמחה ונהגה בחכמתה, אזי יסיר ממנו כל הדברים המונעים אותנו מלעשותה, ונוכל לעסוק בלימודה.
עוד הקשו הראשונים מדוע לא הוזכר בתורה שכר העולם הבא אלא הוזכר רק ענייני העולם הזה. והחינוך (הקדמה) ביאר ששכר העולם הבא הוא פשוט מסברא, ועל כן לא תאריך התורה לעולם במה שהוא ידוע מן הסברא האנושית, אלא שמבטיחתנו התורה שאם נקיים המצות נזכר גם לטוב העולם הזה שלא נהיה טרודים אחר המזונות ונוכל לעבוד את ה'.
מרן הגר"ח מבריסק ביאר שפרשתנו אינה עוסקת כלל בתגמול שכר אלא בברית שבין הקב"ה לישראל, וצורת הברית היא שישראל יקיימו את התורה והקב"ה יספק צרכיהם, והברית נכרתה על עניינ העולם הזה.