הטור הארוך/ויקרא/כו

הטור הארוך ויקרא כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא תעשו לכם אלילים. לזה הנמכר לגוי שיתנו עמו שלא יעבוד ע"ז ולא יעשה מלאכה בשבת ויירא ממקדש לבדו ולעלות שמה שלש רגלים בשנה וה"ה לכל מצות. אי נמי בשביל שאמר עבדי הם אמר לא תעשו לכם אלילים כי עבדי אתם ולא תעבדו לאחרים. ובתרגום ירושלמי שבתותי תשמורו שנת השמטה ומקדשי תיראו שנת היובל כי כן כתוב קודש תהיה לכם:

ג

אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם. כתב הרמב"ן הקדים דבר הגשמים כי בבואם בעתם כאשר יאות יהיה האויר זך וטוב והמעיינות והנהרות טובים ויהיה זה סיבת בריאות לגופים והפירות כולם ירבו ויתברכו בהם כדכתיב ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ובשביל זה לא יחלה האדם ולא יהיה בהם משכלה ועקרה ובבהמתם וימלאו ימיהם כי בהיות הגופים גדולים ובריאים יתקיימו ימי האדם נמצא שהיא גדולה שבברכות:

ה

וישבתם לבטח. כי בעת הרעב יגלו מן הארץ לטוש עלי אוכל:

ו

ונתתי שלום בארץ. שיהיה שלום ביניכם ולא תלחמו איש באחיו. אי נמי השלום הוא שישבות חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם כלל אבל אתם תרדפו אויביכם לצאת אליהם למלחמה וינוסו מפניכם:

ז

ונפלו לפניכם לחרב. כתב הרמב"ן תחלה הבטיחם כי ירדפו אויביהם ויפלו בחרבם וחזר וכפל ונפלו אויביכם לפניכם לחרב שיתן להם אומץ לב וגבורה לרדוף ה' מאה ויתן מורך בלב האויבים שינוסו ק' מפני ה' ויפלו כולם בחרב כי היה באפשר שינוסו מפני פחדם ולא יוכלו להמיתם מפני מיעוטם. ור' אברהם פי' כי הכפל שיפלו פעם אחר פעם תמיד מבלי תקומה.

ח

ורדפו מכם חמשה מאה. הרי אחד רודף עשרים ומאה מכם רבבה ירדופו ואין זה כפי חשבון הראשון דלפי הראשון שאמר שא' רודף כ' עולה לק' ב' אלפים. וי"מ מאה מכם כלומר ק' פעמים ה' מכם דהיינו ת"ק רבבה ירדופו הרי שירדפו ת"ק עשרת אלפים דהיינו א' לכ'. ור' אברהם כתב מנהג המרבה לומר אחד לעשר' כמו כי עתה כמוני עשרה ופה הוסיף כי המאה ירדפום חמשה והנה כפל מנהג המרבה וכל אחד מהמאה ירדוף מאה ויש אומר כי בעבור התחברות האחדים יוסיף המספר וכן איכה ירדוף אחד אלף ואין צורך. וי"א בשנים יניסו רבבה כי ניסה היא בקל שמניסים ממקומם ודי בשנים לרבבה אבל רדיפה שרודף אחריהם צריך אחד לאלף:

ט

והפריתי אתכם. פי' הרמב"ן כי יעשו כולם פרי הבטן ולא יהיה בכם משכלה ועקרה וחזר ואמר והרביתי שיעשו פירות רבים ולא ישכלו וימלאו ימיהם ולכך יהיו עם רב:

י

ואכלתם ישן נושן. אע"פ שיהיו רבים מאוד כל כך תהיה התבואה שתספיק לכל ותשאר עדיין להתיישן:

יא

ונתתי משכני בתוככם. כתב ר' אברהם לא תפחדו שתבואו לעולם לידי חסרון כי כבודי דר עמכם ואיני כבן אדם שתגעל נפשו לדור במקום אחד. ועוד כי בלכתכם אל ארץ אויביכם והמקדש (איננו?) עמכם יתהלך כבודי עמכם הנה אני אהיה לכם לאלהי' ואתם עמי כי על כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים. והרמב"ן פי' והתהלכתי בתוככם שתהיה הנהגתי בכם מפורסמת כמלך מתהלך בקרב מחנהו ומספיק להם כל צרכם. ואינו מזכיר כאן שכר קיום הנפשות בעולם הנשמות ובעולם הבא אחרי תחיית המתים כי קיומם מחויב בדרך היצירה וכמו שפירשתי בכריתות והעונש הוא שמכרית החייבים מהם והשאר כולם קיימים ביסוד יצירתן. וכתב עוד ואף כי אלו הברכות רבות כלליות בענין המטר והשובע והשלום ופריה ורביה אינם כל כך כמו הברכות שבירך כבר בקצרה ובירך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך כי שם הבטיח במאכל ובמשתה ושנהיה לברכה עד שלא יארע שום חולי בגופינו ועל כן יהיו כל הזרע שלמים ובריאים ונוליד כהוגן ונחיה ימים מלאים כמו שאמר לא תהי' משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא וכן אמר תחלה כי אני ה' רופאך. והטעם בזה כי הברכות ההם אע"פ שהם נסים הן מן הנסים הנסתרים שכל התורה מליאה מהם כאשר פירשתי והם אפי' ליחיד העובד כי כאשר יהיה האיש החסיד שומר כל מצות ה' אלהיו ישמרהו אל מכל חולי והעקרות והשכול וימלא ימיו בטובה אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הם כלליות בעם והם בהיות כל עמינו צדיקים לכך יזכיר תמיד בכאן הארץ ונתנה הארץ. לבטח בארצכם. שלום בארץ. חיה רעה מן הארץ. לא תעבור בארצכם. וכבר ביארנו כי אלו הברכות כולם נסים כי אין בטבע שיבואו הגשמים ויהיה שלום לנו מן האויבים ויבא מורך בלבם לנוס ק' מפני ה' בעשותינו החקים והמצות ולא שיהיה הפוך הכל מפני זרענו השנה השביעית אע"פ שהם נסים נסתרים שעולם כמנהגו נוהג בהם אבל הם מתפרסמים מצד היותם לעולם תמיד בכל הארץ כי אם צדיק א' יחיה ויסיר השם מחלה מקרבו וימלא ימיו יקרה זה גם בקצת הרשעים אבל שתהיה ארץ אחת כולה ועם אחד תמיד ברדת הגשמים בעתם שובע ושלום ושלוה ובריאות וגבורה ושברון האויבים כענין שאין כמוהו בכל הארץ יודע כי מאת ה' היתה זאת ועל כן אמר וראו כל עמי ארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והפוך אלה יהיה בקללות בעונשי הארץ שאמר והיו שמיכם כברזל ועונשי החולי כמו שאמר וחלאים רעים ונאמנים שיקולל המאכל והמשתה ויחליא ויתפרסם הנס בהיותו תמיד בכולם ועל כן כתיב ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו וגו' שלא יתמהו באיש ההוא אשר רבצה בו כל האלה כי כן יהיה בעמים רבים בכל האומות שיבואו מקרים רבים לאיש אחד רק בארץ ההיא יתמהו וישאלו ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת כי כולם ידעו ויראו כי יד ה' עשתה זאת ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם. והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בארצם ולא בגופם ולא ביחיד מהם כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחל' מקרבם עד שלא יצטרכו לרופא ולא להשמר בדרכי רפואה כלל כמו שאמר אני ה' רופאך כן היו הצדיקים עושים בזמן הנבואה כי גם אם יקרה עון שיחלו לא ידרשו ברופאים כי אם בנביאים וזהו שאמרו אין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו שאם לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי שיהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון השם אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים וזו היא באמרם ורפא ירפא מכאן שנתנו רשות לרופא לרפאות ולא אמרו שנתנה רשות לחולי להתרפאות אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו לא מפני חשש שמא ימות בידו אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר שכבר נהגו. ועל כן ציותה תורה לחובל בחבירו ליתן תשלומי הרפואה כי התורה אינה סומכת על הנס כאשר אמרה לא יחדל אביון מקרב הארץ ומדעתו שכן יהיה אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברפואתו. וכתב עוד ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה אלא בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם שבשמים ובנין שמים וארץ על מכונו ואין בתורה ברכות שלימות כאלה שהם דברי הברית והתנאים שהן בין הקב"ה לישראל. ודע כי לא השיגו ישראל לעולם בברכות האלה בתשלומיהן לא הרבים ולא היחידים מהם שלא עלתה זכותם לכך כמו שאמרו על דוד והוא מעורר חניתו על שמנה מאות חלל והיה מצטער על ר' יצתה בת קול ואמרה לו רק בדבר אוריה החתי. ועל כן תמצא לרבותינו שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבא מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו' עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא כי לא נתקיים אבל יתקיים עמנו בזמן השלימות:

טו

ואם בחוקתי תמאסו. כתב הרמב"ן הזכיר מאיסה בחוקים בשביל שלא נתגלה טעמם לעם הכסילים מואסין אותם שחושבין שאין בהם תועלת אבל במשפטים הכל חפצים בהם שהן יישוב העולם כגון להרוג הרוצח ולחייב הגונב ודיני שור ובור וכיוצא בהם ומ"מ יש משפטים שעושים בעוברי עבירות כגון מחלל שבת או שבא על הערוה וכיוצא בהם שקצים בהם הרשעים מפני שהוא עול כבד עליהם לשמור המצות ולכך אמר ומשפטי תגעל נפשיכם לבלתי עשות את כל מצותי כי הגעילה במשפטים כדי שלא יעשו המצות. וכתב עוד כי האלות האלה רמז לגלות ראשון והגאולה שאחריו שהרי אומר בתוכחות אם בחקותי תמאסו וגו' והזכיר בהם חמנים וגילולים וכן היו בחורבן הבית הראשון עובדי ע"ז כל הרעות ואמר והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם שהתרה בהם שיסלק שכינתו מביניהם ולא יקבל קרבניהם ויהיו הם לחרב ולחיה רעה ודבר ורעב וגלות וכל זה בא להם בחורבן הראשון ואמר אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו' שהיו שנות הגלות ע' שנה כנגד ע' שנה שביטלו השמטות. וכן בענין הגאולה מן הגלות שאינו מבטיח רק שיזכיר ברית אבות ובזכירת הארץ אינו אומר שימחל עונם ויסלח חטאתם ויוסיף אהבתם כקדם ולא שיאסיף את נדחיהם וכן היה בעלותם מבבל שלא שבו רק יהודה ובנימין והנלוים עליהם מעט מקצת השבטים ושבו בדלות ועבודת מלכי פרס וגם לא אמר שישובו בתשובה שלמה לפניו רק שיתודו עונם ועון אבותם וכן מצינו באנשי בית שני שהתודה דניאל חטאנו והרשענו וכן נחמיה ועזרא מלכינו שרינו כהנינו לא עשו מצותיך וגו'. אבל הברית שבמשנה תורה רמז לגלותינו זה והגאולה שאחריו שלא נרמז שם קץ לגאולה רק תלה אותה בתשובה ולא הזכיר בעבירות ההם שיעשו אשירות וחמנים ויעבדו ע"ז אלא אמר אם לא תשמעו בקול ה' אלהיך לשמור לעשות כל מצותיו וחקותיו לומר כי מפני שיעברו אפי' על קצת מצותיו שלא ישמרו ויעשו כולם יענשו וכך היה בבית שני כמו שאמרו בית שני שהיו עוסקים בתורה ומצות וגמילות חסדים מפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיה ביניהם ולא הזכיר שם המקדש וריח ניחוח שלא היתה האש יורדת ואוכלת הקרבנות בבית שני ואמר שם ישא ה' עליך גוי מרחוק וגו' שבא עליהם עם רומי הרחוקים מהם מאד ואמר עם אשר לא תדע לשונו כי מפני ריחוקם מהם לא הבינו לשונו מה שאין בברית הזאת שגלו לבבל ואשור שהיו קרובים להם וגם מכירים לשונם שייחוס ישראל משם היה ויודעים לשונם כענין שנאמר דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו וכן כתיב שם והפיצך ה' אלהיך מקצה הארץ ועד קצה הארץ וזהו גלותינו היום שאנו מפוזרים בארבע כנפות הארץ וכן והשיבך ה' מצרים באניות וזה היה בגלותינו שמילא מהם טיטוס ספינות וכן מה שאמר שם בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ועיניך רואות בנים ובנות תוליד כי ילכו בשבי אינו אומר שיגלו אבות ובנים אלא אומר שישבו בניהם והאבות ישארו בארץ וכן היה בגלותינו שהיו הרומיים מושלים בארצינו ולוקחים הבנים והבנות כרצונם אבל בגלות ראשון גלו גלות שלימה. ועוד שאמר יוליך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך וגו' כי הלך אגריפס המלך בסוף בית שני למלחמה ועל הליכתו שם נחרב הבית ולא אמר הכתוב המלך אשר ימלוך עליך אלא מלכך אשר תקים עליך רמז שלא היה ראוי להיות מלך אלא שהקימוהו עליהם שלא כדין. וכן בגאולה בברית ההוא גאולה שלימה שאמר והטיבך והרבך מאבותיך שהיא הבטחה לכל שבטי ישראל ולא למקצת מהם והבטיח שיכרית ויכלה המגלים אותנו שנאמר ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך והנה אויביך ושונאיך רמז לשתי האומו' שרודפים תמיד אחרינו. וכן מה שאמר כאן ושממו עליה אויביכם הוא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצינו מקבלת אויבינו והוא ראייה גדולה והבטחה לנו שאין בכל יישוב העולם ארץ טובה ורחבה כארץ ישראל ואין בכל המקומות שיהא חרב כמוהו וכמה פעמים בקשו אויבינו לתקן יישובה ולא יכולו. והנה הברית הזאת הקב"ה כרת אותה כי בשביל זה היה השם הגדול עמנו בבית ראשון והברית שבמשנה תורה משה אמרו רמז לסילוק שכינתו לגמרי שלא היה עמהם בבית שני רק כבוד שמו וזהו מה שאמרו חז"ל קללות שבת"כ מפי הגבורה אמרן ומה שבמשנה תורה מפי עצמו אמרן:

טז

מכלות עינים. פי' ר' אברהם שהחוליים יחשכו וידאבו בו הנפשות. וי"מ כי עינים עין הגוף:

יז

ונתתי פני. קצפי כמו ופניה לא הי' לה עוד:

יח

שבע על חטאתיכם. כתב ר' אברהם בעבור שהוא חשבון שלם נאמר על לשון רבים כמו כי שבע יפול צדיק וקם:

כא

קרי. כתב ר' אברהם אמרו רבים שפירושו גבור ונוצח כאיש שיחזק לבו ולא יפחד שלא ינוצח ואין לו חבר. ויש אומרין שהוא מגזרת כל הקורות אותם פי' שתאמרו מקרה הוא ולא יד אלהים. וי"מ לשון מניעה כמו הוקר רגליך:

ל

והשמדתי את במותיכם. פי' כשתבא עליכם הרעה לא יהיה לכם מקום לזעוק ולהתפלל להושיעכם מהרעה כי אשמיד במותיכם מקום הזבחים:

וגעלה נפשי אתכם. שאסיר שכינתי מביניכם אז תחרבנה עריכם:

לא

והשמותי את מקדשיכם. פי' מתחלה היו מקדשי ומשתחטאו לא יקראו על שמי. ואחר שאמר עריכם ומקדשיכם אמר:

לב

והשמותי אני את הארץ. פי' כל ארץ ישראל:

לד

אז תרצה הארץ. פי' ר' אברהם כמו תשלים. וכן עד ירצה כשכיר יומו. כי נרצה עונה:

לח

ואכלה אתכם ארץ אויביהם. כן דרך הגולים למקום אחר בהשתנות האויר והמים עליהם ימותו רובם:

מא

או אז יכנע לבבם הערל. פירש"י כמו או נודע כי שור נגח הוא וכו'. והרמב"ן כתב והנכון בעיני לפרש והבאתי אותם בארץ אויביהם או עד זמן שיכנעו לבבם הערל או עד זמן שירצו את עונם באורך הגלות פי' או נמשך למטה על ירצו עוונם שאביאם בארץ אויביהם עד שיכנעו לבם בתשובה או שירצו עוונם באורך הגלות שיסבלו. והנה אחר שאמר והתודו היה לו לומר וזכרתי את בריתי יעקוב כי אין כאן מקום להזכיר שיגלה אותם ויביאם בארץ אויביהם. ור' אברהם פי' אף אני עשיתי עמם ויסרתים להביאם בארץ אויביהם להכניע לבם הערל והזכיר זה בכאן לומר שהתודו עונם בעבור שאני המסבב להם כי גם בשעת קלקלתם כוונתי בהם שיעשו תשובה ויתודו. ועל דעתי ירמז כי אחרי הוידוי ילך עמהם בקרי ויביא אותם עוד בארץ אויביהם עד שיכנעו לבם הערל והוא רמז שאביאם אל הארץ ולא נכבשה הארץ לפניהם אלא היו להם צרים ואויבים שם כמו שנאמר ויאמרו צרינו ויהי כאשר שמעו וגו' והארץ ביד אויבים היתה כמו שאמר עזרא בתפלתו הנה אנחנו עבדים היום וארץ אשר נתת לאבותינו הנה אנחנו עבדים עליה וגו':

מג

והארץ תעזב מהם. פי' הרמב"ן שגם אחרי הזכירה תעזב מהם רמז כי אחרי פקידת כורש נעזבה מהם ורצתה השמטות עד אחרי י"ט שנה שנבנה הבית וקידשו העיר בשתי תודות וחזרה קדושת הארץ וכרתו אמנה ונטש את השביעית ומשה כל יד כי כל הקורות אותם רמוז בפרשה הזאת:

יען וביען. כתב ר' אברהם אחד כנגד משפטי מאסו והשני כנגד וחוקותי געלה נפשם:

מד

לא מאסתים וגו' לכלותם. רק ליסרם עד שיכנע לבם:

להפר בריתי. שנשבעתי להם ואף אם הם הפרו בריתי כדכתיב להפרכם את בריתי אני לא אפר בריתי אתם כי אלהים אני:

מה

וזכרתי להם ברית ראשונים. פי' הרמב"ן שאזכור להם לעולם הברית בין בארץ בין בחוץ לארץ בגלות הנרמזת כאן וכן בכל הדורות וזה טעם לעיני הגוים כי יעשה בהם בעבור שמו הגדול שלא יתחלל בגוים ולא למענם כי לא עשו תשובה ולא נתכפרו עוונותם. ור' אברהם כתב וזכרתי להם ברית ראשונים זאת הברית הכרותה בסיני וקורא לזה הדור ראשונים כנגד הבנים שיגלו בארץ אויביהם. ויש אומר ברית ראשונים על ברית שכרת עם האבות. ומה שאומר: אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. אשר נשבעתי לאבותם להוציא את בניהם מעבדות לחרות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.