רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/כו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רלב"ג - ביאור המילותTriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

לא תעשו לכם אלילים. הזהירה בזה המקם מע"ז להעיר שהכונה ביובל ובשמטה להעיר ולהישיר לעבודת השם יתעלה:

ופסל מסכה לא תקימו לכם. אחשוב כי פסל הוא צורה נעשית לנוי לא לעבודה זרה. ומצבה הוא בנין שנהגו עובדי ע"ז לבנותו בבתי ע"ז והזהירתנו התורה מעשות זה אפילו להשם יתעלה כדי שלא נסתבך באלו הפעולות המגונות היו נשקעים בהם עובדי ע"ז באותם הזמנים:

ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה. לפי שהתנה ואמר בארצכ' למדנו שלא הוזהרנו על זה חוץ לארץ ישראל וענין איסור אבן משכית היה שכבר היה מנהג עובדי ע"ז להניח אבן לפני ע"ז ושם משתחוים ליראתם והנה ענין ההשתחואה הוא לפי הוראת הגדר היא פשוט ידים ורגלים:

ב[עריכה]

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו. זכר בזה המקום שמירת השבתות ויראת המקדש להעיר כי זה כלי מביא להישירנו על עבודת השם יתע' ולהרחיק מעבוד זולתו כמו העניין בשבתות ובמקדש לפי מה שביארנו במה שקדם ובכאן נשלם ביאור זאת הפרשה:

ג[עריכה]

אם בחקותי תלכו וגו'. ר"ל שתעשו אותם ולא זכר בהם שמשירה לסבה שזכרנו בפרשה הקודמת בביאור ועשיתם את חקותי ואולם במצות שהם מכוונות לעצמם וזכר שמירה ועשייה כמו שביארנו שם:

ד[עריכה]

ונתתי גשמיכם בעתם וגו'. כבר ביארנו בספר מ"י שהדבקים בשם יתעלה תדבק בהם ההשגחה האלהית גם בכמו אלו הדברים הגופיים ולזה אמרנו שמאמר מי שיאמר בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מלתא הם דברי יחיד ואינם נאותי' לפנות התוריות אלא אם יפורשו באופן אחר כאלו תאמר שהם אינם באים לבד מצד ההשגחה הפרטית אשר היא לויה בזכות המושגה אבל נמצאים באים גם כן מצד ההשגחה הכוללת אשר היא תלויה במזל ולזה נמצא הרבה מהאנשים מושגחים בכמו אלו הטובות מזולת זכות ימצא להם ואמ' שימשך להם מהטובו' בהתנהג אותם במנהגי המצות התורייות שיבואו להם גשמי השנה בעתם באופן שתתן הארץ יבולה הראוי לה ועץ השד' פריו הראוי לו לא יפול דבר ויהי' להם מרבוי התבואות עד שדיש הקציר יתמיד עד הבציר והבציר יתמיד עד עת הזרע:

ה[עריכה]

ואכלתם לחמכם לשובע. ר"ל שהלחם הראוי לכם למזון תאכלוהו לשובע כי רבוי הטובות ישביע לאדם קודם מלוי כרסומהם ולזה תמצא שבעת החסרון המזון יאכל הרבה ולא ישבע:

וישבתם לבטח בארצכם. ר"ל שלא תפחדו מהעתים שיוזקו בהם תבואותיכם ועבודת הארץ אבל תבטחו שיתן השם יתעלה הטוב וארצכם תתן יבולה מצד עוצם דבקות השגחת השם יתעלה בכם בראותכם תמיד הגעת אלו הדברים בארצכם על הטוב שבאופנים ולזה לא תיראו והמשל כי מי שהורגל לבא בארצו אלו הנזקים יירא מאד בראותו העננים החשובים מאד סביב עת הקציר שיפול ברד וישחית תבואתו:

ו[עריכה]

ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. ר"ל שיהיה שלום בין איש לאחיו באופן שלא יירא איש מאחיו שיזיקהו באופ' מהאופנים :

והשבתי חיה רעה מן הארץ. באופן שלא יגיע ממנו היזק לבהמתכם ולטפכם:

וחרב לא תעבור בארצכם. ר"ל אפילו חרב של שלום כי כבר אפשר שיגיע ממנה היזק ופחד ליושבי הארץ כמו שהתפרסם מעניין יאשיהו כשעבר פרעה נכה וחילו בארץ ישראל:

ז[עריכה]

ורדפתם את אויבכם. ר"ל מהאומות האחרות ותשיגו אותם עד שנפלו לפניכם לרב. ובזאת הרדיפה תהיה עוד לכם הצלחה עצומה והוא שכבר ירדפו' מכם חמשה משונאכם ומאה מכם ירדפו רבבה משונאכם ועם היותם בזה האופן מהריבוי ואתם בז האופן מהמיעוט כבר תשיגום ויפלו לפניכם לחרב וזה עניין נפלא בחוזק ההשגחה האלהית והנה לא הלך זה הענין ביחס ר"ל שאין יחס מאה אל רבבה כיחס חמש' אל מאה אבל הוא כיחס אחד אל מאה והיה זה כן כי כשינצחו מאה רבבה לא יחוייב שינצח אחד מאה אבל יותר נפלא אם ינצחו חמשה מאה מהנצוח המאה רבבה כי החיל יקנה מן החוזק מצד הרבוי מה שלא ימצא לחלקי החיל נפרדים והנה כשיגיע רבוי החיל לרבוי מופלא לא יתוסף חוזק החיל על יחס הכפל הרבוי אבל פחות מזה או יקרה שלא יתוסף כלל חזקו בהכפל רבוי וזה כלו מבואר בנפשו:

ט[עריכה]

ופניתי אליכם. ר"ל שהשגחתי תדבק בכם באופן שתפדו ותרבו מאד שלא יהיה בכם עקר ועקרה כמו שזכרה התורה במקום אחר לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך. ואקים את ברכתי אתכם. להיות מתקיים בכם מה שיעדתי לאבות מירושת הארץ ותהיה השגחתי תמיד בכם דבקה באופן שתנצלו מהרעות הנכונות לבא עליכם ויגיע מדבקות השגחתי בכם גם בעניני הגופיים עד שבשנת השמטה יאכלו ישן ונושן כמו שהבטיח בפרשה הקודמת שנאמר וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית:

י[עריכה]

וישן מפני חדש תוציאו. ר"ל שמרוב התבואות והפירות יצטרך לפנות מהאוצרות הישן לשום בהם החדש כי לא ימצא להם מקום בזולת זה האופן לרבוים:

יא[עריכה]

ונתתי משכני בתוככם וגו'. ירצה לפי מה שאחשוב כי בהנהגם בדרכי התורה באופן שירחיקו הפעולות המגונות שהם סבת מיאוס רצון השם יתעלה במי שיעשה אותם הנה אף על פישלא קנו מהשלמות המכוון בתורה בדיעות שהוא כל פרי התורה דבר מורגש הנה יהיה משכן השם יתעלה בהם והנה הרצון בזה שכבר אתן את משכני בתוככם כשתהיו באופן שלא תגעל נפשי אתכם ואף על פי שלא קניתם מהשלמות בדיעות מה שיתחייב שתדקב השגחתי בכם והיה זה כן לפי שזה הנימוס התוריי מישיר אל קניין השלמות ההוא הישרה נפלאה ולזה אי אפשר מזולת שימצאו באומה המתנהגת במנהגי זאת התורה רבים שהשיגו בקניין זה השלמות דבר מורגש או ירצה בה שכבר אתן משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם כשיקרה שתעברו על קצת המצות זה הנימוס אבל תדבק השגחתי בכם ליסר אתכם כאשר ייסר איש את בנו:

יב[עריכה]

והתהלכתי בתוככם. שזה הנימוס התוריי יהיה סבה שאשגיח בכם באופן שאהיה לכם למנהיג תמיד ועל פי תהיינה פעולותיכם להציל אתכם מהרעות הנכונות לבא עליכם במה שאודיע לכם מה ע"י עבדי הנביאים וע"י הכ"ג כמו שנתבאר במה שקדם בבגדי כהן גדול:

ואתם תהיו לי לעם. ר"ל כי מבין שאר האומות היוחדו להיות לי לעם:

יג[עריכה]

אני יי' אלהיכם. רוצה לומר שהו' ראוי שתתנהגו במצותי כי אני הוצאתי אתכם מן העבדות הנפלא שהייתם בו ושמתי אתכם בני חורין ובזה הנימוס התוריי לא שהעמסתי עליכם מה שיכבד עליכם כמו העניין בשאר הנימוסים אבל הם ענינים יקל עשייתם לאדם להיותם נבחרים מצד עצמותם ולזה היה זה הנימוס חירות לכם לא עבדות ולזה גם כן אין ראוי שיכבד לכם מה שנתתי מהחירו' בארץ בשנת השמטה והיובל כי אני הנחלתי אתכם הארץ באלו התנאים והנה לא יעדה התור' בזה המקום ההולכי' בדרכי התורה כי אם באלו הטובות הגופיות לפי שהגעת הטובות הנפשיות לשלמי השכל הוא דבר הכרחי והנביא לא ייעד במה שהוא נביא בדבר ההכרחיי אבל ייעד בדברים האפשריים וזה מבואר מאד:

יד[עריכה]

ואם לא תשמעו לי וגו'. כבר מצאנו שקרא התורה ע"ז בזה הלשון בפרשת של לך לפי שהעובד ע"ז כאלו עובר על כל מצות התורה כי לא יאמין במצות התורה עם האמנת בע"ז וזה מבואר בנפשו. וכבר התבאר גם כן בזאת הפרשה שבאלו המצות תכלל ע"ז שנאמר והשמדתי את במותיכם:

טו[עריכה]

ואם בחקותי תמאסו. רוצה לומר שתעזבום על צד המיאוס כי בזה הריסה לכללות התורה ואפילו לא עזבו כי אם מצוה אחת ממנה בזה האופן וזה מבואר בנפשו:

לבלי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי. ר"ל שיהיה מה שלא תשמע לי ותמאסו דברי על זה האופן סבה שתעבדו ע"ז או להפר את בריתי לעבור על מצותי על צד המיאוס בהם והנה הודיעתנו התורה כי כמו אלו העונשים הגדולים שזכר בזאת הפרשה לא יהיו לכלל האומה אם לא על כמו אלו העבירו' הגדולות אשר יהיה בהם הריסה לכללות התורה. הלא תראה שגם בעת שהיו ישראל עודים ע"ז האריך להם השם יתעלה העונש והוכיחם ע"י הנביאים עד שנתברר שמאנו לקחת מוסר באמרו על מה תוכו עוד תוסיפו סרה והנה לחזק השגחת השם יתעלה על ישראל יביא עליהם אלו העונשים ליסרם בהדרגה וזה שבראשונה ייסרם בהבאתו עליהם מיני חליים כמו השחפ' והקדחת ואם זרעו יבאו אויביהם לגזל מהם תבואותיהם ויכו אותם וימשלו בם באופן שינוסו ישראל מפניהם בראותם אותם ואף על פי שאינם רודפים אותם ואם לא ייוסרו ישראל בזה התוכחה הנה יוסיף השם יתעלה ליסר אותם בתוכחת יותר עצום מזה מאד עד שיהיה זה המוסר יותר נפלא ביחס שבעה אל אחת והוא שימנע מהן מזונם באופן כולל כי הגשמים ימנעו מהם והארץ לא תצמיח זרועיה ואמנם היה זה המוסר יותר חזק מהראשון ואם היה בו גם כן המעטת מזונם כי האויבים כשיגזלו התבואות בזה האופן הנה יהיה מעטי מה שיגזלו מזה ביחס אל מה שישאר ממנו ליושבי הארץ ואולם בזה האופן השני יעדר כל המזון ואם לא יוסרו ישראל בזה המוסר השני ולא יחשבו שיהיה בא על צד העונש אבל ייחסו באו אל הקרי והזדמן ולזה לא יוסרו:

והנה יביא עליהם השם יתעלה מוסר יותר נפלא והוא ישלח בהם חיה השדה ואכלה מטפם והכריתה בהמתם והמעיטה אותם באכלה מהם עד שיהיו הדרכים שוממין שלא ילך בהם אדם ליראתו מהחיות רעות שיאכלוהו וזה מבואר היותו עונש נפלא מהקודם לו כי יגיע ממנו הזיק בגופות מהאנשי' ובמזונותיהם ואם לא יוסרו ישראל בזה המוסר השלישי ולא יחשבו היותו בא על צד המוסר אבל על צד הקרי הנה יביא עליהם ה' מוסר יותר נפלא והוא שיביא עליהם חרב הורגת אותם להנקם מהם נקמת התורה שעברו עליה וכאשר יאספו אל עריהם כדי שלא תשלוט בהן יד האויב הנה לא יועיל זה להם כי ה' ית' ישלח שם דבר עד שלא יוכלו לשמור ערי המבצר וינתנו ביד האויב וכאשר יתן להם ה' משען להם יהיה מעט עד שכר יאפו י' נשים לחמם בתנור אחד למעוט מה שתאפה אחת א' מהם והשיבו לחמם במשקל שהיה כששמוהו בתנור כי לא יניחוהו לאפות כראוי כדי שיאכלו ממנו מעט או ירצה בזה שהלחם ההוא מרוב הסובין והמורסן אשר בו לא יתדבק אבל יהיה נפרך בתנור ולזה יצטרך לנשים ההם להשיב הלחם במשקל לא במספר ובמשקל יחלקוהו ביניהם ועוד שאשלח מארה במזון ואף על פי שיאכלו לא ישבעו וזה אמנם יקרה מצד חסרון המזון ואם בזאת יא יוסרו ישראל ויחסו זה הרע אל הקרי הנה ייסר אותם עוד ה' ית' בקשה שבענינים אשר אפשר שיתיחסו אל הקרי והוא שכבר יגיע מחזק הרעב שיאכלו בשר בניהם ובנותיהם וזה מבואר שהוא יותר קשה מהחרב ומשאר מה שקדם וכבר קרה זה הענין בחרבן בית ראשון ובחרבן בית שני לפי מה שנתפרסם ואש ישמיד ה' ית' הכמות שעשו ישראל לעבודה זרה ויכרית החמנים והם הע"ז שעשו להשתחוות לשמש ולצבא השמים ויהיה זה מצד נפלם ביד האויב והוא יהרוס כל בנייניהם וזה הגמול הראוי להם כי מפני שלא רצו לסור מעבודה זרה ברצונם יסורו ממנה על כרחם כי האויב יכרית במותיהם בהכרית עריהם:

ל[עריכה]

ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. רוצה לומר שאצל פגרי ע"ז יפלו בחרב וברעב באופן שיפלו יחד הם ואלהיהם הזרים וזה ממה שיורה להם שאין כח באלהי' ההם להושיעם:

וגעלה נפשי אתכם. ר"ל שכבר ירחיק רצון ה' ית' מהם ולא יפנה אליהם להשגיח בהם ויתן את עריהם הרבה וישם מקדשיהם שוממין והם המיוחדים לעבוד השם ית' במקדש ואם יקריבו עליהם הקרבנו' לא יקבלם ברצון וזהו אמרו ולא אריח בריח ניחוחכם וכבר נתאמת כל זה הנמשך לו מאלו הקללות מעת חרבן הבית בעונות אבותינו:

לב[עריכה]

והשמותי אני את הארץ. ר"ל שכבר אשים ארציכם שממה ואויביכם היושבים בה יתמהו מאד על מה שחלו בארץ ההיא מהמכות והנגעים ואפזר אתכם בגוים ושם אריק אחריכם חרב להרוג אתכם במקומות אשר נדחתם שם ותהיה ארצכם שממה ועריכם תהיינה חרבות מאין יושב:

לד[עריכה]

ואז תשבת הארץ מה שלא שבתה הארץ בשנת השמיטה בהיותכם עליה כי לא יהיה אז שם מי שיתעסק בעבודת הארץ והאלנות וזה הגמול הראוי לכם על אשר מאסתם בחקותי לבלתי שבות מעבודה בשנת השמטה:

לו[עריכה]

והנשארים בכם. מן החרב יהיה בפחד בארצות אויביכם עד שכבר ירדוף אותם הקול החלוש שאפשר והוא קול העלה הנדף לרב המורך אשר בלבבם וינוסו כמו שינוס האדם מן החרב ונפלו ואין רודף אותם ובנוסם יכשלו איש באחיו ויפלו כאלו היו נסים מפני חרב ורודף אין ולא תהיה לכם תקומה לפני אויביכם מה שיתמיד הגלות ההוא:

לח[עריכה]

ואבדתם בגוים אשר נדחתם שם ואכלה אתכם ארץ אויביכם. במינים רבים מהכליון:

לט[עריכה]

והנשארים בכם. אחר אלו המקרים המכלים אותם יהיו הולכים ומתמעטין בארצות אויביהם:

ואף בעונות אבותם אתם ימקו. כי כבר יכשלו הבנים בעון אבותיהם במקרה מצד מה שהחלו בהן מהרעות אשר אי אפשר סורם אם לא כשהיו הבנים באופן מהשלמות שתדבק בהם השגחת ה' ית' להשיבם על אדמתם וזהו אמרו אבותינו חטאו ואינם וגומ':

מ[עריכה]

והתודו את עונם ואת עון אבותם. ויכירו כי במעלם אשר מעלו בי לעבוד ע"ז ולמאוס חקותי ומשפטי ובמה שהלכו עמי בקרי בהביאו עליהם מוסרי ולא לקחו מוסר אבל אמרו שזה העונש הוא מקרה קרה להם היה מה שחל עליהם מהרעות כי זה היה סבה אל שהלכתי אף אני עמם בקרי והבאתי עליהן אלו הרעות והנפלאות והבאתי אותם בארץ אויביהם אשר יה סבה להתמדת הרע להם זמן ארוך:

מא[עריכה]

או אז יכנע לבבם הערל. וישובו אל השם ית' בכל לבם ויכניסו צוארם תחת עול תורתי ואז יהיה נרצה עונם. ר"ל שיהיה נשלם ענשם הראוי להם ואז אפקח עיני עליהם ואזכור את בריתי את האבות ואזכור את הארץ שנשבעתי לאבות לתתה לזרעם והארץ תעזב מהם ותשלים שמטותיה בעת היתה שממה והם ישלימו לקבל ענשם על אשר מאסו בחקותי ומשפטי:

מד[עריכה]

ואף גם זאת. עם כל מה שהפליגו במרי היתה השגחתי באופן מה בהם בהיותם בארץ אויביהם ולא השלטתי אויביהם לכלותם באופן שהופר בריתי אתם:

כי אני הש' אלהיהם. ואם אינם ראויי' שתדבק בהם השגחתי מצדם הנה תדבק בהם ההשגחה מה מצד האבות בדרך שלא יכלה זרעם ותופר בריתי אתם והנה דבקות השגחתו ית' בנו היום בהיותנו בגלות מבואר מאד כי עם משול אויבינו בנו ורצותם להזיקנו אנחנו חיים ביניהם והנה כל מה שנזכר באלו הקללות עבר עלינו ועל אבותינו בעונותינו ובעונות אבותינו לפי מה שנתפרסם לנו מספורי הקודמים ואחשוב שיהיה אמרו והשימותי את מקדשיכם מורה על חרבן בית ראשון ובית שני ומה שאמר ואתכם אזרה בגוים והריקותי אחריכם חרב מורה על הרוגי ביתר שהיה זמן מועט אחר חרבן בית שני ומה שאמר ואבדתם בגוי' ואכלה אתכם ארץ אויביכם מורה על הצרות הגדולות שעברו על עמנו שמתו מהם רבים מכללם להרג קצת הקהלות הקדושות וגרוש היהודים מארץ צרפת שמתו בסבתו כפלים כיוצאי מצרים ברעב ובדבר:

מו[עריכה]

אלה החקים והמשפטים והתורות אשר נתן יי' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. נכלל בזה כל מה שנזכר מהמצות במה שזכר במה שקדם אחר עשרת הדברים בפרשת יתרו ושם נזכרו משפטים רבים בפרשת ואלה המשפטים והתורות הם הנימוס העשות החקים כאלו תאמר תורת החטאת תורת האשם תורת העולה והחקים הם עניני המועדים והשמטות והיובל וענין הטומאות והקרבנות ומה שידמה להם ממה שידמה שאינו מכוון מצד עצם הפעולה ההיא:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.