תולדות יצחק/בראשית/יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק בראשית יח

א

וירא אליו כל המפרשים נבוכו בזאת המראה שלא דבר לו ה' כלל וארז"ל לבקר את החולה. ונ"ל שנראה אליו ה' לשיהיה דבוק עם הקב"ה שהדבקות ואהבת השי"ת הוא התכלית היקר שאיפשר במין האנושי והוא האושר האמתי והוא תכלית התורה והמצות וא"כ אין צורך לבקש תכלית למה שהוא התכלית האחרון והטוב אשר הכל יכספוהו והכוונה שלזכות המילה נדבק השם יתברך עמו ואברהם עם השי"ת:

ב

וירא והנה ג' אנשים נצבים עליו וירא וירץ טעם וירא וירא לומר שאע"פ שהיה זקן וחלוש מצד המילה ובדרך טבע לא היה לו כח ללכת עם כל זה לפי שראה ה' ומלאכיו התחזק בראייתו והיה לו כח לרוץ וזהו שאמר וירא וירץ בעבור שראה ה' רץ. והנכון בעיני שלפי שראה ג' אנשים בפתע אמר אלו נביאים או חכמים שיודעים קפיצת הדרך וזהו שאמר נצבים עליו שלא ראה אותם באים מן הדרך מעט מעט כדרך האנשים אלא בפתע ראה אותם נצבים עליו כאלו נפלו מן השמים עליו ולפי שראה זה הפתאומיות רץ לקראתם לשיתאכסנו עמו וזהו וירא פעם אחרת שראה זה השינוי:

וירץ לקראתם טעם לקראתם ולא אמר אחריהם בעבור שהיו מלאכים ואין להם אחורים שנאמר וארבעה פנים לאחד ואברהם חשב שהם נביאים ויודעים להפוך פניהם שלא יראה שהופכים פניהם:

ג

אל נא תעבור מאחר שהם ג' היה ראוי שיאמר אל נא תעברו. וא"ת לגדול שבהם אמר א"כ כל הענין היה לו לדבר בלשון יחיד והנה דיבר בלשון רבים ורחצו רגליכם והשענו וסעדו לבכם אחר תעבורו ומה שאמר לשון יחיד אל נא תעבור לפי שמי שבא לבשר את שרה ידוע הוא שלא ילך משם עד שיבשר ומי שבא לרפאות את אברהם גם כן לא ילך משם עד שירפאנו רפואה שלימה למי הוצרך לבקש ממנו שלא ילך למי שהיה הולך להפוך את סדום:

ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך לשון חול כלומר אדונים וי"א שלפי שהוא קמוץ הוא קדש והטעם שהוא קמוץ כשהוא קדש לפי שבחכמת הנקוד הקמץ מעלה וראשון לז' התנועות שהם קמץ פתח צרי סגול חולם שורק חירק שמתוך ז' אלו תבנה התורה ונקראים ז' קולות ועליהם אמר דוד ע"ה במזמור של מתן תורה שבעה קולות לפי שכל התורה מיוסדת עליהם וז"א בז' קולות נתנה תורה וזהו חצבה עמודיה ז' שהם עמודים שכל הבית נכון עליהם וההפרש שבין קמץ לפתח אינו אלא בצורת הנקודה והנקודה רמז לנקודת המציאות ולכן הנקודה משמשת לז' פנים על האות חולם באמצע האות שורק מתחת האות חירק. בפתח ישוב קמץ. בחירק ישוב צרי. בצרי ישוב קבוץ שפתים הרי ז'. ועוד באותיות עצמן אם תתן הנקודה בהא ישוב חית ואם בוו' ישוב ז' ואם בכף ישוב בית ואם בנון ישוב גימל ואם בריש ישוב דלית ולכן המוסיף נקודה או גורעה כאלו מחריב את העולם וקוצץ בנטיעות התורה ושרשיה ואע"פ שנראה שהקמץ והפתח הכל דבר אחד ותנועה אחת אינו כן אלא יש הפרש ביניהם במבטא שהרי תנועת הקמץ גבוהה ותנועת הפתח לא בענין שהקמץ בתיבה יורה על מעלה גדולה ועל דבר שהוא עומד בפני עצמו אינו נסמך לאחר כענין ארון שהוא קמוץ ומצינו ארון הברית שהוא בפתח וכן הנה אנכי שולח מלאך וישלח מלאך שהוא בקמץ ומלאך הברית הוא בפתח כי הפתח נסמך לעולם למה שאחריו ולא כן הקמץ כי הוא עומד בפני עצמו ומטעם זה כל אתנח וסוף פסוק הוא בקמץ כי שם עומד לא יסמוך ולזה בנקוד זה השם לא תמצא פתח אלא קמץ שהיא מעלה עליונה גדולה ושהוא בלתי נסמך לאחר כדבר הנברא ולזה נכתב באלף דלית כשהוא קדש בקמץ וכשהוא חול בפתח ומה שכתוב בלוט אל נא אדני בקמץ והוא חול לפי שהוא סוף פסוק וזה הוא ההפרש שיש בתורתנו בין קמץ לפתח כהפרש שיש בין קדש לחול ובין אור לחשך ועוד מצינו שהמחליף פתח בקמץ לא ימלט או יהרוס הכוונה או יבוא לידי כפיר' כי אות הא של האף תספ' אלו קמצתו היית מהפך כוונת אברהם והורס מחשבתו ואות הא' של הלאל יעות משפט אלו קמצתו יהיה כפירה מלבד מה שאמרו חכמי הדקדוק כי הקמץ הוא נאמר על ענין אמיתי ולא כן הפתח ומזה אמר הכתוב ואעמוד עליו ואמותתהו ואו של ואעמוד בקמץ אבל ואו ואמותתהו בפתח שמה שאמר ואעמוד עליו אמת היה ולא כן ואמותתהו כי שאול הרג את עצמו וכל זה מחכמת תורת ה' ולשוננו הקדושה ומטעם זה נמשלו האותיות לגוף והנקודה לנשמה שהנקודות מניעות האותיות כמו שהנשמה מניעה את הגוף כמו שדרשו בספר הבהיר דמיין נקודתא באתוותא דאורייתא דמשה כנשמתא דחיי בגופא דאינש:

ה

כי על כן עברתם טעם על כן כי כשהולכים חברת אנשים מעיר לעיר ויש עיר בנתים שולחים נער לשיקנה להם בר ולחם ומזון ויוציא להם לדרך אבל אם דעתם לאכול בעיר נכנס כל החברה בעיר ולזה אמר מאחר שנכנסתם כולכם בעיר דעתכם לאכול בעיר וא"כ אכלו עמי כי על כן עברתם בעיר לאכול ובאתם תוך העיר שאני בה. או ירצה לומר ידעתי כי לא באתם אלא לכבדני ומאחר שידעתם שאיני עוזב לשום עובר ושב הבא אצלי בלא אכילה א"כ על זה באתם שידעתם שלא אעזוב אתכם בלא אכילה. ויש בזה הענין ספיקות:
הספק הא' למה אמר וירא אליו היה ראוי שיאמר וירא ה' אל אברם כמו שאמר ויאמר ה' אל אברם:
הספק הב' ביתור הפסוק ונחלק לד' ספקות הא' למה נראה לו באלונים יותר היה ראוי שיראה אליו באילן חשוב כאילן האתרוג וכיוצא בו. ולמה באילן ולא באש שנאמר ודבריו שמעת מתוך האש ועוד מה צורך שיאמר הכתוב שנראה באילנות ואפילו יהיו אתרוגים. הב' מה צורך לומר שישב פתח האהל ומה לנו שישב פתח האהל או תוך האוהל. הג' מה צורך כחם היום מה תועלת שנדע אם הוא כחם היום או בקור היום:
הספק הג' לא ימנע או הם מלאכים או אנשים אם מלאכים איך רחצו רגליהם ואיך אכלו ואם הם אנשים איך אמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה. וי"מ שהם נביאים ואינו נכון שהיו אז נביאים שלוחים לבני אדם ולא נודע מי הם ומי אביהם לא היום ולא לעולם אלא הם מלאכים כאז"ל. וא"ת איך אכלו. כתב הרמב"ן במקום שיזכיר המלאכים בשם אנשים בכאן ובלוט וכן ויאבק איש עמו וימצאהו איש הוא כבוד נברא נקרא אצל היודעים המלבוש יושג לעיני בשר בזכי הנפשות כחסידים ובני הנביאים ולא אוכל לפרש עד כאן. ויש להקשות לא ימנע או הכיר אברהם שהם מלאכים או לא הכירם אם הכירם איך האכילם וא"ת לא הכיר שהם מלאכים איך יתכן שאפי' הגר שפחת שרה הכירם המלאכים לפי שישבה בבית אברהם כמו שפירשתי למעלה בפסוק הגם הלום ראיתי אחרי רואי:
הספק הד' למה אמרו כן תעשה כאשר דברת שאין דרך להשיב כן למזמינים אלא לומר חן חן לך שכבר אכלנו וכיוצא בזה. התשובה לכל אלו הספקות שזכות המילה גדול שיספיק להקבלת פני שכינה ושהקב"ה יכבדנו ויבקר אותו ולזה אמר אליו כלומר לזה האדם הגדול שנימול הוא ועבדיו כמו שסיים הפרשה שלמעלה וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמולו אתו ואמר בסמוך לו וירא אליו ה' שאם היה אומר וירא ה' אל אברם היה במשמע שהיה התחלת ענין ושאין לו קישור עם הענין של מעלה ולזה אמר באלוני ממרא שבזכות המילה אפילו שאינו אילן חשוב אלא אלונים ואין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה ובאלונים אין שמחה שאילן האתרוג וכיוצא בו משמח הלב ובזכות המילה אפילו באלונים נראה אליו ה' ועוד שהיה יושב פתח האהל שדרך שם עוברים ושבים וא"א שיכוין לנבואה שאם היה אברהם בתוך האהל היה איפשר לכוין ועכ"ז בזכות המילה נראה אליו ה' ועוד שבבוקר השכל פנוי מעסקי העולם ומאכילה וממחשבות והיא שעה מוכנת לנבואה ועכ"ז בזכות המילה נראה אליו ה' ולזה לא אמר כחם השמש כמו שאמר במן וחם השמש ונמס שחום השמש הוא עד שעת ד' שבמקום השמש יש חום ובמקום הצל לא יש חום אבל חום היום הוא שגם במקום הצל יש חום והוא חצי היום כארז"ל ואותה שעה אינה ראויה לנבואה כ"כ ועכ"ז נראה אליו ה' והטעם שלא הכיר אברהם שהם מלאכים לפי שרצה הקב"ה לעשות לו כבוד מה שלא עשה לאדם בעולם ואפי' למרע"ה לזכות המילה שהוא הראשון שעשאה משנברא העולם עד היום ההוא והוא שיהיו המלאכים באוכלי שלחנו ולזה עשה הקב"ה שלא יכירם שאם יכיר שהיו מלאכים לא היה מזמינם לאכול והקב"ה עשה שיתגשמו ויהיו נראים אנשים בחוש הראות ולזה אמרו כן תעשה כאשר דברת שלא די זה הכבוד אבל המלאכים הזמינו עצמם לאכול בשלחן אברהם למילת יצחק ואמרו כן נאכל ג"כ למילת יצחק וזה דרך ארץ ומנהג לומר כן לאוכלים בברית מילה לומר כן תעשה לחופתו וזה מורה לשון כן תעשה ולא אמרו כן עשה:

יז

וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. סמך זה למה שאמר ואברהם הולך עמם לשלחם לרמוז שזכות הלויה גדולה שבזכותה גילה לו הקב"ה מה שהיה רוצה לעשות בסדום. יש להקשות מה טעם הוא לפי שיהיה לגוי גדול שלא יכסה ממנו מה שיעשה עד שחכמינו ז"ל אמרו הואיל והזכירו סיפר בשבחו. והתשובה נראה לי שנתן סבות רבות לשראוי שיגלה לו מה שיעשה בסדום ראשונה שיהיה לגוי גדול ועצום שנאמר בו אב המון גוים נתתיך ואיך אהרוג לבנים ולא אודיע לאב שבדין אני עושה. סבה ב' ונברכו בו כל גויי הארץ ואיך אהרוג לאנשי סדום שהם א' מגויי הארצות שאם אהרוג אותם אם כן לא נברכו בעבורו. סבה ג' לפי שהוא אוהבי ודרך האוהבים לגלות סודותיהם וז"ש כי ידעתיו שהוא מלשון מודע לאישה ואדעך. סבה ד' למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ואם יחשבו שאיני עושה משפט אם כן אברהם סותר דבריו שהוא יצוה לבניו שישמרו דרך ה' ומה יאמר להם שהוא דרך ה' יאמר להם שהוא לעשות משפט ובניו יראו בהפך שבניו יחשבו שאנשי סדום צדיקים וכשאמיתם איני עושה משפט אם כן איך יצוה דברים הפכיים זה לזה ושיצוה לבניו שיעשו משפט כמו שהקב"ה עושה והקב"ה ח"ו אינו עושה. סבה ה' שאברהם מוכיח גדול להביא בניו וביתו לעבוד את ה' וצריך שיהיה לו דברי תוכחה להוכיחם וליראם ולהפחידם והוא שיאמר להם שישמרו דרך ה' שאם לא תשמרו יעשה בכם משפט כמו שעשה בסדום כחז"ל אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מן הראשון ולזאת הסבה ראוי לגלותו לאברהם לפי שיוכיחם תוכחה גדולה ממה שעשה בסדום. סבה ו' לפי שסדום היא מארץ ישראל ואיך אשרוף קצת מארץ ישראל ולא אודיע לאברהם אחר שאמרתי לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת ואמר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת וזה שאמר למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו שהוא נתינ' הארץ לזרעו ובזה הפי' יהיה הפסוק כולו שלם ואין בו יתור וחסרון:

כג

ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה וגו' יש באלו הפסוקים ד' ספקות. א' איך נכנס בחלוקה אחת ויצא באחרת שבראשונה אמר האף תספה צדיק עם רשע יראה מזה שאם לא יספה צדיק עם רשע אלא שימותו הרשעים וינצלו הצדיקים אינו קשה בעיניו ואח"כ אמר בהפך שאמר אולי יש נ' צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען נ' הצדיקים אשר בקרבה ויראה מזה שרע בעיניו אם לא ינצלו הרשעים עם הצדיקים. ב' אחר שאמר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה מה צורך לומר חלילה לך. ג' מה צורך לחזור ולומר והיה כצדיק כרשע שהכוונה בו שאיך ימות לצדיק עם הרשע שזה עצמו מה שאמר חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע. ד' למה חזר פעם אחרת לכפול ולומר חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. התשובה לראשונה י"א שהכוונה לא ימנע או אתה רוצה לנהוג עמהם במדת הדין או במדת רחמים אם במדת הדין האף תספה צדיק עם רשע אם במדת רחמים אולי יש נ' צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען נ' הצדיקים אשר בקרבה. ונראה לי להתיר כל אלו הספקות שאמר אברהם אולי השם יתברך יאמר שיהיה בכאן שלשה חלוקות ואני רוצה לומר לו שלא יש אלא שתים והוא שלא ימנע מאחד משלשה חלוקות או ינצלו הרשעים עם הצדיקים או ימותו הצדיקים עם הרשעים או ימותו הרשעים וינצלו הצדיקים ואולי יאמר הקב"ה נעשה זאת החלוקה האחרונה שבזאת החלוקה אין בה עול לזה אמר אברהם אי איפשר שלא יש אלא שתי חלוקות או ינצלו הרשעים עם הצדיקים או ימותו הצדיקים עם הרשעים ואחר שלא יש אלא שתי חלוקות הללו האחד מהם שהוא שימותו הצדיקים עם הרשעים הוא עול אם כן בהכרח ינצלו הרשעים עם הצדיקים. והטעם שלא יש חלוקה שלישית שהרי איפשר שאיש אחד צדיק ועשרה בניו רשעים וזה עונש גדול לאב ועוד שבזה לא יהיה יורש לאב וירשו זרים נכסיו ויגע לריק וילד לבהלה וכל זה עול בערך האב ואם כן בהכרח הוא שינצלו הרשעים עם הצדיקים ולכן נכנס באחד ויצא באחרת וזהו שאמר האף תספה צדיק עם רשע זאת נמנעת שיהיה עול ואחר שזאת החלוקה אינה אפשרית בהכרח צריך ליכנס באחרת שהיא שינצלו הרשעים עם הצדיקים וזהו שאמר אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה ולכן אחר שעשה זאת החלוקה חזר פעם אחרת מיד לחלוקה הראשונה שאמר חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע ונראה מיותר אלא לומר לא יש חלוקה שלישית שאם תרצה לעשות חלוקה שלישית לא תוכל ובהכרח תחזור לחלוקה הראשונה ולזה כפל ואמר חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע ואם תאמר שיש חלוקה אחרת אי איפשר אלא והיה כצדיק כרשע פירוש או יהיה הצדיק כרשע שימות עמו או יהיה רשע כצדיק להנצל עמו וזהו דרך שתי כפי"ן בשני מלות הסמוכות זו לזו כמו כמוני כמוך שר"ל אני כמוך ואתה כמוני וכן כעמי כעמך ואם לא כן אלא שיהיה הכוונה בו והיה כצדיק כרשע שיהיה הצדיק נספה עם רשע הוא מיותר שכבר אמר האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע מה צורך לחזור ולומר והיה כצדיק כרשע אלא ודאי נראה שהכוונה בו מה שפירשתי. ובזה הותרו כל הספקות. ויש בענין סדום ספק הנה יש בעולם מדינות רעות כסדום ובא עליהם דבר וחרב אבל אש וגפרית מן השמים לא מצינו. התשובה שזה למעלת ארץ ישראל שאינה סובלת אנשי תועבות ועוד להתרות את ישראל כאשר התרה גפרית ומלח שריפה כל ארצה כמהפכ' סדום ועמורה וגו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.