ריב"א על התורה/בראשית/יח

ריב"א על התורה בראשית יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וירא אליו ה' באלוני ממרא. פרש"י שהוא נתן לו עצה על המילה וכו' כדאית' בב"ר. בשעה שאמר לו הקב"ה לימול הלך ונמלך בג' אוהביו אמר לו ענר כבר אתה בן מאה שנה ואתה מצער עצמך אמר לו אשכול מה אתה מסרס עצמך בין שונאיך אמר לו ממרא ולא עמד לך אלהיך בכבשן האש וברעבון ובמלכי' והדבר הזה שאמר לך לימול אין אתה שומע עכ"ל. הקש' חזקו' היאך נטל אברהם עצה לקיים מצות המקום. ותירץ שלא עשה כן אלא כדי לשקול דעתם של ענר אשכול וממרא אם הם ישרים ונאמנים לפי שהיו בעלי ברית אברם שנא' והם בעלי ברית אברם ולא מצא בהם ישר אלא ממרא. וי"מ שנטל עצה אם יהיה נמול לעין כל והיינו דכתי' בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו. וי"א שנטל עצה מאי זה מקום ימול עצמו והשיב לו מה אמר לך הקב"ה המול לכם כל זכר המול עצמך ממקום שנכר בין זכרות לנקבות וזו היא העצה שנתן לו. אך אי אפשר לומר כן דאית' בתנחומ' ואתנה את בריתי ביני וביניך אמר רבי חנינא לא היה יודע אברהם מהיכן ימול אמר לו הקב"ה מהיכן תימול וארבה אותך במאד מאד ממקום שאתה פרה ורבה. בר קפרא אומ' ק"ו דרש אברהם ומה האילנות מהיכן חייבים בערלה מן מקום שעושין פירות אף אני ממקום שעושה פרי עכ"ל. משמע בין למר בין למר לא נתן ממרא עצה מהיכן לימול וי"מ בשם מדרש דודאי היה יודע מאי זה אבר ימול אך לא ידע אם יחתוך העור שעל ראש הגיד או עור שעל צדו ואמ' לו ממרא שיחתוך עור שעל ראשו עד שישאר הגיד כאלון ולכך נגלה אליו השם בחלקו הקרוי אלוני על שם אלון:

ב

והנה שלשה אנשים. פרש"י אחד לבשר את שרה. וק' שהרי כתיב בפ' לך לך אבל שרה אשתך יולדת לך בן. ומסתברא אברהם הגיד לשרה הבשורה. ותירץ הר"ר אליקים שלא רצה להגיד לשרה הבשורה פן תצחק שרה בעצמה. ולכך שלח הקב"ה מלאך כדי לבשרה ועם כל זאת צחקה. והטעם מבואר בסוף פר' לך לך. עוד פרש"י שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות. וק' שהרי הוא פי' לאלתר ורפאל שרפא אברהם הלך משם להציל לוט. וי"ל דרפואה והצלה אחת היא ואין זה אלא שליחות אחת:

ג

אל נא תעבור מעל עבדך. פרש"י לגדול שבהם אמר וקראם כלם אדונים. פי' חזקו' ומהיכן הכיר הגדול ראה אותם מהלכים בדרך הרב באמצע גדול בימינו וקטן בשמאלו. וכך שנו רבותינו וכן מצינו בג' מלאכים שבאו לאברהם מיכאל באמצע גבריאל מימינו ורפאל משמאלו ועוד פרש"י אע"פ שכתוב אחר וירץ לקראתם האמירה קודם לכן היתה. והקש' חזקו' הא אמרי' בפסחים דבחד ענינא מאן דמוקדם מוקדם ומאן דמאוחר מאוחר. ותירץ שמה שפי' הכא לא דיינינן ליה כדין מוקדם ומאוחר אלא כמקרא מסורס. ועוד י"ל לפי מה שפי' ר"ת מאורליינש ניחא שפי' בפר' יתרו דהיכא דאיכא טעמא דיינינן ליה כתרי עניני והכא איכא טעמא דבעל כרחין כיון שאנו מפרשין שמה שכתוב ויאמר אדני הוא קדש א"כ צריך לומר מה שכתוב אל נא תעבור מעל עבדך שאמר אברהם להקב"ה שלא יעבור מעליו וימתין עד שירוץ ויכניס האורחים וא"כ צ"ל שהאמירה קודם לכן היתה:

ה

כן תעשה כאשר דברת. כתוב בב"ר אין עמנו אכילה ושתייה אבל יש עמך אכילה ושתייה כן תעשה וגו'. ולכך לא כתב נעשה. והרי"ף פי' שהוא דרך מוסר מפני שאמר ואקחה פת לחם והם ענו לו דרך מוסר בפת לחם די עכ"ל:

ט

איה שרה אשתך. וא"ת אין שואלין בשלום אשה כלל. ואפי' בפני בעלה כדאיתא במסכת קדושין. וי"מ דמלאכים שאני. ובסמ"ג תירץ דהא דאין שואלין בשלום אשה כלל היינו לעשו' בעלה שליח ליתן לה שלום. אבל לישאל לבעלה בשלומה מותר:

י

כעת חיה. פרש"י כעת הזאת וכו'. מדלא קרינן כעת חיה כלו' מדלא קרינן כעת חיה בשבא תחת הכף דאית' נקודת הכף בשבא יהיה משמע נמי כעת חיה שרה כיון שאינו מבורר. כ"פ חזקו'. עוד פרש"י כאן פסח היה דאמרי' פ"ק דר"ה בפסח נולד יצחק מנלן דכת' למועד וגו'. דקאי אימת אילימא דקאי בפסח וקאמ' בעצרת בחמשין יומין מי קא ילדה אלא בעצרת וקאמ' בתשרי בד' ירחין מי קא ילדה אלא בחג וקאמ' בפסח אכתי בשיתא ירחין מי קא ילדה. ומתרץ דאותה שנה מעוברת היתה. דמשמע שכל ענין הפרשה היה בתשרי. ותירץ רבי' שמשון בר אברהם דודאי המלאכים באו בפסח כדפרש"י כאן וכדאמ' בסדר עולם ומה שאמ' לו הקב"ה למועד היה בתשרי ומאותו למועד דריש התם דהוה קאי בסכות וקא' בפסח. וא"ת מאי קא פריך התם כי מדלית ימי טומאה בצרי להו הא לא משכחינן שפרסה נדה בסכות אלא בפסח שעבר שבאו המלאכים שהרי לכך לא הביאה עוגות. וי"ל שמה שפרסה נדה בפסח כשבאו המלאכים לא היו לה אלא אקראי בעלמא אבל בתשרי חזר לה וסת גמור ונתעברה מדכתיב ותצחק שרה בקרבה וגו':

יא

ואברהם ושרה זקנים וגו' חדל להיות וגו'. פרש"י ז"ל פסק ממנה דרך נדות הנשים העדינות. וק' לחזקו' שהרי רש"י עצמו פי' לעיל ולחם לא הביא שפרסה שרה נדה וי"ל דגרסי' בפרש"י נדות בחולם הדלת והפי' ר"ל דרך נשים נדות כשהם זקנות פוסקות מלראות דם וזאת ראתה אף לעת זקנתה. וה"ר אליקים תירץ דגרסי' בפרש"י בשורק בו"ו כמשמעו. ומה שפרש"י לעיל שפרסה נדה וחזרה לנדותה אותו היום בלבד כפירוש רש"י לעיל ולחם לא הביא שפירסה שרה נדה שחזר לה אורח כנשים אותו היום ונטמאת העסה עכ"ל ואין מוקדם ומאוחר בתורה:

יב

אחרי בלותי. פי' אי אפשר אחר שזקנתי שיחזור לי עדין ווסת לדם נדות מכלל שאין אשה יכולה להתעבר אלא א"כ תחזור לה ווסתה. וראיה לדבר שמה שפרסה נדה בפסח לא היה אלא אקראי בעלמא שהרי אחר שאכלו המלאכים כתוב חדל להיות לשרה אורח כנשים. הלכך פריך שפיר כי מדלית ימי טומאה בצרי להו ומשני דיולדת לז' יולדת למקוטעים. ורבי יצחק בר שמואל תירץ דר"ש פי' אליבא דר' אליעזר דאמ' בתשרי נברא דעולם. ולדידיה צ"ל שבניסן נאמרה הבשורה דאי בתשרי נאמרה מאי קאמ' קרא למועד בשנה האחרת הרי נולד יצחק בפסח והשני התחילה בתשרי שעבר. וא"כ באותה שנה נולד אבל סוגיא דפר' קמא דר"ה דקאמר נאמרה הבשורה אתיא כר' יהושע דאמ' בניסן נברא העולם ולהכי קרי שפיר שנה האחרת. וא"ת כיון דמסיק התם דיולדת לז' יולדת למקוטעים. א"כ אמאי צריך לומ' התם דאות' שנה מעוברת היתה הא אמרי' בפרקי דר' אליעזר דביום כפור נמול אברהם וא"כ הא דקאמ' התם דקאי בחג לאו דוקא בחג אלא ב' ימים קודם החג שהרי בשלישי למילתו באו המלאכים כדאי' בהשוכר. הלכך כי מדלית ימי טומא' וטבילה בלילה' בסכות אפשר דילדה בליל ז' דפסח דהיינו לאחר ו' חדשים מעבורה וי"ל דאין לומ' כן דהא קאמ' התם בט"ו בניסן נולד יצחק והילכך צריכא למימר דאותה שנה מעוברת היתה והא דקאמר התם בר"ה נפקדה כבר פרש"י שם שנגזרה הריון שלה אבל מ"מ לא נתעברה עד ליל חמישי דסוכות כדפרי'. ותימ' לפי' רבי' שמשון שלפירושו צ"ל שניסן באו המלאכים ואמרי' בהשוכר הפועלים שבאו ביום ג' למילתו. וא"כ קשי' הך דפרקי ר' אליעזר דקאמר ביום הכפורים נמול אברהם:

יג

ואני זקנתי. פרש"י שנה הכתוב מפני השלום שהרי היא אמרה ואדני זקן. והקש' חזקוני מה שנה הכתו' הרי היא אמרה אחרי בלותי וגו'. ותירץ דכך אמרה שרה אפשר להיות לי תקנת לידה שאחרי בלותי היתה עדנה ובחרות כי פרסתי נדה אבל כל זה אינו שוה לי שהרי אדוני זקן ואיך אתעבר עוד וא"כ תלתה הזקנה לאברהם והיינו מה ששנה הכתוב. אך אין זה כפרש"י שפי' בענין אחר אחרי בלותי היתה לי עדנה ומ"ע לא קשיא שהרי לא הזכירה לשון זקנה על אברהם וא"כ זהו מה ששנה הכתו' ושוב מצאתי כן בתוספות טו"ך בסוף הבא על יבמתו: למה זה צחקה שרה. תימ' שהרי אברהם נמי צחק ולמה לא הקפיד עליו הכתו'. כבר כתוב הצורך בסוף פ' לך לך:

טו

כי צחקת. פרש"י ז"ל כי משמש בארבע לשונות ואלו הן אי. דילמא. אלא. דהא. ולשון התלמוד הוא במסכ' גטין ושם פי' במקום ד' לשונות הללו נכתב כי בתורה במקום אם. במקום כן. במקום אלא. במקום אשר. כי תפגע. כי ימצא. כי יקרא. כי תראה. כולהו משמע לכשיארע כלומ' אם יהיה כך וכך. במקום אלא לסתור דבר האמור למעלה כלו' אינו כן אלא כן כמו ויאמר לא כי צחקת. ר"ל אינו כן כדבריך אלא צחקת. וכן לא תקפוץ ידך אלא פתוח תפתח את ידך לו. וכמו לא כי ברחוב נלין. וכן הרבה. וכמו לא נסור אל ביתך. במקום פן. כי תאמר בלבבך וגו'. לא תירא מהם. הא אם תאמר תירא מהם אין זה יכול להתפר' בל' אם ואלא אבל נדרש בלשון פן לומ' לא תאמ' כן ובתמיה הוא נדרש כלומ' וכי תאמר בלבכך רבים הגוים האלה ותירא מהם לא תירא מהם וכן כי תאמרו מה נרדף לו לעולם לא תשובו אל לבבכם לומ' מה נרדף לו וכן כל כי הסמוכי' לאף אף כי אנכי אעננו כלן נדרשין בלשון תימ' הלכך סוף פי' מלמדך פן תאמר כן. ועוד משמע בלשון דהא דהיינו אשר אי מפני כלומר ליתן טעם ולישב דבר האמור למעלה ממנו כמו לא צחקתי כי יראה כמו אשר יראה כלומ' מפני אשר יראה. וכן מדוע אתה יושב לבדך כי יבא אלי העם. מפני שיבא אלי העם כלומר מפני שהעם בא אלי. וכן כי זה משה האיש. כי אמרתי פן תגזול את בנותי. כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה כלם נדרשים במקום אשר כלומ' מפר. וכן כי גוע אהרן לפי הדרשה שדרשו חכמים שמפני גויעתו נסתלק הענן וכולהו כדמתרגמינן בלשון ארי שלשון ארי בארמי משתמ' כל לשונות כי בערבי כלומר כל מלות כי הנמצאות בלשון הקדש. ואם באת לשנותו אתה צריך לשנותם כלם איש איש לפי ענינו. וכן כל כי הנפתרים בלשון אשר כגון והיה כי יביאך שאין אתה יכול לפתרו בלשון אם שהרי ודאי יביאך. וכן כי תבאו אל הארץ. כי בא סוס. כי תרבו ופריתם. כלם בלשון דהא נפתרים במדרש ספרא ספרי עשה מצוה שבשבילה תכנס לארץ בשכר שתרשו ותכבשו. כלומ' מפני שיביאך ותבאו אל הארץ אתם זקוקים במצות הללו. וכן כי בא סוס פרעה. מפני שבא סוס פרעה לפי' ותקח מרים וגו'. וכל כי כגון אלו שאין אתה יכול לפותרו בלשון מפני ונפתרים בלשון כאשר כגון כי יאמרו אליכם בניכם כי יהיה להם דבר כלם בלשון אם הוא עכ"ל רש"י. עוד יש להאריך בשמוש לשונות של כי כדמפורש בסוף פרשת ויהי מקץ:

יט

כי ידעתיו פרש"י לשון חבה וכו' ואם תפרשהו כתרגומו אין מלת למען נופל על הלשון עכ"ל ותרגומו ארי בלי קדמי בדיל דלא וכו' ולפי דעתו ידעתיו לשון ידיעה הוא כלומר יודע אני בו שיטה בניו לשמור דרכי וא"כ לא היה לו לכתוב למען:

כז

ואנכי עפר ואפר. פי' חזקו' עפר פי' מלכים ואפר פי' נמרוד ולא רצה לפרש על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון לפי שאפר תרגו' קטם והוא דשן וא"כ ראוי לפרש אפר על מעשה נמרוד ממש אף כי היה תחלה. וישקיפו על פני סדו' פרש"י כל השקפה שבמקר' לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך וקשיא לחזקו' שהרי כתוב מי זאת הנשקפה כמו שחר. עד ישקיף וירא וכלם לטובה. ותירץ הר"ר אליקים דהכי ר"ל רש"י כל מקום שנאמר במקרא לשון השקיפה באותו משקיף היינו לרעה כגון וישקיפו על פני סדום וישקף אבימלך. חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שהיא לטובה. אע"ג דקאי להקב"ה שהו' משקיף והא דכתיב מי זאת הנשקפה וצדק משמים נשקף שהם היינו משום שהושקפה על הנשקף והא דכתיב עד ישקיף וירא גם השקיף ממעון קדשו שהם לטובה אע"ג דהשקפה כל המשקיף יש לפרש' לרעה וכך פתרונ' עד ישקיף הקב"ה וירא לאבד האומות ולנקום נקמת יש' המעונים תחת ידם וכן כי השקיף ממעון קדשו:< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.