אלשיך/בראשית/יח

אלשיך בראשית יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וירא אליו ה' באלוני ממרא כו'. ראוי לשית לב אל אומר אליו ואת שמו לא הזכיר כי להיות פרשה פתוחה אין לסמוך אל הנזכר בקוד'. ועוד מה צורך לדעת היכן היה יושב ושהיה כחום היום. ועוד או' וירא שני פעמים. ועוד למה רץ לקראתם והם נצבים עליו. ועוד אם היה בלבו שהיו ערביים למה חרד עליהם את כל החרדה ההיא וישתחו וירצה ועוד כאשר רץ לקראתם וישתחו למה לא דבר להם כלום. ועוד אמר אל צא תעבור והל"ל אל נא שלך או אל נא תעלה. וגם אם שם זה הוא קדש שהוא הפירוש היותר צודק למה לא נאמר קודם לאומר וירץ לקראתם שהוצרך רש"י ז"ל לומר שנכתב הפך הסדר:

אמנם בא להורת במה מעלות טובות מקנה המצוה בעוביה. כי תקדשנו ותזככנו עד יהיה כבריה חדשה. כנוסח ברכותינו אשר קדשנו במצותיו. כי ע"י מצותיו מתחדשים האברים העושים אותם. וע"כ הם רמ"ח מ"ע לעומת רמ"ח איברים ושס"ה מצות ל"ת כנגד שס"ה גידים. וכמאמרנו על פסוק (קהלת י"ב) את האלהים ירא ואת מצותיו שמור. שהוא את האלהים ירא מלעבור מצות ל"ת. ואת מצותיו שמור לקיים מ"ע כי זהו כללות כל האדם בין איברי' וגידים ליקדש. גם רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות ל"ת. היא כללות כל האדם שהוא רמ"ח איברים ושס"ה גידים כמספרן. וזהו ענין מאמר תורתנו פה באו' וירא אליו ה'. לומר ראה והביטה המעלות אשר קנה אברהם ע"י המילה הנזכר כי הנה נתקדש איכותו על מה שהיה מתחלה בכמה דברים. א' כי וירא עליו ה'. והוא ענין מאמרם ז"ל על מה שמצינו פעם מזמור לדוד ופעם לדוד מזמור. ואמרו ע"ד פירושם על פסוק צדק לבבתי וילבישני. יש אדם נאה ללבושו ויש שלבושו נאה לו כו'. כך אמר איוב אני נאה לצדקה להתלבש בה והיא נאה להתלבש בי. כך לא בלבד המזמור נאה לדוד כ"א גם דוד נאה אל המזמור וע"כ נאמר ג"כ לדוד מזמור. עד"ז יאמר שקנה אברהם ע"י המילה. כי הנה עד שלא נמול אברהם לא נאמר רק ויאמר ה' אל אברם וירא ה' אל אברם היה דבר ה' אל אברם. כי ה' שנזכר תחלה הוא נאה אל אברם להתפאר ולהתנאות בו אברם אך לא היה הוא נאה לה' בעצם להתפאר כי ערל היה. כי ע"כ לא היה יכול לסבול השראת קדושת נבואה מבלי יפול. אך עתה שנימול אינו אמר וירא ה' אליו כ"א אליו ה'. כי הוא נאה לה' ע"ד לדוד מזמור. וז"א אליו כלומר אל הנימול הנזכר ולא אמר אל אברהם. בל יראה שה"א שניתוספה בו ליקרא אברהם גרמה לו. ע"כ לא הזכיר אברהם כי אם אליו שהוא אל הנמול הנזכר בסמוך. כי המילה עשתה זאת שנתקדשו כל אבריו לגמרי משא"כ אם היה נקרא אברהם ועודנו ערל. ועוד שנית. והיא כי והיא יושב פתח האהל משא"כ בתחלה שהיה נופל ולא יושב. ועוד שלישית והוא פתח האהל כי דרך הנביא להתבודד במקום שאין אנשים להשיג הנבואה. אך עתה ע"י זכות המצוה נראה אליו ה' פתח האהל מקום שנכנסים ויוצאים ואי אפשר להתבודד שם עוד רביעית והיא כחום היום והוא כי אין נבואה שורה אלא מתוך שמחה ולא מתוך צער. והנה אברהם היה מצטער הרבה שהיה מכה בו שרב ושמש ומה גם למ"ש ז"ל (ב"ר פ' מ"ח) שהוציא הקב"ה חמה מנרתקה ואין צער גדול מזה ועכ"ז לא נמנעה מנונו נבואה ויכול לסובלה עם היות כי המילה מתשת כח כל הגוף אף אין זה כ"א זכות המילה היא שעמד' לו כמדובר. וע"פ דרכנו נשית לב אל אומרם ז"ל שהקב"ה הוציא חמה מנרתקה. ומהם אמרו שנקב נקב מגיהנם והרתיח העולם. מהיכן יצא להם וגם אם הוא מפני שהחום יפה למכה למה היה מגהינם או חמה מנרתקה שהוא הגיהנם שלעתיד לבא המלהט הרשעים. כמ"ש ז"ל על פסוק הנה יום בא בוער כתנור והיה כו' וליהט אותם היום הבא. שהוא כי הקב"ה יוציא חמה מנרתקה ותלהט'. אך הנה הוקשה למו אומרו כחום היום. ולא אמר בחום היום ע"כ אמר שהוא כמו חום אותו היום הידוע. שאמר הנביא הנה יום בא לה' ולהט אותם היום הבא. ולמה עשה כן הוא ית' לאברהם אוהבו ומה גם לאו' שבא לבקרו. אך יתכן שהטעימו הקב"ה מעין העתיד והוא כי ארז"ל כי חמה מנרתקה שהוא גהינם העתיד היא תלהט רשעים ותרפא הצדיקים. וזהו הנה יום בא וכו' ולהט אותם היום הבא והיא תרפא הצדיקים. וזהו שסמוך וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וכו'. ויתכן כי כן עשה הוא יתברך באברהם. שאותו היום הוציא חמה מנרתקה שמלהט רשעים היא מרפא וכו' ושיעור הכ' לפי זה והוא יושב פתח האהל בשובה ונתח. יען היה לו כחום אותו היום שמה ששורף את הרשעים ומרפא הצדיקים: עוד אמרו (שם) אמר ר' לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גהינם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה. ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם. מעביר את הערלה מעל גבי תנוקות שמחו עד שלא מלו ונתנה עליהן ומורידן לגיהנם כו'. והלא יקשה היכן נזכר בכתוב שיושב על פתח גהינם ולמה נרמז פה. וגם מה ענין מלת התינוקות ההם אצל זה. וגם מי מנה אלו ואלו שיהיו כל כך תנוקות בלא מלו כמכפר החוטאים ולא יותר מדאי:

אך הוא מה שכתבנו כי הוקשה לו כ"ף של כחום. ע"כ פי' והלא יושב פתח האהל. ולמה הי' פתח האהל. הלא הוא כמו חום היום הוא היום הבא שהוא גהינם שלעתיד לבא. כי אז יושב בפתח גהינם להציל בניו מעתה עשה דוגמתו והוא שהתורה אומרת כי זה שהי' יושב פתח האהל. היה כמו מה שיהי' בחום גהינם העתיד. ולא יבצר כי זכות מעשהו עתה הוא מה שיועיל לו אז שיהי' מצטער פתח האהל בחולי שמחמת מילה. כי ע"י כן זוכה להציל כל בניו הנמולי' מגהינם. והנה במסכת עירובין מביא ענין זה שאברהם אינו מניח מהול כו'. ומסיים בה מעביר ערלת תינוקות כו'. ואפשר כי לא ייחדו בב"ר העון ההוא כ"א חטאו יותר מדאי. לכלול כל מטמאי מילתם בעריות ולא שבו. שבשר קודש יעברו מעליהם וזהו מעביר כו' שמביאן ה' ית' בגלגול ואינן מגיעין למילה כאלו חוזרת הערלה ראשונה למקומה ומבטל בה המילה. שמטמאה כשהי' לו. נמצא כי הן הם התנוקות אשר טמאו המילה בראשונה:

ב

וישא עיניו וירא כו'. לבא אל הענין נשית לב אל מאמרם ז"ל בב"ר סוף פ' הקודמת. וז"ל (פ' מ"ז) אמר אברהם עד שלא מלתי היו עוברים והשבים באים אצלי תאמר משמלתי אינם באים אצלי א"ל הקב"ה עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים אצלך. עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך הה"ד וירא אליו ה' כו' ע"כ:

והנה ראוי להעיר מה ראה על ככה אברהם לטעון נגד מאמרו ית' מי שלא פצה את פיו באמור אליו ה' קח נא את בנך את יחידך כו' לאמר לו הלא אתה אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע. איך בציווי זה בקש טענה ליפטר. וגם מה לו ולעוברים ושבים ערביים ערלים נגד צווי ית' ועוד תשובתו ית' עכשיו אני בכבודי בא כו'. האם לו יונח שלא היה בא ונגלה עליו. היה הדין עם אברהם לעבור ציוויו ית'. וגם נשים לב אל אומרו בכבודי כי מי לא ידע כי בכבודו בא. וגם איך למד זה מאומרו וירא כו' שאומר הה"ד וירא כו'. אך לזה נקדים כי הנה ידענו כי על שלשה דברים העולם עומד על התורה כו' וארז"ל בשמות רבה (פ"א) כי משנברא העולם עד מתן תורה היה העולם עומד על עמוד א' שהוא גמילות חסדים הוא של אברהם והוא כמ"ש ז"ל שהיה כמריש שבאמצע הקורה. שסובל קורות שמכאן ומכאן. כך הדורות שלפניו ושל אחריו היו סמוכים עליו:

ונבא אל הענין והוא כי בעל המאמר הוקשה לו אומרו וירא אליו ולא אמר אל אברהם. ע"כ אמר כי עברו דברים בין אברהם ובינו ית'. כי אברהם בענותנותו היה חש יותר על קיום העולם מהנוגע אל עצמו. ע"כ על אומרו ית' קח נא את בנך כו' לא דבר מאומה. אך על ענין המילה להיותה דבר זר בעיני ההמוץ באומרם היתכן ברא אלהים אדם שיחשוב לבעל מום. עד החסיר מאשר ברא יאלהים לשיהיה שלם. והיא תמיהת טורנוסרופום מעשה הקב"ה נאים או מעשה בני אדם נאים כו'. ע"כ אמר אברהם הנה אין העולם מתקיים אלא ע"י גמילות חסדים שאני עושה והנה ע"י מצוה זו יתבטל. וכי תאמר משמלתי יהי' באי' וא"כ איך אעשה הגמילות חסדים. ולמה לא תדחה מצוה א' מפני מה שמקיים העולם אז השיב לו הוא ית' ואמר שעד שלא מלתה כו'. לומר הנה גדול יהיה כחך ע"י המילה לקיים העולם מעתה כי הלא עד כה היו ערלים אשר השכינה רחוק מהם כנודע. ועם כל זה על ידם שהיית גומל להם חסד הי' העולם מתקיים. כי גם שלא היתה שכינה שורה בעולם. לא יבצר שזכות הגמילות חסדים היה משפיע שפע לקיימו. כ"ש עכשיו שע"י המילה תשרה עליך שכינה שתהי' ממש מרכבה אליה. ולא עוד אלא שיבחר בך מבמלאכי מרכבתו שיניח אותם ויעשה מרכבה ממך. נמצא יהי' זה העולם כעולם המלאכים. ואיך לא יתקיים העולם אז יותר. וז"א אני בכבודי בא כלו' בד' מחנות מרכבתי בא ומניח אותם ונגלה עליך. כלומר עליך ממש כי אעשה מרכבה ממך כמפירש כל מאמר זה נמעלה בפ' ציווי המילה. וכן הי' כי בא במלאכי מרכבתו ונתרא' עליו ממש. ואת מלאכי מרכבתו הלביש כאנשים. ויציבם לפני אברהם שיגמול להם חסדי וע"כ היטיב אשר דבר אל נא תעבור מעל עבדיך שהוא מהיותו ית' עליו ממש כאשר יבא בס"ד. ואמר הה"ד וירא אליו ה' כו' והוא לו' כי בזה יתיישב אומרו אליו. שהוא אל הנימול שהענין הי' בזכות המילה כמדו' למעל'. וגם בזה יתיישב שלא מצינו דבר אליו דבר אך אין זה כ"א להודיע מציאות המראה. שהיתה ביתר שאת על הקודמת להניח מרכבת מלאכיו לעשות מרכבה ממנו:

ובזה נבא אל ענין הכתובים אמר הנה עוד קנה מעלה חמישית והיא כי ע"י מילה זכה כי בא הוא ית' במרכבת מלאכיו. והניחם ועשה מרכב' מאברהם. וזהו וישא עיניו וירא כי נשא עיניו למעלה מעצמי. וירא בשכינה על ראשו שעשה מרכב' ממנו. והנה שלשה אנשים נצבים עליו כלומר שלא ראה אותם באים מרחוק ומתקרבים עד גשתם אליו. כדרכן שלבני אדם כ"א והנה כו' נצבים עליו כי אחר שוישא עיניו למעלה וירא בשכינה וכשבא מיד להביט למטה. והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא היותם נצבים לפניו כהרף עין. והוא כי הוא ית' בעשותו מרכבה מאברהם הוריד מלאכי מרכבתו מיכאל גבריאל רפאל. והציבם לפניו. מלובשים כאנשים למען זכות את אברהם להסעידם. הנה אברהם בשתי ראיות אלו שראה ראה עצמו במבוכה גדולה. והיא כי הלא אמרו רז"ל (ב"ר מ"ח) שפתח אהלו היה לפני אורח הדרך. ובראותו כי לא ראה אותם באים בדרך ומתקרבים כי אם נצבים לפניו כנופלים מן השמים כאשר הי'. וע"כ לא יבצר מלעלות על לב אברהם אולי מלאכים הם. ומה גם לרז"ל (שם) שאמרו כי אמר וסעדו לבכם ולא לבבכם כד"א ולחם לבב אנוש יסעד. על שהמלאכים אין להם אלא לב א' באופן שלא יבצר לפחות מלהסתפק אם מלאכים המה. או בני אדם קלי המרוץ מאד שעל ספק זה לא אמר לבבכם ומה שהי' נדון בקרבו אולי מלאכים היו. כי ע"כ לא ראם באים בדרך. כ"א נצבים לפניו כרגע והיו בדמות אנשים מלובשים גשמיות. הוא כי האלהים עשה למען יקיים בהם מצות גמילות חסדים שיתן לפניהם ויאכלו. או אפשר כי אנשים הם קלי מרוץ כי טרם ירגיש אותם מרחוק ראם נצבים עליו. ע"כ אמר הנה שתי מעלות טובות זכיתי עתה א' היותי מרכבה אל השכינה. שנית מצות גמילות חסדים אם אטפל במצות ג"ח אולי השכינה תסתלק מעלי. ואם אמרתי לפניו ית' שאל נא יעבור ויעזוב אותי. אולי אצטרך להאריך בתפלה ובין כך ובין כך יסתלקו האנשים כי גם אם הם אנשים. כאשר קלו מנשרים לבא יקלו להסתלק ואוי לי אם או' להם תחלה המתינו לי עד דברי בו ית'. כי כן לא יעשה להתחיל לדבר בם טרם אדבר עמו ית' כי הוא מיעוט דרך ארץ. ע"כ לתקן את הכל עשה בחכמה ולא דבר אתם דבר. רק רמז להם שהי' חפץ לדבר בם כדי שיתעכבו. וע"כ וירץ לקראתם עם היותו קרוב מפתח האהל למען יבינו כי חושק לדבר בם וזה הוא אם אנשים הם. ואם הם מלאכים ע"כ וישתחו ארצה ועי"כ בטח לבו שימתינו לו ולא יסעו בעוד ידבר עמו ית'. כי המה יכירו כי חפצו בם ולא ישקוט עד ידבר אתם. ואז דבר אתו ית' ואמר אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך על מלאכי מרכבותך והוא שאם מלאכי' הם. יסתלקו להיות מרכבה אל השכינה וימנע ממנו מצות ג"ח. וגם היות מרכב' אל השכינה. ואם אנשים הם לבל יחסר ממנו היותו מרכבה אל השכינה בעוד שתתעסק בגמילות חסדים. ומה גם לרז"ל שאמרו כי ע"י ג"ח זה זכו בניו במדבר ובארץ ולעתיד. למתנות גדולות עד מאד:

ד

יוקח נא מעט כו'. ראוי לשים לב למה לא אמר אקח כי אם יוקח ע"י שליח. ומה גם לרז"ל (שם) שאמרו כי כאשר עשה. כן שלם לו אלהים. כי המים שאמר ע"י שליח ניתן לבניו ע"י משה והלחם שהי' על ידו. גם ה' נתן על ידו. כאו' הנני ממטיר לכם לחם כו' ואם כן איפה על אברהם יפלא. למה גם מימיו לא נתן ע"י עצמו. כי לא יבצר ממנו הפרש העושה המצוה בידו לעושה על יד שלוחו. וגם או' תחת העץ ולמה לא באהל. ועוד אומרו אחר תעבורו כמיצר על התעכבם. וכן לא יעשה. וגם אומרו כי על כן עברתם. היאמר בעל הבית לאורח שלאכול מלחמו בא. וגם אורח אם יאמר לבעל הבית כן תעשה כאשר דברת והאכילני. כי ע"כ אמר בב"ר (שם) שאמרו כדין תעביד לבר דכר דיתייליד לך:

אמנם הנה ארז"ל (שם) כי חשש אברם פן היו ערביים העובדים לאבק רגליהם. שע"כ צוה לרחוץ רגליהם. וע"כ להיות גם זה בכלל ספקותיו. אפשר כי שירות הנעשה עודם בע"ג על רגליהם. לא רצה עשוהו על יד עצמו. אך מה שהוא אחר הטהרם מע"ג. עשה על ידו. ולהתכת הכתובים יאמר כי הנה תחת אחד מארבעה סיבות ימנעו אורחים מהתארח אצל בעל הבית. (א) לבל הטריח את הבעל הבית בשירותם. (ב) על טורח בני הבית לפנות כלי הבית ומטלטליו ממקום למקום. (ג) לבלתי הפסידו ממון. (ד) להיותם נחפזים ללכת לדרכם. ע"כ על הא' אמר יוקח נא כו' ע"י שליח. כלומר כי הרבה שלוחים יש לי לשרת. כי רק בעיקר אכילתם אעשה בעצמי בפת לחם. ועל השנית אמר והשענו תחת העץ שאין שם דבר לפנות. ועל השלישית אמר ואקחה פת לחם וכו' שאין בזה הוצאה רבה. ועל הרביעית אמר אחר תעבורו שהוא אחר סמוך. מה שלא אמרתי רק דבר מועט. הוא כי ע"כ עברתם על עבדכם. ולא על פיזור רב רק לזכותני במצוה. ויאמרו אל תהיה אומר מעט ועשה הרבה. כדרך הצדיקים כמוך. פן נהיה עליך לטורח רק תעשה מועט כאשר דברת. ולא הרבה כאשר עם לבבך:

ו

וימהר אברהם כו'. הורנו שתי הדרכות טובות אשר יעשה אותו האדם בעשותו כל מצוה. (א) הזריזות. (ב) שכל מה שיכול לעשות בכבודו בעצמו יעשה. ולא יניח למשרתיו עושי רצונו:

וזהו שעל הא' אמר וימהר אברהם. וגם בדברו אליה לא אמר לושי כו' במהרה. כ"א טרם גלותו הצווי אמר מהרי. לומר כי קודם כל דבר תשים נגד פניה הזריזות והמהירות. אח"כ אמר הציווי. ועל השנית אמר לושי כו' והוא בשום לב אל אומרו לושי. כי האם ללמד הסדר עשיות הפת בא אברהם. כי מי לא ידע שע"י לישה יעשה העוגות. אך כיון אל תאמרי הנה שפחתי הגר וחברותיה הן יעזרוני. ותהיה א' לשה וא' מקטפת ועושה העוגות. ע"כ אמר אליה אוחזי במצוה ע"י עצמך כי את לושי. וגם עשי העוגות. ולמ"ד כי פסח היה שע"כ לוט מצות אפה ויאכלו. אפשר כיון לושי ומיד עשה עוגות. ואל תאחרי בין לישה ועשיית העוגות:

ז

ואל הבקר רץ כו'. הנה ארז"ל (ב"מ דף פ"ו) כי ג' בהמות שחט. בן בקר. וגם רך. וגם טוב. להאכילם ג' לשונות בחרדל. וראוי לדעת למה ג' בהמות ולא היו ג' נתחים טובים מאחת או משתים. ועוד שא"כ מאי לעשות אותו. אותם מיבעי ליה. וכן אומר ובן הבקר אשר עשה. כי אם ג' היו הל"ל ובן הבקר רך וטוב אשר עשה. ועוד או' ויקח חמאה כו' ובן הבקר כו' כי מי שקיים אפי' ערובי תבשילין יתן לפני האורחים בשר וחלב. אך הנה יקרה יזמן איש שנים או שלשה אורחים ויאכילם וישקם היטב. אך כל כוונתו על הגדול שבהם. ואגבו יאכלו כל השאר. ואם הם שווי הערך. יעשה בשביל כל א' וא'. כדבר הזה אמר אברהם הנה בעיני יקר' נפש כל א' מהם ולא שכל החרדה הזאת היתה בשביל האחד. ואגבו אעשה לשאר וע"כ שחט שלש בהמות. בהמה אחד לכבוד כל א' וא'. ואם יעשה שלשה נתחי בשר. ויתן לפני כל א' במה יודע איפה כי ג' בהמות שחט. א' אל כל א'. אם לא היו ג' לשונות. כי הלא אין ג' לשונות בפחות מג' בהמות. כי אינן כנתח. שימצאו ב' או ג' דומים זה לזה בבהמה אחד או בשתים. והנה להיותו זקן. וגם לזכות את ישמעאל בנו מה עשה עמד ויחלק הלשונות. הא' לקח לבשל הוא והב' נתן לנער ישמעאל לחנכו במצות וזהו ויקח בן בקר אך רך וטוב ויתן שניהם אל הנער לעשות אותם. אך להיות אברהם זריז במצות יותר. ע"כ וימהר הוא לעשות אותו מיד. הוא את בן הבקר הא' ובראותו כי הנער לא עשה עדיין את הרך וטוב. ולא מיהר כמוהו. והוא כי עשה ורצה לתת לפניהם מהרה. ע"כ לא המתין עד שיעשה אותם הנער. ואז אמר אם אחתוך הלשון לג' חלקים אינו כבוד. ומה גם שרצה להורות שלכל א' נותן מנה א' לבדו. ולא יראה שלא החשיב רק את הא'. ואגבו זימן את השאר. וגם בימים ראשונים כל אורח היה ניתן לפניו מנתו בפני עצמו. ע"כ מה עשה לקח חמאה לתת לפני הא'. וחלב לשני. ובן הבקר לשלישי אשר עשה. כי אשר נתן לעשות הנער לא עשאו עדין. כי הוא מיהר לעשות את שלו. כאומר וימהר לעשות אותו. ולהיות שהיה מסתפק אם היו מלאכים כמ"ש. עם שהיה זקן וחולה ומצטער להיות בעמידה עכ"ז לראות אם יאכלו או אם הסתלק המאכל מלפניהם. ע"כ לא סר מלעמוד עליהם. והם בראותם כי והוא עומד עליהם כלומר הוא הידוע שהוא זקן וחולה. ותחת העץ חוץ מאהלו. ע"כ בושו ממנו ויאכלו. ולא סלקו המאכל מאליו. או נדקדק הוי"ו של והוא. והענין מ"ש שהיתה שכינה עליו כי עשה מרכבה ממנו. וז"א והוא כלומר לא הוא בלבד. כ"א והוא נוסף על זולתו. וז"א והוא כו' כלומר עם השכינה הנזכר לעיל. וע"כ בושו והכלמו ויאכלו. או יאמר דרוש אחר הכתוב אצלנו בשערים על מאמרם ז"ל שכשעלה משה למרום ורצו לפגוע בו מה"ש. א"ל הקב"ה אי אתם בושים ממנו. אמש ירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו כו' שכתבנו. שכיון הוא ית' להורות למלאכים כי היו צריכין כלם לגמילות חסדים של אברהם. שע"י חסדו מתקיים גם עולם המלאכים. וע"כ רצה ית' כי שם יאכלו להורות כי נהנים הם מג"ח. כי גדול הוא מהם ומקיימם. וזה הורה יתב' בהניח אותם ועשות מרכבה ממנו. כי בזה נכנעו הם ויאכלו ולא עשו כמלאך את גדעון. וזה יאמר והוא עומד עליהם. שהיא מרכבה אל השכינה והם למטה. זהו והוא עומד עליהם במעלה. ואיך הוא עליהם. הוא כי הם תחת העץ ולא תחת השכינה כמוהו. וע"כ ויאכלו מפתו כצריכים אליו:

ט

ויאמרו אליו. כי הנה שאלתם איה שרה נראה לבלי צורך וגם מיעט דרך ארץ לשאול האורחים איה האשה. וגם למה יחסו הבשורה אל שרה ולא אל אברהם. ועוד כי גם ה' בישרו ששרה תלד. באו' וגם נתתי ממנה לך בן וגו' ומה צורך בשורה זו עתה. ועוד היפלא מהמלאכים שהיתה באהל שישאלו איה שרה. עד שהוצרכו רז"ל (יבמות דף ע"ז) לומר לחבבה על בעלה. או לתת לה כוס של ברכה:

ועוד למה כפל באו' שוב אשוב וגם מה ענין או' והוא אחריו. ומה צורך הודעה זו:

אמנם הנה ארז"ל כי למה לא הובא לפניהם לחם מפני ששרה פירסה נדה כשהיתה לשה ונטמאת העיסה. והנה לא יבצר תצר לה מדאגה מדבר אשר לא זכתה להעשות מצוה זו ממעשה ידיה. אולי לא הגונה היא. ע"כ להורות כי נהפוך הוא כי אדרבה. פקד אותה ה' מאז התחילה במצוה. והיה הדם ההוא לאות כי החזירה יתב' לנערותה לתת לה הריון. וע"כ שאלו איה שרה אשתך. כלומר הלא אכלנו מאשר עשית ולא מאשר עשתה היא אל תהרהר אחריה. כי הלא אדרבה היא הזוכה ואליה הבשורה כי ראויה היא. כי הלא איה שרה אשתך. והוא כדי שיענה ויאמר הנה באהל. כלומר צנועה בירכתי ביתה. לענות אחריו ולומר שוב אשוב וגו' והנה בן לשרה כי בזכות צניעותה ראויה לבנים כמשז"ל על פ' (תהלים קכ"ח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך. אימתי אשתך כגפן פוריה כשהי' בירכתי ביתך. ויאמר שוב אשוב אליך הנה בזה היחל לגלות כי מלאך ממלאכי המרכבה הוא. בכפל אומרו שוב אשוב. והוא כי הנה הבאים אז אל אברהם. היו שכינה ושלשה מלאכים. ועל השכינה אמר שוב. ועל ידה אשוב כי אין שכינה בלי מלאכי המרכבה כי בלידת יצחק אין ספק תבא השכינה שמה כענין בלידת מרע"ה ותרא אותו כי טוב הוא. שנתמלא הבית אורה מזיו השכינה. וכן היה כי הוא ית' אמר אליו למועד אשוב אליך וגו' ושרה שומעת פתח האוהל. וש"ת איה צניעותה בירכתי ביתה אם היא בפתח לפני האורחים. לז"א והוא אחריו כי אברהם הוא אחריו של המלאך הדובר בו. נמצא אברהם מפסיק בין אחורי המלאך ובין הפתח ששרה שם. שאל"כ היתה פנימה:

יא

ואברהם ושרה זקנים וגו'. אמר כי הצד שוה שבהם. כי אברהם ושרה זקנים באים בימים. אך מה שחדל להיות לשרה אורח כנשים. כלו' אורח טבעי כנשים אך אורח שלא כנשים שהוא דרך נס אחר תשעים שנה לא חדל ממנה. כי חזרה לנערותה ופירסה נדה אחרי זקנתה הפך הנשים. ועל כן ותצחק שרה בקרבה וגם שלא דברה הנה. היה לאמר הנה ממני אין עיכוב כי הנה אחרי בלותי כבר היתה לי עדנה. כי פרסתי נדה וחזרתי לנערותי אך העיכוב אינו אלא כי ואדוני זקן:

וזה אפשר כוונו רז"ל בב"ר (פ' מ"ח) באומר בתר דסיבית תהי לי עדונין. גם שאין לשונם ברור. ובזה יתיישב מאמרם ז"ל באומרם מכאן שמותר לשנות מפני השלום שהיא אמרה ואדוני זקן והקב"ה אמר ואני זקנתי. ואם כפשוטו של מקרא אינו משנה מאמרה. כ"א שהיה אמרה על שניהם והקב"ה לא אמר כ"א חצי מאמרה. אך במה שאמרנו שאחרי בלותי היתה לי עדנה אינו בתמיה. רק שהיא חזרה לנערותיה יצדק מאמרם ז"ל כמדובר. והשיב יתברך ואמר למה זה. כלומר למה היה זה המבשר האם חנם שלחתיו כי צחקה שרה וגם שלא דברה בפיה. הנה כוונת הצחוק היתה לאמר האף כי אמנם ודאי היא שאלד. עכ"ז את מה כי אני זקנתי:

יד

היפלא מה' דבר וגו'. אמר הנה אינו מן התימה שצחקה שרה כמספקת כי אולי חשבה כי האורח לא דבר נכונה. ומה גם אם היה בדעתה שהיו ערביים. וגם אם עלה בדעתה כי מלאך ה' צבאות הוא. מסתפקה אם מה' יצא הדבר. או מעצמו או דרך ברכה. ע"כ הנה עתה אני ה' אומר היפלא ויתכסה מה' דבר בתמיהה. כלומר ממלאך אינו ודאי שלא יתכסה. והנה עתה אני עצמי אומר למועד אשוב וגו' ולשרה בן. עתה שפי המדבר אין להסתפק:

טו

ותכחש שרה וגו'. ראוי לשים לב למה כחשה מאמר ה'. ועוד אומרו כי יראה. שנהפוך הוא כי ע"כ היה לה להודות פן יקצוף ה' על קולה. אך היא ראתה שינוי כי היא צחקה באו' ואדוני זקן. והוא א"ל שצחקה לאמר ואני זקנתי. והנה הצחוק היה אמת אך לא מטעם זה. והיא לא ידעה שמותר לשנות. ע"כ אמרה אולי נאמר לו מאתו ית' ואדוני זקן והוא משנה עד אודה במציאות הצחוק ואח"כ יריב אתי על שתליתי בו העכוב על כן הכחישה הצחוק כלו שהוא מאומדן דעתו היה אומר ומעיד הוא ית' כי לא מבלתי האמנה בנבואתו כיחשה. רק כי יראה פן יתקוטט עמה אם תודה בצחוק באמור לה'. כי גם הטעם שהוא על כי ואדוני זקן הוא אמת. אז הבין אברהם בחכמתו כי לא על חנם כיחשה כי אם אולי הוא שינה מפני השלום. אך טעמה לא היה רק עליו שהוא זקן. ע"כ ויאמר לא כי צחקת לומר הנה הטעם אפשר היה כאשר אמרתי או הפכו. אולי היה שינוי מפני השלום. אך הצחוק בלבד בעצמו אמת הוא ואל תכחשי. אז שתקה והודה:

טז

ויקומו משם האנשים וגו'. יאמר כי אמר שהאכילם והשקם רצה לזכות בעצמו למצות לויה וילך לשלחם שהוא ללותם כמאמר המתרגם. והנה או' האנשים יראה מיותר. וכן באו' וישקיפו הל"ל וילכו סדומה. אך הנה סיפרה תורה כי עשו באופן שיזכה אברהם במצות לויה. והוא כי הנה הראות כאנשים לא היו רק למען יאכילם אברהם. אך אחרי אכלם היו יכולים לשוב אל רוחניותן. וברגע ימצאו בסדום ואפי' בדמות אנשים. כי שלישו של עולם הוא המלאך. ובפסיע' א' ימצא בסדום. ואמר כי ויקומו משם האנשים שהוא כדרך אנשים ההולכים הלוך ונסוע. וגם וישקיפו משם על פני סדום. ולא קפצו כרגע בלי השקפה. הי' על כי ואברהם הולך עמם לשלחם. בלא הי' הלוכם יותר מהלוך אברהם כדי לשלחם שהוא למען קיים מצות לויה ואלו קפצו כמו רגע לא היה מקיים המצוה:

יז

וה' אמר המכסה אני וגו'. ראוי לשית לב מה זו תמיהה המכסה אני מאברהם וגו' היתכן שלא היה עושה הוא יתב' דבר שלא יודיע תחלה לאברהם. ומה זו תמיהה. ועוד או' ואברהם בלתי צודק. כי מה יתן ומה יוסיף אל הענין מה שיהי' לגוי גדול וגו'. ושנברכו בו וגו' וגם אומרו כי ידעתיו וגו'. שהוא נתינת טעם ויראה בלתי צודק. וכן אומרו למען הביא וגו' היל"ל למען הביא על בניו. כי איך יאמר שיצוה את בניו ושמרו אחריו דרך ה' למען הביא אל אברהם וגו'. אך יאמר במה שידענו. כי וה' הוא ובית דינו. והענין נמשך אחר הקודם. והוא כי הנה וישקיפו שהיא השקפה לרעה. שהביטו בהתלבשות הבטת רוגז. והנה אברהם הולך עמם לשלחם וירא השקפתם לרעה. וחש הוא יתב' פן בראות אברהם מיד את סדום הפוכה כמו רגע. וגפרית ואש מן השמים. הלא יהרהר בלבו לומר מה זה האכזריות חמה. היתכן לא היה נ' צדיקים או יותר במקום ההוא. אך אין זה כ"א רשות שנתן הוא ית' למלאכים להשחית. ולא הבחינו בין צדיק לרשע וכלו הכל. או לפחות יחשב כי ע"פ מדת הדין לבדה בלי שתוף רחמים. נעשה הכליה ההוא ויגדל הכאב מאד. כי הוא היה הולך ללוות את ההולכים לעשות שלא כרצונו. ע"כ בא הוא יתב' ואמר הנה וישקיפו. השקפה לרעה על פני סדום. שמורה כי משחיתים הם. ויחשוב כי ע"כ לא הבחינו בין צדיק לרשע ואברהם הולך עמם ורואה הענין. וגם הוא הולך לשלחם ללוות את עושי הפך רצונו. ע"כ וה' הוא ובית דינו באחדות א' אמר המכסה אני מאברהם כי לא מאת המשחיתי' הוא הענין. כ"א אשר אני הוא הנזכר. שהוא וה' עושה בעצמו ולא המשחיתים. וגם לא מדה"ד לבדה. כ"א בשתוף מדת רחמים העושה. וש"ת יעשה הוא יתב' משפט צדקו ולא יחוש אל המהרהר. לז"א הנה מכמה טעמים אין לכסות ממנו. (א) כי ואברהם היו יהי' לגוי גדול ועצום. וע"כ יפקפק בבטחון שיאמר איך תבא ברכה ואעשך לגוי גדול לידי גמר. אם ככה הוא יתב' מתנהג להניח הדבר אל המשחיתים. או את מדת הדין בלי שתוף רחמים. והלא לא יבצר מזרעו אשמת דבר. ויתעתדו לכליה חלילה. וש"ת עם בניו לא יתנהג כך רק עם גויי הארץ זולתם. לז"א עוד יש טעם. (ב) כי הלא אמרתי לו ונברכו בו כל גוי הארץ. ועתה לא די שלא נברכו. כ"א גם כלו מן העולם. ועוד (ג) והוא כי ידעתיו וגו' לעשות צדקה ומשפט. והוא כי הנה צווי אליו הוא את בניו שיצוה ושמרו דרך ה' לעשות וגו'. שיאמר להם דרך ה' שהדרך שהוא יתברך עושה יעשו הם. ומה הוא עושה צדקה ומשפט אף אתם כן. והנה בעיני אברהם אין צ"ל צדקה. כ"א אפי' משפט לא היה בענין סדום. כאומר השופט כל הארץ לא יעשה משפט. וא"כ איך יאמר אברהם יעשו דרך שעושה ה' שהוא צדקה ומשפט. ולדעתו אפי' משפט אינו עושה חלילה. וזהו כי ידעתיו וגו' דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ע"כ אודיענו האמת. ועוד כי הצדקה ומשפט שיעשו בניו לא בלבד נוגעים אל בניו. כ"א גם אל עצמו ולמה אכסה ממנו כי ע"י עשות ישראל צדקה ומשפט. ימשכו ויתקיימו הדורות עד לעתיד שתתקיים מתנת הארץ לאברהם ולזרעו משא"כ אם ח"ו יהיה הפסק בקיום הדורות על העדר צדקה ומשפט. שלא יתקיים המעותד לעתיד לאברהם ובראות כי אין זה דרך ה' חלילה לא יעשו הם צדקה ומשפט. וימנע טוב גם מאברהם עצמו. וזהו למען הביא ה' על אברהם וגו'. והוא כי עליו ממש דבר לך ולזרעך אתן. ומתי יתקיים. אומר לך הלא הוא לע"ל כנודע. שאז יתקיימו עשרה עממים את הקיני והקניזי וגו'. וכל האושר שלעתיד לבא הוא בצדקה ומשפט שיקדימו כד"א (ישעיה א') ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וכמשז"ל על וארשתיך לי וגו' או יאמר כי ידעתיו וגו'. והוא ש"ת איך אני אומר המכסה וגו' ואברהם וגו'. והלא אדרבה בר עונש הוא אברהם שהיה קרוב אל סדום וידע כי המה רעים וחטאים ולא השיבם לה' ית' כדרכו את כל עמים רבים. לז"א לא יאשם על זה. כי מה שידעתיו ואהבתיו בעצם. אינו על מה שהיה מגייר גוים כי אם למען אשר יצוה את בניו וגו'. והוא משז"ל בפ' ר"א (פרק כ"ד) כי כל הנפש אשר עשה אברהם מכל הגוים לא נמשך אל זרעם אחריהם כלל כ"א הם עצמם בלבד. אך לא כן זרעו כ"א נמשך עד עולם. וזה יאמר כי ידעתיו וגו'. אינו אלא על שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו. משא"כ הנפש אשר עשה שלא היה אל זרעם אחריהם וע"כ לא יאשם על מה שלא עשה בסדום. ולא שאין לו זכות על מה שגייר כל הנפש אשר עשה בחרן. אלא שאשר יצוה את בניו הוא גדול מספיק למען הביא וגו' משא"כ הנפש אשר עשה כי איננו גדול כזה:

כ

ויאמר ה' זעקת וגו'. אמר מה שראית השקפה לרעה. אל תתמה אל החפץ. כי הנה זעקת סדום ועמורה כי רבה. ולפעמים יקרה לא היה כ"כ חטאת החוטאים כצעקת שצועקים עליהם. אך בזה נהפוך היא כ"א הזעקה רבה. והחטאת כבדה מאד על הזעקה:

כא

ארדה נא וגו'. אמר הנה עוד אעשה למענך כי בלי השקפת מדת הדין ארדה נא אל עומק הדין ולא בחינת מדה"ד. כי אם הכצעקתה הבאה אלי. כלו' אם הצעקה המגעת אלי מדת רחמים הוא ה' הדובר בך. בלתי מספקת לשאעשה משפט כ"א הבאה אל מדה"ד. לא אביט אליה כ"א אל הבאה אלי. ואם עשו שיעור שתהא כדאי לבא אלי אעשה כלה אך אם לא עשו רק הבאה אל מדה"ד. להיות ראוי תעשה המדה ההיא דין. אדעה וארחם. עוד יאמר כי היו שני מיני זעקות. יש צועקים על הרעה שעושים להם. ויש על שלא הטיבו להם כענין יד עני ואביון לא החזיקה וכיוצא. אמר הכצעקתה הבאה אלי לעשות משפט עשו שהיא צעקה על מעשה שעשו. אעשה כלה. ואם לא אלא שאין שיעור להיות באה אלי לכלותם אלא בצירוף העדר טובה בלי מעשה. אדעה וארחם. עוד יאמר לא אעלה בחשבון מה שצועקים עליהם אשר לא מבני עירם המה העוברים ושבים עם שרב היה כנודע מרז"ל (פ' ס"ט) כ"א הכצעקתה (של) עצמה עשו כו'. עוד כיון כמ"ש ז"ל רעים וחטאים וכו' יודעים את קונם ומכוונים למרוד. כי הכוונה קשה מהמעשה. אמר שעכ"ז לא אעלה בחשבון. וזהו הכצעקתה כו' עשו ועכ"ז לא זכו בדינם:

כב

ויפנו משם כו' . הורה גדול בטחון אברהם בקונו. וגודל חשקו לזכות את הבריות שאף אחרי לכת המלאכים לסדום להשחיתם בגזירתו יתברך. לא השיב ידו מתפלה רק עודנו עומד לפני ה' לבקש רחמים. וכמ"ש המתרגם משמש בצלו כו':

כג

ויגש אברהם וכו'. ראוי לשים לב שטרם יאמר האף תספה. היה ראוי יאמר אולי יש חמשים כו'. ועוד למה בפסוק השני חוזר ואו' האף תספה. ועוד כי בא' נאמר צדיק עם רשע. ובשני האף תספה סתם. ועוד שנכנס בעיר ויצא במקום ואחר כך אמר אשר בקרבה ולא אמר בקרבו. ויחזור אל המקום דסמיך. ועוד שאומר אח"כ חלילה לך כו' להמית צדיק עם רשע. כי מהראוי יאמר חלילה לך שלא תשא למקום למען הצדיקים אשר בקרבה. ועוד למה כופל ואומר והיה כצדיק כרשע חלילה לך. ועוד שיראה כמו זר או' השופט כל הארץ וגו':

אמנם הנה אפשר יש צדיקים. אך לא יגיעו לכלל י' לכל עיר וזהו היותר קרוב. גם אפשר שיגיעו לסכום נ' י' לכל כרך ואולי י' אפשר יהיה תוך כל כרך י'. או נ' בכרך א' מכלן. כגון בסדום לוט וכל הנלוים אליו. ולעומת בחינות אלו אפשר כונתו יתברך. אחד מאלה. או להמית צדיק עם רשע יחד או לבלתי המית הצדיקים אך לא יצילו את יושבי עירם. כ"א המה בצדקתם יצילו נפשם. או אפשר שגם את זולתם יצילו. ואשר נראה לי ראוי כעת הוא שאם יש פחות מי' יצילו את עצמם. ואם יש י' לכל כרך יצילו את כל ה' הכרכים. גם שלא יהיו הנ' מחולקים י' בכל כרך כ"א חמשים בעיר א'. וזה היחלו האף תספה צדיק עם רשע שהוא בבחינ' היותר קרובה שיש פחות מחמשים. כלומר האם לא יצילו הצדיקים את נפשם. כלומר ראוי הוא יצילו את נפשם בצדקתם ולא תמות אלו עם אלו. וזהו אם יונח שאין נ' צדיקים שהוא היותר קרוב. אך אולי יש נ' צדיקים שיבואו עשרה לכל עיר. אצ"ל אם יהיו עשרה בכל עיר כ"א אפי' יהיו החמשים בתוך העיר האחת לבדה. והוא חשב על סדום שהיה לוט וביתו וכל הנלוים אליו. וז"א העיר בה"א הידיעה האף תספה. ולא אמר צדיק עם רשע שאינו חוזר אלא אל זולת צדיקים. או את הד' העיירות הנותרות ולא תשא למקום. לומר לחמשה הכרכים שנכללים בשם מקום ולא את העיר שבה החמשים בלבד. ולז"א ולא תשאל מקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה של עיר הא'. וז"א בקרבה ולא בקרבו כי אינו חוזר אל המקום הכולל את כולן כ"א שישא את כולן בשביל הנ' שבעיר א'. ועל החלוקה הא' שאמר האף תספה צדיק עם רשע שהוא בהיות פחות מנ' אמר חליל' לך מעשות כדבר הזה להמית. צדיק עם רשע כ"א שיצילו נפשם. והנה על חלוקה זו היה אפשר לאמר לו. כיון שלא מיחו ברשעים גם המה חייבים. והוא כקטרוג מדת הדין בעת החרבן על שלא מיחו עד שנגזר וממקדשי. ממקודשי תחלו ע"כ להשיב על זה אמר גם אם תחייבם על שלא מיחו. אין ראוי תהיה לקותם שוה אלא שאם הרשעים יתחייבו מיתה יתחייבו צדיקים יסורין. וזהו והיה כצדיק כרשע חלילה לך. ועל הב' אולי יש חמשים שאם היותם בעיר א' יצילו את כל המקום. אל תאמר כי כל כרך אתה דן בפני עצמו באופן שלא יצילו רק את העיר שנמצאו בה. הלא השופט להיותו שופט לא יעשה משפט. כלו' אם היה המשפט לא' ממלכי הארץ או לשרי מעלה שלא יעצרו כח נשפוט כל הארץ כא'. לא יפלא ישקיף אל כל כרך בפני עצמו. ולא ימחול אל עיר א' על חמשים צדיקים שבחברתה כי ישפטו כל א' בפני עצמו. אך השופט כל הארץ שלפעמים דן את כל העולם כא' לא יעשה פה משפט. והוא כי להיות שופע כל הארץ יחד מצרף זכיות כל העולם. ולפעמים בעיר א' הרבה זכיות או בהפך. ואינו שופט כל עיר בפני עצמו. להיות הזכיות בשוה בכל עיר ועיר. כן תעשה אתה כי כל החמשה כרכים כאחת יחשבו כי אדון הכל אתה. וע"י כך הוא היות החמשים בעיר א' כבהיותן מוחלקים. כי תדונם חמשתן יחד. או יאמר על דרך המתרגם שאומר הברגז תשצי. וכן יראה בב"ר. והוא כי יקרא אף אל מדה"ד. ואמר הנה האף הוא מדת הרוגז. תספה צדיק עם רשע של שהצדיק לא מיחה כענין בחרבן. אך לא כן מדתך שם ה' של מדת רחמים הדובר בי. וכל שכן כי אולי יש חמשים צדיקים כו'. כי הנה האף תספה מטעם הנזכר שתכריע את מדת הרחמים. אדרב' ראוי שמדת הרחמים תכריע את מדת הדין למחול על כולן בזכותם. וז"א כמתמיה ולא תשא שם הרחמים הדובר בי. ותכריע את מדת האף ומה שאני מייחס האסיפה והכליון אל האף. הוא כי חלילה לך שם הרחמים לעשות כדבר הזה וש"ת כי אין מספיקים לכל כ"א אחר הרוב. שאם יש אלף רשעים יהיו אלף וא' צדיקים. זה לא יתכן כ"א כן צדיק ורשע שוים לפניך להכריע הכף. ואין צדיק אחד מכריע כנגד רשעים רבים. ולא יאות כי יהיה כצדיק כרשע בגדר אחד. חלילה לך כי הלא מרובה מדה טובה. ועשרה צדיקים יצילו את כל יושבי עירם וכל זה מבחינת הרחמים וכ"ש שאפי' היה נעשה ע"י מ"ה השופט כל הארץ לא יעשה משפט. כי אינו חלילה כמשחית שכשניתן לו רשות אינו מבחין בין צדיק לרשע. כי אתה שופט כל הארץ שודאי יעשה משפט לבלתי המית צדיק עם רשע. ולישא למקום בחמשים הצדיקים אשר בקרבה. עוד יתכן במה שכתבנו בפ' נח כי בעשותו ית' פקידת העון ע"י אף או חימה. אינו מבחין בין צדיק לרשע וכמאמר ז"ל כיון שניתן רשות כו' אך בהעשות על ידו ית' מבחין. ובזה יאמר הנה אפשר תהיה פקידה זו ע"י האף שהוא משחית. או על ידך. והנה מדת האף היא שתספה צדיק עם רשע כיון שניתן רשות כו'. ולא עוד אלא שאולי יש חמשים וכו' מדת האף הוא שתספה ולא תשא כו'. אך מדתך לא כן הוא. כי חלילה לבלתי הבחין וזהו חלילה לך וגו'. ולא זו בלבד כ"א גם בהיות הצדיק ראוי ליענש על שלא מיחה אינך מדמה פקידה של זה לזה. וע"כ מה שאשאלה ממך לא תניח המשפט ביד משחית כ"א על ידך. וזהו השופט כל הארץ לזכות או לחייב. לא יעשה הוא בעצמו המשפט באופן שיבחין אפי' יהיה במדת הדין:

כו

ויאמר ה' וגו'. הסכים עמו שאמר שאם יהיו חמשים צדיקים. עם שיהיו כלם תוך עיר א'. ישא לכל המקום הכולל ה' כרכים וזהו אם אמצא בסדום שהוא עיר אחת נ' צדיקים וכו' ונשאתי לכל המקום. עם שבארבעתן אין גם א'. וסיים סדום על כי היא העיר שאפשר ימצאון שם יותר משאר עיירות כי שם לוט. ואמר אצ"ל שלא אשחיתם כ"א ונשאתי לאשמותם ולא ישאר חוב עליהם:

כז

ויען אברהם וגו'. אמר אברהם עד כה דברתי עם השם הגדול והנה נא הואלתי לדבר אל אדני הוא שם אדנות. והוא כי בוש לסרב לפני השם הגדול ומה גם בהיותו הולך וחסור בחשבון ואנכי וגו':

כח

אולי יחסרון וגו'. הנה אברהם אמר את כל העיר. והקב"ה השיב לא אשחית סתם וגם הל"ל המקום ולא העיר. אך אברהם אמר אולי יחסרון וגו' ועל החסרון איני או' שתשא ותמחול להם כ"א שלא תשחית ואף לא אל כל הכרכים. כ"א אל העיר והוא כי במ"ה יש כדי כפרה לד' כרכים וחצי. אמר תשחית בה' את כל העיר החמישית כולה ולא יצילו החמשה את חציה. והשיב הוא ית' לא אשחית סתם כלו' לא אעשה השחתה לגמרי אפי' את חציה. כי איזה חצי אשחית ואיזה אשאיר כי אם אייסר את כולם:

כט

ויוסף וכו'. הנה למעלה אמר לא אשחית ובמנין המ' והשלשים אמר לא אעשה ובארבעים ובעשרים ובעשרה אמר בעבור משא"כ בל' והנה בענין ירידת המנין פרש"י ז"ל כי תחלה אמר חמשים על ה' כרכים. ואח"כ מ' על הד' ושלשים על ג' עד עשרה לאחת. ויתכן דרך אחרת בשום לב אל מה שהערנו באופן אחר ושתהיה תוספת חנינה בכל חלוקה. ולא חמשים לחמשה ולא מ' לד' שעניינים שוה לפי הערך. והוא כי בפעמים הראשונות בקש על הכל ואח"כ על קצתם. והוא כי עד ל' שהיו י' לכל אחד מהשלשה שהם רוב החמשה. בקש יתבטלו השתים ברוב להנצל גם הם אך בך' או בי' שהם כנגד המיעוט. בקש יספיקו הך' לב' וי' לא' ולא אחר הרוב שהיו רעים וחטאים שלא יתבטלו ברוב. ע"כ לא אמר בעבור הל'. ובזה יתבאר אשר הערנו. והוא תחלה נאמר לא אשחית אם אמצא שם מ' וחמשה אמר לשון השחתה על כי אברהם אמר התשחית בחמשה את כל העיר שלא ישחית את כל העיר החמישית. והשיב לא אשחית סתם לא אשחית כל העיר כ"א יסורין. אך באמור אליו אברהם אולי ימצאין שם מ' ולא הזכיר השחתה. אם היה משיב לו הוא ית' לא אשחית היה נראה שלא יעשה גדר השחתה שהוא כליון כ"א מעט ע"כ אמר לא אעשה כלומר שום עשיה. וזהו בעבור המ' כי הלא יש י' לכל א' מהד'. וע"כ החמישית תבטל ברוב גדול א' בין ד' בעבור זכות הד'. אך על השלשים גם שאמר לא אעשה שלא יעשה כלל כי עדיין יש מציאות רוב. עכ"ז אינם בעצם בעבור הל' רק ברחמנותו ית'. אך בך' אמר לא אשחית כלומר לא אשחית הכל כי השתים אשאיר וההטב' היא שלא יתבטלו השתים ברוב כי מרובה מדה טובה והנה להיות שלא יצילו רק השתים. יצדק אומרו בעבור הך' כי אל הב' מספיק זכותם ועד"ז אמר בי' לא אשחית. וגם אומרו בעבור העשרה:

לג

וילך ה' כאשר וגו'. יאמר שכ"כ היה חשק אברהם לעמוד בפרץ להצדיקם. שעל שוילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם ולא נתעכב אחרי דבורו. ע"כ ואברהם שב למקומו שאם היה מתעכב עוד מעט היה אברהם שב כפעם בפעם להתחנן. אך בראותו שהלך כהתימו לדבר ולא נתעכב כלל אז שב למקומו. וגם המלאכים עד ראותם שאברהם שב למקומו לא באו סדומה. וזהו שסמוך שב למקומו ויבאו כו' כי חשו פן יתעשת האלהים למו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף