נחל קדומים/בראשית/יח

נחל קדומים בראשית יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וירא אליו באלוני. ר"ת איוב. ה' באלוני ממרא ר"ת יבם כי תרח נתגלגל באיוב ואיוב בן יבמה ואמרו רז"ל שאברהם אע"ה יושב בפתח גיהנם להוציא הנמולים ולא היה לו זה עד שנמול ואחר שנמול נשמתו היתה מוציאה משם והוציא את תרח כדי שיתגלגל אח"כ באיוב וזהו יושב פתח האהל כחום היום גי' ביבום וגם גימטריא בנדה כי זה העון היה לו עכ"ל מהרח"ו ז"ל בחידושיו כ"י ודבריו חיים וקיימים וצריכין קצת ביאור כאשר יראה המעיין ועמ"ש אני הדל בקונטרס פני דוד ע"ש:

וירא אליו. פרש"י לבקר את החולה א"ר חמא בר חנינא יום שלישי למילתו היה ובא הקב"ה ושאל בו שמעתי משם הרב מהר"ר יעקב ן' צור ז"ל בדין בקור חולים שמבקרין ביום הג' ואין מבקרין לא בג' שעות ראשונות ולא בג' שעות אחרונות ואם הוא חולי מעים אין מבקרין אצלו אלא באין בחוץ ושואלין כמבואר בי"ד (סי' שלה) וז"ש לבקר את החולה א"ר חמא יום ג' והוא כדין בקור חולים דמבקרין ביום הג' ה"נ יום ג' למילתו היה וכ"ת זה דומה לחולי מעיים שאין מבקרין לז"א בא הקב"ה ושאל בו כ"י גם הקב"ה לא נכנס אלא מבחוץ וכמ"ש פ' הפועלים דקאי אבבא וכו' והיה כחום היום שעה הראויה לבקור חולים ע"כ שמעתי. ולי ההדיוט אפשר דזהו שהקדים רש"י לומר מקדמי אר"ש לבקר את החולה ויש לדקדק שהוא יתר ודי בדברי ר' חמא. ותו דהול"ל וירא אליו לבקרו. אמנם אלו הדינין לא שייכי לצד עילאה דאין מבקרין ביום הא' דלא ליתרע מזליה גם אין מבקרין בתלת שעי קמייתא דבבקר מיקל חוליו ולא יבקש עליו רחמים ובתלת שעי בתרייתא דמכביד החולי ויתיאש גם מה שמבקרין מבחוץ לחולי מעים היינו למען דעת אשר לשלו"מו וכל זה לא שייך כלפי מעלה. לזה הקדים רש"י ואמר לבקר את החולה סתם כלומר כ"י נהג כדין בקור חולים הנהוג בבני אדם אף דלא שייך בו יתברך ואחר זה כתב רש"י אמר רבי חמא דהיינו שנהג דין בקור חולים דעלמא ודוק כי קצרתי:

וירא אליו ה'. ס"ת אוה כי נתאוה הקב"ה לראותו. ואפשר לרמוז כי ר"ת אוי והוא אוי לאיוב הרמוז בר"ת וירא אליו ה' באלוני כאמור (לעיל). והוא גימטריא טוב כי היה טוב לאברהם שניצול בעבור שקיים היסוד הנקרא טוב כידוע ודוק:

יושב פתח האהל. ר"ת יפה וכן דרשו רז"ל ויתאו המלך יפייך על אברהם. רבינו מהר"א מגרמיזא כ"י:

ה

וסעדו לבכם. פרש"י בתורה בנביאים ובכתובים מצינו דפתא סעדא דלבא בתורה וסעדו לבכם בנביאים סעד לבך פת לחם בכתובים ולחם לבב אנוש יסעד א"ר חמא לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם מגיד שאין יצר הרע שולט במלאכים. ויש להעיר על רש"י שמונה על טיפת דיו כחרדל ז' נקיים מה צורך להביא בתורה ובנביאים וכו' והלא מזה לא למדנו לפי' המקרא אדרבה מפ' זה למד לעלמא. ותו דאדרבה זה סותר מה שאמר אח"כ לבכם שאין יצר הרע וכו' והכתוב סעד לבך פת לחם שהביא בסמוך. ועל רבי חמא קשה מהפסוק סעד לבך. וגם קשו קראי אהדדי דכתיב סעד לבך וכתיב ולחם לבב והו"ל לב אנוש. ואפשר לישב במ"ש בבתרא (דף י"ב) א"ר אבדימי דמן חפה קודם שיאכל אדם וישתה יש לו שתי לבבות לאחר שאוכל ושותה אין לו אלא לב אחד שנאמר ואיש נבוב ילבב וכתבו התוס' בחולין (דף ה) דפריך דאימא עורבים על שם מקומן ומשני א"כ עורביים מיבעי ליה דאע"ג דכתיב עברים מצרים התם ליכא למטעי ע"ש. והשתא כתיב סעד לבך דכשסעד אין לו אלא לב אחד. אמנם קודם שיסעוד יש לו שתי לבבות וז"ש ולחם לבב אנוש יסעד פי' הלחם ב' לבבות שיש לאנוש יסעד ויהיה לו לב אחד ור' חמא דריש דאין יצר הרע שולט במלאכים דאלת"ה הול"ל ואקחה פת לחם ולבבכם סעדו ע"ד ולחם לבב אנוש יסעד כדי שלא נטעה לפרש דאין יצר הרע שולט במלאכים. אלא ודאי לזה בא הכתוב לומר שאין יצר הרע שולט במלאכים עד"ש התו' גבי עורביים מיבעי לי ובזה תירצנו כמה קושיות במקומות שונים ונבא לדברי רש"י שמוכרח להקדים הא דבתורה נביאים וכתובים וכו' שמתוך זה נבין דברי רבי חמא כי מהני קראי ידענו דקודם אכילה יש לו ב' לבבות כמ"ש ולחם לבב אנוש וכמש"ל ואחר אכילה לב אחד כמ"ש סעד לבך פת לחם. ואחר שידענו זה נבין דברי רבי חמא שאמר לבבכם אין כתיב כלומר דהיה לו לומר ואקחה פת לחם ולבבכם סעדו כדי שלא נאמר דכתוב לבכם כי אין יצר הרע שולט במלאכים אלא ודאי מדכתב וסעדו לבכם מגיד שאין יצר הרע שולט דהיכא דאיכא למטעי היל"ל לשון ברור כמ"ש התוס' ולכך שפיר יליף דאין יצר הרע שולט במלאכים. ועכ"פ למדנו דפתא סעדא דלבא וניחא הכל כאשר יראה המעיין ודוק:

ו

שלש סאים קמח. ס"ת שמח כי הי' שמח לעשות רצון קונו כמו שאז"ל שנא' עבדו את ה' בשמחה. קמ"ח גי' פס"ח כי פסח היה. רך וטוב גי' בחרדל כמו שאמרו רז"ל. רבינו אפרים בפירושו כ"י:

ואנכי עפר ואפר. אפשר לפרש דנתן טעם למה שהיה לו פתחון פה לדבר דבר לפני אל עליון ולז"א, הנה אנכי הואלתי לדבר כי ראיתי ענותנותך במלכים שנלחמת בעדי והעפר היה לחרבות כמ"ש פ"ג דתעניות ולכך רמז באומרו ואנכי עפר וכמ"ש שם האי עפרא מעפרא דאברהם וכו'. ואפר רמז לאור כשדים שאמר הקב"ה אני יחיד והוא יחיד והצילו כ"י בעצמו ובשתים הנה החילות להראות ענוה יתירה מאד. ועל זה סמכתי לדבר לפניך:

לג

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.