מראי מקומות/ויקרא/כה
פסוק ו[עריכה | עריכת קוד מקור]
תהיה כל תבואתה לאכול[עריכה | עריכת קוד מקור]
בפנים יפות הקשה מהי תוספת זו, ולמה לא סגי לכתוב 'ולבהמתך' וגו' כהמשך לפסוק הוקדם שם מפורש ש'היתה שבת הארץ לכם לאכלה'. ויישב, שרישא קרא איירי בראוי לאכילת אדם, וסיפא דקרא בראוי לאכילת בהמה.
פסוק כ[עריכה | עריכת קוד מקור]
וכי תאמרו מה נאכל וגו'[עריכה | עריכת קוד מקור]
בשם אחי החסיד המפורסם – שיש לדקדק שהתורה יצאתה כאן מדרכה, שדרך הקרא לכתוב איזה יתור לשון בפסוק, אפילו אות אחת, ועל ידי זה מתורץ כמה קושיות, אבל הקושיא לא נכתבה בתורה, וכאן נכתבה הקושיא בתורה, וטוב היה שלא לומר כי אם וצויתי את ברכתי, וממילא לא יקשה שום אדם לומר מה נאכל. ונראה שהשי"ת כשברא העולם השפיע מטובו צינורות מושכים שפע לצרכי בני אדם, ודרך השפע שלא להפסיק כלל, אלא כשהאדם נופל ממדרגתו ואין לו בטחון בבורא ב"ה המשגיח האמיתי הזן ומפרנס ברווח בלי הפסק כלל, אז עושה האדם ההוא במחשבתו ההיא אשר לא מטוהר פגם חלילה בעולמות עליונים ומתישין כח פמליא של מעלה רח"ל, ואז נפסק השפע חלילה וצריך השי"ת לצוות מחדש השפע שתלך כמו מתחילת הבריאה, וזה הוא וכי תאמרו וכו', שהתורה מלמדת לאדם דרכי השם שיהיה שלם בבטחונו על אלהיו ולא יאמר כלל מה יאכל, כי כאשר חלילה יפול מן הבטחון לחשוב מה יאכל, הוא עושה פגם חלילה בהשפע ומטריח כלפי שמי' לצוות מחדש, וזהו וכי תאמרו, פי' כאשר תאמרו כך ואז תטריחו אותי וצויתי כו', אלא לא תתנהגו כך, ותבטחו בה' בכל לבבכם, ואז תלך השפע בלי הפסק כלל תמיד לא יחסר כל בה (נועם אלימלך).
כיו"ב כתב בספר אמרי יצחק (בסו"ס אבן ישפה) שאילו היו ישראל במדרגה גבוהה ולא יהרהרו אחר השי"ת כלום, אז יהיה הנס גדול יותר שהארץ תתן פריה 'ואכלתם לשובע' היינו שיתברך המאכל במעיהם ויהיה נס רק שלא יהיה ניכר כל כך, אבל אם תאמרו 'מה נאכל' ותרדו ממדרגתכם הגבוהה להרהר אחר השי"ת, אז לא יהיה הנס גדול כל כך שיאכלו מעט וישבעו אלא רק 'וציויתי את ברכתי' כו' שיהיה ריבוי תבואה זה קרוב לטבע ואין ניכר כל כך הנס.
ובמקיץ נרדמים (מכתב טו) הקשה למי נאמרה התשובה הזאת וציויתי את ברכתי וגו', אם לדור המדבר, הרי הם לא נצטוו בכך, ואם לדור באי הארץ, הלא הם יראו מיד בכניסת שביעית שהיא מראש השנה, והוא זמן אוסף התבואות, ויראו כי עשתה בשנה הששית לשלש השנים, ואם כן לא יהיה להם מה לשאול. ומתרץ שעל כרחך צ"ל דבאמת לא עשתה רק כשנה פשוטה, אבל הברכה באה אח"כ לשומרי שביעית שלא חרשו ולא זרעו והאמינו בה' ובתורתו, בזכות זה באה הברכה באוצרותיהם אח"כ.