תולדות יצחק/ויקרא/כו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

תולדות יצחק TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png כו

ב[עריכה]

את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה' כל מקום שנאמר אני ה' לחומר המצוה לשכר גדול או לעונש גדול ולפי ששתי מצות אלו חמורות אמר בהם אני ה' שהמלך שמצוה לעבדו ואומר לו עשה כך אני המלך המצוה הוא לחוזק הצווי לעונש גדול או לשכר גדול וכן במדרש צא ולמד מתן שכרן של מצות כשאמר פרעה אני פרעה כמה גדלו ונתן לו שכר שנאמר ויסר פרעה את טבעתו הקב"ה שאמר על כל מצוה אני ה' ע"א כ"ו ללמדך שאין קצבה למתן שכרה פירוש שכל המצוה שאמר בה אני ה' יש בה שכר עצום ולזה הזהיר שלמה ע"ה שנשמור כל מצוה שהזכיר בה אני ה' שהוא דבור המלך זהו שאמר אני פי מלך שמור:

ג[עריכה]

אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה והשיג לכם דיש וגו' בזאת הפרשה יש ספקות:
הספק הא' שנראה מזה ששכר המצות הוא בעולם הזה ואינו כן שהעולם הזה הבל וריק וכמו שאומר בספר קהלת ואין ראוי שהמצות שהם קדושות ורמות גדולות ובצורות בשמים יהיה השכר בעולם ההבל שהיום כאן ומחר בקבר:
הספק הב' שאמר וחרב לא תעבור בארצכם והכוונה אפילו חרב של שלום לפי שלא היו צריכים ישראל חרב שנאמר מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף בישראל ואם כן איך אמר ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם לחרב שאין להם חרב:
הספק הג' שאמר ורדפו מכם חמשה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו וכי כך הוא המנין שהמנין הוא חמשה מאה ומאה מכם אלפים ירדופו:
הספק הד' שזאת הפרשה שלא כסדר שהתחיל בגשמים ושפע המזונות ואח"כ בשלום ונצחון האויבים כמו שאמר ונתתי שלום בארץ ורדפתם את אויביכם ורדפו מכם חמשה מאה ואחר כן חזר על הראשונות ואמר ואכלתם ישן נושן שזה הפסוק היה מקומו למעלה בשפע הגשמים והתבואות. התשובה לראשונה שהקב"ה רצה להוליך עם ישראל הדרך שהאב מוליך עם בנו לשיעסוק בתורה כשהוא קטן אומר לו לך לבית המלמד ואתן לך מן הרמונים ומן התאנים ואחר שאינו כל כך קטן אומר לו שילך ללמוד ואתן לך זהוב א' ואח"כ אומר לו לך ללמוד ואתן לך מלבוש כשהוא גדול אומר לך ללמוד ותירש עולם הבא ואח"כ אומר לו האמת לך ללמוד בעבור מעלת הקב"ה שברא העולם ועשה לנו את הנפש הזאת לא תכלית שום שכר וכל זה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וכן הקב"ה אמר בתחלה אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו אתן לכם לחם ופירות גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו ואח"כ אמר ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד ואח"כ ורדפתם את אויביכם ובסוף אמר להם האמת ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בגן עדן ואמר עוד האמת והייתי לכם לאלהים בעבור מעלתי ועצמותי ואתם תהיו לי לעם שעבדי המלך ראוי למות בעבודתו בעבור מעלת המלך עצמו וזה הדרך עצמו הוליך בסדר עקב תשמעון ולזה אמר שם וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך הכוונה זה שאמרתי הוא שהוליך עמהם בברכות הדרך שהאב מוליך עם בנו ואמר אם בחקותי לומר החוקים אין אדם עושה אותם בעבורם שהרי אין להם טעם אלא בעבור הקב"ה שמצוה אותם אבל המצות עושה אותם האדם בעבור הקב"ה המצוה ובעבור המצוה בעצמה שהרי יש לה טעם ולז"א ואת מצותי תשמרו בעבורי ועשיתם אותם בעבור המצות בעצמם וזהו טעם ועשיתם אותם אחר אמרו ואת מצותי תשמרו עוד אמר תשמרו כמו ואביו שמר את הדבר שצריך להמתין האדם למצוה ולא המצוה לאדם שזריזין מקדימין למצות וזהו שאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע וכמו שארז"ל אעירה שחר אני מעורר השחר ואין השחר מעורר לי. ואמר מצותי תשמרו תמתינו ואח"כ כשיבא זמנם ועשיתם אותם ולפי שמרבה נכסים מרבה דאגה ויבאו גזלנים ונתתי שלום בארץ ועוד שאפילו שחרב לא תעבור בארצכם ולא יהיה להם חרב עכ"ז ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם כאלו היה לכם חרב ולא עוד אלא ירדפו מכם חמשה מאה. ולקושיית המנין נראה שישראל הלוחמים בראשונה צריך שיהיו כמות אלה כאלה ויעשה הקב"ה נס שינצחו ישראל ואחר שנצחו ולוחמים עוד במלחמה עצמה אין צריך שיהיו כל כך ישראל בכמות אלא אפי' יהיו מועטים ואח"כ יותר מועטים ינצחו וזהו שאחר שהתחילו ישראל לנצח מתחיל לב הגוים להשבר ואח"כ נשבר יותר ולזה אמר ורדפתם את אויביכם כמות אלו כאלו ואח"כ ורדפו מכם חמשה מאה ואח"כ ומאה מכם רבבה ירדופו. וא"ת שאם ישראל לוחמים מועטים לפי שישראל מועטים אינו כן אלא והפרתי אתכם וכל כך תהיו פרים ורבים עד שאע"פ שאמרתי שיהיו לכם ריבוי מזונות עד שישיג דיש את בציר ובציר את זרע עכ"ז לא יספיק לכם הלחם והיין של שנה זו ותהיו צריכים לאכול משל השנים שעברו ואכלתם ישן נושן. וא"ת שיהיה מעופש לא יהיה וישן מפני חדש תוציאו ולא יתבייש הישן מפני החדש ובזה הותרו כל הספקות. ונוכל לומר עוד בסדר אלו הברכות לפי שיש ארבעה כתות של בני אדם במדינות יש עובדי אדמה ויש בעלי מלחמות רגליים ופרשים ויש בעלי תורה חסידים קדושים ויש אנשים שאינם לא זה ולא אותו אלא עשירים שלוים ושקטים האוכלים למעדנים ובעלי מלאכה. ולכת הראשון שהם עובדי אדמה אמר ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. לעשירים והמוניים בעלי מלאכה ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד. לבעלי מלחמה אמר ורדפתם את אויביכם ורדפו מכם חמשה מאה ומאה רבבה ירדופו. לבעלי תורה אמר ונתתי משכני בתוככם והתהלכתי בתוככם:

יד[עריכה]

ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה ואם בחוקותי תמאסו ואת משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי באלו הפסוקים יש ספקות:
הספק הא' למה האריך כל כך היה מספיק שיאמר ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה מה צורך ואם בחוקותי ואם את משפטי:
הספק הב' איך אמר במשפטים געילת נפש שאמר ואם את משפטי תגעל נפשכם שהרי המשפטים השכל גוזר בהם:
הספק הג' למה חזר לומר לבלתי עשות את כל מצותי שכבר אמר ולא תעשו את כל המצות האלה:
התשובה לכולן נראה לי שלאחד מארבעה סבות לא יעשו מדינה אחת מה שיצוה המלך להם. האחת בעבור שיחשבו שהמלך לא ישגיח עליהם מצד שיש לו טרדות אחרות ועניני המלוכה רבים ונכבדים כי רבה היא. הב' בעבור שמצוה להם דברים חוץ מן השכל וחושבים שמצד קלות דעתו צוה כן. הג' לפי שמצוה עליהם צוויים רבים מאד ומכביד עליהם עולו במיני מסים וארנוניות מנדה בלו והלך ובמלחמות בסכנת גופם ודברים קשים מצד ריבויים. הסבה הרביעית לפי שחפצים למרוד במלכם לגמרי. כנגד הא' אמר ואם לא תשמעו לי הכוונה לי בעבורי שתחשבו שאיני משגיח בכם ולכן לא תעשו כל המצות האלה. כנגד השני אמר ואם בחקותי תמאסו שהחקים אין להם טעם ואין השכל סובלן. כנגד הג' שמצוה להם צוויים רבים אמר ואם את משפטי תגעל נפשכם ואין הגעילה מצד המשפטים בעצמם אלא מצד ריבוי המשפטים והמצות לבלתי עשות את כל מצותי. כנגד הד' אמר להפרכם את בריתי שרוצים למרוד בו ולפרוק עול התורה והמצות מעליהם ולזה נתן להם עונש מדה כנגד מדה כנגד הא' להענישם עליו אמר אף אני אעשה זאת לכם כמו שאמר לי שאמר ואם לא תשמעו לי כן אמר לכם שאמר אף אני אעשה זאת לכם ובעבור שמחשבתכם הוא שאיני משגיח והפקדתי עליכם בהלה שאמר והפקדתי שפירושו זכירה והשגחה כמו פוקד עון אבות בידך אפקיד רוחי שאתם חשבתם עלי רעה שאיני משגיח אני אשגיח עליכם לרעה והבהלה שאתם אומרים עלי יהיה עליכם ולא יהיה בהלה מצד מלחמות עלי לשאהיה בלתי משגיח:

טז[עריכה]

את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש. יש לשאול למה אמר בשחפת וקדחת מכלות עינים ומדיבות נפש ולא אמר כן בקללות שיזכיר אחרי כן שהם יותר קללות נמרצות מאלו. ונראה שהכוונה לפי ששחפת פירושו נפיחה כמו שפרש"י ואמרו חכמי הרפואה ששיקוי עם קדחת הוא רע מאד פירוש שאם בא השיקוי ואחר כך בא הקדחת רעה מאד לפי שלא בא אלא לסבה חזקה מאחר שבא הקדחת אחר חולי שהוא קר ולא שהוא הפך הקדחת ואם בא הקדחת ואח"כ השיקוי השיקוי הוא רע שלא בא השיקוי אלא לסבה חזקה וגם לפי שבכל ענין שיקוי עם קדחת רע מאד לפי שצריך תרופות הפכיות ומה שיועיל לזה יזיק לזה ולזה אמר בהלה שיבהלו הרופאים ברפואתו וזהו מכלות עינים ומדיבות נפש ולזה אמר בזו ונתתי פני בכם פירוש השגחתי יהיה בכם ועונש. כנגד הב' שהיא אם בחקותי תמאסו אמר ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם ושברתי את גאון עוזכם לפי שהמואס בדבר אחד הוא מצד גאותו וגאונו וחושב שהדברים מאוסים בערכו ואינו מחשיבם לכלום ולזה ושברתי את גאון עוזכם ונתתי את שמיכם שחורים כברזל ועם כל זה לא יהיה מטר ואת ארצכם כנחושה וזה לפי שמאסו בחקים יבוא להם דבר שהוא כחוק שאחר שיש אדים לעשות עננים ראוי שיתהוו ג"כ אידים להגשים ועכ"ז לא יבואו גשמים ולא תתן ארצכם יבולה שאפילו הדומם לא יחשיב לכם לכלום לתת לכם יבולה ועץ הארץ שאין לו אלא נפש הצומחת לא יחשיב לכם לכלום לתת לכם פריו. ועונש כנגד הג' שהוא ואם את משפטי תגעל נפשכם שמגעלין במשפטים ובמצות מצד ריבויים לזה אמר בזאת והשלכתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם והמעיטה אתכם כמו שאתם אינכם חפצים בריבוי המצות גם כן איני חפץ בריבוי שלכם ותהיו מועטים. ועונש כנגד הד' שאין חפצים במצות מצד שרוצים למרוד במלכם לגמרי ולפרוק עול התורה ומצות מעליהם והוא שאמר להפרכם את בריתי אמר ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי קרי והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ומצד החרב שבא עליכם מחוץ לעיר ונאספתם אל עריכם וכשתהיו בעיר יבוא דבר באופן שמחוץ תשכל חרב ובעיר דבר שהצלת החרב הוא ליכנס תוך העיר והצלת הדבר לצאת חוץ לעיר ולכן יבוא חרב ודבר לשלא יהיה לכם שום הצלה ועוד יבוא לכם מצד המצור שלא יבוא מחוץ לעיר לחם ואשבור לכם מטה לחם ואמר לשון שבירה לפי שהם בטלו הברית ושברו אותו ואחר שסיים כל אלו הד' אמר ואם בזאת לא תשמעו לי ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם עכשיו נתן קללות גדולות שאין בכל הארבעה הנזכרות קללות כאלו לפי שעברו כל הארבעה מיני קללות ולא לקחו מוסר לכן אמר עתה קללות נמרצות והוא ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם ולזה אמר גלות בזאת אחר שעברו כל ארבעה מיני קללות וכולם ג"כ התראות לאלו הקללות שהזכיר בזו ולז"א בזו ואבדתם בגוים:

לא[עריכה]

והשימותי את מקדשיכם אף בשעה שהם שוממין בקדושתן הם עומדים וכן במדרש תלים אף שחרב בהמ"ק אין השכינה זזה מתוכו שנא' ה' בהיכל קדשו ה' בשמים כסאו אף ע"פ שכסאו בשמים השכינה בבית המקדש וההיכל בקדושתו עומד שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים ואמרו לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר הנה זה עומד אחר כתלינו:

לז[עריכה]

וכשלו איש באחיו בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבים זה לזה וכן בעכן ואמרו רבותינו ז"ל למה נמשלו ישראל לאגוז מה אגוז אתה נוטל אחד מן הכרי כולן מתגלגלין זה אחר זה כך לקה אחד מהם כולם מרגישים:

לט[עריכה]

והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי אף אני אלך עמם בקרי. יש מקשים אחר הוידוי למה ילך בקרי. והתשובה לפי שהם מתודים בפיהם והלב עקוב בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני צעקו בפינו חטאנו פתלתול ועקש לבנו וזהו שאמר והתודו את עונם במעלם אשר מעלו בי הוידוי הוא עם המעל והעברות בידם לא סרו מתאוותם והוא כטובל ושרץ בידו ואחשוב שהוידוי עצמו אינו שלם שלפי שבאו עליהם קללות כל כך נמרצות עד שאומרים נמנע הוא שחטאתינו גדלו כל כך לשיבאו עלינו כל כך קללות אמת הוא שחטאנו אבל לא הספיקו לבוא עלינו כל אלו הקללות אלא שהקב"ה חבר עונותינו עם עונות אבותינו ולכן באה אלינו הצרה הזאת וזהו הוא שאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם במעלם אשר מעלו בי המה ואבותם ולזה אף אני אלך עמם בקרי והבאתי אותם עוד בארץ אויביהם ויכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם פירוש שיאמרו שבעבור עוונם לבד באו להם כל הצרות:

מב[עריכה]

וזכרתי את בריתי יעקב וגו' נאמר זכירה באברהם וביעקב ולא ביצחק שאפרו צבור ומונח ע"ג המזבח:

וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם לא הזכיר ביעקב אף לפי שמטתו שלימה. וע"ד הקבלה יש הפרש גדול בין לשון אף ללשון גם אף מדת הדין גם מדת רחמים מלשון גמילות חסדים נכתב יעקוב מלא בו' מצינו בה' מקומות שנכתב יעקב מלא ובה' מקומות נכתב אליהו חסר דרז"ל יעקב נטל אות אחת משמו של אליהו ערבון עד שיבוא ויבשר לבניו. בברכות התחיל באלף אם בחוקותי וסיים בתיו קוממיות לומר שאין הברכות לישראל אלא כשיקיימו התורה מאלף עד תי"ו. ובאלות התחיל בוא"ו ואם לא תשמעו ומסיים כל הפרשה בה"א בהר סינ ביד משה והוא חצי השם משום עמו אנכי בצרה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.