אבן עזרא/שמות/טו
א
אז ישיר משה. משפט לשון הקדש לומר לשון עתיד תחת עבר עם מלת אז. אז יבנה שלמה (מלכים א יא ז). אז ידבר יהושע (יהושע י יב). אז יבדיל משה (דברים ד מא). וככה בלשון ישמעאל. משה לבדו חבר השירה ולמדוה ישראל ושורר כל אחד ואומר אשירה לה'. וכמוהו ויצו משה וזקני ישראל (שם כז א). כי המצוה משה לבדו אמרה וזקני ישראל אמרוה לכל:
ויאמרו לאמר. כל אחד ואחד ככה. או בכל דור ודור:
כי גאה גאה. הראה גאותו. כי הסוס שיש לו גאוה וגבורה. והרוכב שהוא גבור. שניהם השליכם בים כמשליך חץ. כי רמה בים כמו נושקי רומי קשת (תהילים עח ט):
ב
עזי. אמר רבינו שלמה ז"ל. כי יש הפרש בין עזי בקמץ חטף ובין עזי בקבוץ. על כן אמר כי יו"ד עזי וזמרת י' נוסף. ולא הראה לנו אחר כמוהו. ואמר כי וזמרת יה סמוך כאילו כתוב עז וזמרת יה היה לי לישועה. כי חשב כי כמוהו הוא[1] ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כב ד). ומי שיבין בלשון ישמעאל ידע ההפרש שיש ביניהם. כי לאמר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה איננו משפט לשון הקדש ולא לשון ישמעאל ואין הפרש בין עזי בקמץ חטף ובין היותו בקבוץ. כי אמר הטריפני לחם חֻקִּי (משלי ל ח). נאמר ממנו כי חָקְךָ וחק בניך (ויקרא י יג). והנה בשירה הזאת נהלת בעזך בקמץ חטף. וכמוהו ה' בְּעָזְּךָ ישמח מלך (תהילים כא ב). והנה היו"ד סימן המדבר. א"ר משה הכהן בעבור רי"ש וזמרת קמוץ. כי הוא וזמרתי יה. ואם אתן שנת לעיני (שם קלב ד) קמוץ[2]. כמו שנתי. והנה נַחֲלָת שפרה עלי (שם טז ו) קמוץ. כמו נחלתי. ה' מְנָת חלקי וכוסי (שם טז ה) קמוץ. כמו מנתי. והנה מה יעשה במלת וּמְנָת המלך (דברי הימים ב לא ג) שהוא קמוץ והוא סמוך. וככה יָם המלח (במדבר לד ג). יָם כנרת (שם לד יא). ומי השיב לומר אלה זרות הן. נאמר לו שים עמהם עזי וזמרת יה. ולפי דעתי שמלת עזי מושכת עצמה ואחרת עמה כמשפט לשון הקדש כאילו כתוב עזי וזמרת עזי יה. והטעם בעבור שהזכיר למעלה סוס ורוכבו רמה בים הודה כי לא היה זה בגאותו ועזו רק עזי ותפארת. עזי הוא השם לבדו שהוא יה. וזהו אחד משלשה שמות העצם אשר פירשתי. ושלשתם מגזרה אחת. ובעבור כי מלת אהיה ידועה בלשון. הוצרך להחליף היו"ד בוי"ו בשם הנכבד. ומלת יה ידועה ובעבור אות הגרון נפתח היו"ד והיו"ד הנעלם הסירוהו. כי יש לו סוד אחר מדרך המספר. ומצאנו השם מחובר עם השם הנכבד. והוא כמו כי עזי וזמרת יה ה' (ישעיה יב ב). וכבר פירשתי כי השם פעם הוא שם העצם ופעם הוא שם תואר:
זה אלי. תקיפי:
ואנוהו. אושיבהו בנוה. וזה ישרת בעבור אחר זה אלהי אבי. והטעם אלהי אברהם יצחק ויעקב:
וארוממנהו. שאספר גבורתו:
ג
ה' איש מלחמה. שהוא מעמיד אוהביו הדבקים בו. והוא איש מלחמה לאויביהם. ופי' איש כעצם הדבר. והנה בכוכבים איש לא נעדר (שם מ כו). ובחיות איש אל עבר פניו ילכו (יחזקאל א ט). ובמלאכים והאיש גבריאל (דניאל ט כא). והנה איש מלחמה כמו בעל מלחמה. כמו איש אמונים (משלי כ ו). איש שבו אמונים:
ה' שמו. עתה יודע שמו. כמו הקורא למי הים ה' שמו (עמוס ה ח). לבדו העושה ככה:
ד
מרכבות פרעה. שהיו כבדות ועמהם חילו. כאילו ירה אותם כמו חץ שהוא קל. ובעבור שהזכיר חילו הזכיר שלישיו שהיו על כלו. ואמר יפת כי ים סוף. כמו קנה וסוף קמלו (ישעיה יט ו). ותשם בסוף (לעיל ב ג). כי ים סוף קנה וסוף סביביו. ולא סביבות שאר הימים. ור' ישועה אמר שם עיר. כמו ים כנרת:
ה
תהומות. תהומות הארץ. כמו תבלעמו ארץ. ושורק יכסיומו תחת חולם. כמו (רות ב ח) לא תַעֲבוּרִי מזה:
במצולת. המים העמוקים. וכן (יונה ב ד) ותשליכני מצולה בעמקי הגלים:
ו
נאדרי. היו"ד נוסף[3] כיו"ד אכזרי. ואמר פעמים ימינך ה'. כטעם כי הנה אויביך ה' (תהילים צב י). נשאו נהרות (שם צג ג). והטעם כי פעם אחרי פעם. פעמים אין להם מספר תעשה ככה שתרעץ ימינך האויב: והנה נאדרי בכח. הוא השם הנכבד. וי"א שהוא שב אל הימין:
ז
וברוב גאונך. שהוא למעלה על כל גאה. תוכל להרוס כל הקמים. ואין לך צורך לכלי ברזל להרסם רק חרונך לבדו תשלח ויאכלמו כקש לפני אש. כי החרון חום דומה לאש:
ח
וברוח אפיך. כמו (איוב ד ט) מרוח אפו יכלו. תגער במים ויקרשו:
נערמו מים. כמו (שיר השירים ז ג) ערמת חטים:
כמו נד נוזלים. והמים שמנהגם להיותם נוזלים ויורדים. שבו כמו נד. כמו (יהושע ג טז) קמו נד אחד. כמו חומה:
קפאו תהומות. נקרשו. כמו (זכריה יד ו) וקפאון:
בלב ים. באמצע הגוף כנגד רוחב הגוף:
ט
אמר אויב. הוא פרעה. ומלת תמלאמו. קשה[4]. ורבי מרינוס אומר תהיה מלאה נפשי מהם לקחת כל ממונם. כדרך (ירמיה י כ) בני יצאוני. והטעם דבק עם אחלק שלל. ואחרים אומרים מגזרת (אסתר ז ה) אשר מלאו לבו. ואחר כן אורישם:
תורישמו ידי. תשמידם. וכן (במדבר לג נה) ואם לא תורישו:
י
נשפת ברוחך. מגזרת נשף. כי בנשף הבאת רוח שהטביע אותם:
צללו. מגזרת מצולות[5]. כמו (חבקוק ג טז) לקול צללו שפתי. ובמים אדירים דבק עם צללו. כאלו אמר צללו במים אדירים כעופרת. ועופרת מגזרת עפר. כי הששה מיני מתכות אם יושמו תחת הארץ יחסר כל אחד מהם דבר ידוע בשנים ידועות. ולעולם העופרת תוסיף:
יא
באלים ה'. הם מלאכי מעלה הקדושים. ובני אלים הם הכוכבים. ועוד אפרש זה בפרשת כי תשא:
נאדר בקדש. הוא כסא הכבוד: וטעם נורא תהלות כי כל המהללים יראים הם להלל שמו כי מי ישמיע כל תהלתו והם חייבים להלל שמו. כי הוא לבדו עושה פלא:
יב
נטית ימינך. מהו הפלא כי שמך עליון בעליונים ומשם נטית ימינך ובלעה הארץ שהיא למטה מכל השפלים את האויב. והנה בדרך משל כי ברגע אחד הגיעה ימינך שהיא למעלה משמי השמים אל תחת הים. וטעם ימינך כחך:
יג
נחית בחסדך. אמר נחית לשון עבר תחת עתיד כמשפט הנבואות. וטעם בחסדך על עמודי הענן והאש כי הוא המנחה אותם. או זה רמז לאשר נחם עד עתה:
נהלת. כמו (בראשית לג יד) אתנהלה לאטי:
בעזך. ולא בעוזם:
אל נוה קדשך. הוא הר סיני ששם שכן הכבוד. וכן כתוב (להלן יט ד) ואביא אתכם אלי:
יד
שמעו עמים. שהם סביבותיהם. גם יעברו עליהם:
חיל אחז יושבי פלשת. יושבי ארץ[6] פלשת. כי יושבי לאות על זה:
טו
אילי. ביו"ד כמו כבשים כי השרים כדמותם בצאן. והנה פלשתים ואדום ומואב לא נלחמו עם ישראל במדבר:
נמוגו כל יושבי כנען. בעבור השמועות. כדרך ונשמע וימס לבבנו (יהושע ב יא). גם יושבי כנען ארץ כנען:
טז
תפול עליהם.[7] שב אל אדום ואל מואב. אע"פ שהזכיר למעלה כנען. וכמוהו בעמוד ענן ידבר אליהם. כאשר פירשתי. וישם דמי מלחמה בשלום שב אל אבנר לבדו. את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו. שב אל אשתו ואמהותיו. וכל זה בעבור עד יעבור עמך ה' שעברו עליהם לפני בואם אל ארץ כנען:
ואמר עד יעבור. פעמים. כי סבבו את הר שעיר ימים רבים:
וטעם קנית. שהיו עבדים למצרים. ואתה קנית אותם להיותם לך לעבדים:
יז
תבאמו ותטעמו.[8] תפלה שיעמדו שם הרבה ולא יגלו. כדרך בהר מרום ישראל אשתלנו:
בהר. כמו ההר הטוב הזה והלבנון. או רמז להר המוריה על כן כתוב אחריו מכון לשבתך פעלת ה'. וטעם פעלת ה'. שאתה כוננתו מקדם מכון לך. כי המקום הנזכר הוא כנגד המקום הנכבד מהעליון. כי מקומות הארץ משתנים כנגד הכוכב העומד על ראשם וחכמי המזלות יבינו זה. ומלת מקדש. כמו מקדש[8]. וכמוהו השבת מטהרו. כי הדגש בטי"ת נוסף כדגש קו"ף מקדש. ובעבור שהיה בקו"ף שוא נע נרפה הדל"ת. כי אין מנהג בכל המקרא דגש אחר שוא נע חוץ מגזרת שתים. וכבר הזכרתי דקדוקו:
והנה. כוננו ידיך. כמו פעלת. כי הטעם כפול:
יח
ה' ימלוך.[9] כאשר יבנה בית המקדש לשמו אז תראה מלכותו בארץ. וטעם עולם ועד. על דרך קצרה כי הוא לעולם ועד עולם. ואל תתמה בעבור מלת עד שאינה סמוכה. כי הנה כתוב שוכן עד וקדוש שמו. ומשפט לשון הקדש בהיות התנועה באות הבא אחר וי"ו יפתחוהו. כמו שור וכשב ועז. ועבור זה נפתח ועד. והנה אמר ואוכל מכל. ובסוף הפסוק הנחש השיאני ואוכל. על כן אמרו לעולם ועד:
יט
כי בא סוס פרעה. לפי דעתי כי גם זה הפסוק מהשיר להזכיר הפלא שעשה בתוך פלא כאשר פירשתי. ומלת עליהם. שבה אל סוס פרעה ברכבו ובפרשיו. גם פרעה עמהם. כי כן כתוב אמר אויב שהוא פרעה ואחריו תבלעמו ארץ. וכתוב מפורש ונער פרעה וחילו בים סוף:
כב
ויסע. לפי דעתי כי עמוד הענן שהיה הולך לפניהם בצאתם ממצרים ועמוד האש ככה לילה ללכת יומם ולילה. ואחר שטבע פרעה וחילו אין להם פחד ולא יסעו בלילה. והנה לא תמצא בפרשת בהעלותך שבלילה נסעו. והנה הסיעם משה על פי השם. ואינם רק ששה מסעות עד הר סיני. והם פחותים מארבעים יום. והאויר טוב לא לח ולא קר. ומי שאין לו אהל יוכל לעמוד באויר ולא יזיקנו. ובבואם אל מדבר סיני עשו כלם סכות כי שם עמדו כמו שנה. ומשה הודיעם כי שם יתעכבו עד שיעשו המשכן. כי בעבור זה הוציאו עצי שטים ממצרים כאשר אפרש. ולהיות זכר לסכות שעשו שם היה חג הסכות. כי הכתוב אמר כי בסכות הושבתי את בני ישראל. ואיך ישבו בעננים כי הסכות אינם דומים לעננים. ועוד אפרש למה חג הסכות בחדש השביעי. וכאשר נעשה המשכן ירד השם בעמוד ענן עליו. כי כן כתוב ואש תהיה לילה בו. ובנסוע הענן יסעו בני ישראל. ובעבור זה כתוב ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם. והנה שנים עמודים הם שמתחלפין על המשכן. ואם קבלה היא ששבעה ענני כבוד היו. נניח סברתנו ונסמך על הקבלה:
אל מדבר שור. הוא מדבר איתם בעצמו. אולי שתי ערים היו במדבר שנקראו כן. או יש למדבר שני שמות. והעד שאמר וילכו שלשת ימים במדבר הוא מדבר שור. על כן בהודעה נפתח בי"ת במדבר:
ולא מצאו מים. ויבאו מרתה. וכתוב ויסעו מים סוף. כמו ויסע משה את ישראל מים סוף. וילכו דרך שלשת ימים במדבר איתם ויחנו במרה:
כג
על כן קרא שמה. הקורא. כמו אשר ילדה אותה ללוי:
כד
וילונו. מבניין נפעל. כמו ויכונו מן נכונו. מהפעלים השניים. או מעלומי העי"ן. ואילו היה מבעלי הנו"ן היה על משקל ויגשו:
כה
ויצעק. זה העץ לא ידענו מה היה. רק דבר פלא היה. ואילו היו המים עומדים היינו אומרים דרך רפואה היה ונכון הוא מה שאז"ל:
שם שם לו. השם לישראל:
חק ומשפט. ליסר אותם וללמדם. וטעם ושם נסהו. על דרך כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים. וככה ויענך וירעיבך. ולמען נסותך להיטיבך באחריתך. להיטיב הסובלים שלא הלינו על משה:
כו
ויאמר אם שמוע תשמע. כבר הזכרתי כי כל שמיעה שאחריה למ"ד או בי"ת. אין פי' לשמוע הדבר. רק להבין טעם הענין הנושא הדבר. והנה זו השמיעה שיבין מה מצווה לעשות:
והישר בעיניו תעשה. אלו מצות עשה:
והאזנת למצותיו. מצות לא תעשה להתבונן מה הם:
ושמרת כל חקיו. שלא יעבור עליהם. כמו ולא תלכו בחקות הגוי. וחקת השם שלא יעשו כמעשיהם: וטעם כל המחלה. יש לך לזכור כי בעיניך ראית המחלה והנגעים והמכות אשר שמתי במצרים בעבור שמרדו בי. ואם אתה תשמור חקי תמלט מהם שלא אעשה לך כאשר עשיתי להם. ועוד כי אני ה' אהיה רופאך מכל מחלה שגזרתי להיותה על הארץ. אין לך צורך לרופא כאשר רפאתי המים המרים שאין יכולת ברופאים לרפאם. והנה דבר מרה הפך המכה הראשונה. כי מימי היאור היו מתוקים ולא יכלו לשתות מהם. וכאן המים המרים שבו מתוקים. והנה השם עשה הדבר והפכו. על כן יש לך להשמר שלא תמר בו ולאהוב אותו כי הוא ייטיב לך:
כז
ויבואו. אמר הגאון שבעים מיני תמרים היו. ואחרים הוסיפו לכל שבט ושבט. ואחרים אמרו לכל איש ואיש. ואין צורך לדברים האלה כי המעינות שהיו י"ב ושבעים תמרים לא נבראו עתה בשביל ישראל. ואין זה זמן בשול תמרים. ולפי דעתי כי ישראל לא ישבו במרה רק יום אחד. והתעכבו באילים כמו כ' יום. על כן אמר הכתוב ויחנו שם על המים. על כן אמר בפסוק הבא אחריו כי בחמשה עשר יום לחדש השני נסעו מאילים. והנה בט"ו ימים חנו בד' מקומות. ואלה הם מדבר סיני. ודפקה. ואלוש. ורפידים. כי תחלת החדש השלישי באו מדבר סיני. והזכיר התמרים להודיע כי המים מתוקים הפך מי מרה. כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים: