רש"י/בראשית/יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ בראשית יח

א

וירא אליו. לבקר את החולה. אמר רבי חמא בר חנינא, יום שלישי למילתו היה, ובא הקב"ה ושאל בשלומו (בבא מציעא פ"ו):

באלוני ממרא. הוא שנתן לו עצה על המילה, לפיכך נגלה עליו בחלקו (בראשית רבה):

יושב. ישב כתיב, בקש לעמד, אמר לו הקב"ה שב ואני אעמד, ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתיצב בעדת הדינים והן יושבין, שנאמר אלהים נצב בעדת אל (תהילים פ"ב) (בראשית רבה):

פתח האהל. לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו:

כחום היום. הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא המלאכים עליו בדמות אנשים (בבא מציעא שם):

ב

והנה שלשה אנשים. אחד לבשר את שרה ואחד להפך את סדום ואחד לרפאות את אברהם, שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות (בראשית רבה). תדע לך, שכן כל הפרשה הוא מזכירן בלשון רבים ויאכלו, ויאמרו אליו, ובבשורה נאמר ויאמר שוב אשוב אליך, ובהפיכת סדום הוא אומר כי לא אוכל לעשות דבר לבלתי הפכי, ורפאל שרפא את אברהם הלך משם להציל את לוט. הוא שנאמר ויהי כהוציאם אתם החוצה ויאמר המלט על נפשך, למדת שהאחד היה מציל (בראשית רבה):

נצבים עליו. לפניו, אבל לשון נקיה הוא כלפי המלאכים:

וירא. מהו וירא וירא שתי פעמים, הראשון כמשמעו והשני לשון הבנה, נסתכל שהיו נצבים במקום אחד והבין שלא היו רוצים להטריחו, ואף על פי שיודעים היו שיצא לקראתם עמדו במקומם לכבודו, להראותו שלא רצו להטריחו, וקדם הוא ורץ לקראתם, בבבא מציעא, כתיב נצבים עליו, וכתיב וירץ לקראתם, כד חזיוהו דהוה שרי ואסר פרשו הימנו, מיד וירץ לקראתם:

ג

ויאמר אדני אם נא וגו'. לגדול שבהם אמר וקראם כלם אדונים ולגדול אמר אל נא תעבר, וכיון שלא יעבר הוא יעמדו חבריו עמו, ובלשון זה הוא חל (שבועות ל"ה). ד"א קדש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים ואע"פ שכתוב אחר וירץ לקראתם, האמירה קדם לכן היתה, ודרך המקראות לדבר כן, כמו שפרשתי אצל לא ידון רוחי באדם, שנכתב אחר ויולד נח, ואי אפשר לומר אלא שהיתה הגזרה קדם ללדה כ' שנה, ושתי הלשונות בב"ר:

ד

יקח נא. על ידי שליח, והקב"ה שלם לבניו על ידי שליח, שנאמר וירם משה את ידו ויך את הסלע (במדבר כ'):

ורחצו רגליכם. כסבור שהם ערביים שמשתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס ע"ז לביתו. אבל לוט שלא הקפיד, הקדים לינה לרחיצה, שנאמר ולינו ורחצו רגליכם:

תחת העץ. תחת האילן:

ה

וסעדו לבכם. בתורה, בנביאים ובכתובים מצינו דפתא סעדתא דלבא. בתורה וסעדו לבכם, בנביאים סעד לבך פת לחם (שופטים י"ט), בכתובים ולחם לבב אנוש יסעד (תהל' ק"ד). אמר רבי חמא, לבבכם אין כתיב כאן אלא לבכם, מגיד שאין יצר הרע שולט במלאכים (בראשית רבה):

אחר תעבורו. אחר כן תלכו:

כי על כן עברתם. כי הדבר הזה אני מבקש מכם מאחר שעברתם עלי לכבודי:

כי על כן. כמו על אשר, וכן כל כי על כן שבמקרא, כי על כן באו בצל קרתי (בראשית יט), כי על כן ראיתי פניך (בראשית ל״ג:י׳), כי על כן לא נתתיה (שם ל"ח), כי על כן ידעת חנתנו (במדבר י'):

ו

קמח סלת. סלת לעגות, קמח לעמילן של טבחים, לכסות את הקדרה לשאב את הזהמא:

ז

בן בקר רך וטוב. ג' פרים היו, כדי להאכילן ג' לשונות בחרדל (בבא מציעא פ"ז):

אל הנער. זה ישמעאל, לחנכו במצות (בראשית רבה):

ח

ויקח חמאה וגו'. ולחם לא הביא, לפי שפרסה שרה נדה, שחזר לה ארח כנשים אותו היום, ונטמאת העסה (בבא מציעא שם):

חמאה. שמן החלב שקולטין מעל פניו:

ובן הבקר אשר עשה. אשר תקן. קמא קמא שתקן אמטי ואייתי קמיהו:

ויאכלו. נראו כמי שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג (בבא מציעא שם):

ט

ויאמרו אליו. נקוד על אי"ו שבאליו, ותניא ר"ש בן אלעזר אומר כל מקום שכתב רבה על הנקדה, אתה דורש הכתב. וכאן הנקדה רבה על הכתב אתה דורש הנקדה, שאף לשרה שאלו איו אברהם, למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש. בבבא מציעא אומרים יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, אלא להודיע שצנועה היתה, כדי לחבבה על בעלה. אמר רבי יוסי בר חנינא, כדי לשגר לה כוס של ברכה:

הנה באהל. צנועה היא:

י

שוב אשוב. לא בשרו המלאך שישוב אליו, אלא בשליחותו של מקום אמר לו, כמו ויאמר לה מלאך ה' הרבה ארבה, והוא אין בידו להרבות, אלא בשליחותו של מקום, אף כאן בשליחותו של מקום אמר לו כן (ב"ר). אלישע אמר לשונמית למועד הזה כעת חיה את חבקת בן ותאמר אל אדני איש האלהים אל תכזב בשפחתך, אותן המלאכים שבשרו את שרה אמרו למועד אשוב, אמר לה אלישע אותם המלאכים שהם חיים וקימים לעולם אמרו למועד אשוב, אבל אני בשר ודם שהיום חי ומחר מת, בין חי ובין מת למועד הזה וגו':

כעת חיה. כעת הזאת לשנה הבאה, ופסח היה, ולפסח הבא נולד יצחק, מדלא קרינן כעת אלא כעת:

כעת חיה. כעת הזאת שתהא חיה לכם, שתהיו כלכם שלמים וקימים:

והוא אחריו. הפתח היה אחר המלאך:

יא

חדל להיות. פסק ממנה:

אורח כנשים. ארח נדות:

יב

בקרבה. מסתכלת במעיה ואמרה אפשר הקרבים הללו טעונין ולד, השדים הללו שצמקו מושכין חלב, תנחומא:

עדנה. צחצוח בשר, ולשון משנה משיר את השער ומעדן את הבשר. דבר אחר לשון עדן. זמן וסת נדות:

יג

האף אמנם. הגם אמת אלד,

ואני זקנתי שנה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדני זקן:

יד

היפלא. כתרגומו היתכסי, וכי שום דבר מפלא ומפרד ומכסה ממני מלעשות כרצוני:

למועד. לאותו מועד המיחד שקבעתי לך אתמול, למועד הזה בשנה האחרת:

טו

כי יראה וגו' כי צחקת. הראשון משמש לשון דהא, שנותן טעם לדבר ותכחש שרה, לפי שיראה. והשני משמש בלשון אלא, ויאמר לא כדברך הוא אלא צחקת, שאמרו רבותינו כי משמש בארבע לשונות, אי, דלמא, אלא, דהא:

טז

וישקיפו. כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו), שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרגז לרחמים:

לשלחם. ללוותם. כסבור אורחים הם:

יז

המכסה אני. בתמיה:

אשר אני עושה בסדום. לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו. אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר: גבול הכנעני מצידן באכה סדמה ועמרה וגו' (בראשית י). קראתי אותו אברהם, אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב, שהוא אוהבי,

יח

ואברהם היו יהיה. מ"א: זכר צדיק לברכה, הואיל והזכירו, ברכו. ופשוטו: וכי ממנו אני מעלים, והרי הוא חביב לפני להיות לגוי גדול ולהתברך בו כל גויי הארץ.

יט

כי ידעתיו. לשון חבה, כמו מודע לאישה (רות ב'), הלא בעז מדעתנו (שם ג'), ואדעך בשם (שמות לג). ואמנם עקר לשון כלם אינו אלא לשון ידיעה, שהמחבב את האדם מקרבו אצלו ויודעו ומכירו, ולמה ידעתיו,

למען אשר יצוה. לפי שהוא מצוה את בניו עלי לשמר דרכי. ואם תפרשהו כתרגומו, יודע אני בו שיצוה את בניו וגו', אין למען נופל על הלשון:

יצוה. לשון הווה, כמו ככה יעשה איוב (איוב א'):

למען הביא. כך הוא מצוה לבניו, שמרו דרך ה' כדי שיביא ה' על אברהם וגו'. על בית אברהם לא נאמר אלא על אברהם, למדנו, כל המעמיד בן צדיק כאלו אינו מת:

כ

ויאמר ה'. אל אברהם שעשה כאשר אמר, שלא יכסה ממנו:

כי רבה. כל רבה שבמקרא הטעם למטה בבי"ת, לפי שהן מתרגמין גדולה, או גדלה והולכת, אבל זה טעמו למעלה ברי"ש, לפי שמתרגם גדלה כבר כמו שפרשתי ויהי השמש באה, הנה שבה יבמתך:

כא

ארדה נא. למד לדינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, הכל כמו שפרשתי בפרשת הפלגה. דבר אחר, ארדה נא לסוף מעשיהם:

הכצעקתה. של מדינה:

הבאה אלי עשו. וכן עומדים במרדם, כלה אני עושה בהם, ואם לא יעמדו במרדן אדעה מה אעשה להפרע מהן ביסורין ולא אכלה אותן. וכיוצא בו מצינו במקום אחר, ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך (שמות לג). ולפיכך יש הפסק נקדת פסיק בין עשו לכלה, כדי להפריד תבה מחברתה. ורבותינו דרשו הכצעקתה, צעקת ריבה אחת שהרגו מיתה משנה על שנתנה מזון לעני, כמפרש בחלק:

כב

ויפנו משם. ממקום שאברהם לום שם:

ואברהם עודנו עומד לפני ה'. והלא לא הלך לעמד לפניו, אלא הקב"ה בא אצלו ואמר לו, זעקת סדם ועמרה כי רבה, והיה לו לכתב "וה' עודנו עומד על אברהם", אלא תקון סופרים הוא זה (אשר הפכוהו רז"ל לכתב כן) (בראשית רבה):

כג

ויגש אברהם. מצינו הגשה למלחמה, ויגש יואב וגו' (שמואל ב י'), והגשה לפיוס ויגש אליו יהודה, והגשה לתפלה, ויגש אליהו הנביא (מלכים א י"ח), ולכל אלה נכנס אברהם לדבר קשות ולפיוס ולתפלה:

האף תספה. הגם תספה. ולתרגום של אנקלוס, שתרגמו לשון רגז, כך פרושו, האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע:

כד

אולי יש חמשים צדיקים. עשרה צדיקים לכל כרך וכרך, כי ה' מקומות יש. ואם תאמר: לא יצילו הצדיקים את הרשעים, למה תמית הצדיקים,

כה

חלילה לך. חלין הוא לך, יאמרו כך הוא אמנותו, שוטף הכל, צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה:

כדבר הזה. לא הוא ולא כיוצא בו:

חלילה לך. לעולם הבא:

השופט כל הארץ. נקוד בחטף פתח ה"א של השופט, לשון תמיה, וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת:

כו

אם אמצא בסדם וגו' לכל המקום. לכל הכרכים. ולפי שסדום היתה מטרופולין וחשובה מכלם, תלה בה הכתוב:

כז

הואלתי. רציתי כמו ויואל משה (שמות ב):

ואנכי עפר ואפר. וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים, ואפר על ידי נמרוד, לולי רחמיך אשר עמדו לי:

כח

התשחית בחמשה. והלא הן ט' לכל כרך, ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם:

כט

אולי ימצאון שם ארבעים. וימלטו ד' הכרכים וכן ל' יצילו ג' מהם או כ' יצילו ב' מהם או י' יצילו אחד מהם:

לא

הואלתי. רציתי, כמו ויואל משה (שמות ב):

לב

אולי ימצאון שם עשרה. על הפחות לא בקש, אמר דור המבול היו ח', נח ובניו ונשיהם, ולא הצילו על דורם. ועל ט' על ידי צרוף כבר בקש ולא מצא:

לג

וילך ה' וגו'. כיון שנשתתק הסנגור הלך לו הדין:

ואברהם שב למקומו. נסתלק הדין נסתלק הסנגור, והקטיגור מקטרג ולפיכך ויבאו שני המלאכים סדמה, להשחית:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף